עוד סבב בעזה? זה הזמן למדיניות

. נפתלי בנט, יאיר לפיד וגדעון סער בכנסת, פברואר 2022 (צילום: Yonatan Sindel/Flash90)
Yonatan Sindel/Flash90
. נפתלי בנט, יאיר לפיד וגדעון סער בכנסת, פברואר 2022

שנה בדיוק לאחר "שומר החומות", ובדיוק כשכבר שכחנו מההחלטה לכנות את גל הטרור האחרון בשם מעט דומה – "שובר הגלים", גורמים מדיניים וביטחוניים מתדרכים על האפשרות "לחסל את הנייה ובכירי החמאס" ולצאת "למבצע נגד חמאס בעזה" או "לפעולה רחבה בג'נין". הכל, כמובן, בשל אירועי טרור רצחניים ומגונים,

אבל במה בדיוק זה יעזור? כבר שמענו את כל טיעוני ההרתעה למיניהם. לכאורה, עזה בכלל "חזרה לעידן האבן" והחמאס והג'יהאד קיבלו "מכות אנושות שלא יתאוששו מהן" בכל אחד מהסבבים.

אבל במה בדיוק יעזור מבצע נוסף? כבר שמענו את כל טיעוני ההרתעה למיניהם. לכאורה, עזה בכלל "חזרה לעידן האבן" והחמאס והג'יהאד קיבלו "מכות אנושות שלא יתאוששו מהן" בכל אחד מהסבבים

בין אם הסיסמאות הללו משקפות את המציאות, יותר או פחות, אלו לא שינו את המציאות במאומה: כל עוד לא נפתר הסכסוך, וישראל ממשיכה לשלוט ב-3 מיליון פלסטינים, המציאות תמשיך להיות כואבת ומדממת. הרתעה אולי עובדת לזמן מה על סינוואר והנייה, אולי מחזיקה עוד שקט מתוח של "בין הסבבים", אבל היא לא עובדת על המחבל הבודד. זו תוצאה לא מספיק טובה מסבבי לחימה לא אפקטיביים שניהלה ישראל, כי לא הגדירה יעדים אמיתיים בזירה המדינית.

עלי אל-באבלי, בן 24, פותח את חנות הבגדים שלו כדי לבחון את הנזק אחרי הפגזות חיל האוויר בעיר במהלך מצבע "שומר החומות", 25 במאי 2021 (צילום: AP Photo/John Minchillo)
עלי אל-באבלי, בן 24, פותח את חנות הבגדים שלו כדי לבחון את הנזק אחרי הפגזות חיל האוויר בעיר במהלך מצבע "שומר החומות", 25 במאי 2021 (צילום: AP Photo/John Minchillo)

בשירותי בדובר צה"ל, אחד מצירופי המילים הנפוצים ביותר שנשמעו בתדרוכים ובהודעות לתקשורת בזמני מתיחות ולחימה הוא "יעדי הדרג המדיני". באופן די מדויק, צירוף המילים הזה משקף את מחדל הוואקום במדיניות שבתוכו ממשלות ישראל האחרונות (הלוא הן "הדרג המדיני" המדובר) פועלות.

סיסמאות כמו "הכרעת חמאס" הן לא יעד ריאלי, כפי שראש הממשלה לשעבר נתניהו כבר הבין, כאשר הוצב אל מול הסרטון שצילם באשקלון למערכת הבחירות ב-2009. אם כך, מה היעד ומה המדיניות? לאן ישראל מעוניינת להגיע בזירה הפלסטינית, והאם עוד מבצע או מיני-מלחמה יהיו הדרך הנכונה לשם?

כיבוש עזה לא על הפרק ונראה שכך גם בג'נין, על אף פעולות צה"ל בה בימים אלו. אלו גם לא פתרונות לגל הטרור הנפשע שאנו חווים מאז מרץ. גל הטרור הנוכחי מונע על ידי יחידים מיואשים, לא על ידי ארגונים משומנים.

בשירותי בדובר צה"ל, אחד מצירופי המילים הנפוצים ביותר שנשמעו בתדרוכים ובהודעות לתקשורת בזמני מתיחות ולחימה הוא "יעדי הדרג המדיני". באופן די מדויק, צירוף המילים הזה משקף את מחדל הוואקום במדיניות

בגזרה זו, דווקא המדיניות של הממשלה הנוכחית לאפשר מרווח נשימה ומחיר כבד להפסיד בעזה, דרך היתרי שהייה לפועלים וסוחרים עזתיים – ודאי מרתיעה את חמאס מהסלמה עתידית ברצועה יותר מאשר כל איום צבאי אחר, חריף ככל שיהיה. עם זאת, גם הצעד בו נקטה הממשלה בהובלת שר הביטחון, נכון ככל שיהיה, עדיין אינו משקף מדיניות אמיתית המושתתת על תפישה ארוכת-טווח.

הניסיון להמשיך ו"לנהל" את הסכסוך או "לצמצמו", כאילו דבר כזה אפשרי ובר-קיימא לשנים קדימה, תוך כדי הרחבת ההתנחלויות בגדה (ע"ע האישור הצפוי של כ-4000 יח"ד), מקרב אותנו בכל יום צעד נוסף לעבר מדינה דו לאומית שהיא סוף לחזון הציוני.

כשאין מדיניות אמיתית ואין End-Game רצוי להגיע אליו מבחינת ישראל, אנחנו למעשה בוחרים להיות מובלים בידי המציאות אותה הקיצונים מעוניינים לעצב – מדינה אחת מדממת.

עוד מלחמה בעזה לא תעצור את ההסתה של החמאס, כמו גם חיסול של מי מהמסיתים מטעמו. היא רק תמשיך לפגוע בישראל ולסכן את עתידנו. עם זאת, באותה העת בדיוק יושב לו אדם במוקטעה ברמאללה, הפועל בתיאום עם ישראל כדי לסכל פיגועים וטרור, קורא בכל העת למשא-ומתן מדיני, ורק ראש ממשלת ישראל מצהיר, לראשונה אי פעם, כי אין בכוונתו אפילו לפגוש אותו. האדם הזה הוא יו"ר הרשות הפלסטינית, אם לא היה ברור.

הנה הצעה למדיניות ישראלית, ציונית ופטריוטית, שגם תשרת את המאבק בטרור אך גם את האינטרס הלאומי של ישראל:

1

ראשית כל, קבלת העיקרון שהסכסוך הזה צריך להסתיים – ושאין דרך לצמצם או לנהל אותו בטווח הארוך.

2

שנית, הבנה שהדרך היחידה בה אפשר לפתור את הסכסוך מבלי להגיע למדינה אחת מדממת, היא באמצעות פתרון של שתי מדינות לאום החיות זו לצד זו ועל כן, הצהרה על כך כיעד מדיני רשמי. וכן, זהו יעד ריאלי והכרחי לחזון המדינה היהודית והדמוקרטית. נציגים מובילים משני הצדדים כבר הגיעו במסגרת יוזמת ז'נבה למודל הסכם המציג פתרונות לכל סוגיות הליבה (לרבות קץ הסכסוך והתביעות), פשרות הוגנות של שני הצדדים ופתרון ריאלי ליישום, באמצעות גבול קבע וסידורי ביטחון מקיפים. אם הם עשו זאת, גם המנהיגים יכולים.

יושב לו אדם במוקטעה ברמאללה, הפועל בתיאום עם ישראל כדי לסכל פיגועים וטרור, קורא בכל העת למשא-ומתן מדיני, ורק ראש ממשלת ישראל מצהיר, לראשונה אי פעם, כי אין בכוונתו אפילו לפגוש אותו

ברגע שישראל תבין שעליה לשאוף לתסריט של שתי מדינות ולהטמיע אותו כמדיניות לאומית, שנגזרים ממנה יעדים מדיניים, הדברים יראו אחרת, גם אל מול החמאס. במקום עוד סבבי לחימה נטולי מטרות ויעדים, צריך להחליף דיסקט. ניסיון אמיתי לפתור את הסכסוך הוא הדרך להגשים את האינטרס הישראלי למדינה יהודית, דמוקרטית ובטוחה. וכן, כל ניסיון עשוי גם להיכשל, אבל איך נוכל להסתכל לדור הבא בעיניים ולהגיד שסירבנו אפילו לנסות?

אביב סגרון הוא דובר יוזמת ז'נבה, ארגון הפועל לקידום פתרון שתי המדינות לסכסוך הישראלי פלסטיני. לשעבר סגן יו"ר האגודה הסטודנטיאלית באוניברסיטת בן גוריון, פעיל למען נושאים חברתיים ופוליטיים.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 729 מילים
סגירה