רבים נוטים להתבלבל בין תהילה לבין פרסום. אלה אמנם נמצאים על אותו ספקטרום, שאפשר לקרוא לו "קרדיט ציבורי", אבל יש ביניהם כמה הבדלים משמעותיים שקל לפספס.

בקצה האחד של הספקטרום הזה נמצא ה"סלב", שהוא אמנם מפורסם מאוד, רק שלא תמיד ברור על מה ולמה. תמונותיו מתפרסמות בכל מיני מקומות, הוא פוקד השקות ופתיחות, מרכלים עליו, מראיינים אותו, לפעמים אפילו משלמים לו כדי שישתתף בקמפיין.

הוא מי שהורים יעצרו ברחוב כדי לצלם אותו עם הילד, שאחר כך ישאל את אבא או אמא "אבל מי זה האיש הזה?". הסלב מפורסם רק בכך שהוא מפורסם. והוא ימשיך כל הזמן לרדוף אחרי זנבה של התהילה – אך לעולם לא ישיג אותה. עם הזמן יחליפו אותו מפורסמים חדשים והוא יהפוך לשאלת טריוויה קשה.

הסלב מפורסם רק בכך שהוא מפורסם. והוא ימשיך כל הזמן לרדוף אחרי זנבה של התהילה – אך לעולם לא ישיג אותה. עם הזמן יחליפו אותו מפורסמים חדשים והוא יהפוך לשאלת טריוויה קשה

ידוענים בפעולה. אילוסטרציה (צילום: אבשלום ששוני/פלאש90)

בקצה השני של הספקטרום הזה נמצאים אנשים שראויים לתהילה בזכות הישגים יוצאי דופן. לפעמים הם גם מפורסמים – אמנים, מוזיקאים, שחקנים, סופרים, יזמים, ספורטאים, מנהיגים – אבל לא פעם הם אנשים נחבאים אל הכלים, שמרוכזים בעניינם.

הם עובדים בחריצות במעבדה, בסדנה, במחלקת הפיתוח, באוניברסיטה או ביחידה החשאית, ולא זקוקים למחיאות כפיים או לקרדיט. יש מהם שממש בורחים מהתהילה, ועושים הכול כדי להימנע ממנה. אלא שהתהילה רודפת ומשיגה אותם. לפעמים בצורת פרס נובל, לפעמים בצורת צל"ש אחרי מותם.

זה היה המקרה של סא"ל מחמוד ח'יר אל-דין, ששמו פורסם השבוע, אחרי ארבע שנים שבהם הוא היה ידוע רק כסא"ל מ', הקצין שנהרג בתקרית ליד חאן יונס.

רק אחרי ששמו התפרסם, התברר שהמפקד שקיבל צל"ש הרמטכ"ל אחרי מותו בגיל 41 על גילוי אומץ לב וקור רוח תחת אש, במבצע חשאי מעבר לגבול, היה גם מחנך, מנהיג חברתי, בעל תואר ראשון במשפטים ותואר שני בחינוך ובמנהל עסקים, שהקים יחד עם חבריו עמותה הדואגת לצעירי העדה הדרוזית. חי בינינו אדם שראוי לתהילה, ואנחנו גילינו את זה רק אחרי מותו.

המפקד שקיבל צל"ש אחרי מותו על גילוי אומץ לב וקור רוח תחת אש, היה גם מחנך, מנהיג חברתי, בעל תואר ראשון במשפטים ותואר שני בחינוך ובמנהל עסקים, שהקים עם חבריו עמותה הדואגת לצעירים הדרוזים

סא"ל מחמוד ח'יר אל־דין, קצין שנהרג בפעולה שהשתבשה בעזה ב־2018 (צילום: דובר צה"ל)

בני גנץ משגשג בנקודה שנמצאת בדיוק במרכז הספקטרום שבין הסלב החלול לאיש שראוי לתהילה. הוא מפורסם, דמותו מוכרת, ויש לו רזומה צבאי מפואר, שהביא אותו עד לשכת הרמטכ"ל ומשם אל מרכז הפוליטיקה. אבל הוא לא זוכה להערכה רבה, בלשון המעטה, וזה משגע אותו.

כעיקרון, נדמה שגנץ נמצא תמיד-תמיד בדיוק באמצע האמצע. זה המקום האהוב עליו בעולם כולו. הוא כל כך במרכז, שהוא מתאמץ למקם את עצמו פוליטית בין יאיר לפיד (מרכז-שמאל) לגדעון סער (מרכז-ימין). גנץ משגשג במרכז המרכז. במקום ששמור לאיש בלא תכונות.

מרכז המרכז הוא מקום נוח וחמים, לפעמים במובן הריחני של המילה. החיסרון המרכזי של המרכז-מרכז הוא, שמי שנמצא שם נידון להרגיש כל הזמן שלא מעריכים אותו כפי ערכו. שהוא לא זוכה לקרדיט שמגיע לו. שאחרים אהובים ממנו. מוערכים ממנו.

כלל אצבע בעניין הזה, הוא שמי שרודף אחרי קרדיט, כבוד והוקרה, ודורש במפגיע שיעניקו לו אותם – בדרך כלל יודע בעומק ליבו, שהוא לא באמת ראוי להם.

כלל אצבע בעניין הזה, הוא שמי שרודף אחרי קרדיט, כבוד והוקרה, ודורש במפגיע שיעניקו לו אותם – בדרך כלל יודע בעומק ליבו, שהוא לא באמת ראוי להם

ראש הממשלה נפתלי בנט ושר הביטחון בני גנץ בטקס ההשבעה של הנשיא יצחק הרצוג, 7 ביולי, 2021 (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)

בישיבת הממשלה ביום ראשון השבוע התמרמר גנץ על כך שראש הממשלה נפתלי בנט לא מעניק לו מספיק קרדיט על תרומתו לביטחון המדינה. "הקשבתי לנאום שלך – כל ענייני הביטחון, 75% מהנאום, כאילו הייתי שר הרווחה", קבל גנץ. ובנט השיב לו, במה שהזכיר ויכוח בין שני נערים מתבגרים: "אני חושב שאם תעבור על הפייסבוק שלי תמצא שם הרבה מחמאות".

הביקורת על גנץ בעקבות הישיבה הזו התמקדה בבחירה האומללה והלא מקרית שלו, להתנשא על "שר הרווחה" ועל הדרך להפגין את חוסר העניין העקרוני שלו במצוקותיהם של אזרחי המדינה הרבים, שלא נהנים מפנסיה צה"לית נדיבה ומשוועים לעזרת שירותי הרווחה.

אבל חבל לעצור שם. מאחר שגנץ מתחנן שיעניקו לו "מול המצלמות" את הקרדיט שמגיע לו, אולי כדאי שפשוט נעשה את זה. ועל הדרך ניזכר ונזכיר לו מה הקרדיט הציבורי שלו בעצם כולל.

מעטים מהאנשים שנפגשים עם גנץ – ולא תלויים בו לפרנסתם – שגם מתפעלים מאישיותו, מחדות מחשבתו ומאבחנותיו המקוריות. כשגנץ הזדמן לשיחת היכרות ורקע עם כותבי ועורכי "הארץ" לפני אחד מסבבי הבחירות הקודמים, העיד אחד העורכים שנכח בפגישה: "באתי עם ציפיות נמוכות והצלחתי להתאכזב".

כשגנץ הזדמן לשיחת היכרות ורקע עם כותבי ועורכי "הארץ" לפני אחד מסבבי הבחירות הקודמים, העיד אחד העורכים שנכח בפגישה: "באתי עם ציפיות נמוכות והצלחתי להתאכזב"

"פאודה" בכיכובם של בני גנץ וגבי אשכנזי (צילום: עיבוד תמונה מאת אורן אדלר)

אבל גנץ הצליח – בזכות היותו האיש בלא תכונות שהתייצב מול האיש בעל שפע התכונות השליליות – לזכות באמונם של מעל מיליון מצביעים ישראלים, לגייס קואליציית תמיכה היסטורית מישראל ביתנו, דרך מרצ ועד למפלגה המשותפת, לקבל מנדט מהנשיא להקים ממשלה, ואז להעניק אותו ליריבו הגדול בנימין נתניהו, שהתעלל בו כמו שהילד האכזר של בית הספר מתעלל בחרק אומלל.

גנץ הצליח לזכות באמונם של מעל מיליון מצביעים ישראלים, לקבל מנדט מהנשיא להקים ממשלה, ואז להעניק אותו ליריבו הגדול נתניהו, שהתעלל בו כמו שהילד האכזר של בית הספר מתעלל בחרק אומלל

גנץ דן אותנו מאז לחיים עם המוסד המפוקפק הקרוי "ראש ממשלה חליפי". הוא עצמו לא זכה, כצפוי, להוריד את המילה "חליפי" מהתואר. צחוק הגורל הוא שמי שנושא עכשיו בתואר, שמלכתחילה עדיף היה בלעדיו, הוא יאיר לפיד, שבזמנו ויתר באצילות לגנץ על ראשות כחול-לבן ואז נבגד על ידו באחד האירועים המכוערים בתולדות הפוליטיקה המקומית, שכידוע לא חסרים בה אירועים מכוערים. גם לפיד, כנראה, לא יזכה בקרוב להסיר את המילה "חליפי" מהתואר שלו.

איכשהו, ובניגוד לכל התחזיות, גנץ הצליח לשרוד במרכז המרכז. בין היתר, מגיע לו קרדיט על התקרית המביכה, שבה התגלה כי הוא העסיק בביתו במשך שנים עובד ניקיון בשם עומרי גורן, בעל עבר פלילי עשיר על שוד בנקים ופריצות לבתים, שהציע לקבוצת האקרים המזוהה עם איראן, לשתול תוכנת ריגול במחשב הביתי של שר הביטחון.

יאיר לפיד ובני גנץ במליאת הכנסת, 28 בפברואר 2022 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

מגיע לו גם קרדיט על תרומתו למיזם הכושל "הממד החמישי". ומגיע לו קרדיט, על כך שכשר הביטחון, הוא מתנהל כראש ועד העובדים של קציני צה"ל, נלחם באגרסיביות להגדלת הפנסיות הגבוהות ממילא של גמלאי מערכת הביטחון כמוהו.

מגיע לו קרדיט על תרומתו למיזם הכושל "הממד החמישי". ומגיע לו קרדיט, על כך שהוא מתנהל כראש ועד העובדים של קציני צה"ל, נלחם באגרסיביות להגדלת הפנסיות הגבוהות ממילא של גמלאי צבא כמוהו

על הדרך, גנץ אימץ את הרטוריקה המכוערת של יריביו הגדולים, כשהאשים את מי שתומכים בריסון תקציבי – בין היתר כי הם חרדים לגורל תקציבי הרווחה – שהם "פוסט ציונים" ש"יורים לצה"ל בגב". וכל זה קרה כשגנץ ממשיך לטעון שהוא כאן כדי לשנות את השיח הרעיל בפוליטיקה הישראלית.

האיש בלא תכונות הוא גיבור רומן בעל השם הזה של רוברט מוסיל. תכליתו של האיש בלא תכונות, על פי מוסיל, היא לחיות במדינה בלא זהויות. מדינה שבה:

ספרו של רוברט מוסיל, "האיש בלא תכונות" (צילום: הוצאת שוקן)

"בני אדם חיבבו איש את רעהו לא מעט. אמנם שוברים היו זה לזה את הגולגולת ויורקים זה בפני זה, אך מעשיהם נבעו אך משיקולים תרבותיים נעלים, כדרך שתמצא בן אדם, שבינו לבין עצמו אינו מוכן לפגוע בזבוב, אך ברגע שתושיב אותו בבית המשפט מתחת לתמונת הצלוב, יהא מוכן לדון אדם למות".

נשמע מוכר, לא?

ב-25 בדצמבר 2020, במדור "אוצר מילים" שהוקדש לסיכום שנת 2020 – שהייתה כזכור שנה משוגעת ומבלבלת עד מאוד, שבה ישראלים שמחבבים איש את רעהו לא מעט שברו זה לזה את הגולגולת המטאפורית והאמיתית, וירקו זה בפני זה – כתבתי כאן:

"מה נזכור בעתיד מבני גנץ, האיש ללא תכונות שכמעט הגיע ללשכת ראש הממשלה, ואז קפץ ראש לתוך בריכה ריקה, ולמרות שפתח את הראש תוך כדי, בכל זאת ניסה לשכנע את כולם שהוא נהנה וצעק 'תראו איזה יופי! אני שוחה! אני שוחה!' ואז הצליח לטבוע, אפילו שלא היו סביבו מים?"

שנה וחצי אחרי, השאלה הזו עדיין מחכה לתשובה.