לאחרונה חזרנו מטיול קצר באירופה הקלאסית. שתינו יין מיקב עתיק, ישנו בארמון מהמאה ה-18 שהוסב למלון, וכמובן אכלנו מאכלים שמוכנים בדרך מסורתית מזה מאות שנים. למעשה, כמעט בכל מקום שאליו הבטת, ניבטו אליך בחזרה מאות שנות היסטוריה, שאותה המקומיים מוקירים ומכבדים מאוד. במקומות רבים יש תמונות או ציורים של אותו מקום (נגיד – מסעדה) לפני מאה שנה והיום, והם מתגאים על כך שהמקום עבר שינויים מועטים ככל האפשר.

לאחרונה חזרנו מטיול קצר באירופה הקלאסית. שתינו יין מיקב עתיק, ישנו בארמון מהמאה ה-18 שהוסב למלון, ואכלנו מאכלים שהוכנו בדרך מסורתית מזה מאות שנים

הרשמו עכשיו לניוזלטר היומי

המסורת תופסת מקום נכבד לא רק בארכיטקטורה או במזון אלא גם באורח החיים של המקומיים. הם מקצים חלק משמעותי מזמנם לתרבות, ספורט ופנאי – כמו שעשו אבותיהם בזמנים שלפני עבודה של תשע עד חמש וקבוצות בווטסאפ.

מייד לאחר מכן אירחתי משלחת של קולגות מחו"ל, שבאו לשבוע למשרדים בתל אביב. הם התפלאו על הפקקים, עבודות הבנייה והלכלוך בכל מקום והסברתי להם בהתנצלות שהעיר עוברת שיפוץ מאסיבי, שאמור לשדרג את תשתיות התחבורה שלה. הם שאלו מתי זה ייגמר ואמרתי להם בכנות שאף פעם – תל אביב תמיד נמצאת בתהליך של הריסה ובנייה מחדש.

הפער בין ה"מסורת" של אירופה לבנייה הבלתי פוסקת בארץ הוא פשוט בלתי נתפס, וכך גם הפער בין אורח החיים הקדחתני שלנו פה לבין אורח החיים הרגוע שלהם "שם".

ואכן, בהשוואה לישראלי המצוי, שמתמרן בין עבודה תובענית, מטלות הבית, טיפול במשפחה, המון "הפעלות" שקשורות לטיפול בילדים ולמערכת החינוך – לאירופי שמשתכר ברמה דומה לו יש איכות חיים טובה בהרבה.

אבל – איכות חיים גבוהה (שקשורה באופן הדוק למסורת) ודבקות במסורת, באים על חשבון דברים אחרים, ובעיקר, חדשנות ויצירתיות. כשהיום-יום נוח (שלא נאמר מפנק), לאדם יש פחות מוטיבציה לקום וליזום. ולא רק ליזום, אלא אפילו למצוא עבודה נורמלית ולעזוב את בית ההורים.

אבל איכות חיים גבוהה (שקשורה באופן הדוק למסורת) ודבקות במסורת, באים על חשבון דברים אחרים, ובעיקר, חדשנות ויצירתיות. כשהיום-יום נוח (שלא נאמר מפנק), לאדם יש פחות מוטיבציה לקום וליזום

לפי סטטיסטיקות שונות, גברים צעירים באירופה חיים בממוצע בבית הוריהם עד גיל 27, ובספרד, בולגריה ואיטליה הגיל אפילו גבוה מ-30 (והגיל הזה רק הולך ועולה עם השנים, וצפוי שהקורונה תעלה אותו אפילו עוד יותר).

כמות הסטרטאפים המוקמים באירופה יחסית לכמות האוכלוסייה (ובכלל) קטנה מאוד, הממוצע האירופי הוא 250 סטרטאפים למיליון תושבים, כשבישראל הכמות היא פי 6 מזה.

יש לכך סיבות רבות, שכולם קשורות בצורה זו או אחרת למסורת. באירופה יש מסורת של חברות ענק מבוססות וסקטור ממשלתי מפותח ומתגמל. יש מסורת של איזון בין קריירה וחיי משפחה. באירופה יש מסורת של מעמד בינוני אמיד שהוא הבסיס לכלכלה, ואין מסורת של הגירה או קליטת מהגרים. ואין גם מסורת של סטרטאפים.

בישראל – יש את כל הדברים האלו: אנחנו חברה של מהגרים שחווה גלי הגירה רצופים כבר יותר ממאה שנה. כל גל מהגרים כזה (עם כל הקשיים הנלווים לו) מביא לשוק כישרונות חדשים עם סט ידע וכישורים שונים מאלו של ילידי הארץ, שעובדים קשה ומוכנים לקחת סיכונים כדי להשתלב בכלכלה ובחברה המקומית.

אין פה מעמד בינוני מבוסס שחי ברווחה – להיפך. מעמד ביניים ישראלי הוא יצור בסכנת הכחדה, ואלו המשתייכים למעמד זה צריכים לעבוד קשה בכדי להחזיק מעמד – הפוך לגמרי מהנוחות המנוונת של מעמד הביניים באירופה.

כמות הסטרטאפים המוקמים באירופה קטנה. הממוצע האירופי הוא 250 סטרטאפים למיליון תושבים, כשבישראל הכמות היא פי 6 מזה. יש לכך סיבות רבות, שכולם קשורות בצורה זו או אחרת למסורת

ולבסוף – יש בישראל מסורת של סטרטאפים. ההתיישבות בארץ לאחר שנות הגלות הארוכות, פיתוח חקלאות באקלים קשה, פיתוח עירוני, פיתוח של כוחות ביטחון, התיישבות בתנאים קיצוניים (חומה ומגדל לדוגמה) ופיתוח תעשייה ותעשייה עתירת ידע, הם כולם "סטרטאפים באופיים" וקורים פה כבר יותר ממאה שנה.

פירות, נשקים ועכשיו סייבר. התוצר השתנה, אבל המהות נשארה אותו דבר. עושים את הטוב ביותר עם מה שיש, ואם אין (משאבים, מים, מימון) מוצאים דרכים חדשניות להתגבר על החוסר ולהצליח (כגון השקיה בטפטוף, פיתוח נשק זול ומקומי ועוד דוגמאות רבות).

האם תמיד נמשיך לעשות את ה"בלתי אפשרי" ונייצר הרבה מאין? האם בכלל נרצה להמשיך לחיות ככה? לא ברור. אבל המדינה (וההתיישבות שקדמה לה) הם כבר בעלי מסורת מובחנת, מסורת של יזמות. וזו מסורת שכולנו יכולים להתגאות בה, ללמוד ממנה, ואם רוצים – גם להמשיך אותה, בדרכנו.

יותם גוטמן הוא אבא ל-2 בנות ועובד כמנהל שיווק של חברת סייבר גלובלית. מקים ומנהלות קהילה של נשות שיווק בסייבר, המונה מאות חברות וחברים. מתעניין בהשפעות של הטכנולוגיה על חיינו פה בלבנט.