אמנם אני רוצה להתייחס לגופם של הדברים ולא לגופו של איש, אבל אין לי אלא לפרגן לאופן שהרב אלי סדן מציג את עמדתו כלפי הממשלה באיגרת שכתב: "דעתי על הממשלה הנוכחית", ולהצטרף להקדמה שלו, לפיה עוד לפני הדיון יש להודות להקב"ה על עצם היכולת של יהודים לדון יחד בנושאים של פוליטיקה והשקפה במדינה יהודית ריבונית. זו היא ברכה שאסור לשכוח אותה ולהכיר בה לפני הוויכוח – סוג של "הנני מוכן ומזומן".

אני מצטרף להקדמתו של הרב סדן באיגרתו על הממשלה, לפיה עוד לפני הדיון יש להודות להקב"ה על עצם היכולת של יהודים לדון יחד בפוליטיקה והשקפה במדינה יהודית ריבונית

הרשמו עכשיו לניוזלטר היומי

אינני רוצה להיכנס לשאלות "קטנות" אך חשובות של השיקולים הפוליטיים של המפלגות שהחליטו להקים את הקואליציה, גם אם יש פה אפשרות להעיר על מה שכתוב באיגרת, אבל באמת לא הן הנקודות המהותיות.

ועוד מילה של הקדמה – מצטרף לגישה הבסיסית של הרב סדן –  מציע לשפוט פוליטיקאים, מפלגות וממשלות לפי המעשים והתוצאות ולפי העמדות המוצהרות, ולא לבחון מה שאי אפשר לבחון, אג'נדות מוסתרות ומה שיש לאדם זה אחר אצלו בכליות ולב.

קו אדום אחד שהרב סדן מציג – ממשלה שאין בתוכה מפלגה דתית היא מבחינת חציית קו אדום מסוכן (הרב נזהר שלא לומר לא לגיטימי, ויש לברך על כך). קודם נסיק מסקנה ברורה – שמבחינת הרב סדן ימינה היא לא מפלגה דתית.

באופן עקרוני אני יכול להזדהות עם רצון שלו שתהיה "משגיחת כשרות" כחלק מכל ממשלה, ונניח שנזרום אתו שימינה לא באמת מפלגה דתית, אבל להציג את זה כקו אדום – נראה כמו עמדה קיצונית משהו. לא זו אף זו, אני מסכים עם הרב סדן שעצם הצרכים הסקטוריאליים הם לא סיבה מספקת לקיומה של מפלגה דתית, אלא שאלת הזהות המשותפת לכלל החברה הישראלית ומדינת ישראל כמדינה יהודית.

נפרק את שאלת הזהות לשניים וחצי – שאלת מעמד הרבנות הראשית ובכלל זה המונופול של המדינה על שירותי הדת, והפרהסיה המורחבת של ישראל; שאלות של חינוך ותרבות יהודית, שמירת שבת וכיוצא בזה; ולאחרונה (וזה החצי) נכנסה מלחמת התרבות בכוחות הפרוגרסיביים, שלטענת הרב סדן וביתר שאת בידי רבני הר המור – היא ממש קונספירציה זדונית לפרק את המדינה מבפנים.

ושוב יש להודות לרב סדן שאמנם מזכיר את המאבק כנגד הלהט"בים, אבל לא ממקום של קונספירציה גדולה (דוגמת גלי בת חורין יו"ר פורום קפה שפירא, הרב צבי טאו, נשיא ישיבת הר המור, וכיוצא באלה).

קו אדום אחד שהרב סדן מציג – ממשלה שאין בתוכה מפלגה דתית היא מבחינת חציית קו אדום מסוכן (הרב נזהר מלומר לא לגיטימי, ויש לברך על כך). קודם נסיק מסקנה ברורה – מבחינת הרב סדן ימינה היא לא מפלגה דתית

חברי הכנסת הדתיים, שפועלים ופעלו בעבר, והיום מפלגת ימינה, בתחומים של דת ומדינה במובן של שני הסעיפים הראשונים, לא פחות מודאגים מזהותה היהודית של מדינת ישראל מהרב סדן. ובוודאי מפלגת ימינה, ובפרט סגן השר כהנא פועלים מתוך דאגה עמוקה לזהות היהודית של המדינה.

מה שאולי הרב סדן אינו יכול לקבל זה, שיש מי שגם רוצה לחזק את זהותה היהודית של המדינה וגם רוצה ביזור סמכויות שלטוניות דתיות מידי הרבנות לטובת יהדותה של המדינה. הן מזווית פילוסופית של קיום מצוות מתוך רצון פנימי ותודעה של חופש בחירה עמוקה (ואני הקטן סובר שכך תפס את עניין שמירת המצוות הרב צבי יהודה קוק) והן משיקול פוליטי ריאלי – של הפצת ושימור היהדות בדרך שאינה כופה, לעומת ריכוז הכוח שגורם לסיאוב ואף לקיצוניות בגישה ההלכתית של הרבנות.

או נאמר זאת באופן ברור: סגן השר מתן כהנא, ח"כ משה "קינלי" טור-פז, כמו רבים מהציבור הדתי והמסורתי, רוצים יותר זהות יהודית אבל פחות כפייה דתית.

זו עמדה דתית לגמרי לגיטימית, ולמרות שקשה לעשות הכללה בנושאים כמו כשרות, גיור, מעמד אישה דתית, תחבורה ציבורית בשבת וכן הלאה – יש מגוון רחב של דעות ועמדות שלא תואמות את גישת הרב סדן בעניין.

זאת ועוד, הטענה שח"כים דתיים יכולים להתעסק במימון מוסדות המגזר הדתי שלא מתוך מפלגה דתית, אבל לא להגן על זהותה של המדינה, מעט מוזרה בעיניי. הייתי מצפה מהרב סדן לנקוט עמדה, כמי שעודד והטיף במהלך השנים לחניכי המכינה שלו להשתלב בלב מערכות המדינה ולהשפיע עליהן מבפנים. לא עוד משגיח הכשרות מהצד אלא בהנהגה ובהובלה.

רבים בציבור הדתי והמסורתי רוצים יותר זהות יהודית אך פחות כפייה דתית. זו עמדה דתית לגמרי לגיטימית, ובנושאי כשרות, גיור, תחב"ץ בשבת וכו' – יש מגוון דעות רחב שלא תואם את גישת הרב סדן

בנושאים כמו שמירת שבת בפרהסיה ושירותי הדת – המפלגות הדתיות והחרדיות סרבו לאורך השנים לדון על כל פשרה או הסדר בנושאים כמו מסחר, מרכזי תרבות או תחבורה ציבורית בשבת, ובהעדר הסכמה חברתית או פוליטית רחבה – מצב השבת של מדינת ישראל רק מידרדר באופן בלתי נשלט.

לתומכי גישת כוחות השוק זה אולי דבר משמח, אבל למי שחפץ ברעיון יהודי גדול כדבק למגזרים רבים בחברה הישראלית, אני ממש רואה את העניין כטרגדיה.

בעניין הזה, ההתקדמות הזעירה של סגן השר מתן כהנא היא בבחינת מעט אור. אבל או שזה אומר שיש באמת מפלגה דתית בתוך הקואליציה, המקדמת את חיזוק הזהות היהודית של המדינה, או שנגדיר אותה כלא דתית. כך או כך, עמדתי היא שלא רק שהמצב הנוכחי הוא לא רע ליהדותה של המדינה, אלא מייצר הזדמנות לתיקון וחיזוק.

הייתי שואל את הרב כשאלת המשך – האם כל גישה או שיטה של שינוי בדת ומדינה הוא בהכרח פעולה להחלשת הזהות היהודית? זה לא נאמר מפורשות, אבל זה נראה פרשנות סבירה.

ואי אפשר שלא לציין שהמפלגה של ח"כ בצלאל סמוטריץ', שהיום מבוססת על הפלגים השמרניים והקיצוניים ביותר, מורחקת או מרחיקה את עצמה ע"י הקצנת העמדות בשלל נושאים. האם מבחינת הרב סדן יש קו אדום לגבי כניסת גורמים כאלה מתחת למטרייה של הציונות הדתית? לאיגרת הבאה בע"ה.

המפלגות הדתיות והחרדיות סרבו לאורך השנים לדון על כל פשרה בנושאים כמו מסחר, מרכזי תרבות או תחבורה ציבורית בשבת. ובהעדר הסכמה חברתית או פוליטית רחבה – מצב השבת של ישראל רק מידרדר

ולקו אדום הראשון באיגרת – "שותפות בקואליציה, כלומר – בניהול מדינת ישראל – מפלגה ערבית!" (סימן הקריאה במקור).

ערביי ישראל מייצגים כ-20% מתושבי מדינת ישראל. יש להם זכויות בסיסיות לייצוג פוליטי, וכחלק מהעניין הזה כמובן שלגיטימי לחלוטין לשלבם במוסדות המדינה ובממשלתה. זו היא הגדרה בסיסית של מדינה דמוקרטית, ואני בהחלט לא רואה מצב של מדינה יהודית שהיא איננה דמוקרטית.

האם יש מורכבות פוליטית וחברתית בשילוב מפלגות המייצגות אוכלוסייה ערבית בממשלה – כמובן. ברמה העקרונית הייתי רוצה שכל מפלגה וחבר כנסת יקבלו את המציאות, שמדינת ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי.

ולמען הסר ספק – זכויות מלאות לכל אזרח לא מקנה אפשרות להגשים חזון לאומי שאינו יהודי במדינת ישראל. למשל השר עיסאווי פריג' מצהיר בצורה ברורה, שאינה משתמעת לשתי פנים, שהוא מקבל את מדינת ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי.

הוא מבקש לא להכריח את השייכות הברורה והאמיצה הזאת להיות בהתנגשות מתמדת עם זהויות האחרות שיש לו – ערבי, מוסלמי ופלסטיני.

עבורי, ומהמקום ההומניסטי הדתי, שרואה כל אדם כחלק מהבריאה ולכן זוכה לכבוד הבריאה העמוק, אני רוצה ליצור מדינה יהודית משגשגת, המחבקת ומשלבת בצורה מלאה אזרחים כמו פריג'.

כשר, פריג' גאה לייצג את מדינת הלאום של העם היהודי – אז לא רק שזה לא קו אדום – אלא שזה סוג של מימוש חזון המדינה היהודית. זה לא אקט פוסט-ציוני, אלא מימוש הציונות.

כשר, פריג' גאה לייצג את מדינת הלאום של העם היהודי. לא רק שזה לא קו אדום – אלא שזה סוג של מימוש חזון המדינה היהודית. זה לא אקט פוסט-ציוני אלא מימוש הציונות

השאלה הופכת מורכבת יותר עם מפלגת רע"ם וח"כ מנסור עבאס. נראה לי, לפי מעשיו ודיבורו, שגם הוא מתקרב לעמדת פריג', אם כי בשאלות חברתיות דתיות עמדותיו תהיינה קרובות יותר להשקפתו של הרב סדן (וכך חלק העירו באמת בעת הדיונים על צירופם לקואליציה פוטנציאלית של הליכוד ואחרי זה לממשלה הנוכחית).

מנסור עבאס מדבר באופן מרשים ביותר. הבוקר @ReshetBet אצל@golan_aryeh הסביר שמה שמדאיג אותו אינו הכפתור ש@MatanKahana התחרט עליו, אלא כפתורי השינאה והאלימות שקיימים בשגרה, ושהוא היה רוצה כפתור של סובלנות, שתאפשר חיים משותפים לא מתוך אילוץ, אלא מקבלה pic.twitter.com/upgNDWolrR

— Anat Saragusti (@saragusti) June 15, 2022

יש מידה של סיכון בהעמקת השותפות עם מפלגת רע"ם, אבל אני סבור שיש גם מידה גדולה של הזדמנות. האם נרמול שיתוף פעולה עם רע"מ מקרב אותנו למדינה פוסט-ציונית או לא – היא שאלה לגיטימית. מציע לשפוט בסופו של דבר את השאלה לפי החלטות הממשלה והביצועים. אני מסכים גם פה עם הרב סדן: נתבונן במה שאנחנו רואים ושומעים, ללא ספקולציה על מה יש בכליות ולב של עבאס.

הממשלה הנוכחית לוחמת בטרור לא פחות מקודמותיה, מרתיעה את החמאס לא פחות ואולי יותר טוב. לפי עדות ששמעתי מראש עיר באחד המוקדים הכי בעייתיים, בשנה האחרונה המשטרה פועלת באופן רציני להשליט חוק וסדר, מה ששנים לא קרה.

הממשלה הנוכחית לוחמת בטרור לא פחות מקודמותיה, מרתיעה את חמאס לא פחות ואולי יותר טוב. לפי עדות ראש עיר באחד המוקדים הבעייתיים, השנה המשטרה פועלת ברצינות להשליט חוק וסדר

ואולי זה סמלי, אבל למרות הלחצים וההצהרות הריקודגלים התקיים ביום ירושלים. במידה רבה אין סימן טוב יותר להכרה עמוקה שהערבים חיים במדינה יהודית ריבונית – אם למרות הצטרפותם של ח"כים ערבים ומפלגה ערבית מוסלמית לניהול המדינה, המדינה שומרת על סמלי השלטון, לאום וביטחון, תוך כדי לחימה במחבלים.

תופעות קשות של פלסטיניזציה של ערביי ישראל היו בקמפוסים ובריכוזים ערבים אחרים הרבה מאד שנים, אבל דחייתם כלא לגיטימיים כחלק מהשלטון – לא רק לא יפתור את הבעיה, אלא יחריף אותה. אני שותף לדעתו של הרב שי פירון שמתנגד להנפת דגלי פלסטין בקמפוס, אך לא נבהל מזה יתר על המידה.

אסיים במשאלת לב פרטית שלי. הייתי רוצה לראות ממשלה רחבה יותר, שיכולה לכלול עוד דעות דתיות ופוליטיות, והייתי רוצה לראות שבהזדמנות הראשונה לא יזרקו את הערבים מהחיבור המעמיק והולך שלהם למדינת הלאום היהודית.

אני מודאג משני הקווים האדומים של הרב אלי, שגם אחרי המילים החיוביות מסביב בעצם פוסל פעמיים:

• פעם אחת – הוא בעצם פוסל ערבים ישראלים משיתוף בשלטון, כי גם מי שמכיר במדינת ישראל כמדינת הלאום לעם היהודי לא מוכן לוותר על זהותו כחלק מהעם הפלסטיני.
• ופעם שניה – שבעצם הדתיות של הרב אלי סדן נגמרת בקצה של מפלגתו של ח"כ סמוטריץ', כאשר אין לו קווים אדומים לגבי חלק מההשקפות והעמדות של שותפיו.

הייתי רוצה לראות ממשלה רחבה יותר, שיכולה לכלול עוד דעות דתיות ופוליטיות, והייתי רוצה לראות שלא יזרקו את הערבים בהזדמנות הראשונה מהחיבור המעמיק והולך שלהם למדינת הלאום היהודית

הציבור הדתי והמסורתי מבטא שלל דעות פוליטיות ודתיות, וראוי וחשוב שכולם יקבלו ביטוי, לצד הקבוצות האחרות בחברה הישראלית. אבל זה לא אמור להיות "אמיץ מדי" לומר, שכך גם אמורה לקבל ביטוי האוכלוסייה הערבית בישראל, המחפשת דרכה בזהירות אל שייכות מלאה במדינה, כולל כשותפה בשלטון.

דניאל גולדמן הוא שותף מייסד של גולדרוק קפיטל, ויו"ר לשעבר של גשר והתנועה העולמית של בני עקיבא. הוא פעיל ויזם חברתי וגר יחד עם משפחתו בבית שמש.