חמושים פלסטינים מהג'יהאד האסלאמי, עזה, 31 באוקטובר 2017 (צילום: P Photo/ Khalil Hamra)
P Photo/ Khalil Hamra

לימודי משפטים ותיקון אופנועים: התוכנית לשיקום טרוריסטים לשעבר

העיתונאית היהודייה קרלה פאוור חיה באפגניסטן, איראן ופקיסטן – שוחחה עם טרוריסטים אכזריים ולמדה על תהליכי דה־רדיקליזציה ושיקום ● בריאיון לזמן ישראל היא אומרת שהטיפול המערבי בקיצוניים לא מביא להפחתת האלימות: "מיליטריזציה וקרימינליזציה לא הפכו את העולם למקום בטוח יותר"

שקיות הפתעה? יש; בקבוק מים לצד כל כיסא? יש; תפאורה של בית מלון חמישה כוכבים? יש. במובנים רבים, הכנס בג'קרטה, בירת אינדונזיה, היה כמו כל כנס אחר – למעט העובדה שהוא נועד לשקם טרוריסטים לשעבר מלוחמנותם ולהחזיר אותם אל חיק החברה, רעיון שנודע כ"דה־רדיקליזציה".

בין המשתתפים בכנס: 15 ג'יהאדיסטים לשעבר. למעשה, בנאום הפותח צוין שבאולם נוכחים ארבעה דורות של ג'יהאדיסטים – ממוג'אהדין לשעבר ועד למשפחה שבדיוק חזרה מתקופת התנדבות אצל דאעש בסוריה.

העיתונאית קרלה פאוור מתארת את הכנס הזה בספרה החדש,"Home, Land, Security: Deradicalization and the Journey Back from Extremism" ("בית, ביטחון, מולדת: דה־רדיקליזציה והמסע חזרה מהקיצוניות".

"אנחנו כל כך רגילים – בייחוד מאז פיגועי 11 בספטמבר – להסתכל, לפחות בארצות הברית, על האנשים האלה כ'אחרים', כמי שנמצא מחוץ לחברה, כרשעים", אומרת פאוור בריאיון לזמן ישראל.

העיתונאית קרלה פאוור ועטיפת ספרה החדש (צילום: באדיבות Nic Seely-Power/ One World)
העיתונאית קרלה פאוור לצד עטיפת ספרה (צילום: באדיבות Nic Seely-Power/ One World)

"חשוב להרחיב את נקודת המבט שלנו. להסתכל על ההקשר, את מה שמביא את האנשים האלה לקבוצות הקיצוניות והאלימות. הם לא מפלצות. מבחינה סטטיסטית, הם לא יותר מטורפים מיתר האוכלוסייה"

"חשוב להרחיב את נקודת המבט שלנו. להסתכל על ההקשר, את מה שמביא את האנשים האלה לקבוצות הקיצוניות והאלימות. הם לא מפלצות. מבחינה סטטיסטית, הם לא יותר מטורפים מיתר האוכלוסייה. יש להם סיבות. בין אם אנחנו תומכים במה שהם רוצים לעשות או לא, צריך להקשיב להם".

פאוור עשתה בדיוק את זה במהלך הקריירה הלא שגרתית שלה, גם כשעסקה בנושא הקיצוניות האסלאמית עבור עיתון ה"ניוזוויק" האמריקאי. היא גדלה במערב התיכון של ארצות הברית ובמזרח התיכון, כבת לאם יהודייה ולאב קווייקר, פרופסור למשפטים.

בילדותה היא התגוררה באיראן, פקיסטן, מצרים, הודו ואפגניסטן – שם אביה שימש כיועץ לשר המשפטים האפגני במשך שנה. "מבחינה תרבותית, גדלתי פחות או יותר כיהודייה", היא אומרת. "חיינו באיראן בתקופת השאה. אני לא חושבת שאימא שלי נתקלה בבעיות כלשהן.

"טיילתי הרבה בעולם המוסלמי", היא מספרת. "סיפרתי לאנשים [על הרקע שלי]. אף פעם לא נתקלתי בבעיות". כשחזרה לפקיסטן עבור ספרה האחרון, אחת מגולות הכותרת הייתה ביקור בפנימייה בעמק סוואט – פנימייה שמשקמת ומסייעת לילדים חיילים לשעבר של הטאליבן לשוב לחברה באמצעות לימודי משפטים ותיקון אופנועים.

אילוסטרציה: משפחה אינדונזית שנמלטה מדאעש באוהל במחנה פליטים בעין עיסא, סוריה, 24 ביולי 2017 (צילום: AP Photo/ Hussein Malla, File)
אילוסטרציה: משפחה אינדונזית שנמלטה מדאעש, מחנה פליטים בעין עיסא, סוריה, 24 ביולי 2017 (צילום: AP Photo/ Hussein Malla, File)

אחד הצעירים המשוקמים המשיך לאוניברסיטה, למד פסיכולוגיה וחזר לפנימייה כפסיכולוג. "הופתעתי לגלות שתוכנית הדה־רדיקליזציה הטובה ביותר נמצאת דווקא בפקיסטן כי אנשי המיליציות שלהם שלובים מאוד במארג החיים של המדינה ותושביה – אחים ואבות עוזבים ומצטרפים לטאליבן", מספרת פאוור.

"הופתעתי לגלות שתוכנית הדה־רדיקליזציה הטובה ביותר נמצאת דווקא בפקיסטן כי אנשי המיליציות שלהם שלובים מאוד במארג החיים של המדינה ותושביה"

פאוור מוכנה להגיע לכל מקום בעולם כדי להשיג סיפורים מורכבים כאלה, כפי שעשתה גם עבור ספרה האחרון, "If the Oceans Were Ink" ("אם האוקיינוסים היו דיו"), שהגיע לרשימות המועמדים הקצרה לפוליצר ולפרס הספר הלאומי.

"מאוד מעניין אותי לכתוב על, לשבת עם ולהקשיב לאנשים שאולי יש להם נקודות מבט שונות משלי – ולפעמים מנוגדות לחלוטין", היא מציינת. "הספר הראשון שלי היה על קריאה בקוראן עם מלומד מסורתי מאוד שלמד במדרסה", קודם בביתה הנוכחי בבריטניה ולאחר מכן בכפר אבותיו בהודו.

תגובות קשות גוררות תגובות קשות

הספר "בית, ביטחון, מולדת" מבוסס על שיחות עם טרוריסטים לשעבר ועם האנשים שמנסים לשקם אותם, בהם ברלינאים מסצנת הפאנק שמטפלים בניאו־נאצים או בקיצונים אסלאמיים.

אילוסטרציה: מנהיג ארגון אל־ג'מאעה אל־אסלאמיה המסונף לאל־קאעדה, אימרון בהיאקי, משוחח עם חברים בבית קפה ברחוב בג'קרטה, אינדונזיה (צילום: AP Photo/Achmad Ibrahim)
אילוסטרציה: מנהיג ארגון אל־ג'מאעה אל־אסלאמיה המסונף לאל־קאעדה, אימרון בהיאקי, משוחח עם חברים בבית קפה ברחוב בג'קרטה, אינדונזיה (צילום: AP Photo/Achmad Ibrahim)

כמו כן, פאוור ניהלה שיחות כואבות עם שתי אימהות בריטיות שאיבדו בן לטרור. בנה של ניקולה בניאהיה – וולשית שהמירה את דתה לאסלאם – נהרג בזמן שהתנדב בדאעש בסוריה.

בנה של פיגן מארי – בריטית ילידת טורקיה – לעומת זאת, נהרג בפיגוע במנצ'סטר ארנה ב־2017. האימהות נפגשו בסופו של דבר במסגרת תוכנית טלוויזיה כדי להביע אהדה, צער והזדהות זו כלפי זו – מה שעורר סערה בממלכה.

באופן כללי, תוכניות דה־רדיקליזציה לא זוכות בתמיכה רחבה. לממשלות קל יותר לדרוש תגובות חריפות למעשי לטרור במסגרת מדיניות לאומית נוקשה כמו זו שהובילה לפלישה האמריקאית לאפגניסטן וכיבושה למשך 20 שנה בעקבות אסון התאומים.

אותה מדיניות עמדה בבסיס החלטת בית המשפט העליון של ארצות הברית מ־4 במרץ, לחדש את תוקפו של עונש המוות שנגזר על מבצע הפיגוע במרתון בוסטון, דז'וחר צרנייב.

הטרוריסט דז'וחר צרנייב (במרכז עם כובע לבן) נמלט מזירת הפיגוע במרתון בוסטון, 15 באפריל 2013 (צילום: AP Photo/David Green)
הטרוריסט דז'וחר צרנייב (במרכז עם כובע לבן) נמלט מזירת הפיגוע במרתון בוסטון, 15 באפריל 2013 (צילום: AP Photo/David Green)

"בתקופות של פחד, אלימות ומשבר – גם הפיגוע במרתון בוסטון וגם פיגועי 11 בספטמבר היו כמובן מפחידים מאוד, ואני מבינה את זה – אני מבקשת מאנשים להתבונן בהיסטוריית התגובות הקשות ולבחון את מידת ההצלחה שלהן", אומרת פאוור.

הספר מציג מחקר של מכון קאטו השמרני שמצא עלייה של 1,900% בפעילות טרור במדינות שהיו מטרה לפלישה או לתקיפת מל"טים אמריקאית. "אנחנו זקוקים לגישה הרבה יותר ביקורתית וגמישה", אומרת פאוור. "מיליטריזציה וקרימינליזציה לא הפכו את העולם למקום בטוח יותר".

"בוגרי הפנימייה עובדים עם קהילות. הם צריכים להיות מסוגלים לחזור הביתה, ו'הבית' צריך להבין ולעבוד איתם, לנסות לשלב אותם, גם אם הם היו פושעים"

לעומת זאת, אף אחד מתלמידי הפנימייה בעמק סוואט לא חזר לעסוק בטרור נכון לזמן ביקורה של פאוור. "בוגרי הפנימייה עובדים עם קהילות. הם צריכים להיות מסוגלים לחזור הביתה, ו'הבית' צריך להבין ולעבוד איתם, לנסות לשלב אותם, גם אם הם היו פושעים. השיקום לא מתמקד רק באותם גורמים שחוזרים לחברה. כדי להשיג שקט אמיתי צריך ללוות גם את הבתים שאליהם הם עומדים לחזור".

"הגעתי לקצה גבול יכולת האמפתיה שלי"

בינתיים, בכנס בג'קרטה, המארגן נור הודא איסמאעיל מספר לג'יהאדיסטים לשעבר על האפשרות לחזור לחברה על סמך מחקר שערך באוניברסיטת סנט אנדרוז בסקוטלנד, שהתמקד במתיחות בין הקתולים לפרוטסטנטים בצפון אירלנד.

טרוריסטים מורשעים משתתפים בתוכנית שיקום במרוקו, 28 באפריל 2022 (צילום: AP Photo/Mosa'ab Elshamy)
טרוריסטים מורשעים משתתפים בתוכנית שיקום במרוקו, 28 באפריל 2022 (צילום: AP Photo/Mosa'ab Elshamy)

"הוא התחיל בניסוי [באינדונזיה] שבמסגרתו הוא שילב אנשי מיליציות לשעבר בעסקים שונים", מספרת פאוור. "אחד בעסק מוניות, אחד בעסק חולצות – שהלך נהדר עד שהתחיל להדפיס חולצות המהללות את אוסמה בן לאדן.

"מה שהודא עשה היה להגיד, 'תראו, אנשי המיליציות רוצים להרגיש שייכים'. הרבה פעמים הם מצטרפים לארגון כי הם מחפשים מטרה. הם יזמיים, הם אוהבים להיות בסביבת אנשים. הוא סיפר להם שהוא מתכוון לסייע להם לשכלל את הכישורים האלה".

מטרת הכנס, היא מסבירה, "הייתה להעניק לאנשים האלה מיומנויות מדיה, הדרכה לשימוש במדיה, איך לספר סיפור, להיות אנשי עסקים טובים, לדבר על יזמות". גם גורמי דת אסלאמיים מעורבים בתוכנית.

"אנשי דת מוסלמים מנסים להתחבר לג'יהאדיסטים לשעבר", אומרת פאוור. "הם [הג'יהאדיסטים לשעבר] צריכים ליצור קשרים עם אנשי דת מהזרם המרכזי. היו כל מיני אירועים שנועדו לקדם קשרים כאלה".

אילוסטרציה: איש ימין קיצוני לשעבר שעבר שיקום (שני משמאל) משוחח עם פליטים בשוורין, גרמניה, 30 בנובמבר 2016 (צילום: AP Photo/Frank Jordans)
אילוסטרציה: איש ימין קיצוני לשעבר אחרי שיקום (שני משמאל) משוחח עם פליטים בשוורין, גרמניה, 30 בנובמבר 2016 (צילום: AP Photo/Frank Jordans)

לדבריה, "אחת הסיבות שג'יהאדיסטים נשארים עם ג'יהאדיסטים היא שהם לא מכירים אף אחד אחר. הכנס תוכנן בצורה מאוד מאוד חכמה כדי לערבב בין אנשים שונים". אולם, הסובלנות של פאוור הועמדה למבחן ביום האחרון של הכנס.

"אחת הסיבות שג'יהאדיסטים נשארים עם ג'יהאדיסטים היא שהם לא מכירים אף אחד אחר. הכנס תוכנן בצורה מאוד מאוד חכמה כדי לערבב בין אנשים שונים"

בזמן הפסקת הקפה היא נכנסה למעלת עם ג'יהאדיסט ידוע לשמצה לשעבר בשם חסן א־דין, שלדברי המתורגמן שלה "היה המוח מאחורי עריפת ראשיהן של שלוש תלמידות בית ספר נוצריות".

הוא ריצה מאסר בן 11 שנים וכעת משמש כמדריך בסמינר. המתורגמן הצביע עליו כבר ביום הראשון לכנס. פאוור ניסתה להתחמק ממנו לחלוטין. באותה נסיעה במעלית, היא לא הייתה מסוגלת ליצור איתו יותר משיחת חולין. לדבריה, אחת הסיבות לכך הייתה שהיא בעצמה אימא לשתי בנות.

"באותו רגע הגעתי פחות או יותר לקצה גבול יכולת האמפתיה שלי", היא משחזרת. "לאורך כל הספר ניכר שאני לא מאמינה באלימות כפתרון לבעיות פוליטיות. הבחור הזה ביצע פשע איום.

דגל דאעש בעיראק (צילום: AP Photo, File)
דגל דאעש בעיראק (צילום: AP Photo, File)

"כעיתונאית", היא מוסיפה, "אני מאמינה בלהקשיב לכל אחד, לנסות להבין כל אחד, לנסות להבין מאיפה הוא בא. מאוד רציתי לחתור תחת מושג הרוע כי זה לא מביא אותך כל כך רחוק. במקום זה, צריך לנסות ולהבין. אבל לא יכולתי לראות בו משהו מעבר ל'עורף הראשים'".

"מאוד רציתי לחתור תחת מושג הרוע כי זה לא מביא אותך כל כך רחוק. במקום זה, צריך לנסות ולהבין. אבל לא יכולתי לראות בו משהו מעבר ל'עורף הראשים'"

עם זאת, הצליחה פאוור לשוחח בכנס עם כמה אנשים שהסבירו לה את המורכבות הכרוכה בנטישת הטרור, בהם אמיר עבדאללה, טרוריסט לשעבר, שכמו "עורף הראשים" גם מעשיו הובילו לרצח אנשים.

עבדאללה סייע בביצוע הפיגוע בבית המלון מריוט בג'קרטה –  שבו נהרגו תשעה בני אדם ועוד רבים נפצעו – וריצה עונש מאסר בן שמונה שנים. היא ביקרה אותו בשכונת ילדותו. כעת הוא משמש כנהג הסעות ובזמנו הפנוי הוא מחשק כדורגל עם חבריו הוותיקים.

"הוא סיפר לחבריו לכדורגל שהוא לעולם לא ישתתף יותר במעשי אלימות, אבל בריאיון איתי הוא אמר שמי ששינה את דעתו, בזמן שישב בכלא, היה בן לאדן. בכלא הוא קרא את מכתביו של מנהיג אל־קאעידה לשעבר, שם טען כי ארגון דאעש יצר ניכור בעולם המוסלמי והביא ליותר מדי שפיכות דמים בין מוסלמים.

אוסאמה בן לאדן ב-1998 (צילום: AP Photo/Mazhar Ali Khan)
אוסאמה בן לאדן ב־1998 (צילום: AP Photo/Mazhar Ali Khan)

"הייתי המומה כששמעתי את זה – שהגבר הזה, גבר בגיל העמידה, מכריז בגלוי שבן לאדן מחזיק בחזון הנכון ביותר של ג'יהאד. הוא אמר שנכון לעכשיו הוא לא רוצה להיות מעורב בג'יהאד, אבל רמז שאם המיליציות יזכו לתמיכה רחבה מצד אנשים מהשורה – הוא עשוי לחזור לזה".

מדובר במצב מורכב מאוד, דומה למצבם של אנשי מיליציות נוספים שפאוור ריאיינה. "אם אתה מדבר עם מומחים אקדמיים על שיקום ודה־רדיקליזציה", היא אומרת, "הם עושים הבחנה בין כאלה שמתרחקים מאלימות אבל עדיין עשויים לחוש אהדה לבין אחרים, שעברו דה־רדיקליזציה מוחלטת ואין בהם יותר שום אהדה כלפי זה.

"לא קיים רק תהליך אחד. יש הרבה מאוד דרכים לצאת מקיצוניות אלימה, כפי שיש הרבה מאוד דרכים להיכנס לארגון קיצוני ואלים".

עוד 1,362 מילים
סגירה