ב-2009 קבעה ממשלת ישראל כיעד כי עד 2020 20% מהחשמל בישראל ייוצר מאנרגיה מתחדשת, עם יעד ביניים של 5% עד 2014. שני היעדים הוחטאו בפער גדול.

ב-2020 נקבע יעד חדש, לפיו 30% מהחשמל אמור להיות מיוצר מאנרגיה מתחדשת עד 2030, עם יעד ביניים של 20% עד 2025. יעד הביניים הוחטא – ב-2025, רק כ-16% מהחשמל בישראל יוצר מאנרגיה סולארית. ההערכה היא שגם היעד הסופי לא יושג. ב-2025 הציעה רשות החשמל יעד מציאותי יותר: 35% מהחשמל עד 2035.

אבי בן הר הוא טכנולוג בהכשרתו, ויזואליסט בנשמתו. ציוני אופטימיסט וחוקר עולמות שלא מפסיק לתהות. "פשטות היא התחכום העילאי" - לאונרדו דה וינצ'י.

למדינת ישראל יש מאגרים גדולים של גז טבעי, שמאפשרים לה לייצר חשמל ולהניע עבודה במפעלים בלא תלות בייבוא. זהו הישג אמיתי. אבל למדינה אין כל מאגרים של גז לשעת חירום, או קיבולת לאכסון של גז כזה. בנוסף, חלק ניכר מהגז מיועד לייצוא, ומלאי הגז צפוי להיגמר בעוד 20-25 שנה. כיום ניתן להחליף את הגז באנרגיה מתחדשת, אך ישראל נמצאת בפיגור עמוק בפיתוח שלה. 

האם מאגרי הגז הופכים את עצמאית בייצור החשמל?

לישראל יש שלושה מאגרים גדולים של גז טבעי – תמר, לווייתן וכריש. גילוי המאגרים הללו הפך את ישראל ממדינה שייצרה את רוב החשמל שלה מפחם וסולר, שהם יקרים, מזהמים ומיובאים מחו"ל, למדינה שמייצרת חשמל מגז מקומי ואף מייצאת אותו לירדן ולמצרים. זהו הישג אמיתי שאין להמעיט בו. 

אבי בן הר הוא טכנולוג בהכשרתו, ויזואליסט בנשמתו. ציוני אופטימיסט וחוקר עולמות שלא מפסיק לתהות. "פשטות היא התחכום העילאי" - לאונרדו דה וינצ'י.

הסכם הגז בין ישראל ללבנון מ-2022 הפך בשנים האחרונות לכלי מרכזי במתקפות הפוליטיות של בכירי ממשלת נתניהו, שהציגו אותו כוויתור חמור ואף כ"אסון לאומי".

אולם בדיקת העובדות, המצב המשפטי ותוצאות ההסכם בפועל מובילה למסקנה שונה: ההסכם לא עסק במסירת שטח ריבוני, אלא בהסדרת חלוקת הזכויות הכלכליות באזור ימי שבמחלוקת, וחילק משאב שהתברר לבסוף כחסר ערך כלכלי.

אורי טל טנא עובד 25 שנים בחברת פינטק מובילה, עם התמחות מתמטית ופיננסית. בעל טור בעיתון "כלכליסט" מאז היווסדו. כותב בעיקר בתחום שוק ההון. בוגר תואר שני בכלכלה מאוניברסיטת תל אביב.