בשבוע שעבר נהרג מפגיעת רכב ילד בן 13 שרכב על קורקינט חשמלי. הנער, דניאל אהרון, הוא ההרוג ה-162 מתחילת השנה בתאונות דרכים.

הנער נדרס באזור אצטדיון המושבה בפתח תקווה ופונה תוך פעולות החייאה לבית החולים בילינסון, שם נאלצו לקבוע את מותו. עוד מוות עצוב ומיותר שניתן היה למנוע. עולמות שלמים שנחרבו בן רגע, עצב ופספוס בלתי נתפסים ומציאות איומה ובלתי הפיכה.

הנער נדרס באזור אצטדיון המושבה בפ"ת ופונה תוך פעולות החייאה לביה"ח בילינסון, שם נאלצו לקבוע את מותו. עוד מוות עצוב ומיותר שניתן היה למנוע. עולמות שלמים שנחרבו בן רגע

לפני חמש שנים, תלמיד מבית הספר אותו אני מנהל היה מעורב בתאונת דרכים קשה כאשר היה רכוב על אופניים חשמליים. הוא נהג בלי קסדה, נחבל בגפיים וספג פגיעת ראש חמורה. מיד לאחר שהובהל לבית החולים הוא נדרש לניתוח ארוך ומורכב.

לא אשכח לעולם את תלמידיי מסתובבים מוכי הלם ותדהמה במסדרונות בית החולים, בניסיון למצוא מזור עבור חברם הפצוע שנאבק על חייו. אני זוכר את התפילות ואת התחנונים שרק תינוקות של בית רבן יודעים להשמיע בתפילה ובתחינה שחברם הפצוע יעבור את הניתוח, ישרוד את הלילה.

לשמחתי, סיפורו של אותו נער הוא הסיפור היוצא מן הכלל. הנער הפצוע ניצח את הסטטיסטיקה, נאבק בכל הכוח, לווה ונתמך, עבר תהליך שיקום ארוך ומורכב, סיים את חוק לימודיו וכיום הוא משרת כחייל סדיר בצה"ל.

לצערי זהו חריג שאינו מעיד על הכלל.

המוות המיותר של דניאל בן ה-13 הוא המקרה המעיד על הכלל. המון ילדים וילדות, נערים ונערות נפגעים (בדרגות פגיעה שונות) משימוש באופניים ובקורקינט חשמליים. מעגלי ההשפעה והפגיעה של כל אירוע שכזה הם רחבים ומטלטלים. הם מטלטלים משפחות, קהילות, יישובים ומסגרות חינוכיות.

לפני כחודשיים, בזמן בו תקנות הקורונה חייבו עטיית מסכות במרחבים ציבוריים, עמדתי בסביבות השעה 7:45 בבוקר בצומת בין-עירונית בכניסה לפתח תקווה. המראה האבסורדי בו חזיתי נחרט בזיכרוני ויכול לשמש ביטוי לשינוי החינוכי האכיפתי הנדרש. בעוד אני ממתין לרמזור שיתחלף, חצו מולי את הצומת נערים ונערות רכובים על כלים חשמליים, רובם ללא קסדות שיגנו על ראשם. לתדהמתי, רוב הנערים דווקא כן עטו מסכות על פניהם עת הם נוסעים באוויר הפתוח.

המראה האבסורדי נחרט בזיכרוני ויכול לבטא שינוי חינוכי אכיפתי נדרש. בעודי ממתין לרמזור, חצו מולי את הצומת בני נוער על כלים חשמליים, רובם ללא קסדות. לתדהמתי, רובם עטו מסכות עת נסעו באוויר הפתוח

המראה ההזוי, שמשקף באופן כה בוטה את הפספוס האדיר בהבנת העיקר והטפל, חידדו אצלי את ההבנה, שכאשר אנו (המבוגרים) מתגייסים למטרה מסוימת ונוהגים בה ברצינות הראויה לה יש בכוחנו להביא לכדי מימושה.

המוות המיותר של ילד בן 13 חייב לשמש לכולנו, הורים וא.נשי חינוך כאחד, תזכורת מרה לסכנה הטמונה ברכיבה על כלים ממונעים שלא עפ"י ההנחיות וכללי הזהירות המחויבים עפ"י חוק.

לאחר מות דניאל עברנו בכל הכיתות בבית ספר והקדשנו זמן לשיח על כללי בטיחות בדרכים, תוך שימת דגש על כללי השימוש בכלים חשמליים ממונעים. אלו כללים שכל הורה חייב להכיר ולהנחיל לילדיו.

זו אינה פריווילגיה או שאלת בחירה. כשם שלא יעלה היום על הדעת שננהג ברכב ללא חגורת בטיחות (מה שרק לפני 20 שנה לא היה כה ברור ומובן מאליו) כך לא יעלה על הדעת שלא נחבוש קסדה.

חשוב כי אנו המבוגרים נבין את חשיבות השיח השוטף על הנושא עם ילדינו ושנתייחס במלוא כובד הראש וברצינות מלאה לכללים הבאים:

1. השימוש בכלים חשמליים ממונעים מותר מגיל 16 – אחרי בחינת תיאוריה
2. חובה לחבוש קסדה בכל זמן הרכיבה/נהיגה.
3. יש לנהוג תמיד בהתאם לחוקי התנועה ולרכוב אך ורק במקומות המותרים לרכיבה.
4. אין להרכיב נוסע/ים.

האחריות על מוגנותם של ילדינו היא שלנו, המבוגרים.

אני מחכה ליום בו רשויות אכיפת החוק – המשטרה, כמו גם יחידות האכיפה העירוניות, יתחילו לאכוף את חוקי השימוש בכלים חשמליים ממונעים באותה להיטות וחרדת קודש בה נאכפו הנחיות הקורונה עד לא מזמן.

על-פי נתוני רשות האכיפה והגבייה קרוב לחצי מיליון דוחות חולקו בתקופת מגפת הקורונה למי שלא עטה מסכה. כמה דוחות חולקו בשנתיים האחרונות לרוכבים ללא קסדה? כמה דוחות חולקו בשנתיים האחרונות לרוכבים שהרכיבו נוסעים?

עפ"י נתוני רשות האכיפה והגבייה קרוב לחצי מיליון דוחות חולקו בתקופת הקורונה למי שלא עטה מסכה. כמה דוחות חולקו בשנתיים האחרונות לרוכבים ללא קסדה? כמה דוחות לרוכבים שהרכיבו נוסעים?

אני לא מכיר הרבה ילדים שרוכשים בעצמם כלים ממונעים חשמליים. הורים המאפשרים לילדיהם להשתמש בכלים אלו חייבים להבין כי זוהי אחריותם לדאוג כי ילדיהם משתמשים בכלים עפ"י הכללים וההנחיות.

עד שלא נשכיל להבין, שללא שיתוף פעולה והתגייסות מצד בתי הספר, גורמי האכיפה, הקהילות החינוכיות וההורים בבית – לא נוכל לטעון בתאונת הדרכים הבאה בה יפגע ילד כי:

"יָדֵ֗ינוּ לֹ֤א שפכה שָֽׁפְכוּ֙ אֶת־הַדָּ֣ם הַזֶּ֔ה וְעֵינֵ֖ינוּ לֹ֥א רָאֽוּ" (דברים כאי זי)

מות רוכב הקורקינט בן ה-13 | דקל קולימר, חברו של דניאל אהרון שנהרג אתמול ל-@mayarachlin: הוא היה נוסע על הקורקינט יומיום עם קסדה. לא אעלה יותר על קורקינט. תמיד היינו מדברים על החששות, אבל כשהיינו אחד עם השני זה היה נשכח#ערבערב pic.twitter.com/U5Ns0x87rK

— כאן חדשות (@kann_news) June 7, 2022

נשוי ואב לחמישה. איש חינוך – מורה להיסטוריה ואזרחות. מנחה קבוצות, מנהל קמפוס בקבוצת החינוך אנקורי.