אשה עברייה מי ידע חייך, שאל  לפני 144 שנים יל"ג בפואמה הנוקבת והמטלטלת שלו: קוצו של י' אשר תיארה את גורלה של האשה העברייה המנותבת ומוסללת לוולדנות מוגברת ושירות בעלה ומשפחתה, מחיקת חיצוניותה הייחודית, זהותה ונפשה. כל זאת בשם העמידה בציפיות והיעדים של כללי החברה החרדית הסגורה. השם "קוצו של י'" הוא בעקבות ביטול גט שהושג בעמל רב עבור אשה עגונה, לאחר שהתגלתה טעות זעירה באיות שמה.

הפואמה הנוקבת והמטלטלת של יל"ג: קוצו של י', תיארה את גורל האשה העברייה המוסללת לוולדנות מוגברת ושירות בעלה ומשפחתה, מחיקת חיצוניותה הייחודית, זהותה ונפשה

הרשמו עכשיו לניוזלטר היומי

144 שנים מאז, במהלך השנים שעברו, הצעידו הסופרג'יסטיות מהפכה שחוללה שינוי רדיקלי במעמד הנשים כבעלות זכות להצבעה, למעמד ולזכויות. מלחמות העולם שהובילו מנהיגים מנופחי אגו גרמו להיעדרם של גברים מחיי היומיום ולמותם של מיליונים בשדות הקרב.

במציאות הזו נאלצה החברה האנושית להכיר בערכה של האשה מחוץ למטבח וחדר השינה והילדים, לראות בה חלק פעיל מהכלכלה ושמירת חוסנה של המדינה.

תהליכים חברתיים שונים הצעידו את הנשים יותר ויותר אל חזית החברה והעשייה ואפשרו את פריצתן של מי שהיו הראשונות להעז להיות מי שרצו, למצות את כישוריהן ולהיות נשים מובילות בתחומן.

התנועה הציונית לא הבחינה בין נשים וגברים לצרכי קידום הרעיון הציוני. חלוצות סללו כבישים לצד חלוצים ואחזו ברובה בשמירות ובסיורים ליליים. בצד זאת ילדו, בישלו, כיבסו ותיקנו גרביים.

נשים הובילו תנועות רעיוניות ופוליטיות, נלחמו בשורות הפלמ"ח והאצ"ל, היו מרגלות וצנחו בשטחים כבושים על ידי הנאצים. הכל באופן שיוויוני, עד שהכל התארגן למדינה עם מערכות ממסדיות. אז חזרו הגברים למשול בכיפה כשהנשים הן לרוב כינור שני וכפופות להחלטות גבריות.

התנועה הציונית לא הבחינה בין נשים וגברים לצרכי קידום הרעיון הציוני. חלוצות סללו כבישים לצד חלוצים ואחזו ברובה בשמירות ובסיורים ליליים. בצד זאת ילדו, בישלו, כיבסו ותיקנו גרביים

כשאליס מילר ביקשה להיות פרח טיס, שאל אותה הגבר גבר עזר וייצמן: "תשמעי מיידלע, את ראית פעם גבר סורג גרביים? ראית פעם אישה כירורגית או מנצחת על תזמורת? נשים לא מסוגלות לעמוד בלחצים הדרושים מטייסי קרב". זה היה שנים לאחר שגולדה מאיר היתה ראש ממשלת ישראל. לטוב ולרע, אבל לא בנזק שונה משאר הגברים אשר מילאו תפקיד זה.

מאז יש לנו טייסות ולוחמות, כירורגיות ומנצחות תזמורת. נשים בכל מקום ועמדה. לשמחתנו יש גם גברים הסורגים גרביים, בוכים, מבשלים, מטפלים ויוצאים לחופשות לידה כדי להיות חלק בלתי נפרד מההורות הטבעית.

144 שנים לאחר אותה פואמה ותהליכים מטלטלים ששינו  לכאורה את פני החברה אני שואלת:

אשה עברייה החיה בחברה הישראלית, את באמת יודעת מה הם חייך? מי את ומה את? מה גרמה לך הציונות? המדינה? הדת? הלאומנות? האמביציה להגיע לצמרת? הרצון להשיג את הכי הכי?

מיהי האשה העברייה החדשה? האם הנשים חידדו לעצמן מודל משנה מציאות או אימצו את מה שנראה להן נוסחה גברית מנצחת?

לצערי, בשם הרצון לשוויון מגדרי, הפכה ההתנהלות הגברית הבעייתית למודל לחיקוי בקרב הרבה מדי נשים שאפתניות אשר אימצו לעצמן את ההתנהגות המזלזלת, המפלה והמתנשאת כלפי הכפופות להן.

התפקידים הקרביים בצבא הפכו לחזות הכל כדי להמחיש את השוויון המגדרי. זה התיישר עם טייסות, חובלות, חיילות וקצינות קרביות. יש  ביניהן נשים רבות צעירות ומרשימות בלי קשר לתפקידן הצבאי, אבל חלקן של הנשים שראו בצבא הזדמנות לביטוי עוצמתן, הופכות לעיתים להיות מפקדות מרושעות או אמזונות אלימות המביאות גאווה למשפחה ולפוליטיקאים מסוימים. האלימות היא כלפי נשים וגברים, קשישים וילדים במוקדי סכסוך ובמחסום, לפעמים תוך הנצחת עצמן בסלפי זחוח.

לצערי, בשם הרצון לשוויון מגדרי, הפכה ההתנהלות הגברית הבעייתית למודל לחיקוי בקרב הרבה מדי נשים שאפתניות אשר אימצו לעצמן את ההתנהגות המזלזלת, המפלה והמתנשאת כלפי הכפופות להן

על כך כתב אריאל הורוביץ בשירו סלון קטרינג:

אני סוגר את הספר – קורא בעיתון כותרות
חיילת מביטה בי בעיניים נבערות
מאחוריה כפות איש מבוגר והיא לא מתביישת
להצטלם אתו – להעלות את זה לרשת
אני שואל אותך אבא קובנר – יהודי ענק
האם הוצאת אותי מהשטעטל – כדי שאהיה לקוזאק?

האם האשה העברייה באמת יצאה מהשטעטל עליו דיבר יל"ג? האם מה שקרה לה זה הדבר אשר לו ייחלנו בשם הפמיניזם?

גם היום – בשם הדת, ממשיכה האשה העברייה להיות הרחם הציבורי למען הלאום, קידום דמוגרפי או קידום עצמה ומעמדה: אשת חיל מי ימצא? תשושה, עייפה רצוצה אך מרוצה.

גם כשהיא לא דתיה, הריון הוא גם מקדם מכירות ופרסום: שום סלבריטאית לא תפספס הזדמנות ליחצן את הריונה בטורי הרכילות כנכס חברתי לקידום עצמה. הלא איך אפשר להשוות את המצב של זרע פוגש ביצית של בר רפאלי או מיכל הקטנה לכל אחת אחרת שהיא לא מהקליקה הנכונה.

גם היום – בשם הדת, ממשיכה האשה העברייה להיות הרחם הציבורי למען הלאום, קידום דמוגרפי או קידום עצמה ומעמדה: אשת חיל מי ימצא? תשושה, עייפה רצוצה אך מרוצה

בשם הלאומנות הדתית מדלגת האשה העבריה על גבעות טרשים, עימה קבוצת ילדיה וכרסה בין שיניה. עטורה בשביס ענק ומתריס, ביד אחת מניקה וביד השניה מפליקה לפלסטינית עוברת אורח.

בשם הקריירה, האשה העברייה הופכת לשכפול של גברים אשר במשך שנים דיכאו נשים והתעללו בנשמתן, כבודן וגופן. פערי השכר לא השתנו בגלל שכבת המנהלות הבכירות. שכבת המנוצלות ממשיכה להיות מונצחת.

רק לאחרונה התפרסם סיפורה של אשה אחת, שהייתה חדורת אמביציה להשיג את שלה בכל מחיר: להיות שופטת בישראל. המסר שקידמה תנועת MeToo נעלם כלא היה לאחר שנים רבות של הטרדות מיניות, בהן נשים נתפסו כשעשוע וחפץ מיני לשמחת בעלי הסמכות. עסקות "תני לחפון לך ואקדם אותך" היו ברורות וטבעיות, ולרגע נדמה שפג תוקפן. אז התברר כי אותה אשה אמביציוזית השתמשה מבחירתה בפטנט העתיק והציעה את  גופה ואברי המין שלה לטובתו והנאתו של מי שיעניק לה את תפקיד חייה. ועכשיו, מי אנו שנעשה לה נו נו נו? אלוהי המוסר?

ומה האבסורד בכל זה? שמקרב נשים הקוראות לעצמן פמיניסטיות וגם פמיניסטיות מזרחיות (כי ההיבט המזרחי עלה גם הוא כמעניק לגיטימיות לסיפורה "הקורע לב" של אותה אשה) קמו לא מעט קולות שטענו כי זו זכותה לעשות מה שבא לה.

אני מקווה שהטייסת שתטיס את מטוס הקרב לחזית או הרופאה שתבצע במי מהן ניתוח מציל חיים, לא קיבלה את הסמכתה בדרך זו.

האם בינתיים השתנה משהו לגבי השתכרות נמוכה ב-30% של נשים מול גברים באותו תפקיד? טיפול מערכתי נכון והגנה אמיתית על נשים במצבי אלימות? מעמד נשים בבתי דין למשפחה? תפיסת נשים כאחריות לילדים בראיונות קבלה לעבודה?

מה שמקומם הוא שרוב הנשים אשר הצליחו להתברג לעמדות בכירות, לא חשו מחוייבות לשנות את הכללים ולפתח הבנה שפמיניזם וניתוץ ההגבלות המגדריות, מחייבים התנהלות אלטרנטיבית, המעוצבת בתפיסה הפוכה למציאות בה התנהלה החברה האנושית במשך מאות בשנים.

מה שמקומם הוא שנשים רבות שהצליחו להתברג לעמדות בכירות, לא חשו מחוייבות לשנות את הכללים ולפתח הבנה שפמיניזם וניתוץ ההגבלות המגדריות, מחייבים התנהלות אלטרנטיבית

הן אימצו את ההתנהגות הגברית הנצלנית, המתעללת, המינית ויד רוחצת יד כדי לקדם את עצמן. הן הפכו להיות העתקי המודל הגברי הבעייתי עם ואגינה ושדיים, המעניקים להן לדעתן נקודות יתרון למי שבוחרות לעשות בהם שימוש לתועלתן וגם לנפנף בכך כבחירה אישית לגיטימית. בחירה להיות חלק מהשיטה המנציחה את השחיתות, הדיכוי והאפליה המגדרית, רק שהפעם על ידי נשים משת"פיות המתהדרות בעוצמתן ובהיותן חלק מהשיטה הישנה והרעה.

גילה לבני זמיר היא חיפאית, יועצת תקשורת ופובליציסטית, מנכלי"ת המרכז הישראלי - דרוזי, מייסדת ושותפה בתכנית "האקווריום-הכשרה פוליטית דמוקרטית". הובילה מאבקים סביבתיים וחברתיים. בוגרת התכנית למנהיגות חברתית במרכז מנדל צפון. בעלת BA בתקשורת, רוח וחברה ועיצוב תקשורת חזותית. נשואה, אם ל-3 וסבתא ל-4.