אני מסכים עם ניר אורבך שלא ניתן לקיים שותפות לאורך זמן בין תומכי אפרטהייד לדמוקרטים. לא בגלל הדמוקרטים. בגלל תומכי האפרטהייד.

אני מסכים עם הטענה שעליית נתניהו לשלטון פירושה מעבר מדינת ישראל לשלטון סמכותני-רודני.

אני מסכים עם אורבך שלא ניתן לקיים שותפות לאורך זמן בין תומכי אפרטהייד לדמוקרטים. בגלל תומכי האפרטהייד. עליית נתניהו לשלטון פירושה מעבר ישראל לשלטון סמכותני-רודני

אני מסכים עם הטענה שמבחינות רבות מאד, הממשלה הנוכחית עדיפה על חלופת הבלהות האוטוריטרית, המסיתה, המפקירה, המשסה והגזענית-לאומנית במובנים הכעורים והמסוכנים ביותר.

ואני גם מסכים עם הטענה שאין ואקום, וכן שמדיניות הממשלה הנוכחית בגדה אינה טובה ממדיניות קודמותיה.

אני מסכים עם ההערכה שקיים קושי עמוק להביא לקץ הסכסוך (למשל: נושא שיבת פליטי 1948 נראה כמו נושא בלתי פתיר בשלב זה) אבל משטר האפרטהייד בגדה חייב להסתיים גם בלא קץ הסכסוך.

מאחר שמדינה דמוקרטית אחת מהים לירדן אינה חזון אפשרי כנראה, מאחר שמדינה פלסטינית במובן המלא סוכלה במידה רבה באמצעות מפעל ההתנחלויות ומאחר שאין טעם לשגות באשליות – ניתן לשרטט מודל של קונפדרציה. גם הוא כמובן מורכב מאד.

אך גם מודל זה הוא תיאורטי. המציאות היא שמרבית הישראלים נוטים ימינה ממכלול סיבות, השמאל במדינת ישראל מצומק מאד, המחנה הליברל-דמוקרטי מהווה מיעוט, הז'אנר הדתי-ליברלי מהווה מיעוט בקרב היהודים הדתיים וכל מפת חלוקת מנדטים עתידית מלמדת על רוב מובהק לימין (לו היה פורש הנרקיסיסט המגלומן, הייתה מוקמת בקלות ממשלת ימין בעלת רוב של כ-70 מנדטים או ממשלת ימין-מרכז של כ-80 מנדטים).

מובן שהעתיד אינו ידוע (למשל: הרוב הימני המוצק יכול לקרוס אם תספוג ישראל סנקציות בינלאומיות קשות בשל הכיבוש ומערך האפרטהייד בגדה, כשם שהשמאל שהיה מיעוט גדול קרס והפך למיעוט קטנטן בעקבות פיגועי התופת הפלסטינים).

אך מגמת הלאומנות (להבדיל מלאומיות), הגזענות הממוסדת, האנטי-ליברליזם, השיסוי כלפי כל תפיסה ליברל-דמוקרטית או סוציאל-דמוקרטית, המדיניות הכלכלית החונקת והמופקרת, הגישה לאזרחים הערבים כאזרחים על-תנאי, שיח הכזבים האלים והמוכתב, מגמת פירוק ההיבטים הליברל-דמוקרטיים שנותרו מתוך שלטון החוק, מגמת ריסוק הפרלמנט, מגמת הפיכת הרשות השופטת לחלשה וכנועה, מגמת מינוי יס-מנים וצייתנים למשרות שומרי הסף, מגמת מינוי שופטי ימין קיצוני לעליון, מגמת התקשורת החנפנית שאינה אלא מערך תעמולה בנוסח ערוץ 14 הנלעג, מגמת התקשורת המסחרית שאינה אלא מערך בידור בפיקוחם של בעלי הון ומגמת החלשת מה שנותר מהתקשורת החופשית – כל אלו מסתמנות כמגמות מובהקות בהן תומכים מרבית הישראלים כיום.

זה פשוט למדי: השילוב בין העמקת הכיבוש לשובו של נתניהו פירושו קץ מה שנותר מהדמוקרטיה והפיכת ישראל למין הונגריה בארומת אפרטהייד בגדה.

זה פשוט למדי: השילוב בין העמקת הכיבוש לשובו של נתניהו, פירושו קץ מה שנותר מהדמוקרטיה והפיכת ישראל למין הונגריה בארומת אפרטהייד בגדה

הלוואי שאני טועה (ועלינו להיאבק כדי להפריך את התחזית הקודרת) אך ייתכן שבקרוב אנו עלולים להתעורר ולומר זה לזה:

ברוכים הבאים למדינת אורבניהו.

עורך דין דניאל חקלאי הוא בעל משרד עריכת דין שמתמחה בייצוג בתחומי המשפט הפלילי, עבירות הצווארון הלבן, ועדות החקירה, הדין המשמעתי ולשון הרע. בן 46. נשוי ואב לשני בנים. פרסם מאמרים וכן סיפורים קצרים בכתבי עת דיגיטליים. אוהב מאד ספרות, קולנוע ומוזיקה. מוטרד מאד מהסכנות העצומות למשטר הדמוקרטי ולזכויות האדם והאזרח. מנסה לחשוב כיצד למקם את המשפט החוקתי ואת המשפט הפלילי בהקשרים סוציולוגיים, תרבותיים, פוליטיים, היסטוריים ופסיכולוגיים.