למרות שאני מחבבת מאוד גם את זה שלא ידע לשאול, אשר על פי נעמי שמר לקח את היפה מכול, ומאחר שממילא כבר הקדישה לו שיר, אני רוצה להקדיש ארבעה שירים לאחד אחר מארבעת הבנים שבהם מדברת ההגדה, והוא קרוב לליבי במיוחד, "הרשע".

על שהעז להוציא את עצמו מהכלל ולכפור בעיקר, ושילם את מחיר הבדידות התודעתית והחברתית של אישיות שיודעת את ההלכה אך תובעת את חירותה (וכבודה) ודורשת בה, כנגד התחושה הנוראה של בן מול אב המקהה את שיניו ושולל את גאולתו, או כיחיד מול קונצנזוס הכופה את דרכו ורעיונותיו על הפרט, ושולל כל רעיון ומעשה החורג ממנו.

אני רוצה להקדיש 4 שירים לאחד מ-4 הבנים שבהם מדברת ההגדה וקרוב לליבי במיוחד, "הרשע". על שהעז להוציא עצמו מהכלל ולכפור בעיקר, ושילם את מחיר הבדידות התודעתית והחברתית

"כבודו וחירותו" של היחיד הספקן, האמיץ ולעיתים המרחיק רְאות מן החכם, החורג מן השורות לשאול את השאלות האסורות, אינם יכולים להסתכם בסיסמה נאה לכל המשפחה על לוח מודעות, בעת חג או בחִירות, או בפוסט ממומן של הגננת הראשית, המחלקת פריווילגיות לילדים שאומרים או שואלים את "הדבר הנכון" פֶּה אחד, בעודם סותמים פֶּה אחר, באופן גלוי וישיר, או סמוי ומרומז, ובאצטלה מתחסדת כלשהי.

אחרי מותו של ריש לקיש, בר הפלוגתא היחיד והעיקש של רבי יוחנן, מצא את עצמו האחרון סבוב ביֵס־מֶנים לרוב, חכמים מן המניין, שהסכימו עם כל תורה שיצאה מפיו. עצוב ומתוסכל, רבי יוחנן מחפש את העַז כנגדו, ואינו מוצא, עד שנטרפת דעתו, ומת.

"בֶּן לָקִישׁ כְּשֶׁהָיִיתִי אוֹמֵר דָּבָר – הָיָה מַקְשֶׁה לִי עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע קְשָׁיוֹת וַאֲנִי מְתָרֵץ לוֹ עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה תֵּרוּצִים – וְהַשְּׁמוּעָה נִתְרַוְּחָה מֵאֵלֶיהָ; וְאַתָּה אוֹמֵר "תַּנְיָא דִּמְסַיְּעָא לָךְ"? וְכִי אֵינִי יוֹדֵעַ שֶׁיָּפֶה אָמַרְתִּי?  עָמַד וְקָרַע אֶת בְּגָדָיו וּבָכָה. וְאָמַר: הֵיכָן אַתָּה, בֶּן לָקִישׁ! הֵיכָן אַתָּה, בֶּן לָקִישׁ! הָיָה צוֹעֵק וְהוֹלֵךְ עַד שֶׁנִּטְרְפָה עָלָיו דַּעְתּוֹ".

להלן ארבעה שירים באחוות המבוזים לתפארת:

והגדתְּ

לְאֹרֶךְ צִיר הַזְּמַן הָאוֹזֵל
אֲנִי נִתְקֶפֶת חֻלְשׁוֹת שֶׁל אַפְסוּת
וְאוֹמֶרֶת לְעַצְמִי הַמַּגִּידָה,
בִּשְׁבִיל מָה לְהַגִּיד, בִּשְׁבִיל מָה?

אחרי מות ריש לקיש, בר הפלוגתא היחיד והעיקש של רבי יוחנן, מצא את עצמו האחרון סבוב ביֵס־מֶנים לרוב. עצוב ומתוסכל חיפש את העַז כנגדו, ולא מצא, עד שנטרפה דעתו ומת

מדרש אגדה (מנגנון הכבידה של האישיות הכופרת)

נתפסתי מאחור מתעדת את מסלול הבריחה אל מנזר הדורמיציון מאינסוף מלאכות שיש להתחיל־ולגמור. לאישיות הכופרת יש מנגנון כבידה ותעופה הופכי לאישיות המאמינה. ככל שרוחה של האישיות הכופרת מתרוממת בעליונים, כך היא מתעקשת, ממש נזעקת, להיאחז בתחתיות. ברחתי מן המלאכות, דרך הדורמיציון, אל החצר הפנימית של כנסיית הגואל הלותרנית, שם, אחרי חומוס לא־משהו, ישבנו ולמדנו מדרש אגדה, מה קדם למה, שמיים לאדמה או ארץ לשמיים. אחר־כך קנינו בקריסמס־מרקט נורות צבעוניות בתור נוגדי דיכאון חורף, ושיקענו את כל מרומינו וכל יומֵנו ביין.

בין דילן לאלוהים

ירוּשָׁלַיִם­־נְיוּ־יוֹרְק,
בְּעַל כָּרְחָהּ יַהֲדוּת
שֶׁבָּרְחָה מֵרוֹדְפֶיהָ
אֶל הָאָמָּנוּת
אֵיפְשֶׁהוּ בֵּין דִילֶן
לֶאֱלוֹהִים בַּגָּלוּת,
מִתְגַּעֲגַעַת לִמְסִלַּת יְשָׁרִים,
בְּתוֹךְ הָרֹאשׁ סוּפוֹת, מוֹרֶשֶׁת אִיּוֹבִית,
שְׁלוֹשָׁה רֵעִים עוֹמְדִים עָלַיִךְ,
כּוֹפְרִים עָלַיִךְ, פְּלִשְׁתִּית.
אֲפִלּוּ הַשִּׁירִים לֹא מַצְלִיחִים לָגַעַת,
יוֹתֵר מִדַּי יַלְדָּה טוֹבָה, נִמְנַעַת.
רָאִיתִי פַּעַם מֶרְחַק מִלִּים
אֶת כָּל הַלְּבָבוֹת הַנִּשְׁבָּרִים
שֶׁל כָּל אֻשְׁפִּיזֵי הָעוֹלָם הַזֶּה
מוֹצִיאִים דִּבֵּר מִן הַדְּבָרִים
וּבְכָל תֹּהוּ וְתֹהוּ קָמִים,
אַחַת מוּל רַבָּנִים,
וְכָל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ בְּכִי רַב מְאוֹד,
וְקוֹל בְּדִידִי יִשַּׁק לַמְּאוֹרוֹת
לְהַצִּיל נְפָשׁוֹת מֵהַתֹּהוּ הַזֶּה
עַד הַתֹּהוּ הַבָּא.

אחרי חומוס לא־משהו, ישבנו ולמדנו מדרש אגדה, מה קדם למה, שמיים לאדמה או ארץ לשמיים. אחר־כך קנינו בקריסמס־מרקט נורות צבעוניות בתור נוגדי דיכאון חורף, ושיקענו את כל מרומינו וכל יומֵנו ביין

פני גן־עדן

הַצִּילִי אֶת עַצְמֵךְ מִמַּלְתְּעוֹת הָאֵינְסוֹף, בּוֹלְעָנֵי הָרוּחַ וְקוֹצְצֵי הַכְּנָפַיִם. הַשָּׁנִים מִתְמַעֲטוֹת וְהוֹלְכוֹת. וְאִמְרִי, לא טָעַמְתְּ מֵהַפְּרִי הָאָסוּר, כִּי אִם מֵהַפְּרִי הַמֻּתָּר, הַנִּשְׂגָּב, שֶׁמִּינֵי עַסְקָנִים מְפַחֲדִים מִפָּנָיו, מַעֲמִידִים פְּנֵי אֱלוֹהִים וּפְנֵי גַּן־עֵדֶן, מְכַנְּסִים סְדָרִים וְאִסּוּרִים, וּמַשְׁלִיטִים מִינֵי טֵרוֹר לְבַל יִתְפָּרְעוּ רוּחוֹת הָאָדָם הַחוֹרְגוֹת מִמַּסְלוּלָן וְיִנְסְקוּ עַד קְצֵה יְכָלְתָּן הַגְּאוֹנִית, וְיִטְעֲמוּ מֵעֵץ הַדַּעַת, עַל דַּעַת הַמָּקוֹם וְעַל דַּעַת הַקָּהָל, בִּיסִים גְּדוֹלִים וּתְאֵוֵי חַיִּים. וְאִמְרִי, אָמֵן, כֵּן יְהִי רָצוֹן. וְיָדַעְתְּ, הָרָצוֹן אֵינוֹ חָפְשִׁי, וְהַדַּעַת, אָנָה הִיא בָּאָה? וְיֵשׁ מִי שֶׁמַּעֲמִיד פְּנֵי שְׁלִיחִים לֶאֱלוֹהִים וּפְנֵי מְפָרְשָׁיו וּפְנֵי מוֹסְרֵי תּוֹרָתוֹ שֶׁבְּעַל־פֶּה, וּמוֹסִיפִין בִּכְתָב וּבְאִצְטְלָה שֶׁל זְכוּיוֹת וְקִדְמָה, וְעוֹשִׂים מֵעֶלְבּוֹנָם תּוֹרָה וּמִיִּרְאָתָם קַרְדֹּם וְתֵּאַטְרוֹן, וְגוֹנְבִים דַּעַת וּמָעוֹת, וְעוֹשִׂים אֱלִילִים מִקְּבָרִים וְרִמּוֹת, וּמְפַזְּרִין קְסָמִים וּמְרוֹרִין וְהַבְטָחוֹת. הַצִּילִי אֶת עַצְמֵךְ מִמַּלְתְּעוֹת הָאֵינְסוֹף, בּוֹלְעָנֵי הָרוּחַ וְקוֹצְצֵי הַכְּנָפַיִם.

השירים מתוך הספר "השנים העצובות"\ הדרה לוין ארדי

הדרה לוין ארדי היא מוזיקאית, סופרת, משוררת, אמנית ספוקן-וורד, מופיענית (גם קצת מציירת). בוגרת אוניברסיטת ניו יורק בקולנוע וטלוויזיה בהצטיינות יתרה. פרסמה 3 ספרים (שירה ופרוזה), 18 אלבומים (אנגלית ועברית) ומדי פעם מפרסמת מאמרים וטורים. לעולם לא תוותר על כוס היין שלה. "הבוב דילן והטום ווייטס הישראלית" (הארץ).