מבחן בגרות, אילוסטרציה (צילום: monkeybusinessimages / iStock)
monkeybusinessimages / iStock

מדינות מפותחות כבר קיצצו משמעותית את מספר הבגרויות

מורים חוששים כי הרפורמה שמובילה שרת החינוך יפעת שאשא-ביטון, שבמסגרתה יבוטלו בחינות הבגרות במקצועות ההומניים ויוחלפו בעבודות, תוביל להזנחת הלימודים ולבורות ● אבל במדינות רבות התלמידים נבחנים בבחינות ספורות בלבד, בעיקר בשפות ובמקצועות הריאליים ● ויש גם מדינות שאין בהן בחינות בגרות בכלל ● מומחים לחינוך: יש בעיה עם בחינות הבגרות, אבל הרפורמה הזו אינה הפתרון

שרת החינוך, ד"ר יפעת שאשא-ביטון, הציגה לפני שבועיים רפורמה בחינוך העל-יסודי בישראל, הכוללת ביטול של בחינות הבגרות במקצועות ההומניים – עברית, אזרחות, היסטוריה ותנ"ך – והמרתן בהגשת עבודות מסכמות.

הרפורמה עוררה כעס וחרדה בקרב חלק מאנשי החינוך – בעיקר מורים במקצועות הללו, וכן מומחים – שהזהירו כי היא "תזרוק את ההשכלה לפח", "תייצר תלמידים בורים", "תדחק את המקצועות ההומניסטיים לשוליים" ואף "תחליש את רוח העם".

כל זאת, למרות שבמדינות מפותחות רבות, מספר מקצועות החובה בבחינות הבגרות נמוך בהרבה מאשר בישראל.

מבדיקה שערכנו בעשר מדינות מערביות מפותחות, עולה כי בתשע מהן התלמידים עוברים פחות בחינות במקצועות חובה מאשר בישראל. באף אחת מהן לא מתקיימות כל ארבע הבחינות במקצועות ההומניים המיועדות להתבטל בישראל, ובחלקן אף אחד מהם אינו מקצוע חובה. בחלקן נהוגה, לעומת זאת, בחינת בגרות חובה במדעים, שאינה קיימת בישראל. בשתיים מהמדינות הללו לא נהוגות בחינת בגרות בכלל.

הרפורמה עשויה, איפוא, לקרב במידה מסוימת את בחינות הבגרות בישראל לנהוג במדינות מערביות מפותחות, שחלקן נחשבות כמודל מוצלח למערכת חינוך. בחלק מהמדינות הללו זה המצב שנים רבות, ואחרות עברו לאחרונה רפורמות שצמצמו את מספר הבחינות.

בישראל נבחנים בשבעה מקצועות. בפינלנד בשלושה

כיו, ולפני שהרפורמה של שאשא-ביטון תיכנס לתוקפה, התלמידים בישראל נבחנים ב-11 מבחני בגרות חיצוניים (מחוץ לבתי הספר ובידי בוחנים שאינם המורים הקבועים של התלמידים).

שרת החינוך יפעת שאשא-ביטון. 30 מורות עדיין לא מחוסנות (צילום: Avshalom Sassoni/Flash90)
שרת החינוך יפעת שאשא-ביטון. 30 מורות עדיין לא מחוסנות (צילום: Avshalom Sassoni/Flash90)

יש שבעה מקצועות שבהם חובה להיבחן בבחינה חיצונית: מתמטיקה, אנגלית, שפת אם (עברית לתלמידים יהודים וערבית לערבים ודרוזים), היסטוריה, ספרות, וכן שני מקצועות "מגזריים":

  • תנ"ך ואזרחות לתלמידים יהודים בחינוך הממלכתי;
  • אזרחות וספרות ערבית לתלמידים ערבים ודרוזים;
  • תנ"ך ותורה שבעל-פה בחינוך הממלכתי-דתי, ובבתי ספר חרדיים שבהם התלמידים עוברים בחינות בגרות.

בנוסף, כל תלמיד נבחן במקצוע בחירה אחד או שניים בהתאם למגמה שבה בחר.

התלמידים נבחנים גם במבחני הערכה פנימיים ("בחינת מתכונת") שמהווים חלק מציון ההערכה הפנימי שלהם ("ציון מגן"), שמהווה חלק מהציון בבחינת הבגרות.

במסגרת הרפורמה, שאמורה להיכנס לתוקף בשנת הלימודים התשפ"ד (2023-2024), אמור מספר הבחינות החיצוניות לרדת לארבע או חמש בלבד, בשלושה מקצועות חובה בלבד: מתמטיקה, אנגלית ושפת האם של התלמיד, וכן במקצוע בחירה אחד או שניים, לפי המגמה.

במקום הבחינות בהיסטוריה, ספרות, אזרחות, תנ"ך ותושב"ע אמורים התלמידים להגיש עבודת חקר רב-תחומית גדולה שתחבר בין ארבעת המקצועות שבהם הם נבחנים כיום.

במקום הבחינות בהיסטוריה, ספרות, אזרחות, תנ"ך ותושב"ע אמורים התלמידים להגיש עבודת חקר רב-תחומית גדולה שתחבר בין ארבעת המקצועות שבהם הם נבחנים כיום

מבחני ההערכה הפנימיים והציונים הפנימיים, לפי הרפורמה, ימשיכו להתקיים כפי שהם מתקיימים כיום, גם במקצועות שבהם הבחינות החיצוניות יבוטלו.

תלמידי תיכון בדורטמונד, גרמניה (צילום: AP Photo/Martin Meissner)
תלמידי תיכון בדורטמונד, גרמניה (צילום: AP Photo/Martin Meissner)

בגרמניה, בחינות הסיום של בית הספר התיכון, המקבילות לבגרות בישראל, הן ה-Abitur (ובקיצור, ה-Abi). אלו כוללות חמש בחינות, שלוש מהן בכתב ושתיים בעל פה.

נושאי הבחינות הם לבחירת התלמיד, לפי המקצועות הנלמדים באשכול (מגמה) שבו הוא לומד בבית הספר. אבל לפחות אחת מחמש הבחינות שכל תלמיד עובר צריכה להיות במדעי החברה, לפחות אחת צריכה להיות בשפה כלשהי ולפחות אחת באחד המדעים המדויקים.

רוב התלמידים נבחנים במתמטיקה, גרמנית ואנגלית, ובחינה במקצועות הללו נדרשת כתנאי לקבלה לחלק ממוסדות הלימוד הגבוהים המבוקשים.

מקצועות בחירה נפוצים במסגרת ה-Abi הם מדעי המחשב, פיזיקה, כימיה וביולוגיה במסגרת אשכול המדעים המדויקים; פסיכולוגיה, כלכלה, היסטוריה וגאוגרפיה במסגרת אשכול מדעי החברה; אחת האמנויות או שפה שלישית במסגרת אשכול השפות והאמנויות. המבחנים בשפות כוללים גם דקדוק וגם ספרות.

נושאי הבחינות בגרמניה הם לבחירת התלמיד, לפי המקצועות באשכול שבו הוא לומד בבית הספר. לפחות אחת מחמש הבחינות שצריכה להיות במדעי החברה, לפחות אחת בשפה כלשהי ואחת במדעים המדויקים

באנגליה, בחינות ועבודות הסיום של התיכון מתחלקות לשני חלקים: GCSE, שהם מבחנים שהתלמידים עוברים בכיתות י'-י"א, ובחינות ופרויקט סיום ה- A-Level שהם עוברים בסוף י"ב.

מבחני GSCE כוללים חמישה מבחנים בחמישה מקצועות חובה: אנגלית, שפה נוספת לבחירת התלמיד, מתמטיקה, מבחן המשלב גאוגרפיה והיסטוריה ומבחן במדעים – פיזיקה, ביולוגיה, או כימיה, או שילוב של שלושתם.

תלמידי תיכון בניו יורק בבחינה (צילום: P Photo/Bebeto Matthews)
תלמידי תיכון בניו יורק בבחינה (צילום: P Photo/Bebeto Matthews)

פרויקט סיום ה-A-Level הוא מבחן גדול או עבודה גדולה בנושא שבו בחר התלמיד להתמקד בלימודיו. הבחירה נעשית מבין מאות נושאים אפשריים, שהנפוצים ביניהם הם ספרות אנגלית, היסטוריה, שפות, מתמטיקה ומדעים.

בחינות הסיום באנגליה, גם ה-GSCE וגם ה-A-Level, עברו רפורמות ושינויים רבים, שהאחרונים בהם התרחשו ב-2015. בכל שלב פורסמו באקדמיה ובתקשורת הבריטיים מאמרים ביקורתיים על הנזקים הקשים וההרס, לכאורה, שהרפורמות גורמות וצפויות לגרום לחינוך ולהשכלה בממלכה.

מבחני GSCE באנגליה כוללים חמישה מבחנים בחמישה מקצועות חובה: אנגלית, שפה נוספת, מתמטיקה, מבחן המשלב גאוגרפיה והיסטוריה ומבחן במדעים

בשווייץ, התלמידים נבחנים בבחינת בגרות ("Matura") הכוללת חמישה מבחנים- אחד במתמטיקה, שניים בשתי שפות לבחירתו של התלמיד, ושני מקצועות בחירה נוספים.

בפינלנד, הנחשבת בישראל ובעולם כמודל להצלחה בחינוך, התלמידים נבחנים בארבע בחינות בלבד. שלוש בחינות הן חובה –  במתמטיקה, בשפת האם של התלמיד ובשפה נוספת. אחד משני המבחנים בשפות חייב להיות באחת השפות הרשמיות של פינלנד – פינית, שבדית או סאמי (לאפית). המבחנים בשפות כוללים גם את הספרות של השפה הנלמדת.

הבחינה הרביעית בבגרות הפינית היא ה"ראאלי" (Ra'ali), שבה התלמידים נדרשים לכתוב מאמר בנושא שלמדו בתיכון כמגמה ראשית. הנושאים האפשריים של ה-Ra'ali הם דת, היסטוריה, פסיכולוגיה, פילוסופיה, אזרחות, כימיה, ביולוגיה, גאוגרפיה ובריאות. תלמידים יכולים לעבור מספר בחינות Ra'ali, עד שתיים בשנה, ורבים בוחרים לעשות זאת, בגלל שציון הבגרות שלהם נקבע לפי הRa'ali שבו קיבלו את הציון הגבוה ביותר.

בחינות הבגרות באיטליה בזמן מגפת הקורונה, יולי 2020 (צילום: AP Photo/Alessandra Tarantino)
בחינות הבגרות באיטליה בזמן מגפת הקורונה, יולי 2020 (צילום: AP Photo/Alessandra Tarantino)

באיטליה צומצם מספר בחינות הבגרות ב-2018, והתלמידים עוברים כיום שלוש בחינות חיצוניות בלבד: בחינה אחת בכתב, קשה וארוכה, בשפה וספרות איטלקית; בחינה נוספת בכתב באחד מנושאי הלימוד שבהם מתמקד התיכון שבו למד התלמיד, ובחינה בעל פה שבה התלמידים מציגים עבודת חקר ("תזה") בנושא אישי שבחרו במשך 20 דקות.

בנוסף, התלמידים עוברים שלוש בחינות סיום בתוך בית הספר, בנושאי הלימוד המרכזיים של התיכון שלהם.

באיטליה התלמידים עוברים כיום שלוש בחינות חיצוניות בלבד: בחינה בכתב בשפה וספרות איטלקית; בחינה בכתב באחד הנושאים שבהם מתמקד התיכון, ובחינה בעל פה שבה התלמידים מציגים עבודת חקר

בצ'כיה התקיימה ב-2010 רפורמה שבה צומצם מספר בחינות הבגרות (Matura). מאז הרפורמה, התלמידים במדינה עוברים שתי בחינות חיצוניות – אחת בשפה וספרות צ'כית והשנייה במתמטיקה או בשפה זרה – לרוב אנגלית.

שלוש בחינות נוספות מתקיימות בבית הספר: בחינה נוספת בשפה וספרות צ'כית; בחינה במתמטיקה או בשפה זרה – כאשר תלמידים שנבחנים במתמטיקה בבחינה החיצונית נבחנים באנגלית בבחינה הפנימית, או להיפך; ובחינה בנושא שהתלמיד בוחר בו.

הנושאים לבחירה אישית הם ביולוגיה, כימיה, פיזיקה, גאוגרפיה, היסטוריה, טכנולוגיות מידע, שפה זרה נוספת, בחינה במדעי החברה הכוללת פסיכולוגיה, סוציולוגיה, משפטים, כלכלה ומדעי המדינה, או בחינה מורחבת במתמטיקה.

צרפת היא אחת המדינות המעטות במרכז ומערב אירופה שבה התלמידים עדיין נבחנים במספר רב של בחינות ומקצועות, כמו בישראל.

תיכון סטוויסנט, ניו יורק, ארה"ב (צילום: AP Photo/Bebeto Matthews, File)
תיכון סטוויסנט, ניו יורק, ארה"ב (צילום: AP Photo/Bebeto Matthews, File)

בחינת הבגרות הצרפתית, ה-Baccalauréat – כוללת שישה מקצועות חובה: צרפתית, שפה נוספת, פילוסופיה, מדע (פיזיקה, כימיה וביולוגיה ביחד), היסטוריה וגאוגרפיה (יחד) וספורט. התלמידים נבחנים בכל המקצועות העיוניים בכתב, ובמדעים וצרפתית – גם בעל פה.

בנוסף, נבחנים התלמידים הצרפתים בשלוש בחינות נוספות במקצועות ששייכים לאשכול הלימודים (המגמה) שבו הם לומדים – מדעים מדויקים, מדעי הרוח והאמנויות או מדעי החברה.

בארצות הברית בחינות הבגרות (matriculation exams) משתנות ממדינה למדינה. בחלק מהמדינות התקיימו בשנים האחרונות רפורמות שצמצמו את מספר הבחינות באופן חד, בדומה לרפורמות באירופה ולזו המתוכננת בישראל.

ב-Regent Examinations, בחינות הסיום במדינת ניו יורק, כוללות בחינה באנגלית; בחינה באלגברה, גאומטריה, או שילוב של שניהם; בחינה במדעים – פיזיקה, כימיה, מדעי הסביבה, גאולוגיה או שילוב של כולם; בחינה בהיסטוריה וגאוגרפיה של העולם, של ארה"ב או שניהם; בחינה אחת נוספת במקצוע שהתלמיד/ה בוחר/ת בו מתוך שורה ארוכה של נושאים.

התלמידים שנבחנים בבחינות המשלבות כמה מקצועות יחד מקבלים תעודה יוקרתית יותר מאלה שנבחנים במקצוע אחד בכל בחינה. תלמידים שרוצים ומסוגלים לכך יכולים לעבור בחינות נוספות מעבר לחמשת בחינות הטובה, ולזכות בציון משוקלל גבוה יותר, שיגדיל את סיכוייהם להתקבל למוסדות לימוד יוקרתיים

בניו-יורק התבצעו במשך השנים רפורמות שצמצמו את מספר הבחינות. האחרונה ביניהם התקיימה ב-2014. עד אותה שנה, נדרשו התלמידים בניו-יורק לעבור 10 בחינות – כל אלה שכיום הם יכולים לבחור ביניהן או בשילובים של כמה מהן יחד. עד 2010 התלמידים נדרשו ללמוד שפה נוספת. בעבר הרחוק יותר התלמידים נבחנו במקצועות חובה רבים נוספים, כמו לטינית כשפת לימוד חובה ורטוריקה, ורובם לא עברו את הבחינות.

בחינות הסיום בניו יורק כוללות בחינה באנגלית; בחינה במתמטיקה; בחינה במדעים; בחינה בהיסטוריה וגאוגרפיה; בחינה נוספת אחת במקצוע שהתלמיד בוחר

תלמידת תיכון בניו יורק בזמן בחינה (צילום: (AP Photo/Carolyn Thompson)
תלמידת תיכון בניו יורק בזמן בחינה (צילום: (AP Photo/Carolyn Thompson)

במספר מדינות בארה"ב, כולל קליפורניה, אין בחינת סיום שמקבילה לבחינת הבגרות. התלמידים באותן מדינות מקבלים תעודת סיום לפי תפקודם הכללי. במהלך הלימודים הם עוברים מבחנים פנימיים קשים ונדרשים להגיש עבודות רבות, וציון הסיום משקף את הציונים שהם מקבלים בהם. במוסדות ההשכלה הגבוהה הם מוגדרים כ-Non-Matriculated students ("תלמידים חסרי בגרות") ומתקבלים על סמך ציוני הגמר.

תלמידים בקליפורניה יכולים להיבחן במבחן חיצוני קשה בסיום כיתה י' (California High School Exit Examination-  CAHSEE) ואם הם עוברים אותו, הם יכולים לדלג על כיתה י"א וי"ב ולהתקבל ללימודים גבוהים על סמך הציונים שקיבלו במבחן .

במספר מדינות בארה"ב, כולל קליפורניה, אין  בחינת סיום שמקבילה לבחינת הבגרות. התלמידים מקבלים תעודת סיום לפי תפקודם הכללי והציונים בבחינות ובעבודות שהגישו במהלך הלימודים

שיטה דומה קיימת בחלק מהמחוזות בקנדה. התלמידים במחוזות הללו מקבלים תעודת סיום המבוססת על הישגיהם בארבע שנות לימודיהם בתיכון, בלא מבחן סיום. הציונים בתעודות הסיום שלהם מהווים בסיס לקבלתם ללימודים גבוהים, בדומה לציונים בבחינות הבגרות של תלמידים ממחוזות שיש בהם בחינות כאלה.

מחוז אונטריו, למשל, מעניק למסיימי כיתה י"ב תעודה בשם Ontario Secondary School Diploma. התעודה כוללת ציונים במקצועות החובה לתלמידי המחוז: אנגלית, צרפתית, מתמטיקה, היסטוריה, גאוגרפיה, אמנויות, חינוך גופני ושני מקצועות בחירה. עם זאת, תלמידים שנשרו מבית הספר יכולים לעבור בחינות אקסטרניות ולקבל תעודת סיום לפי הציונים בבחינות.

מומחים: הרפורמה לא משנה את המצב הבסיסי

ברוב העולם המערבי התלמידים עוברים, איפוא, הרבה פחות בחינות בגרות מאשר בישראל, במיוחד במקצועות ההומניים. למרות זאת, חלק מהמומחים האקדמיים לחינוך אינם מתלהבים מהרפורמה הנוכחית לקיצוץ בחינות הבגרות, גם אלה שיש להם ביקורת חריפה על שיטת הלימוד בישראל וגם על הבגרויות.

פרופסור אריה קיזל, סגן דיקן ביה"ס לחינוך, אוניברסיטת חיפה (צילום: באדיבות המצולם)
פרופסור אריה קיזל, סגן דיקן ביה"ס לחינוך, אוניברסיטת חיפה (צילום: באדיבות המצולם)

"כעיקרון, אני נגד בחינות הבגרות בכלל, אבל זה לא גורם לי להיות בעד הרפורמה", אומר פרופ' אריה קיזל, סגן דיקן הפקולטה לחינוך באוניברסיטת חיפה, "הבעיה היא לא עצם העובדה שמבטלים בגרויות, אלא החלופות שהרפורמה מציעה להן".

לדבריו, "הבעיה בבגרויות זה שזורקים את כל מה שהתלמיד עשה 12 שנה, ומודדים אותו לפי מבחן אחד. אבל מה ששאשא-ביטון עושה זה לזרוק את שיטת ההערכה הגרועה הקיימת ולהחליף אותה בשיטת הערכה עוד יותר גרועה.

"למבחנים יש הרבה חסרונות, אבל יש להם גם יתרון גדול: התלמידים לומדים להם. לא רק החלשים לומדים, התלמידים בכל המגזרים יודעים שהם חייבים ללמוד כדי לעבור את הבחינה ושהם צריכים את הבחינה בשביל המשך החיים.

"הבעיה בבגרויות זה שזורקים את כל מה שהתלמיד עשה 12 שנה, ומודדים אותו לפי מבחן אחד. אבל מה ששאשא-ביטון עושה זה לזרוק את שיטת ההערכה הגרועה הקיימת ולהחליף אותה בשיטה עוד יותר גרועה"

"כשיהיו עבודות במקום בחינות, הרבה תלמידים לא ילמדו, אלא יעתיקו. החזקים יעשו עבודות קבוצתיות, ותלמיד אחד שמתעניין בחומר יעשה בשביל כולם, או שההורים יכתבו בשבילם. החלשים יעתיקו ממה שימצאו בגוגל. זה ייצא חיפוף אחד גדול, והתלמידים יצאו בורים".

יש מי שטוען שגם היום התלמידים בורים. שמבחנים גורמים להם לשנן כמויות גדולות של חומר, ואחר כך הם 'מקיאים' ושוכחים אותו. אתה לא חושב ככה?
"התלמידים לא בורים. בורות זה שלא יודעים כלום, ובוגרי בתי הספר הישראליים כן לומדים ויודעים דברים. נכון, הם משננים את החומר בצורה מכאנית, זאת לא למידה מעמיקה, אבל זה מקנה ידע מסוים, שחלקו נשאר אחר כך ברמה כזאת או אחרת. זה לא הופך אותם למומחים, אבל נותן בסיס".

כיתת תיכון בישראל, אילוסטרציה (צילום: Flash90)
כיתת תיכון בישראל, אילוסטרציה (צילום: Flash90)

אז אם בחינות בגרות לא, ועבודות חלופיות גם לא, באיזו חלופה אתה תומך?
"אני חושב שצריך להעריך את התלמידים לפי הלמידה שלהם במשך השנים ולא במבחן אחד. כמו שעושים במדינות שאין בהן בחינת בגרות, למשל באזורים מסוימים בקנדה.

"אבל קודם כל, גם במדינות האלה יש מבחנים שצריך ללמוד להם, ולא רק עבודות שאפשר להעתיק. שנית, כמובן שמבחנים ועבודות הם לא הדרכים היחידות ללמד ולפתח כישורי למידה. יש אינספור כלים בארגז שלנו שלרוב אנחנו משתמשים רק בחלק קטן מהם. סיורים, ניסויים, קהילות חקירה, קבוצות דיון, ועוד ועוד. וכל מה שתלמיד לומד דרכו, כל מה שהוא עושה, היה רצוי שיהיה חלק מהמדידה וההערכה שלו".

"צריך להעריך את התלמידים לפי הלמידה שלהם במשך השנים ולא במבחן אחד. כמו שעושים במדינות שאין בהן בחינת בגרות. אבל גם במדינות האלה יש מבחנים שצריך ללמוד להם, ולא רק עבודות שאפשר להעתיק"

הביקורת של קיזל על הרפורמה שמבטלת בגרויות בנושאים בעלי אופי לאומי ודתי עשויה להפתיע: קיזל עצמו הוא מבקר חריף של האובססיה של מערכת החינוך הישראלית לנושאים הללו. קיזל הוא מחבר הספר היסטוריה משועבדת, שבו טען כי מערכת החינוך בישראלית משעבדת את לימוד ההיסטוריה לתכנים שמחזקים את התודעה הציונית של התלמידים.

למרות זאת, קיזל מזהיר מפגיעתה של הרפורמה בלימודי ההיסטוריה: "לימודי האזרחות ייפגעו פחות אם לא תהיה בגרות באזרחות. בהיסטוריה זאת בעיה. זה כבר נוסה ולא עבר טוב.

"בתקופת שי פירון העבירו 30% מהחומר בהיסטוריה להערכה פנימית. התוצאה הייתה שתלמידים נעשו לגמרי בורים באותם חלקים של החומר. אני חושש שאחרי הרפורמה תיווצר בורות כללית. אני חרד למה שיקרה ללימודי השואה".

בישראל מלמדים הרבה יותר היסטוריה לאומית, ידיעת הארץ, דת ומורשת מאשר במדינות מפותחות אחרות. אם הרפורמה תגרום לתלמידים ללמוד פחות מאלה אתה לא רואה בכך יתרון שלה?
"ישראל מעמיסה על התלמידים המון תכנים לאומיים, על חשבון תכנים אוניברסליים, לימודים ריאליים וכלי למידה. זה נכון מאוד. אבל הרפורמה של שאשא-ביטון ממש לא מטפלת בזה.

תלמידים נבחנים בבחינת בגרות ביהוד, יולי 2020 (צילום: יוסי זלינגר, פלאש 90)
תלמידים נבחנים בבחינת בגרות ביהוד, יולי 2020 (צילום: יוסי זלינגר, פלאש 90)

"מה שיהיה אחרי הרפורמה, זה שהתלמידים ימשיכו לעבור עד כיתה י' את אותן שטיפות מוח לאומניות, תנ"ך וחגים וטקסים וכיבוש הארץ, ופשוט לא ילמדו את זה לבגרות. זה לא שפתאום יהיו להם כלים לחשיבה ביקורתית, אלא להיפך, הם יהיו בורים ושטיפות המוח תעבוד עוד יותר חזק".

"אחרי הרפורמה, התלמידים ימשיכו לעבור עד כיתה י' את אותן שטיפות מוח לאומניות, תנ"ך וחגים וטקסים וכיבוש הארץ, ופשוט לא ילמדו את זה לבגרות. זה לא שפתאום יהיו להם כלים לחשיבה ביקורתית, אלא להיפך"

ד"ר אלי וינוקור, סגן נשיא המכללה האקדמית לחינוך גורדון, פחות ביקורתי ביחס לרפורמה – אבל גם לו יש חששות מפניה.

לדברי וינוקור, "העובדה שהרפורמה מצמצמת את בחינות הבגרות היא מצוינת כשלעצמה. אני חושב שהבגרות במתכונתה הנוכחית היא נזק אחד גדול. זאת הדרך הכי גרועה להעריך תלמידים. שיטת הערכה חד-מימדית, שמתעלמת מכל מה שהתלמיד עשה, כל התהליכים שעבר, הכול נשכח לטובת מבחן אחד.

"אפילו השם של הבחינה, 'בגרות', אבסורדי. כאילו שאם נער עובר את המבחן הזה זה אומר שהוא מתאים להגדרה של 'אדם בוגר'. זה כל כך לא נכון. יש כל כך הרבה אנשים שמצליחים בחיים, מקצועית, כלכלית, ערכית, חברתית, אפילו אינטלקטואלית, בלי שעברו בחינת בגרות ולהיפך. לכן יש היגיון במגמה כיום בעולם ובישראל של צמצום הבגרויות והחלפתן בכלים אחרים".

איזה כלים? עבודות?
"צריך להתחיל בכך שהמדידה לא צריכה להתמקד בידע, וכל תהליך הלמידה לא צריך להתמקד בהקניית ידע, אלא בהקניית מיומנויות למידה. הידע שמלעיטים בו את התלמידים לא יהיה רלוונטי בעוד 10 שנים ולא יעזור להם. הידע נגיש, הבעיה היא ללמוד לחפש אותו, לבדוק אותו ולהשתמש בו.

ד"ר אלי וינוקור, סגן נשיא המכללה האקדמית לחינוך גורדון (צילום: שי לבנת)
ד"ר אלי וינוקור, סגן נשיא המכללה האקדמית לחינוך גורדון (צילום: שי לבנת)

"ולא פחות חשוב – לחזק את הכישורים של התלמידים כיצורים חברתיים ולקדם חיברות ומוביליות חברתית. דווקא בעולם דיגיטלי שמפריד אנשים אלה מאלה זה נורא-נורא חשוב, יותר מהקניית ידע.

"הפתרון לא צריך להיות בהכרח לבטל את הבגרות לגמרי כמו שעשו במדינות מסוימות, או להחליף אותה בעבודות, אלא לשנות בה דברים. למשל – אם המטרה זה ללמוד כלי למידה ולא לשנן חומר, למה שבחינת בגרות תהיה בלי גישה לאינטרנט? ולמה לא לעודד עבודה קבוצתית, גם בבחינות, שכיום נחשבת ל'העתקה' ולעילה לפסילה?"

"הפתרון לא צריך להיות בהכרח לבטל את הבגרות כמו שעשו במדינות מסוימות, אלא לשנות. למה שהבחינה תהיה בלי גישה לאינטרנט? ולמה לא לעודד עבודה קבוצתית, גם בבחינות, שכיום נחשבת ל'העתקה"?

האם כיוונים חדשניים כמו שאתה מציע קיימים במדינות אחרות?
"במדינות מסוימות – בהחלט. יש מהלכים מרתקים בחינוך בהולנד, בפינלנד, בפולין, בספרד. זה לא אומר שכל דבר חדש שנוסה בחו"ל בהכרח מוצלח או מתאים לישראל, אבל המערכת חייבת להשתנות, ויש מדינות שמבינות את זה".

האם הרפורמה הנוכחית בבגרויות היא צעד מסויים בדרך לשם?
"הרפורמה היא בהחלט מהלך מעניין, השאלה לאיזה כיוון היא תלך. מה החלופה שתהיה במקום הבחינות שיבוטלו, ואיך היא תעבוד? אני עדיין לא מבין מה תהיה אותה עבודה חלופית שמדברים עליה, איך היא תהיה בנויה והאם תצליח, ונראה לי שגם המורים ומנהלי בתי הספר עוד לא קיבלו הסברים על כך. והמעט שיודעים מעלה חששות.

"הכוונה היא שהעבודה החלופית תהיה אינטרדיצפלינרית ותשלב חומר מארבעת המקצועות שיבוטלו ביחד. מצד אחד, זה רעיון יפה: עצם החלוקה של המקצועות ההומניים לתחומי ידע שונים מלאכותית ובעייתית.

"מצד שני, זה יומרני ומעורר דאגות. האם תלמידים ישראלים במציאות הקיימת יצליחו לכתוב עבודה כל כך מסובכת? ולשלב בה חדשנות, וביקורתיות, וסקרנות? חלקם בקושי יודעים לקרוא ולכתוב. והאם מורים יצליחו להדריך אותם לכך במצבה הנוכחי של המערכת"?

עוד 2,503 מילים
סגירה