המזרח התיכון ממשיך לגלות את השואה
השנה אזרחי סעודיה, מרוקו, לבנון, סוריה, פקיסטן, פרופסור פלסטיני וכמה עשרות אזרחי ישראל הערבים השתתפו בצעדת החיים בפולין, עשו את הדרך בין אושוויץ לבירקנאו, התבוננו בארובות שמהן לפני 80 שנים יצא עשן שחור סמיך, צפו בערמות הנעליים שהגרמנים אספו בקפידה וחוו רגע היסטורי שאין שני לו.
רק לפני מספר שנים, כשבעולם הערבי שודרו סדרות טלוויזיה על הכחשת שואה ובמזרח ירושלים פרופסור מוחמד דג'אני חטף מכות ואיבד את מקום עבודתו כי לקח סטודנטים לאושוויץ, לא ניתן היה לדמיין את המצב הזה. ההתנגדות להבנת השואה הייתה עזה ובלתי מתפשרת, הקיר נראה בלתי חדיר.
גם היום הסגמנט הערבי של האינטרנט גדוש בהכחשת השואה, כאשר המנעד נע בין "לא הייתה שואה" ל"מדוע היטלר לא סיים את המלאכה". אך מזה שנתיים מציינים את יום השואה במספר בירות ערב – אבו דאבי, מנאמה, רבאט, והשנה גם בקהיר; תערוכה שמוקדשת לנושא השואה נפתחה לפני כשנה בדובאי; ויותר אזרחים של מדינות ערביות משתתפים במצעד החיים, מבקרים במחנות בפולין או לומדים את האמת על השואה.
עברנו אתמול חוויה משמעותית ומיוחדת לכולנו כשצעדנו במצעד החיים בגאווה כערבים ישראלים, וקיבלנו המון אהבה ותמיכה מכולם.
הנה מסר שהיה לי חשוב להעביר שם לכולם. pic.twitter.com/BqDZORclTJ— יוסף חדאד – Yoseph Haddad (@YosephHaddad) April 29, 2022
לכך קדמו כמה תמורות חשובות: בחירה מודעת במתינות על פני רדיקליזם במספר מדינות ערביות. הראשונה בהן היא איחוד האמירויות שאימצה את נושא הסובלנות הדתית, השקיעה בדיאלוג הבין-דתי וכרגע מתהדרת גם בכנסיות וגם במקדשים הינדואיסטיים בשטחה – דבר מגונה ביותר בעיני הקיצונים האסלאמיים. גם סעודיה מנסה בימים אלה להתנער מהתדמית הקיצונית, וגם אנשיה יצאו לפני כשנתיים לאושוויץ ביום השואה הבינלאומי.
איחוד האמירויות אימצה את נושא הסובלנות הדתית, השקיעה בדיאלוג הבין-דתי וכרגע מתהדרת גם בכנסיות וגם במקדשים הינדואיסטיים בשטחה – דבר מגונה ביותר בעיני הקיצונים האסלאמיים
התמורה השנייה היא התהליך המואץ של נורמליזציה בין מדינת ישראל לארצות ערב במסגרת הסכמי אברהם. טעו כל אלה שחשבו שמדובר ב"הסכם כלכלי נטו" שייטיב בעיקר עם אלה החתומים עליו.
הסכמי אברהם פתחו צוהר לשיתופי פעולה רבים בחברה האזרחית, וכך יוזמות שונות כגון "שראכה" או "ערבים זה לזה" מוציאות משלחות, מקיימות פרויקטים שונים בתחום החינוך ומקדמות את הנורמליזציה בין העמים בכל הכוח.
פרט מעניין: לרוב מדובר ביוזמות שצומחות בימין הישראלי, בעוד שהשמאל מעדיף להתבונן במתרחש מהצד ואינו ממהר לקפוץ למים. כך או כך, הנורמליזציה בין ישראל למדינות ערב מתפתחת ומתרחבת. והשבוע היא הגיעה לצומת החשובה כל כך ליהודים וישראלים באשר הם – יום השואה.
סעודיה: גם העשירים בוכים
הפרסום האחרון של ה"וול סטריט ג'ורנל" על תלאות הנסיכים הסעודיים שנאלצים להיפרד מפרטי אמנות יקרי ערך ונכסים באירופה וארה"ב היה יכול בקלות להפוך לתסריט לטלנובלה סוחטת דמעות, כגון "גם העשירים בוכים" של שנות ה-90 או לגרסה הסעודית של ריאליטי "לרדת בגדול" (בנכסים ובממון כמובן).
אבל מעבר לפיקנטריה ולעיסוק בשאלה מי מכר איזו וילה על גדות האגם קומו (כנראה באותו אזור של הווילות של האוליגרכים הרוסים), מדובר בשינוי אדיר בצמרת השלטון הסעודית וברפורמה משמעותית מאוד אותה מקדם יורש העצר, הנסיך מוחמד בן סלמאן.
מעבר לפיקנטריה ולעיסוק בשאלה מי מכר איזו וילה על גדות האגם קומו, מדובר בשינוי אדיר בצמרת השלטון הסעודית וברפורמה משמעותית מאוד אותה מקדם יורש העצר, הנסיך מוחמד בן סלמאן
משפחת המלוכה הסעודית התברכה בילדים. לכך תרמו מאוד הנישואים הפוליגמיים של רוב בני המשפחה שהביאו עשרות ילדים ממספר נשים ופילגשות, וכך מספר הנסיכים לאורך השנים גדל והגיע עד למספר האסטרונומי של יותר מ-5,000 בני אדם.
כל הנסיכים הללו זכו למימון נדיב של המדינה ששמחה לשלם עבור הבזבוזים שלהם, חופשות אירופאיות יוקרתיות, בתי ספר יקרים בשווייץ ובארה"ב לילדיהם ועל דברים אחרים שהשתיקה יותר יפה להם.
מאז שמוחמד בן סלמאן – אחד מצבא הנסיכים העצום – עלה לגדולה ומונה לתפקיד יורש העצר, הוא לא חוסך מאחיו את שבטו. לפני מספר שנים הוא עצר כמה מאות מהם ממלון ריץ-קרלטון הידוע, עינה, התעלל והכריח רבים מהם להיפרד מחלק נכבד מהונם. קופת המדינה טפחה, אך יורש העצר הנמרץ לא עצר בכך.
על פי הפרסום ב-WSJ, עתה בן סלמאן מונע מהם את הקצבאות השמנות שסייעו לממן את ההוצאות הגדולות של תחזוקת הברכות, צי המכוניות, גדודים של פילגשות ועוד מנעמי חיים כאלה ואחרים.
על פי הפרסום ב-WSJ, עתה בן סלמאן מונע מהם את הקצבאות השמנות שסייעו לממן את ההוצאות הגדולות של תחזוקת הברכות, צי המכוניות, גדודים של פילגשות ועוד מנעמי חיים כאלה ואחרים
המצב בסעודיה אינו דומה לזה שהיה במחצית השנייה של המאה העשרים – האוכלוסייה גדלה, מחירי הנפט ירדו והתיירים לא ממהרים לפקוד את האתרים בממלכה למרות ההקלות בוויזות. גם בסעודיה יש אבטלה, ואפילו – שומו שמיים – גרעון תקציבי. לכן, בנוסף למיסים חדשים וביטול הדרגתי של סבסודים, יורש העצר החליט לחתוך בבשר החי של הנסיכים הסעודים.
הצעד הזה מעצים את הפופולריות שלו בקרב מעמד הביניים והעניים. העשירים של אתמול יאלצו לחתוך בהוצאות, להחזיר את ההלוואות וכשייגמרו להם כל האחוזות ויצירות של ואן גוך ודה וינצ'י – אפילו למצוא עבודה.
לא רק פוטין מאיים לסגור לאירופה את הגז
כאשר הנשיא הרוסי ולדימיר פוטין מאיים בנשק גרעיני, כל האיומים האחרים נוטים להתגמד. ובכל זאת, החדשות על כך שאלג'יריה – ספקית גז גדולה וחשובה מאוד עבור ספרד – מאיימת לסגור את הגז, עשו כותרות בכל ערוצי התקשורת והמדיה בספרד.
במצב שבו אירופה זקוקה מאוד לגז המזרח תיכוני, גם מדינות האזור מתחילות לעשות שרירים: הסעודים מסרבים לענות בטלפון לנשיא ארה"ב ג'ו ביידן, והאלג'יראים רוצים ללחוץ את ספרד בעניין הסהרה המערבית.
במצב שבו אירופה זקוקה מאוד לגז המזרח תיכוני, גם מדינות האזור מתחילות לעשות שרירים: הסעודים מסרבים לענות בטלפון לנשיא ארה"ב ג'ו ביידן, והאלג'יראים רוצים ללחוץ את ספרד בעניין הסהרה המערבית
בהודעה האלג'יראית מיום רביעי נכתב כי אלג'יר לא תסכים שספרד תעביר חלק מהגז למרוקו – יריבתה מזה שנים.
איכשהו, גם ישראל השתרבבה לסיפור הרחוק הזה. למה? כי מאז שארה"ב הכירה בריבונותה של מרוקו על סהרה המערבית על מנת לקדם את החתימה על נורמליזציה עם ישראל, המתחים בין אלג'יר למרוקו גדלו באופן משמעותי.
גם ספרד התבטאה לאחרונה בעד השליטה המרוקאית בחבל ארץ זה בו מתנהל סכסוך כבר במשך 46 שנים. וכך הסכם שלום במקום אחד על המפה המזרח תיכונית מגביר מתחים באזור אחר שלה.
ספרד הבטיחה לאלג'יריה לא להעביר את הגז שלה למרוקו, וכרגע נראה שהאיום לנתק את הגז לא יתממש, גם בגלל שהמדינה הצפון-אפריקאית תלויה מאוד בסחר הגז.
ספרד הבטיחה לאלג'יריה לא להעביר את הגז שלה למרוקו, וכרגע נראה שהאיום לנתק את הגז לא יתממש, גם בגלל שהמדינה הצפון-אפריקאית תלויה מאוד בסחר הגז
אך אין ספק שבשנים הקרובות המדינות הערביות שהן המפיקות הגדולות של נפט וגז ינסו לסחוט את הלימון הזה עד תום על מנת להפיק את הרווח המקסימלי מהמשבר האנרגטי שנוצר באירופה בעקבות הפלישה הרוסית לאוקראינה.
היום הזה בתולדות מזרח התיכון: ועידת סן-רמו
ב-25 באפריל 1920, במהלך ועידה בינלאומית שהתקיימה בעיר האיטלקית סן-רמו, אימצה המועצה העליונה של המעצמות המנצחות (בריטניה, צרפת, איטליה, יפן וארצות הברית כמשקיפה) את נוסח ההחלטה שקבעה את המפה הפוליטית של המזרח התיכון לאחר הניצחון על האימפריה העות'מאנית.
כך אושרו שלושה מנדטים:
- המנדט הצרפתי השתרע על שטחן של המדינות המודרניות של לבנון, סוריה והמחוז הטורקי הנוכחי של האטיי.
- בריטניה קיבלה את המנדט הבריטי במסופוטמיה ולמעשה השתלטה על חלק שטחה של עיראק של היום.
- המועצה העליונה העבירה לבריטניה גם את המנדט שלישי, שכלל את החלק הדרומי של המחוז העות'מאני של סוריה – סוריה, פלסטין וירדן.
אז, בוועידת סן רמו ב-1920, קיבלה בריטניה הגדולה מחבר הלאומים מנדט לשלוט בפלסטין (נוסח התחייבויות של המנדט אושר רק שנתיים לאחר מכן).
בטקסט זה נכתב:
"סמכויות בעלות הברית העיקריות הסכימו, לצורך מתן תוקף להוראות סעיף 22 לאמנת ליגת העמים, להפקיד לבריטניה את ממשלת שטח פלסטין, לשעבר שייכים ל האימפריה הטורקית".
ובהמשך:
"… בריטניה הגדולה תהיה אחראית ליישום ההצהרה שהונפקה ב- 2 בנובמבר 1917 על ידי ממשלת הוד מלכותו מלך בריטניה הגדולה ומוכרת על ידי המעצמות שהוזכרו לעיל, לטובת יצירה בפלסטין של בית לאומי לעם היהודי".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם