שלשום צוין יום ירושלים, אבל החג האמיתי היה החג של הימין המתנחלי הקיצוני. בעוד רוב העם היושב בציון ישב בביתו סגור ומסוגר וחושש ממה שעלול להתרחש –  הם ערכו מצעד, נופפו בדגלים, רקדו ושרו "עם ישראל חי".

החגיגה כללה את שני הסמנים הימנים הקיצונים בפוליטיקה הישראלית: האחד, איתמר בן גביר והשני בנימין נתניהו, שלא במקרה – לשני הסמנים הללו שנטלו חלק מהותי בחגיגה היה גם חלק מהותי בהסתה לרצח רבין.

החגיגה כללה את שני הסמנים הימנים הקיצונים בפוליטיקה הישראלית: בן גביר ונתניהו, שלא במקרה – לשני הסמנים הללו, שנטלו חלק מהותי בחגיגה, היה גם חלק מהותי בהסתה לרצח רבין

כמעט 27 שנים חלפו מיום הרצח. האחד גדל והפך מנער גבעות לחבר כנסת מכובד שהתקשורת רצה אחריו, ומגיע לאירוע כשהוא לבוש בחליפה וזוכה לאבטחה. והשני? לכאורה, דבר לא השתנה אצלו, הוא חזר למקומו הטבעי כראש האופוזיציה המשלהב המונים בהסתה פושעת.

אנחנו חוגגים היום את יום איחודה של ירושלים ומניפים רק דגל אחד ???????? pic.twitter.com/qVK5DybKMZ

— Benjamin Netanyahu (@netanyahu) May 29, 2022

אבל רק לכאורה, למעשה – מה שהחל כשיתוף פעולה כמעט אקראי בין הימין הקיצוני המתנחלי, המתבטא בדמותו של בן גביר, לבין מפלגה ציונית, שומרת חוק, מלב המיינסטרים הפוליטי בישראל בהנהגת נתניהו – הפך לסימביוזה של ממש. הקיום של האחד תלוי בקיום של האחר.

שיתוף הפעולה אז התאפשר בעיקר דרך נאומי ההסתה המחרידים של נתניהו בהפגנות נגד הסכמי אוסלו. הימין המתנחלי היה אז נטול לגיטימציה ציבורית והיה זקוק למפתח מעבר, למישהו או למשהו שיעביר אותם מהשוליים הקיצוניים ללב המיינסטרים ויהפוך אותם ללגיטימיים – והם מצאו בנתניהו את מה שביקשו.

מה שהחל כשיתוף פעולה כמעט אקראי בין הימין הקיצוני המתנחלי, המתבטא בדמותו של בן גביר, לבין מפלגה ציונית, שומרת חוק, מלב המיינסטרים הפוליטי בישראל בהנהגת נתניהו – הפך לסימביוזה של ממש

כי נתניהו, בנאומי ההסתה שלו אז, לא ייצג את האופוזיציה ולא ייצג את הליכוד. לא בכדי ראשי הליכוד נמלטו מההפגנה ההיא בכיכר ציון. הוא ייצג כבר אז את הימין המתנחלי, את מאוויו, את תורתו, את כל מה שהוא מבקש.

נאומי ההסתה האלה סללו את דרכו של נתניהו לא רק לראשות הממשלה, אלא לראשות הימין הקיצוני בישראל – שאפשר להגדירו כנהנה העיקרי מרצח רבין כמו גם מכהונת נתניהו.

לכן, אך טבעי הדבר שכשנתניהו חש בסכנה ממשית לשלטונו, הוא לא סמך עוד על מפלגות הימין "הרגילות" של איילת שקד ושל בנט, אלא פנה בבקשת עזרה לאלה ששם מבטחו בהם מאז הרצח, ובפרט לסמן הימני הקיצוני שבהם – לאיתמר בן גביר. ואיתמר בן גביר כשקוראים לו, הוא בא.

אפשר היה לטעות ולחשוב שההמון המשולהב שהגיע אתמול לשער שכם בכלל היה שם במסגרת קמפיין הבחירות של @itamarbengvir. לבוש בחליפה ומוקף מאבטחים, בן-גביר נראה שם כמו המלך החדש של הימין. "ראש הממשלה הבא? אני רק בן 46", הוא אמר ל@S_Yerushalmi , "זה עדיין לא אני"https://t.co/HxdcZcjij9

— זמן ישראל (@ZmanIsrael) May 30, 2022

וכפי שניתן היה לראות שלשום, שיתוף הפעולה ביניהם נמשך. האחד הלך על מקומו הטבעי, אומנם לבוש בחליפה ומוקף במאבטחים, אבל כידוע – זאב, גם כאשר הוא נתון בחליפה נותר זאב, הלך על הפרובוקציה עד הסוף ובחר בעליה להר הבית, והשני גם הלך על מקומו הטבעי ובחר באפשרות המיינסטרים – חבוש כיפה שחורה, ביקר בכותל.

נאומי ההסתה האלה סללו את דרכו של נתניהו לא רק לראשות הממשלה, אלא לראשות הימין הקיצוני בישראל – שאפשר להגדירו כנהנה העיקרי מרצח רבין כמו גם מכהונת נתניהו

אלא שאל תטעו לרגע, שיתוף הפעולה הזה, בו כל אחד שומר על מקומו הטבעי, יימשך רק כל זמן שבן גביר יזדקק לנתניהו כדי לצבור עוד תמיכה ועוד לגיטימציה – כלומר עד לרגע לבן גביר יכבוש את הליכוד.

ולרגע אין לזלזל בכך שהוא רוצה בכך ואף מסוגל לכך, שהרי המהפכה הרעיונית כבר הושלמה. הליכוד הפכה ממפלגה לאומית, ציונית, ערכית, כזו ששלטון החוק נר לרגליה, למפלגת ימין קיצונית. מפלגה המאכלסת אנשים שהחוק ושמירה עליו אינו נר לרגליהם. מפלגה המאכלסת אנשים שרוצים יותר מכל לשוב לשלטון, לעמדות הכוח והכסף – בכל מחיר.

וכשבן גביר ישתלט על מה שנותר מהליכוד, מה שראינו שלשום בירושלים, האצבע בעין לפלסטינים, הבריונות, האלימות – יהיה כאין וכאפס לעומת מה שיתרחש בישראל כולה. ובראש ובראשונה זה יתרחש בתל אביב – העיר שהיא אצבע בעין למתנחלים ולימין הקיצוני, העיר שיותר מכל מייצגת את ישראל של פעם – ישראל העובדת, ישראל המשכילה, ישראל החופשית והליברלית, ישראל – כמו שרוב הישראלים היו רוצים שתהיה.

בן גביר לא יהסס לארגן מצעד לאומני דתי ברחובות תל אביב. זה יהיה מצעד הגאווה שלהם. הם יצעדו עם דגלים, עם שירים, עם הפרדה מגדרית – ואנחנו נתבקש לכבד את רגשותיהם ולא לפגוע בהם.

אנחנו נצטרך לסגור את עסקינו בשבת – כי זו מדינה יהודית. אנחנו מצטרך לנהוג לפי החוקים של בן גביר וחבריו. הומואים ישובו לארון, שמאלנים יסתמו את הפה, נשים תשובנה אל מקומן הטבעי, השכלה תהיה בהפרדה מגדרית, בבתי הספר ילמדו את תורת המלך – ויום השנה לרצח רבין יהיה יום גאווה לאומית.

בן גביר לא יהסס לארגן מצעד לאומני דתי ברחובות תל אביב. זה יהיה מצעד הגאווה שלהם. הם יצעדו עם דגלים, עם שירים, עם הפרדה מגדרית – ואנחנו נתבקש לכבד את רגשותיהם ולא לפגוע בהם

את מה שאפשר היה למנוע לאחר הרצח, כבר אי אפשר למנוע כעת. איתמר בן גביר הגיע לא רק לסמל של רבין אלא לסמל של מדינת ישראל.

דוקטור לביוכימיה ומשפטנית.