החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת לבטל את שחרורו המוקדם של אלון קסטיאל ולהחזיר את התיק לדיון מחודש בוועדת השחרורים של כלא צלמון – היא נקודת ציון משמעותית בנושא ההכרה בזכויותיהם של נפגעי עבירה בכלל, ושל נפגעות עבירות מין בפרט.
בית המשפט הבהיר את הגישה הנדרשת – הן מהפרקליטות והן מוועדות השחרורים באשר הן: גם אם שאלת זכותם של נפגעי עבירה להשמיע את עמדתם ביחס לשחרורו המוקדם של התוקף איננה השאלה המרכזית, זוהי סוגיה מהותית ויש להקפיד עליה.
שלושת השופטים בבית המשפט המחוזי – עירית הוד, חנא סבאג ואילונה לינדנשטראוס – פסקו את החלטתם זמן קצר לאחר שהתקיים הדיון בעתירת הפרקליטות נגד החלטת ועדת השחרורים. הקראת ההחלטה שודרה בשידור ישיר, במסגרת פיילוט של מערכת בתי המשפט לשידורים ישירים מכלל ערכאות השיפוט.
קסטיאל עצמו התנגד לשידור, אך השופטים דחו את עמדתו וכמו כן קבעו שהוא חייב להיות נוכח באולם בית המשפט. במהלך השידור הוא הרכין את ראשו בתוך תא העצורים כדי שלא יהיה ניתן לראותו.
בית המשפט המחוזי הבהיר לוועדת השחרורים: את זכויות נפגעי העבירה יש לתת במלואן. חובת השמיעה קיימת וכפועל יוצא מכך – גם חובת השקילה
"על ועדת השחרורים ליתן דעתה לא רק לעניינו של העבריין שהורשע ולדרך השיקומית שעבר אלא עליה לשקול בנוסף את השלכות השחרור המוקדם על נפגע העבירה והכיצד תעשה כן אם לא תישמע את עמדת נפגע העבירה", כתבו השופטים בהחלטתם. "גם אם אין מדובר בשיקול מכריע, עדיין מדובר בשיקול חשוב שמצאנו, כי ועדת השחרורים לא נתנה לו משקל בהחלטתה משמצאה שלא לדחות את הדיון על מנת לאפשר לנפגעות העבירה למסור עמדתן".
החלטת ועדת השחרורים להעניק שחרור מוקדם לקסטיאל ניתנה לפני כשלושה שבועות, כתשעה חודשים לפני תום 57 חודשי המאסר שנגזרו עליו. קסטיאל הורשע, במסגרת הסדר טיעון, בעבירות של ניסיון אונס, מעשה מגונה בכוח, מעשה מגונה והטרדה מינית בארבע נפגעות. רוב המתלוננות נגדו נותרו מחוץ לכתב האישום, מה שעורר תרעומת ותסכול כלפי הפרקליטות.
ועדת השחרורים התייחסה בהחלטתה לצורך לשמוע את עמדת הנפגעות: "לקראת הדיון הראשון בבקשה, הביעו נפגעות העבירה התנגדות נחרצת לשחרורו המוקדם, תוך פירוט הנזק הנפשי הכבד שנגרם להן כתוצאה ממעשיו של האסיר.
"לקראת הדיון החוזר, הגישה אחת הנפגעות בקשה להשמיע את עמדתה בעל־פה בפני הוועדה באמצעות ויעוד חזותי". בדבריה אמרה אותה נפגעת כי הנפגעות האחרות לא קיבלו הזדמנות נאותה להשמיע את עמדתן בפני הוועדה, נוכח העובדה שהדיון בוועדת השחרורים הוקדם בלי שהן קיבלו הודעה על כך.
"יש לראות את הנפגעות האחרות כמי שבחרו להסתפק בעמדה שהביעו לפני הדיון הראשון", נכתב בדעת הרוב של ועדת השחרורים. את העמדה הזו שלל היום בית המשפט המחוזי
חברי ועדת השחרורים נחלקו בדעותיהם האם יש לדחות את הדיון בוועדה כדי לאפשר לכלל הנפגעות להשמיע את עמדתן. בסופו של דבר, בדעת רוב, קבעה הוועדה כי היה על הנפגעות למסור את עמדתן הכתובה מבעוד מועד – וזאת, אף שהמועד להגשת העמדה טרם חלף במועד שבו הוועדה פרסמה את החלטתה.
"יש לראות את הנפגעות האחרות כמי שבחרו להסתפק בעמדה שהביעו לפני הדיון הראשון", נכתב בדעת הרוב של ועדת השחרורים. את העמדה הזו שלל היום בית המשפט המחוזי באופן נחרץ.
השופטים קבעו כי אין לקבל את הגישה הזאת מאחר שהנפגעות אומנם בחרו לחכות ליום האחרון של הדדליין כדי למסור את עמדתן – אך לא הפרו את הדדליין. אזי, נגזלה מהן הזכות להשמיע את קולן.
הם גם דחו את הגישה שלפיה ניתן היה להסתפק בדבריה של נפגעת אחת, שכביכול "מייצגת" את כל האחרות, ושניתן להסתפק בעמדת הנפגעות כפי שהושמעה לקראת דיון קודם בעניינו של קסטיאל.
בית המשפט קבע כי יש צורך בקבלת עמדה עדכנית של כלל הנפגעות, בטרם כל דיון והחלטה בעניינו של אסיר בוועדת השחרורים. זהו מימוש אפקטיבי ומרחיב של הזכות הנתונה לנפגעי עבירה בהתאם לחוק זכויות נפגעי עבירה, הקובע בסעיף 19:
נפגע עבירת מין או אלימות זכאי שתינתן לו הזדמנות להביע את עמדתו בכתב לפני היחידה לשחרור ממאסרים קצרים או הוועדה, לפי העניין, במועד ובדרך שיקבעו השרים, לעניין הסיכון הצפוי משחרור הנידון.
החוק קובע במפורש כי נפגע העבירה זכאי לקבל הודעה על מועד תום שני השלישים ממאסרו של האסיר שתקף אותו, וכן הודעה על מועד הבאתו של האסיר לדיון בוועדת השחרורים. בית המשפט המחוזי קבע כי הזכות הזו הופרה על ידי ועדת השחרורים.
השופטים לא הנחו את ועדת השחרורים בנושא המשקל שיש לתת לעמדת הנפגעות לעניין ההחלטה אם לשחררו את קסטיאל שחרור מוקדם או לא. הם בסך הכול הבהירו לוועדת השחרורים: את זכויות נפגעי העבירה יש לתת במלואן. חובת השמיעה קיימת וכפועל יוצא מכך – גם חובת השקילה. וההחלטה עצמה – תתברר בסיבוב הבא בוועדת השחרורים.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם