שנה בדיוק לאחר "שומר החומות", ובדיוק כשכבר שכחנו מההחלטה לכנות את גל הטרור האחרון בשם מעט דומה – "שובר הגלים", גורמים מדיניים וביטחוניים מתדרכים על האפשרות "לחסל את הנייה ובכירי החמאס" ולצאת "למבצע נגד חמאס בעזה" או "לפעולה רחבה בג'נין". הכל, כמובן, בשל אירועי טרור רצחניים ומגונים,

אבל במה בדיוק זה יעזור? כבר שמענו את כל טיעוני ההרתעה למיניהם. לכאורה, עזה בכלל "חזרה לעידן האבן" והחמאס והג'יהאד קיבלו "מכות אנושות שלא יתאוששו מהן" בכל אחד מהסבבים.

אבל במה בדיוק יעזור מבצע נוסף? כבר שמענו את כל טיעוני ההרתעה למיניהם. לכאורה, עזה בכלל "חזרה לעידן האבן" והחמאס והג'יהאד קיבלו "מכות אנושות שלא יתאוששו מהן" בכל אחד מהסבבים

בין אם הסיסמאות הללו משקפות את המציאות, יותר או פחות, אלו לא שינו את המציאות במאומה: כל עוד לא נפתר הסכסוך, וישראל ממשיכה לשלוט ב-3 מיליון פלסטינים, המציאות תמשיך להיות כואבת ומדממת. הרתעה אולי עובדת לזמן מה על סינוואר והנייה, אולי מחזיקה עוד שקט מתוח של "בין הסבבים", אבל היא לא עובדת על המחבל הבודד. זו תוצאה לא מספיק טובה מסבבי לחימה לא אפקטיביים שניהלה ישראל, כי לא הגדירה יעדים אמיתיים בזירה המדינית.

עלי אל-באבלי, בן 24, פותח את חנות הבגדים שלו כדי לבחון את הנזק אחרי הפגזות חיל האוויר בעיר במהלך מצבע "שומר החומות", 25 במאי 2021 (צילום: AP Photo/John Minchillo)

בשירותי בדובר צה"ל, אחד מצירופי המילים הנפוצים ביותר שנשמעו בתדרוכים ובהודעות לתקשורת בזמני מתיחות ולחימה הוא "יעדי הדרג המדיני". באופן די מדויק, צירוף המילים הזה משקף את מחדל הוואקום במדיניות שבתוכו ממשלות ישראל האחרונות (הלוא הן "הדרג המדיני" המדובר) פועלות.

סיסמאות כמו "הכרעת חמאס" הן לא יעד ריאלי, כפי שראש הממשלה לשעבר נתניהו כבר הבין, כאשר הוצב אל מול הסרטון שצילם באשקלון למערכת הבחירות ב-2009. אם כך, מה היעד ומה המדיניות? לאן ישראל מעוניינת להגיע בזירה הפלסטינית, והאם עוד מבצע או מיני-מלחמה יהיו הדרך הנכונה לשם?

כיבוש עזה לא על הפרק ונראה שכך גם בג'נין, על אף פעולות צה"ל בה בימים אלו. אלו גם לא פתרונות לגל הטרור הנפשע שאנו חווים מאז מרץ. גל הטרור הנוכחי מונע על ידי יחידים מיואשים, לא על ידי ארגונים משומנים.

בשירותי בדובר צה"ל, אחד מצירופי המילים הנפוצים ביותר שנשמעו בתדרוכים ובהודעות לתקשורת בזמני מתיחות ולחימה הוא "יעדי הדרג המדיני". באופן די מדויק, צירוף המילים הזה משקף את מחדל הוואקום במדיניות

בגזרה זו, דווקא המדיניות של הממשלה הנוכחית לאפשר מרווח נשימה ומחיר כבד להפסיד בעזה, דרך היתרי שהייה לפועלים וסוחרים עזתיים – ודאי מרתיעה את חמאס מהסלמה עתידית ברצועה יותר מאשר כל איום צבאי אחר, חריף ככל שיהיה. עם זאת, גם הצעד בו נקטה הממשלה בהובלת שר הביטחון, נכון ככל שיהיה, עדיין אינו משקף מדיניות אמיתית המושתתת על תפישה ארוכת-טווח.

הניסיון להמשיך ו"לנהל" את הסכסוך או "לצמצמו", כאילו דבר כזה אפשרי ובר-קיימא לשנים קדימה, תוך כדי הרחבת ההתנחלויות בגדה (ע"ע האישור הצפוי של כ-4000 יח"ד), מקרב אותנו בכל יום צעד נוסף לעבר מדינה דו לאומית שהיא סוף לחזון הציוני.

https://t.co/tYAE0zz8y6

— כותרת בשינוי אדרת (@ILNewsDiff) May 6, 2022

כשאין מדיניות אמיתית ואין End-Game רצוי להגיע אליו מבחינת ישראל, אנחנו למעשה בוחרים להיות מובלים בידי המציאות אותה הקיצונים מעוניינים לעצב – מדינה אחת מדממת.

עוד מלחמה בעזה לא תעצור את ההסתה של החמאס, כמו גם חיסול של מי מהמסיתים מטעמו. היא רק תמשיך לפגוע בישראל ולסכן את עתידנו. עם זאת, באותה העת בדיוק יושב לו אדם במוקטעה ברמאללה, הפועל בתיאום עם ישראל כדי לסכל פיגועים וטרור, קורא בכל העת למשא-ומתן מדיני, ורק ראש ממשלת ישראל מצהיר, לראשונה אי פעם, כי אין בכוונתו אפילו לפגוש אותו. האדם הזה הוא יו"ר הרשות הפלסטינית, אם לא היה ברור.

בנט: לא אפגש עם אבו מאזן – הוא התלונן נגדנו בהאגhttps://t.co/TpC1Be4vzc@itamareichner pic.twitter.com/DRniOQlajT

— ynet עדכוני (@ynetalerts) September 4, 2021

הנה הצעה למדיניות ישראלית, ציונית ופטריוטית, שגם תשרת את המאבק בטרור אך גם את האינטרס הלאומי של ישראל:

1

ראשית כל, קבלת העיקרון שהסכסוך הזה צריך להסתיים – ושאין דרך לצמצם או לנהל אותו בטווח הארוך.

2

שנית, הבנה שהדרך היחידה בה אפשר לפתור את הסכסוך מבלי להגיע למדינה אחת מדממת, היא באמצעות פתרון של שתי מדינות לאום החיות זו לצד זו ועל כן, הצהרה על כך כיעד מדיני רשמי. וכן, זהו יעד ריאלי והכרחי לחזון המדינה היהודית והדמוקרטית. נציגים מובילים משני הצדדים כבר הגיעו במסגרת יוזמת ז'נבה למודל הסכם המציג פתרונות לכל סוגיות הליבה (לרבות קץ הסכסוך והתביעות), פשרות הוגנות של שני הצדדים ופתרון ריאלי ליישום, באמצעות גבול קבע וסידורי ביטחון מקיפים. אם הם עשו זאת, גם המנהיגים יכולים.

יושב לו אדם במוקטעה ברמאללה, הפועל בתיאום עם ישראל כדי לסכל פיגועים וטרור, קורא בכל העת למשא-ומתן מדיני, ורק ראש ממשלת ישראל מצהיר, לראשונה אי פעם, כי אין בכוונתו אפילו לפגוש אותו

ברגע שישראל תבין שעליה לשאוף לתסריט של שתי מדינות ולהטמיע אותו כמדיניות לאומית, שנגזרים ממנה יעדים מדיניים, הדברים יראו אחרת, גם אל מול החמאס. במקום עוד סבבי לחימה נטולי מטרות ויעדים, צריך להחליף דיסקט. ניסיון אמיתי לפתור את הסכסוך הוא הדרך להגשים את האינטרס הישראלי למדינה יהודית, דמוקרטית ובטוחה. וכן, כל ניסיון עשוי גם להיכשל, אבל איך נוכל להסתכל לדור הבא בעיניים ולהגיד שסירבנו אפילו לנסות?

אביב סגרון הוא דובר יוזמת ז'נבה, ארגון הפועל לקידום פתרון שתי המדינות לסכסוך הישראלי פלסטיני. לשעבר סגן יו"ר האגודה הסטודנטיאלית באוניברסיטת בן גוריון, פעיל למען נושאים חברתיים ופוליטיים.

ג'ייק סאליבן, היועץ לביטחון לאומי של ארה"ב, ביקר בשבוע שעבר בישראל על רקע התקדמות תוכנית הגרעין האיראנית ודשדוש שיחות הגרעין בווינה. האמריקאים כבר תדרכו בעניין שהם "מודאגים מההתקדמות של תכנית הגרעין האיראנית", והתקשורת הישראלית הטיבה לסקר את חילוקי הדעות של ממשלת ישראל עם האמריקאים לגבי הגעה להסכם ביניים עם איראן, אל מול המשך הסנקציות אליהן ישראל דוחפת. בשולי הסיקור דווח גם החלק "הפחות חשוב": סאליבן שוחח עם שר הביטחון גנץ גם על מחוות ישראליות בונות-אמון כלפי הפלסטינים ונפגש גם עם יו"ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן.

בשולי הסיקור על ביקור היועץ לביטחון לאומי של ארה"ב דווח גם החלק "הפחות חשוב": סאליבן שוחח עם גנץ גם על מחוות ישראליות בונות-אמון כלפי הפלסטינים ונפגש גם עם יו"ר הרש"פ אבו מאזן

כאשר עוסקים ביציבות האזורית במזרח-התיכון, אותה האיראנים ללא ספק פועלים לערער, אסור לשכוח את אחד הגורמים המהותיים מזה עשורים לחוסר היציבות הזה: הסכסוך הישראלי-פלסטיני. סכסוך שבמסגרתו ממשלת ישראל הנוכחית ממשיכה את הקו של קודמותיה, ומסרבת לחדש כל שיח או משא-ומתן מדיני להסכם.

הסכסוך הישראלי-פלסטיני הוא בין היתר אמתלה בה נאחזים האיראנים על מנת להצדיק, במידה זו או אחרת, את התוקפנות והטרור שהם מפעילים ומבססים באזור באמצעות שליחיהם, וכן גם את הקו התקיף מול ישראל. על אף שברור כי הסכסוך הישראלי-פלסטיני הוא לא מקור המוטיבציה העיקרי של האיראנים בתוכנית הגרעין ובמעשיה התוקפניים, האיראנים ממשיכים להתבטא ולנסות למצב את עצמם, וכך גם שליחיהם בלבנון ובמקומות אחרים, כ"מגיני פלסטין".

נחוץ להתוודות ולומר, שככל הנראה גם הגעה להסכם קבע בין ישראל לפלסטינים לא תגרום לאיראן לוותר על שאיפותיה האזוריות. אבל ראוי שכאשר אנו בישראל דנים בסוגייה האיראנית וביציבות האזורית, לא נשכח כיצד בידיים שלנו בישראל נמצאת האפשרות לשנות את כללי המשחק באזור, כפי שעשו הסכמי אברהם בהקשר הקואליציה כנגד איראן.

כנראה שלאיראן תהיה, במוקדם או במאוחר, יכולת לפתח נשק גרעיני. זה לא בהכרח אומר שהיא תפתח אותו. אבל לצד המאמץ המבורך למנוע ממנה את היכולת, צריך גם לפעול לצמצום המוטיבציה והלגיטימציה-הפנימית להשתמש בנשק כזה, אם יהיה ברשותה.

אף כי ברור שהסכסוך הישראלי-פלסטיני הוא לא מקור המוטיבציה העיקרי של האיראנים בתוכנית הגרעין ובתוקפנותה, האיראנים ממשיכים לנסות למצב את עצמם ואת שליחיהם כ"מגיני פלסטין"

אחת הדרכים היעילות ביותר לעשות את זה תהיה סיום הסכסוך הישראלי-פלסטיני והצטרפותם של הפלסטינים לקואליציה האזורית הפועלת נגד איראן, יחד עם מדינות המפרץ וצפון-אפריקה שהצטרפו להסכמי אברהם, ואלו שעוד יצטרפו בזכות המהלך משנה-המשחק הזה.

ישראל יכולה להתחיל בצעדים מדודים: סקר שערך מכון "מדגם" עבור יוזמת ז'נבה הראה כי רוב ישראלי (51%) תומכים בכך שבנט יעשה (לאחר שיסיים את הבידוד, כמובן) את מה שסאליבן עשה, כמו כמעט כל בכיר מהקהילה הבין-לאומית המבקר בישראל, ויפגש עם יו"ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן. כמו כן, נמצא גם כי התמיכה הציבורית בממשלה תעלה בקרב 43% מהציבור אם תפתח בתהליך מדיני מול הפלסטינים.

סקר מכון 'מדגם' עבור יוזמת ז'נבה: רוב הציבור בעד קיום פגישה בין בנט לאבו מאזן, קידום תהליך מדיני עם הפלסטינים יגדיל את התמיכה בממשלה.
הציבור לא קונה את מדיניות ניהול הסכסוך של הממשלה. @naftalibennett ו- @yairlapid צריכים לפתוח בתהליך מדיני עם ההנהגה הפלסטינית.
הסקר המלא בתגובות pic.twitter.com/seK37wr24c

— יוזמת ז'נבה (@YozmatGeneva) December 21, 2021

תארו לכם מצב בו לראשונה מזה שנים ממשלת ישראל חוזרת לדבר עם הפלסטינים, בנט נפגש עם אבו מאזן ואולי אפילו, רחמנא ליצלן, מגיעים בסוף להסכם. בין אם מדובר בשאיפות הגיוניות או בחלומות פוליטיים, ניתן להעריך כי בשיא ההסלמה בין ישראל לאיראן, חימום היחסים עם הפלסטינים הוא ערך אסטרטגי-אזורי שיוכל לדחוק את איראן לפינה יותר מכל סנקציה שישראל דוחפת לה.

בין אם מדובר בשאיפות הגיוניות או בחלומות פוליטיים, בשיא ההסלמה בין ישראל לאיראן חימום היחסים עם הפלסטינים הוא ערך אסטרטגי-אזורי שידחוק את איראן לפינה יותר מכל סנקציה שישראל דוחפת לה

העולם כולו יחבק כל הסכם קבע בין ישראל לפלסטינים, כולל העולם הערבי, שכבר קיבל ב-2002 וב-2007 את יוזמת השלום הערבית, המבוססת על פתרון שתי המדינות כדרך לסיום הסכסוך.

מעבר לאינטרס הישראלי הביטחוני, הדמוגרפי, הכלכלי וגם המוסרי, לחזור לשולחן המשא ומתן ולהגיע להסכם, נראה שגם הסוגייה האיראנית ממחישה את הדחיפות של ישראל לשנות את חוקי המשחק ואת יחסי הכוחות במזרח התיכון. עד אז, בנט יכול להקשיב לרוב הציבור הישראלי, להיפגש עם אבו מאזן, שמעוניין בכך, ולהתחיל במהלך שישאיר את איראן בלי תירוצים אידיאולוגיים ועם קלפים גרועים בידה.

אביב סגרון הוא דובר יוזמת ז'נבה, ארגון הפועל לקידום פתרון שתי המדינות לסכסוך הישראלי פלסטיני. לשעבר סגן יו"ר האגודה הסטודנטיאלית באוניברסיטת בן גוריון, פעיל למען נושאים חברתיים ופוליטיים.

מקיאווליזם מזוהה עם חוסר מצפון, מניפולטיביות, ערמומיות ורמאות. גניבת דעת היא שם נלווה לפילוסוף הפוליטי ניקולו מקיאוולי. הוא היה ממניחי היסודות למדע המדינה ותורת היחסים הבינלאומיים. בספרו "הנסיך", מפרט מקיאוולי מהן השיטות הדרכים להפוך למנהיג פוליטי. דומה שהליכוד בכלל ובנימין נתניהו בפרט לוקחים את העצות של מקיאוולי צעד אחד קדימה.

בספרו "הנסיך", מפרט מקיאוולי מהן השיטות הדרכים להפוך למנהיג פוליטי. דומה שהליכוד בכלל ובנימין נתניהו בפרט לוקחים את העצות של מקיאוולי צעד אחד קדימה

בישיבת סיעת הליכוד אמש הוקלט נתניהו מדריך את חברי הסיעה המהופנטים ועושי דברו במלים הבאות:

"אין לנו מכשיר יותר טוב לנהל את התעמולה מאשר הראיונות שלכם. ואני בדקתי את הראיונות שלכם. נאדה! כלום! אפס! ממה שאמרנו כאן ובתדרוכים. אני מדבר בתדרוכים ואני מרגיש ששמים אותי על השתק".

כך אמר הנאשם כשהוא מכה על השולחן.

כדי לעשות צדק עם מקיאוולי, נזכיר שהתורה הזו של אי אמירת אמת ושימוש בכל האמצעים כדי לשמר את השלטון נמצאה כבר ביוון העתיקה אצל תוכידידס  מהמאה החמישית לספירה, שטען כי השאיפה לכוח ושימורו טמונה בגנים ובטבע האנושי.

על פי ההגדרה הפסיכולוגית, אדם בעל אופי מקיאווליסטי הוא אדם המרוכז בעצמו, נוהג באורח מניפולטיבי ומנצל את סביבתו על מנת להשיג את מטרתו ושאיפותיו.

ומה עשה הנאשם בדבריו בסיעת הליכוד? בדיוק את זה. מנצל את חברי הסיעה למטרותיו.

על פי ההגדרה הפסיכולוגית, אדם בעל אופי מקיאווליסטי הוא אדם המרוכז בעצמו, נוהג באורח מניפולטיבי ומנצל את סביבתו להשגת מטרתו ושאיפותיו. ומה עשה הנאשם בדבריו בסיעת הליכוד? בדיוק את זה

כפי שניתן היה להניח בעבר, אך כעת נשמע במפורש, חברי הסיעה עוברים תדרוכים, שבהם הוא נואם בפניהם ומעביר אליהם את משנתו ודרכי הפעולה שהוא מעצב. והכל כדי לסלול את דרכו חזרה ללשכת ראש הממשלה וכדי להימלט ממשפטו.

הקלטות מישיבת סיעת הליכוד, צילום מסך מערוץ12

כשאנחנו חוזרים לבדוק את עברו של האיש אנחנו נזכרים בלימודיו אצל הכוהנת הגדולה להופעה ולנאומים בפני קהל, ליליאן ווילדר.

מאז ומתמיד, או לפחות מאז שנתניהו התייצב על המפה הפוליטית, הוא ייחס חשיבות עליונה, לעיתים מאגית לתקשורת. מכאן אפשר להבין את מערכת היחסים שפיתח את המול"ים בעיתונים השונים.

המאבק על התודעה שימש כלי בסיסי בעבודתו. זוכרים את "פרס יחלק את ירושלים"?

ליליאן וויילדר לימדה אותו איך להופיע בתקשורת, איך לחייך, מתי ואיך להיראות מהוסס בחיוכו, או לזעום, כשכל תנועותיו והבעותיו משמשות אמצעי להעברת המסר. וכשזה לווה בהנחיות של ארתור פינקלשטיין כיצד לעורר פחד וחרדה, נוצרה המסגרת האולטימטיבית לכאורה להשגת השלטון.

אבל הדברים הקשים שהצליף הנאשם בחברי סיעת הליכוד מעידים יותר מכל על תסכול. הוא כבר מבין שהקסם שהקרין בעבר מתפוגג. הוא כבר לא יכול לכבוש את ההר לבדו. אבל מול קואליציה של אנשים ישרי דרך, שבאו לעשות את העבודה, קשה להתמודד. בעיקר כשלצדך חבורה של אנשים לא יצירתיים, שלמדו עם השנים לומר בעיקר "כן אדוני המלך".

ומול הקוסם החדש יאיר לפיד, שיודע ליצור רקמה מופלאה מהקצוות שהליכוד מאיים לפרום כל יום מחדש, הקרב של נתניהו כמעט אבוד.

בליכוד לא הצביעו, והכנסת אישרה את החוק למתן מלגות לימודים ללוחמים משוחררים
ההצעה שכוללת מימון ל-75% מגובה שכר הלימוד עברה ברוב של 55 תומכים אל מול שישה מתנגדים. זאת, לאחר שהרשימה המשותפת היתה המפלגה היחידה באופוזיציה שהשתתפה בהצבעה pic.twitter.com/lr7QD3H2la

— Albert Plazzo (@AlbertPlazzo) May 24, 2022

ונזכיר את התחקיר של ידיעות אחרונות והניו יורק טיימס משנת 2019, על חשבונות מזויפים ברשתות החברתיות שהפעיל, 130 אלף מסרים שמשבחים את נתניהו ומפיצים מידע כוזב על יריביו. אז הליכוד טען כי המפלגה אינה קשורה לפעילות הזו.

אבל הדברים שהצליף הנאשם בחברי הליכוד מעידים בעיקר על תסכול. הוא מבין שהקסם שהקרין בעבר מתפוגג. ומול הקוסם החדש לפיד, שיודע ליצור רקמה מופלאה מהקצוות שהליכוד מאיים לפרום, הקרב שלו אבוד

כך ימשיך הנאשם לנסות להפעיל את השיטה המקיאווליסטית שלו כדי להשפיע בתעמולה, כמו שהוא עצמו הודה בפני חברי סיעתו.

מולו, תפקידה של הקואליציה, בין היתר, לחשוף אותו במערומיו. את האיש עם השיער הסגול המדולדל, שהעייפות כבר ניכרת בכל צעד מצעדיו, שההיסטריה ניכרת בתגובותיו, האיש שבא ויוצא מאולם בית המשפט ומנסה להפוך כל פרצה לשער זהב להימלטות משערי הכלא.

פאר לי שחר היתה עורכת, כתבת ומגישה בקול ישראל במשך 25 שנה. יש לה ותק של 48 שנים בתקשורת - בגלי צהל (ככתבת הראשונה ביומני החדשות), ככתבת מדינית ופוליטית בעיתון חדשות ועל המשמר, וכיום היא פעילה בעמותות לטובת האוכלוסיה המבוגרת. היא חברת הועד המנהל במדרשת אדם לקידום הדמוקרטיה.

ישראל חוטפת ביקורת רבה ולעיתים זה נראה לא הוגן, אבל מסביריה ממהרים מדי לטעון שמדובר באנטישמיות. לאחרונה זה קורה עם הריגתה של עיתונאית אל-ג'זירה שירין אבו עאקלה בזמן שסיקרה עימותים בגדה המערבית.

זה היה רק ​​עניין של זמן עד שנעבור מתנחומים למשפחה, זעם מוצדק על סירובם של הפלסטינים למסור את הקליע, לטענות שאנטישמים רודפים את המדינה היהודית.

זה היה רק ​​עניין של זמן עד שנעבור מתנחומים למשפחה, זעם מוצדק על סירובם של הפלסטינים למסור את הקליע, לטענות שאנטישמים רודפים את המדינה היהודית

השבוע זה מגיע מכיוון השחקנית הישראלית הרהוטה והמצוינת נועה תשבי, אושיית טוויטר שעשתה קריירה מרשימה בארצות הברית, שדוברת אנגלית אמריקאית ללא מבטא ושמגינה תדיר על ישראל במעין משקל נגד לדוגמנית-אקטיביסטית האמריקאית ממוצא פלסטיני בלה חדיד.

It’s been a week since the horrific death of Shireen Abu Akleh. It was NOT an execution or a targeted assassination. Sadly journalist are killed around the world every week, without the same global reaction. This is the antisemitic double standard.

Rest In Peace Shireen pic.twitter.com/ngAXjjZJKH

— (((noa tishby))) (@noatishby) May 18, 2022

בסרטונה המצויץ מציגה תשבי מחקר שנערך לאחרונה על ידי הפדרציה הבינלאומית של עיתונאים (IFJ), המראה שבין 1990 ל-2020 נהרגו 2658 עיתונאים – מהם 65 ב-2020 לבדה, ומספרם גבוה במיוחד במדינות כמו פקיסטן, מקסיקו והפיליפינים. 12 היו עיתונאים של אל-ג'זירה, מתוכם 7 שנהרגו בסוריה, והאחרים בעיקר בעולם הערבי, מקומות כמו עיראק ותימן.

היא טוענת שרק מותה של אבו עאקלה התקבל ברטוריקה מלאת שנאה ושטנה ברשתות החברתיות, שהופנו כלפי ישראל. "זה נטוע אך ורק באנטישמיות, לפעמים לא מודעת. גזענות אנטי-יהודית", היא קובעת.

היא טוענת שרק מות אבו עאקלה התקבל ברטוריקה מלאת שטנה ברשתות החברתיות, שהופנו כלפי ישראל. "זה נטוע אך ורק באנטישמיות, לפעמים לא מודעת. גזענות אנטי-יהודית", קבעה

זה אחלה סרטון אבל הוא מפספס משהו מהמהות.

ולמרות שאינני נוהג להתקוטט בטוויטר עם סלבריטאים סימפטיים חשתי צורך להגיב בציוץ משל עצמי.

A reply to @noatishby who suggests the attention given the death of @ShireenAbuAkleh of #Aljazeera in the #westbank is disproportional because other journalists have died and may result from #Antisemitism – which is oversimplified and misses the essencehttps://t.co/SBmE1vkj2N

— Dan Perry (@perry_dan) May 23, 2022

וזה תמצית הטיעון.

כל מקרי המוות בסכסוכים הם נוראיים. מקרים שבהם מעורבים עיתונאים הם מטרידים באופן מיוחד כי מדובר בלא-לוחמים שנוטלים על עצמם סיכונים עצומים כדי לספר לעולם את סיפורו של העולם, וזהו שירות קריטי עבור האנושות. כמה מהם היו עמיתיי ב-Associated Press – וזיכרונם רודף אותי עד היום.

מבלי להפחית בשום צורה מההקרבה שלהם, הרוב המכריע של העיתונאים המוזכרים בדו"ח IFJ היו מקומיים שנהרגו על ידי מקומיים. כאלה שהיו מוכרים רק למקומיים במדינות שאינן דמוקרטיות, שהן עניות או שאין בהם שלטון חוק – ולפעמים שילוב של שלושתם.

כל מקרי המוות בסכסוכים – נוראיים. מקרים בהם מעורבים עיתונאים – מטרידים במיוחד כי מדובר בלא-לוחמים שנטלו סיכונים עצומים כדי לספר לעולם את סיפורו, וזהו שירות קריטי לאנושות

נדיר מאוד שנהרג כתב המוכר היטב לקהל הבינלאומי בגלל הופעותיו בפני מצלמה. הם לא שווים יותר – אבל זה הטבע האנושי להיות הכי מושפע ממותו של מישהו מפורסם, או אפילו סתם מוכר. אבו עאקלה היתה כזו, עבור מיליונים רבים של אנשים ברחבי המזרח התיכון והעולם, במשך רבע מאה.

האינסטינקט האנושי הזה – להזדעזע יותר ממותו של מישהו מוכר – אולי לא צודק, אבל זה המצב.

זה לא מסביר את כל ההשתפכות הקיצונית על אבו עאקלה – כולל של חדיד הנ"ל – אבל זה כנראה מסביר את רובו.

חלק ממה שנשאר אולי אפשר לייחס לאנטישמיות, אבל כנראה לא את החלק הארי. יש הסבר פשוט ונכון יותר, והוא זה: היא נהרגה בהקשר של הכיבוש של ישראל בגדה המערבית, שהוא בין מעט הדברים שכמעט כל העולם כולו מתעב.

אני יודע, אני יודע, העולם פשטני נורא. יש הצדקה מצוינת לרדיפת טרוריסטים הקשורים לפיגועים ברחובות ישראל. יש אפילו טיעון ביטחוני לשליטה בגדה המערבית, לפחות חלקית, לזמן מה. וכן, הפלסטינים החמיצו הזדמנויות טובות לעשות עסקת חלוקה, ללא ספק.

אבל אין אף מדינה דמוקרטית אחרת ששלטה במיליוני אנשים שאינם יכולים להצביע בבחירות שלה במשך עשרות שנים תוך בניית ערים באותו שטח עבור קבוצה אחת בלבד – ליהודים בלבד, שכן יכולים להצביע, שהם בעלי זכויות דמוקרטיות, לעתים קרובות ממש מעבר לכביש. בעצם אין מקביל.

חלק אולי אפשר לייחס לאנטישמיות, לא החלק הארי. יש הסבר פשוט ונכון יותר: היא נהרגה בהקשר של הכיבוש הישראלי גדה המערבית, בין הדברים שכמעט העולם כולו מתעב

מי שמחפש מקור לאנטישמיות שכן קיימת לא צריך לחפש רחוק יותר מההתנחלויות ומהכיבוש.

כבן של ניצולי שואה – מרומניה, שבה נהרגו מחצית מהיהודים על ידי מכונת המלחמה הנאצית ומשתפי פעולה מקומיים – אני מרגיש דחף מיוחד לבקש שלא נעשה זילות למונח אנטישמיות.

תשבי רחוקה מלהיות היחידה. לאחרונה גם נציגה של ישראל באירוויזיון, מיכאל בן דוד, הרחיק לכת לא פחות. בן דוד, שייצג את המדינה בשבוע שעבר בטורינו ביכה את האנטישמיות לכאורה שמאחורי הטענה, כי התקשורת הבינלאומית לכאורה סירבה לראיין אותו. הוא חושב שזה בגלל שהוא ישראלי – לא בגלל שהוא היה במיעוט של המתמודדים שלא הגיע לגמר (התחרות "האמיתית").

"חוויתי המון אנטישמיות": מיכאל בן דוד מתייחס לראשונה להפסדhttps://t.co/0x9eGGk6bZ

— מעריב אונליין (@MaarivOnline) May 17, 2022

חבר'ה: אנטישמיות היא דבר אמיתי. אמי הייתה בין הבודדים ששרדו את הפוגרום של יאש, שצילק אותה לכל החיים: גם היא ראתה אנטישמיות מתחת לכל סלע. הטראומה שלה הפכה אותה ללא הגיונית בנושא. אבל לבן דוד אין תירוץ כזה, וגם לתשבי אין. גם לי אין, או לרוב הקוראים.

אנטישמיות היא דבר אמיתי. אמי הייתה בין הבודדים ששרדו פוגרום יאש, שצילק אותה לכל החיים: גם היא ראתה אנטישמיות מתחת לכל סלע. אבל לבן דוד אין תירוץ כזה, וגם לתשבי אין

דן פרי ואמא שלו (צילום: באדיבות המצולם)

ישראל לא מכסה את עצמה בתהילה בהתנהגותה בגדה המערבית. אין איך להגן על היבטים מסוימים מהמצב שם, גם לא בצרכי ביטחון. אם אתה מתנהג כך, היה מוכן להשלכות. אתה הולך להיראות רע, וזה לא קשור לאנטישמיות.

בואו לא ניתן לאנטישמים האמיתים את המתנה של דילול הקנאות המסוכנת שלהם.

טקס הזיכרון במלאת 80 שנים ל׳פוגרום יאשי׳. מהדברים שנשאתי הבוקר לזכר הניספים. 13,266 ילדים, נשים וגברים נרצחו בפוגרום:

״היום לפני 80 שנים נשמעו ברחובות העיר יאש יריות לצד צעקות לעזרה של יהודים אשר הושלכו מבתיהם. בפקודת השלטונות הרומנים הם נדונו למוות.”https://t.co/6lr3MYANJ9 pic.twitter.com/9GYZEovhiy

— David Saranga (@DavidSaranga) June 29, 2021

דן פרי שירת כעורך ראשי של סוכנות אי-פי במזה"ת (מבסיסו בקהיר) לאחר תפקידים דומים באירופה, אפריקה והאיים הקריביים. שימש כיו"ר התאחדות עתונאי החוץ בישראל. איש היי טק ויזמות בעבר ובהווה. עקבו אחריו ב: https://twitter.com/perry_dan