בשבוע שעבר הסתיים משפטם של שני צעירים שתקפו את צוות כאן 11 במהלך הפגנת ימין בתל אביב בזמן מבצע שומר החומות. התוקפים, יוסף פרץ ויוסף מעטוף, דרשו מכתב כאן 11 יואב זהבי והצלם רוליק נוביציקי להפסיק לצלם את ההפגנה, ומשסירבו – תקפו אותם באגרופים ובעיטות, הפילו אותם והיכו אותם בקסדה על ראשם.

בית משפט השלום בתל אביב הרשיע אותם בתקיפת עובדי ציבור וגניבה וגזר עליהם 22 חודשי מאסר ושבעה חודשי מאסר על תנאי, ופיצוי של 23 אלף שקל לנפגעים.

בגזר הדין צוין כי מדובר בעבירות חמורות, "לנוכח הפגיעה בעיתונאים המבקשים לבצע את עבודתם ובאינטרס הציבורי שבדיווח עיתונאי מלא וחופשי דווקא בעתות חירום". השופטים הביעו תקווה כי "גזר הדין ישיג הרתעה וימנע פגיעה עתידית באנשי תקשורת".

נימוקי השופטים תואמים לדף המסרים שישראל משמיעה בדרישה להוביל את חקירת מות העיתונאית שירין אבו עאקלה. ישראל, מצהירים השרים והבכירים, רגישה לחיי אדם ולביטחונם של עיתונאים. שר הביטחון בני גנץ אמר: "אנו רואים חשיבות עליונה בחופש העיתונות. צה"ל לעולם לא יפגע בעיתונאים במכוון".

ישראל, מצהירים השרים והבכירים, רגישה לחיי אדם ולביטחונם של עיתונאים. שר הביטחון בני גנץ אמר: "אנו רואים חשיבות עליונה בחופש העיתונות. צה"ל לעולם לא יפגע בעיתונאים במכוון"

העיתונאית שירין אבו עאקלה, שנהרגה בג'נין ב-11 במאי 2022 (צילום: Al Jazeera Media Network via AP)

בין אם אבו עאקלה נהרגה מידי צלפים פלסטינים או מידי חיילי צה"ל, היא לא העיתונאית היחידה בישראל ובשטחים שסיקרה הפגנות סוערות ונחשפה בהן לאלימות משתוללת של אזרחים זועמים וכוחות הביטחון כאחד.

לפי דוח "עיתונאים תחת מתקפה" של ארגון העיתונאים והעיתונאיות, המסייע לעיתונאים שהותקפו, אירעו בשנה האחרונה (מאמצע מאי 2021) 37 תקיפות אלימות של עיתונאים בישראל ובשטחים. רוב התקיפות אירעו במהלך הפגנות.

21 מהתקיפות נעשו בידי אזרחים ו-14 מהן בידי חיילים ושוטרים, בנוסף לשני מקרים של הסתה נגד העיתונאים מצד נבחרי ציבור. השנה האחרונה לא הייתה קשה בהרבה בהיקף האלימות נגד כתבים וצלמים.

כיצד הגיבו הרשויות למקרים "רגילים" של תקיפות עיתונאים, שלא הסתיימו במוות? האם התגובה תואמת את הצהרות השרים והשופטים על חשיבותה של ההגנה על העיתונאים?

שוטר מג"ב יורה לעבר עיתונאי בבית לחם, 17 בנובמבר 2019 (צילום: Wisam Hashlamoun/Flash90)

מניתוח התנהלות הרשויות – המשטרה, מח"ש, המשטרה הצבאית והפרקליטות לאירועים עולה כי הן נוטות להגיב בחומרה להתקפות על עיתונאים מצד אזרחים. ואילו ההתקפות מצד אנשי הביטחון, שחלקן היו ברוטליות ביותר, העלו שאלות קשות וטענות על תגובה רפה ואף על ניסיונות טיוח.

הרשויות נוטות להגיב בחומרה להתקפות על עיתונאים מצד אזרחים. ואילו ההתקפות מצד אנשי הביטחון, שחלקן היו ברוטליות ביותר, העלו שאלות קשות וטענות על תגובה רפה ואף על ניסיונות טיוח

מכות אלה, רימון הלם, כדורי גומי

התלונות הקשות ביותר על אלימות של אנשי ביטחון עלו מצד עיתונאים פלסטינים שמועסקים בכלי תקשורת זרים וסיקרו אירועים בשטחים – כמו שירין אבו עאקלה.

"במשך השנים, נתקלתי במקרים רבים שבהם עיתונאים פלסטינים הוכו, הותקפו בגז מדמיע ונורו בכדורי גומי בידי כוחות הביטחון של ישראל", אומר ג'וזף פדרמן, מנהל סוכנות הידיעות איי-פי בישראל, הגדה המערבית וירדן.

ג'וזף פדרמן, מנהל אזור ישראל, ירדן והגדה המערבית בסוכנות הידיעות AP (צילום: AP Photo/Dusan Vranic)

"אני לא יכול להיזכר אפילו במקרה אחד שבו קיבלנו התנצלות, בטח לא פעולה משמעתית על ההתנהלות הבלתי-מקצועית (של אנשי הביטחון, ת.ג)".

ג'אפר חוסיין שתיה, עיתונאי פלסטיני, הותקף בידי חיילים וקצינים בצה"ל ב-2012 בזמן שסיקר הפגנה בכפר קדום שבשומרון. בסרטון שהופץ ברשת והתפרסם בתקשורת נראו חיילים בקדום מכים את שתיה ועיתונאים נוספים באלות.

שתיה נפצע, רגלו נשברה והוא נזקק לאשפוז. הוא הגיש תלונה במצ"ח, באמצעות עו"ד איתי מק, וזאת נבדקה ונחקרה והחיילים הועמדו לדין משמעתי.

ב-2018 הסתיים ההליך. מפקד הפלוגה, שהשתתף בהכאת העיתונאים בעצמו, הודח מתפקידו. שאר החיילים המכים קיבלו נזיפה, פרט לשניים מהם ששוחררו בינתיים ולא הועמדו לדין.

מק ערער על הכרעת הדין וביקש להעמיד את החיילים לדין פלילי, אך ערעורו לא התקבל. במכתב התגובה למק נטען כי החיילים והקצינים אכן "טעו בשיקול הדעת", אבל הטעות שלהם לא הייתה חמורה כי צה"ל "הכריז על המקום כשטח צבאי סגור", וכי מפקד הפלוגה "הגביל את השימוש באלות".

במכתב התגובה למק נטען כי החיילים והקצינים אכן "טעו בשיקול הדעת", אבל הטעות שלהם לא הייתה חמורה כי צה"ל "הכריז על המקום כשטח צבאי סגור", וכי מפקד הפלוגה "הגביל את השימוש באלות"

במקרה אחר, ב-2015, תועדו בסרטון קצינים שרגמו באבנים עיתונאים פלסטינים שניסו לסקר הפגנה של פלסטינים בכפר נבי סלאח ליד רמאללה. גם החיילים הללו הועמדו לדין משמעתי. מפקד המחלקה קיבל 30 יום ריתוק וסגנו – 14 יום בכלא צבאי.

צלם פלסטיני, מואט אמרנה, אחרי שנפגע מכדור גומי שנורה על ידי חייל צה"ל ליד חברון, 15 בנובמבר 2019 (צילום: פלאש90)

במקרה נוסף, שאירע באותה שנה, צלם של אחת מרשתות התקשורת הזרות נסע לשטחים וחזר משם כשמכוניתו מחוררת. לטענת הצלם, הוא הגיע לאחד המחסומים ושוטרי מג"ב אמרו לו להתרחק. כשסירב, ירו לעברו בכדורי גומי עד שברח.

"פנינו למשטרה והם התעלמו מאיתנו, ואז פנינו למח"ש", מספר העורך במערכת של הצלם, "אחרי כמה חודשים קיבלנו מכתב שסיפר שלא נמצאו ראיות לירי על הצלם. זה טיוח".

"פנינו למשטרה והם התעלמו מאיתנו, ואז פנינו למח"ש. אחרי כמה חודשים קיבלנו מכתב שסיפר שלא נמצאו ראיות לירי. זה טיוח"

צלם פלסטיני של ערוץ זר נוסף, שסיקר אירוע באזור חברון ב-2013, התלונן ששוטרי מג"ב זרקו עליו רימוני הלם כדי להרחיק אותו. עו"ד מק הגיש בשמו תלונה במח"ש. אחרי בדיקה, הודיעו לו שלא תיפתח חקירה.

"במח"ש אמרו שהשוטרים קיימו את נהלי פתיחה באש וזרקו את הרימון על המפגינים ממרחק ולא לכיוון העיתונאים, אז אין מה לחקור", אומר מק. "זאת טענה לא סבירה, אבל אם הם כל כך בטוחים בה, למה לא לחקור?"

עורך הדין איתי מק, עצמאי המתמחה בזכויות אדם (צילום: באדיבות המצולם)

לדברי מק, "הצבא לא מסוגל ולא רוצה לחקור את עצמו. המדינה מגבה בבתי המשפט את התנהגות החיילים באופן מוחלט ומאשימה את העיתונאים בפגיעה בעצמם. נוהל צה"ל לגבי עיתונאים וצלמים לא מיושם בפועל.

"בתדריכים לפני פעילות החיילים לא מתודרכים כיצד לנהוג עם עיתונאים, ובשטח החיילים והקצינים רואים בהם חלק בלתי נפרד מהמשתתפים באירועים".

"הצבא לא מסוגל ולא רוצה לחקור את עצמו. המדינה מגבה בבתיהמ"ש את התנהגות החיילים ומאשימה את העיתונאים. נוהל צה"ל לעיתונאים וצלמים לא מיושם בפועל"

אף אחד מהמקרים הללו לא הסתיים בפציעה קשה או במוות של העיתונאים. ב-20 השנה האחרונות נהרגו ארבעה עיתונאים זרים לפחות שסיקרו את האלימות בין צה"ל והפלסטינים ברצועת עזה, אבל ככל הידוע, אף לא מקרה אחד כזה אירע ביו"ש או בשטח ישראל.

"לא הגשתי תלונה, איבדתי אמון"

עיתונאים טוענים שכוחות הביטחון תוקפים אותם ושתלונותיהם מטויחות וזוכות להתעלמות לא רק ב"מזרח הפרוע" בשטחים אלא גם בתוך ישראל.

ישי ירושלמי, צלם האתר "בחדרי חרדים", התלונן במח"ש שלוש פעמים על מכות שספג משוטרי מג"ב בזמן שסיקר הפגנות של חרדים בירושלים. ירושלמי טען ששלושת התיקים נסגרו, אך מבדיקת העובדות עולה ההערכה היא שרק אחד מהם נסגר והשניים האחרים עדיין פתוחים.

"שוטרים החטיפו לי מכות בזמן שניסיתי לעשות את העבודה שלי", אומר ירושלמי, "הם מעלילים עלילות, שכביכול אני משתתף בבלגן בעצמי. פרסמתי תיעוד של שוטר שאומר ששרפתי פח זבל.

עימותים בין שוטרים למפגינים במאה שערים בירושלים, 4 באוקטובר 2020 הפגנה מאה שערים כיכר השבת נגד מסיכות חרדים מפגינים (צילום: נתי שוחט/פלאש90)

"אולי הם לא יודעים להבדיל בין מפגין קיצוני לעיתונאי חרדי, ואולי הם חוששים מנוכחות של עיתונאים בהפגנות. בכל פעם שהוכיתי פניתי למח"ש, אבל לא יצא מזה כלום".

"שוטרים החטיפו לי מכות בזמן שניסיתי לעשות את העבודה שלי.  אולי הם לא יודעים להבדיל בין מפגין קיצוני לעיתונאי חרדי. בכל פעם פניתי למח"ש אבל לא יצא מזה כלום"

גם בתוך שטחי ישראל, התלונות הקשות ביותר על אלימות משטרתית הם כתבים וצלמים ערבים בתקשורת הזרה. "כתבים וצלמים שלנו הותקפו עשרות פעמים בידי שוטרים בישראל ובגדה המערבית, התלוננו למח"ש ומעולם לא ננקטו הליכים פליליים נגד השוטרים", אומר גורם בסוכנות הידיעות הצרפתית AFP.

צלם AFP, אחמד עראבלה, התלונן בשנה האחרונה שלוש פעמים על תקיפות שוטרים בירושלים. בזמן מבצע שומר החומות, כשסיקר מהומות בהר הבית, הוא הוכה, לטענתו, בידי שוטרים באלות. בינואר השנה סיקר הפגנה בשייח' ג'ראח, ולטענתו נפצע מירי שוטרי מג"ב על המפגינים.

בשני המקרים הסוכנות פנתה למח"ש אך לטענת גורם בסוכנות, לא נפתחה חקירה. ב-15 באפריל השנה הוכה שוב, לטענתו, כשסיקר הפגנה בהר הבית.

פלסטינים מיידים אבנים לעבר כוחות הביטחון באזור מסגד אל־אקצא,15 באפריל 2022 (צילום: Jamal Awad/Flash90)

בשל התחושה הרווחת של טיוח וטיפול לקוי, הכתבים והצלמים פונים למצ"ח ולמח"ש פחות ופחות.

מבדיקת זמן ישראל עולה כי רק בחמישה מהמקרים שבהם עיתונאים שהתלוננו על תקיפות של אנשי ביטחון בשנה האחרונה, הם הגישו תלונות במח"ש. שבעה עיתונאים נוספים שטוענים כי הותקפו לא הגישו תלונות במח"ש או במשטרה הצבאית. בשני מקרים נוספים לא הצלחנו לגלות האם הוגשה תלונה.

מחמוד עליאן, צלם של איי-פי, סיקר בדצמבר הפגנה בשייח' ג'ראח ולטענתו, שוטרים דחפו אותו והפילו אותו על הקרקע באלימות. הוא פונה באמבולנס והיה מאושפז במשך יומיים בבית חולים. למרות זאת, לא התלונן במח"ש. מאיי-פי לא הסבירו מדוע.

גורם באחת הרשתות הזרות אומר: "לאור הטיפול בתקיפות קודמות, רבות, של עיתונאים, איבדנו אמון והפסקנו להגיש תלונות. מתייחסים אלינו כמו לאויב".

גורם באחת הרשתות הזרות אומר: "לאור הטיפול בתקיפות קודמות, רבות, של עיתונאים, איבדנו אמון והפסקנו להגיש תלונות. מתייחסים אלינו כמו לאויב"

כתב האתר "שיחה מקומית" באסל אל-עדרה, בעצמו פלסטיני המתגורר במסאפר יטא בדרום הר חברון, נעצר באלימות בשבוע שעבר בידי חיילי צה"ל כשסיקר פינוי של סוכה של אחד התושבים באזור מגוריו.

לפי עדותו של אל-עדרה שפורסמה באתר:

"חייל אמר לי 'לך' ונתן לי מכה בחזה. אמרתי לו 'לך אתה'. הקצין של החיילים אמר להם 'תעצרו אותו'. ארבעה חיילים התנפלו עלי והפילו אותי. צעקתי שאני עיתונאי, אבל הם גררו אותי על האדמה הקוצנית. הטלפון והמצלמה שלי נפלו לרצפה ולא היה להם אכפת. הם היכו אותי ברגליים ובחזה, גם עם הנשק, משכו אותי מהצוואר, דרכו עליי. ביקשתי שיביאו אמבולנס, אבל לא הביאו".

מעצרו האלים של אל-עדרה התבצע בנוכחות אביו, שהגיע למקום לסייע לתושב. אביו תיעד חלק מהמעצר בסרטון שפורסם.

אבל אל-עדרה לא התלונן במשטרה הצבאית או בפני גורם רשמי אחר על התקיפה. במערכת "שיחה מקומית" מסבירים זאת בחוסר אמון שלו כלפי הרשויות בישראל, בין השאר לאור התנהלותן בתקיפות קודמות של עיתונאים.

ינאל ג'בארין, אקטיביסט ועיתונאי ערבי-ישראלי מאום אל-פחם שכותב בעיתון "הארץ", טוען שנפצע מרימון הלם ששוטרים ירו בזמן הפגנה בעירו בזמן שומר החומות.

"הצעירים שרפו צמיגים, אני הייתי שם לסקר, הגיעה ניידת והשוטרים התחילו לזרוק רימונים", הוא מספר. "נפגעתי מרימון, ישבתי שלושה ימים בבית. המפגינים לא סיכנו את השוטרים, ואני בטח שלא".

ינאל ג'בארין (צילום: אמיר בן-דוד)

גם ג'בארין לא התלונן במח"ש. "אין לי אמון בהם", הוא אומר, "המון כתבים הותקפו, הלכו למח"ש ולא יצא מזה כלום. במדינה מתוקנת ודמוקרטית שבה מטפלים כמו שצריך, הייתי מתלונן".

יש גם כתבים וצלמים יהודים-ישראלים שטוענים כי הותקפו בידי שוטרים ולא התלוננו במח"ש. ההסברים שלהם להחלטה נשמעים אחרת, אבל השורה התחתונה דומה: הם אינם מצפים לבדיקה רצינית של התלונות.

יוסי ריינר, כתב "בחדרי חרדים", סיקר הפגנת ימין בירושלים וטוען שהורחק בכוח ובאלימות מעמדת השידור שלו. "השוטרים דחפו וזרקו אותי בברוטליות על הברזלים. זה היה כואב ומשפיל, ובסוף לא נתנו לי לעשות את העבודה ולשדר".

ובכל זאת לא התלוננת במח"ש. למה?
"אין לי אמון בהם. הם לא יעשו עם זה כלום. הרבה קולגות שלי הגישו תלונות ומח"ש לא עשו כלום. אתה חושב שכדאי להתלונן בכל זאת?"

"השוטרים דחפו וזרקו אותי בברוטליות על הברזלים. זה היה כואב, ומשפיל, ובסוף לא נתנו לי לעשות את העבודה ולשדר. קולגות שלי הגישו תלונות ומח"ש לא עשו כלום"

אנשי משטרה ופעילי ימין ליד שער שכם בירושלים, 20 באפריל 2022 (צילום: אוליבייה פיטוסי, פלאש 90)

אני הייתי מגיש תלונה, כן.
"יאללה, בסדר, אם אתה אומר, אני אפנה למח"ש, בשביל העיקרון".

לירן תמרי, כתב ynet ו"ידיעות ירושלים", סיקר באוקטובר שעבר את אחת המהומות בשער שכם ולדבריו, הורחק משם באלימות בידי שוטרים: "דחפו אותי, העיפו אותי משם עם האלות שלהם, בכוח".

באירוע אחר, ביוני שעבר, קיבל איומים מקצין משטרה. לפי עדותו של תמרי, שפורסמה באתר "העין השביעית", הוא הגיע לשדה בשכונת גילה בירושלים לצלם חילוץ של נעדר, וסגן מפקד תחנת מוריה איים עליו שיחרים לו את מכשיר הטלפון הנייד, ואמר לו "אם תצלם כאן ותפיץ את זה, תהפוך בעצמך לחשוד בתיק".

תמרי לא התלונן במח"ש על המקרים. "אני לא ממש יודע למה. אני כבר רגיל ששוטרים דוחפים ומעיפים אותנו. היו לי כמה מקרים כאלה. עצוב, אבל זה המצב. אבל פניתי לדרג הפיקודי והתלוננתי. ייתכן שהרגשתי לא נוח להתלונן במח"ש נגד המשטרה שאני מסקר ונמצא אתה בתקשורת שוטפת. וזה גם לא עובד, יותר אפקטיבי לדבר עם המפקדים".

"אני כבר רגיל ששוטרים דוחפים ומעיפים אותנו. היו לי כמה מקרים כאלה. עצוב, אבל זה המצב. אבל פניתי לדרג הפיקודי והתלוננתי. ייתכן שהרגשתי לא נוח להתלונן במח"ש נגד המשטרה שאני מסקר"

הפנייה למפקדים עזרה לך?
"אני חושב שכן. ואני רואה בכלל שינוי בהתנהלות המשטרה בירושלים בזמן האחרון. בכל הבלגן שהיה ברמדאן, הם נתנו לכתבים להתקרב ולצלם".

הפגנה נגד מדיניות התו הירוק מול ביתו של ראש הממשלה נפתלי בנט, ספטמבר 2021 (צילום: אבשלום ששוני, פלאש 90)

עיתונאים ישראלים מתלוננים על אלימות משטרתית גם באירועים שאינם בעלי אופי ביטחוני, וגם אז אינם ממהרים להתלונן במח"ש.

רן שמעוני, כתב "הארץ", סיקר הפגנה נגד התו הירוק סמוך לבית ראש הממשלה ברעננה, וטוען שהורחק משם באלימות. לדבריו, "היו שם אנשי משטרה בלי מדים. ידעתי שהם שוטרים כי הם השתתפו בניסיון של המשטרה לפזר את ההפגנה.

"אחד מהם נכנס בי בכוח והפיל אותי על הגב. אני לא יודע אם הוא ידע שאני עיתונאי ולא מפגין, אבל צעקתי לו שאני עיתונאי והוא עשה לי פרצוף כזה של 'טוס לי מהעיניים'. שוטרים אחרים, במדים, הרימו אותי והרחיקו אותי משם".

"אני לא יודע אם הוא ידע שאני עיתונאי ולא מפגין, אבל צעקתי לו שאני עיתונאי והוא עשה לי פרצוף כזה של 'טוס לי מהעיניים'. שוטרים אחרים הרימו אותי והרחיקו אותי משם"

שמעוני לא פנה למח"ש, אם כי התלונן לדובר המשטרה ולדבריו, "הרגשתי שהיה שם קשב".

למה לא למח"ש?
"אני לא חושב שזה היה אירוע מובהק ברמה של הגשת תלונה, למרות שהייתה אלימות כלפיי. ייתכן שאם הייתי אזרח, כן הייתי מגיש".

תושבים בדואים ליד כפר אל-אטרש מפגינים נגד נטיעות קק"ל באזור, 13 בינואר 2022 (צילום: Jamal Awad/Flash90)

בין העיתונאים שהותקפו בידי שוטרים וכן הגישו תלונות למח"ש נמנים עראבלה, ירושלמי, וכן העיתונאי הערבי-ישראלי יאסר עוקבי, הכותב באתר "כול-אל-ערב", ב"מעריב", ב"רדיו א-נאס" ובמקומונים בדרום.

עוקבי הגיע בינואר השנה לסקר את הנטיעות שערכה קק"ל בנגב וההפגנות נגדן. לפי התביעה שהגיש, "בעודו משדר, נדחף העיתונאי, ללא כל סיבה, בכוח בידי אחד מקציני יחידת 'יואב' המשטרתית". עוקבי טוען שהשוטר היה נצ"מ יורי מדלובסקי. עוקבי המשיך לדווח בשידור חי, והודיע לקצין שיגיש נגדו תלונה. השוטרים לקחו ממנו את מכשיר הטלפון ולקחו אותו במקום למעצר.

"בעודו משדר, נדחף העיתונאי, ללא סיבה, בכוח בידי אחד מקציני יחידת 'יואב' המשטרתית". עוקבי המשיך לדווח בשידור חי, והודיע לקצין שיגיש נגדו תלונה. השוטרים לקחו ממנו את הטלפון ולקחו אותו במקום למעצר

בנוסף לתלונה במח"ש, עוקבי הגיש באמצעות ארגון העיתונאים תביעה אזרחית בבית משפט השלום בבאר שבע על סך של 70 אלף שקל נגד המשטרה בגין חיפוש ומעצר בלתי חוקיים וכליאת שווא.

"בינתיים מח"ש לא עשו כלום, אבל ייתכן שזה מוקדם מדי עדיין, זה לוקח זמן", הוא אומר.

כשאזרחים מתקיפים, המשטרה מטפלת היטב

חלק ניכר מההתקיפות נגד עיתונאים בישראל ובשטחים – לפי דו"ח ארגון העיתונאים והעיתונאיות – רובן נעשו בידי ההמון הנסער בהפגנות אלימות, רבות מהן בזמן מבצע שומר החומות. לפעמים, האזרחים מפנים את זעמם ישירות כנגד העיתונאים, ולפעמים הם סופגים אלימות שכוונה נגד כוחות הביטחון,  כפי שישראל טוענת שקרה לשירין אבו עאקלה.

מגישת וכתבת חדשות ערוץ 12, דנה ויס (צילום: הדס פרוש, פלאש 90)

חלק הכתבים והצלמים שהתלוננו במשטרה על אלימות אזרחים מדווחים על טיפול מהיר ויעיל. מדובר בכתבים ומגישים מוכרים, והתקיפות נגדם עוררו בישראל עניין תקשורתי וציבורי רחב יותר מהתקיפות של אנשי הביטחון על כתבים ערבים וחרדים.

לפחות בשלושה מהמקרים שאירעו בשנה האחרונה, כבר הוגשו כתבי אישום נגד אזרחים שתקפו עיתונאים: פעילי הימין שהתקיפו את צוות כאן 11 בשכונת התקווה; פעילי ימין קיצוני מבת ים שכתבו מסרונים מאיימים נגד עיתונאית חדשות ערוץ 12 דנה ויס בזמן שומר החומות; ומתפרעים בדואים מהיישוב שגב שלום שתקפו בינואר את כתב "הארץ" בדרום נתי יפת.

יפת, שסיקר הפגנות אלימות ביישוב, הותקף בעת שנסע ברכבו. הצעירים הבדואים הוציאו אותו ממכוניתו והכו אותו והוא ברח וחולץ בידי המשטרה. הפורעים בזזו את חפציו והציתו את רכבו. המשטרה עירבה בחקירה את שב"כ ותפסה ארבעה צעירים בני 18-19 מהיישוב. לפי כתב האישום, הארבעה, שהיו מעורבים גם במהומות קודמות, תקפו את יפת "כשזיהו כי הוא יהודי".

המגישה והכתבת הפוליטית אילה חסון הותקפה בידי פעילי ימין קיצוני ליד בית המשפט בלוד בזמן מהומות שומר החומות. "לה פמיליה תקפו את הצלם ואותי באבנים בגודל של סלעים", סיפרה, "ניסו לרסק אותנו, מזל שהסאונדמן הגיבור גונן עלינו".

בעקבות התקיפה, המשטרה ביצעה חקירה מקיפה שבה נתפסו ונעצרו מספר חשודים. אף כי טרם הוגשו כתבי אישום, חסון אמרה לזמן ישראל: "חקרו כמו שצריך, עשו עבודה מצוינת. הלוואי שכל תקיפה הייתה מטופלת ככה".

חסון: "לה פמיליה תקפו את הצלם ואותי באבנים בגודל של סלעים". בעקבות התקיפה, המשטרה ביצעה חקירה. נתפשו ונעצרו מספר חשודים. "עשו עבודה מצוינת. הלוואי שכל תקיפה הייתה מטופלת ככה"

איילה חסון (צילום: Yossi Zamir/Flash90)

גם במקרים שבהם האזרחים התוקפים לא נתפסו, הכתבים ציינו כי המשטרה עשתה ניסיונות רציניים לאתר אותם. על אלה נמנה כתב ynet חסן שעלאן, שרעולי פנים ירו באישון לילה על ביתו ומכוניתו, אחרי שאיימו עליו ועל חיי משפחתו כנקמה על מאמציו לסקר את האלימות בחברה הערבית. "המשטרה עשתה חקירה רצינית," הוא אומר. "במעורבות של לה"ב, מצאו ועצרו שלושה חשודים, אבל לא היו מספיק ראיות והתיק נסגר".

אברהם בלוך, כתב ערוץ 20 (כיום ערוץ 14) הוכה ביוני שעבר בידי מפגינים ערבים כשסיקר הפגנה שלהם. בניגוד לשעלאן, בלוך חושד כי הפרקליטות לא הייתה מעוניינת להגיש כתב אישום נגד הפורעים.

"חטפתי ממש מכות", הוא מספר, "הפילו אותי לרצפה, חטפתי מכה רצינית בגב, שכבתי ארבעה חודשים בבית והיום יש לי 45% נכות, חוץ מההשפלה שירקו עליי והורידו לי את הכיפה".

"חטפתי ממש מכות. הפילו אותי לרצפה, חטפתי מכה רצינית בגב, שכבתי ארבעה חודשים בבית והיום יש לי 45% נכות, חוץ מההשפלה שירקו עליי והורידו לי את הכיפה"

"התלוננתי במשטרה ובהתחלה הם עשו פאשלה ולא מצאו את הסרטון. הבאתי להם צילום של העבריינים, ובסוף הם עשו מאמץ רציני, השיגו את התיעוד, זיהו את החשודים והשלימו את החקירה. אבל התיק נסגר מחוסר ראיות. אולי יהודי שחוטף מכות מערבים פחות מעניין את הפרקליטות מאשר להיפך? לא יודע".

כתב הארץ נתי יפת הותקף בידי ערבים באירוע פחות חמור מזה שאתה עברת והוגש נגדם כתב אישום. אולי בפרקליטות לא השתכנעו בראיות?
"יש עדים, מסמכים, תיעוד, אין בעיה של ראיות, החשודים מוכרים למשטרה, הכול ברור, ובכל זאת סגרו את התיק. אולי כתב 'הארץ' יותר מעניין מכתב ערוץ 20, ואולי סיבה אחרת שאני לא מבין".

כוחות כיבוי אש בלוד במהומות חודש מאי 2021 (צילום: Yossi Aloni/Flash90)

כתבים וצלמים אחרים שהותקפו בידי אזרחים בחרו שלא להתלונן במשטרה, אבל שלא כמו עמיתיהם שהותקפו בידי שוטרים וחיילים, ההחלטה שלהם אינה נובעת מחוסר אמון במערכת, אלא משיקולים אחרים.

עומרי מניב, כתב חדשות ערוץ 12, הותקף פעמיים רק בשנה האחרונה. במהומות שומר החומות ביפו (בזמן שעדיין עבד בערוץ 13) פורעים ערבים רגמו את מכוניתו באבנים, הוא נפצע קל והמראה שלו נשברה. חודש אחר כך, בזמן הפגנת ימין מול ביתו של ח"כ ניר אורבך, מפגין שבר למניב את המיקרופון והפריע לו לשדר, וזרק אבן על מפגין אחר שניסה להגן על הכתב.

"אחרי ההתקפה ביפו לא הגשתי תלונה כי לא היה למשטרה סיכוי למצוא את התוקפים", הוא מסביר. "זה היה אמצע הלילה, זה היה המון גדול, במקום בלי מצלמות, בזמן שהמשטרה קורסת תחת עומס האירועים הרצחניים. בהפגנת הימין האירוע לא היה רציני מספיק".

"אחרי ההתקפה ביפו לא הגשתי תלונה כי לא היה למשטרה סיכוי למצוא את התוקפים.  בהפגנת הימין האירוע לא היה רציני מספיק"

גם ברוך קרא, כתב המשפט של חדשות 13, הותקף פעמיים בידי פעילי ימין רק בשנה האחרונה – במהומות שומר החומות ובזמן שסיקר את משפט נתניהו – וגם הוא לא התלונן במשטרה.

"חשתי שחומרת המקרים לא מצדיקה בתלונה פורמלית", הוא מסביר, "וממילא המקרים היו מתועדים, כך שהמשטרה יכולה לחקור גם ללא תלונה. אם היו מבקשים ממני עדות כמובן שהייתי מעיד".

תקיפת העיתונאי ברוך קרא על ידי פעילי ימין ליד בית המשפט שמתנהל בו דיון במשפט נתניהו (צילום: צילום מסך מסרטון של יאיר לוי)

ליאור קינן, כתבת באותו ערוץ, הותקפה בידי תושבים ברמת גן כשניסתה לשדר ממקום נפילתה של רקטה בשומר החומות. התושבים דחפו אותה והרחיקו אותה בכוח מזירת האירוע, אבל היא לא הגישה תלונה, כיוון שלדבריה התקיפה לא הייתה חמורה.

חזקי ברוך, כתב חדשות ערוץ 7 שהותקף במכות באירוע של מפלגת תקווה חדשה, החליט שלא להתלונן כיוון שהיה מרוצה מתגובתם של האזרחים עצמם. לדבריו, "הסיעה והח"כים שלה התנצלו, העובד שהיה מעורב בתקיפה פוטר, הבטיחו שיתחקרו וירחיקו את כל הפעילים האלימים, הסיפור נגמר והם למדו את הלקח, אז למה להגיש תלונה?"

לדברי ענת סרגוסטי, אחראית חופש העיתונות בארגון העיתונאים: "טוב לדעת שהמשטרה מתייחסת ברצינות למקרים שבהם עיתונאים מותקפים על ידי אזרחים. זה חיוני להתייחס למקרים האלה ברצינות בכלל ובפרט משום שעיתונאים הם משרתי ציבור.

"טוב לדעת שהמשטרה מתייחסת ברצינות למקרים שבהם עיתונאים מותקפים על ידי אזרחים. זה חיוני להתייחס למקרים האלה ברצינות בכלל ובפרט משום שעיתונאים הם משרתי ציבור"

"מאידך מאכזב לגלות שדווקא במקרים שבהם כוחות הביטחון הם שפוגעים בעיתונאים – לא מתנהלות בדיקות ויש חשש שהאירועים האלה מטויחים.
ככל שלא יטופלו אירועים כאלה, אנחנו כחברה ניפגע. עיתונאים יחששו לבצע את תפקידם לטובת זכות הציבור לדעת".

הצלמת והעיתונאית ענת סרגוסטי (צילום: שם ברדוגו)

ממשטרת ישראל נמסר בתגובה: "משטרת ישראל פועלת בכל ימות השנה ברחבי הארץ למנוע אלימות והפרות סדר, במטרה לשמור על שלומם וביטחונם של הציבור כולו ובכלל זה, לאפשר את פעילותם החופשית של עיתונאים וצלמי עיתונות. זאת, למרות המורכבות בהם עובדים אנשי התקשורת והשוטרים באירועים אלה.

"נדגיש כי במקרים בהם הייתה תלונה על חריגה בשימוש בכוח ועלה הצורך לבדיקת התנהלות השוטרים- הרי שהמקרה הועבר לבדיקת הגורמים הרלוונטיים".

מהמחלקה לחקירות שוטרים נמסר בתגובה: "לגבי מרבית המקרים המוזכרים בכתבה לא נמסרו לנו פרטים נוספים על מנת שנוכל לאתר את התלונות בעניינם, חלקם אף ישנים מאוד.

"בנוגע לאלו שאותרו נמצא כי תלונה אחת נסגרה לאחר הליך בדיקה יסודי לפיו הוחלט כי נסיבות העניין בכללותן לא מתאימות לפתיחת חקירה פלילית. בנוגע לתלונות אחרות שהוגשו, הן מצויות בבדיקה וטרם התקבלה בהן החלטה.

"חשוב לציין כי ההחלטות על פתיחה בחקירה כמו גם הגשת כתבי אישום מתקבלות באופן מקצועי וענייני, אך ורק על פי חומרי ראיות".

מדובר צהל נמסר בתגובה:

צה"ל רואה חשיבות רבה בחופש העיתונות ובביצוע עבודתם המקצועית של עיתונאים, ומתייחס בחומרה לכל חריגה מהנורמות המקובלות והראויות. במקרים בהם מועלית טענה לשימוש בכוח מופרז נגד כל אדם, ועיתונאים בפרט, מתקיים הליך בדיקה מקצועי לבירור הטענה, לרבות בדרך של חקירה פלילית. במקרים הנדרשים, מועמדים המעורבים לדין או שננקטים נגדם צעדים פיקודיים, בהתאם לנסיבות המקרה.

באשר לג'עפר שתיה – בעקבות תלונה על אלימות מצד חיילים באוגוסט 2012 כלפי עיתונאים פלסטיניים, ביניהם שתיה, נפתחה חקירת מצ"ח לבירור נסיבות האירוע. מהחקירה עלה כי התנהלות הכוחות חרגה מן הנורמה המקובלת והראויה, וכי נעשה שימוש בכוח למעלה מן הנדרש. לפיכך, הפרקליטות הצבאית הורתה על העמדה לדין משמעתי את מפקד הגדוד ומפקד הפלוגה. מפקד הפלוגה אף הודח מתפקידו וסיים את שירותו.

באשר לבאסל אל עדרה – ב-8.5.2022, הגיע כוח צבאי לא-טוואני בעקבות דיווח על בנייה לא חוקית במקום. במקום התפתחה הפרת סדר בה השתתפו כ-30 פלסטינים, חלקם רעולי פנים, כללה זריקות אבנים, הבערת צמיגים, וכן אלימות פיזית ומילולית. נסיבות המקרה, לרבות התנהלות הכוח הצבאי, מצויות בבירור.