הממשלה מתגאה בתוכנית "מסלול בטוח" לטיפול באלימות ובפשיעה בחברה הערבית. שרים וראשי מפלגות מנופפים בתוכנית בנאומי הסיכום שלהם ואין ספק שהיא תככב בקמפיין הבחירות. הם מתייחסים אליה כסיפור הצלחה. אבל האם היא באמת כזאת? בגדול, התשובה לכך חיובית, אך גם מורכבת יותר ממה שמציגים הכותרות והנאומים הפופוליסטיים.
תוכנית "מסלול בטוח" אושרה בהחלטת ממשלה, הפכה לחלק מתקציב המדינה ויצאה לדרך בסוף אוקטובר 2021. התוכנית מתוכננת לחמש שנים – עד 2026 – ותוקצבה בכ־2.4 מיליארד שקל, בפריסה שווה של כ־450 מיליון שקל לשנה.
לפי החלטת הממשלה, מטרות התוכנית הן:
פירוק ארגוני הפשיעה; הפחתת תופעות הפשיעה והאלימות בחברה הערבית; הפחתת האמצעים הכלכליים העומדים לרשות ארגוני הפשיעה; העלאת תחושת הביטחון האישי של אזרחי ישראל בכלל, ושל תושבי הנגב והאזרחים והתושבים הערביים בפרט; הקטנה משמעותית של מספר כלי הנשק המוחזקים באופן בלתי חוקי בידי אזרחים בחברה הערבית.
כמו כן, הגברת אמון הציבור הערבי במערכת אכיפת החוק; הגברת השיתוף והשותפות ביישום התכנית עם נציגים מהחברה הערבית, לרבות ראשי הרשויות המקומיות הערביות והערים המעורבות; העצמת החברה הערבית וחיזוק החוסן הקהילתי להתמודדות עם אלימות ופשיעה ולהוקעתן.
את התוכנית מובילים המשטרה והמשרד לביטחון פנים ומשתתפים בה מגוון גופים הכולל את צה"ל ומשרד ראש הממשלה (כלומר, שב"כ), הרשויות המקומיות הערביות, רשויות הרווחה, עמותות חברתיות ערביות, מוסדות דת מוסלמיים, רשות המסים, רשות הסייבר ועוד.
הגופים הללו אמורים לבצע במסגרת התוכנית פעילויות אזרחיות שיסייעו לחקירות ולמעצרים שמבצעת המשטרה. על אלה נמנים החרמת כספים ונכסים של ארגוני פשיעה; פעילות סייבר נגדם; חיזוק מרכזי הסיוע והמקלטים לילדים ונשים מוכות וטיפול קהילתי באלימות במשפחה; חיזוק המסגרות התומכות לנוער בסיכון ומוסדות השיקום לעבריינים; שיטור קהילתי, חיזוק שיתוף הפעולה בין המשטרה לקהילות הערביות וסיוע לאימאמים המטיפים נגד הפשיעה.
לפי נתוני משטרת ישראל נכון ליום שלישי השבוע, מאז תחילת המבצע בוצעו 1,394 חיפושים אחרי עבריינים, נעצרו 1,772 חשודים והוגשו כתבי אישום נגד 250 נאשמים בהשתתפות בפשיעה בחברה הערבית.
לפי המשטרה, 35% מקרב הנאשמים הוגדרו לפני המבצע "כמחוללי הפשיעה המרכזיים ברחוב הערבי". 90% מהנאשמים שנעצרו במסגרת המבצע נעצרו לבקשתה ולבקשת הפרקליטות עד תום ההליכים באישור בתי המשפט.
עוד מדווחת המשטרה כי במהלך המבצע היא תפשה והחרימה יותר מ־400 כלי נשק ואמל"ח, בעיקר רובים, אקדחים ורימוני רסס, וכי הרשויות הרסו 31 מבנים לא חוקיים ששימשו את העבריינים בפעילותם.
"פשיעה, כמו סרטן, מטופלת, יורדת, וחוזרת"
ראשי הרשויות הערביות שלוקחים חלק בתוכנית למיגור הפשיעה, משדרים אופטימיות ומדווחים על פעילות נחרצת מצד המשטרה בחצי השנה האחרונה ביישובים שלהם.
"יש יותר פעילות ונוכחות של המשטרה מאז שיש את התוכנית, בוודאי", אומר ראש עייריית קלנסווה, עבד אלבאסט סלאמה. "לפני כן לא הייתה כמעט נוכחות בכלל. כעת יש לנו שיטור עירוני שלא היה קיים קודם. יש לי 12 שוטרים וחמישה פקחים מהקהילה, שעובדים יחד מצוין. הם מסתובבים, עושים חקירות, מעצרים. תפסו נשק, עצרו ראשי ארגוני פשיעה".
"יש יותר פעילות ונוכחות של המשטרה, בוודאי. לפני כן לא הייתה כמעט. יש לי 12 שוטרים וחמישה פקחים שעובדים יחד מצוין. הם מסתובבים, עושים חקירות, ומעצרים. תפסו נשק, עצרו ראשי ארגוני פשיעה"
"בזמן האחרון נהנינו מתקופה של כמעט שקט. אבל לצערי, היו לאחרונה כמה אירועים אלימים. שניים מהם נגמרו ברצח, של אישה אחת ושל גבר אחד".
אתה חושב שהתקופה השקטה הקצרה הייתה תוצאה של הפעילות של המשטרה ושלכם?
"חד משמעית כן. יש תוצאות. אבל – וזה הכי חשוב – זה רק תוצאות ראשוניות, אפשר וצריך לעשות הרבה יותר ולא לנוח על זרי הדפנה, אלא לעמוד על המשמר ולפעול. כי פשיעה לצערי הרב זה כמו מחלת סרטן, שלא נדע: מטפלים, עושים כימותרפיה, חושבים שזה נגמר ופתאום הוא שוב גדל.
"חייבים לעקוב אחרי העבריינים. חייבים גם להגביר את הלחץ עליהם. יש מקרים שבהם אנשים נתפסים ואחר כך משוחררים מהיעדר ראיות. או שיש ראיות ואי אפשר לפתוח את הדלת ולקחת אותן. אני חושב שצריך שינויי חקיקה שיאפשרו להגביר את הלחץ בלי לפגוע בדמוקרטיה חלילה. קטונתי מלהגיד איך בדיוק, אבל צריך.
"יש מקרים שאנשים נתפסים ומשוחררים מהיעדר ראיות. או שיש ראיות ואי אפשר להיכנס ולקחת אותן. אני חושב שצריך שינויי חקיקה שיאפשרו להגביר את הלחץ בלי לפגוע בדמוקרטיה. קטונתי מלהגיד איך, אבל צריך"
"חייבים גם פעילות מעבר למעצרים ולשיטור. נדרש כאן שיתוף פעולה של כל הרשויות, שמערכת החינוך תעבוד עם הצעירים שאנחנו – הדור המבוגר – לא מסוגלים להבין, בסיוע הרווחה. למחלה הזאת יש הרבה גורמים. יש קונצנזוס מוחלט בחברה שצריך למגר את האלימות. אבל זה לא משהו שנגמר בלחיצת כפתור".
פעילים חברתיים – שמכירים את השטח מזווית ראייה אחרת מזו של ראשי הערים – מתארים מציאות אחרת. הם לא מרגישים שיפור בטיפול בעבריינות, והם סקפטיים בנושא הצלחת התוכנית.
מאלק פארג' מכפר קאסם, מייסד עמותת "נר לשלום ואחווה" לחיים משותפים בין יהודים לערבים, התנדב כ־15 שנה במשטרה בתפקידי שטח. לדבריו: "לפי מה שאני רואה כבן אדם ציבורי שמסתובב לא רק בכפר קאסם אלא בכל מקום בחברה הערבית – יש תוהו ובוהו. בשנה האחרונה, לא רק שהמצב לא משתפר – הוא אפילו מחמיר".
"למשטרה יש אפס ביחסי אנוש ולכן יש לה אפס תוצאות בשטח. זה לא שלא נעשה שום דבר. אבל זה נראה שעושים דברים לשם הפרובוקציה, לשם התקשורת, ולא כדי לעשות".
"ארגוני פשיעה מלאים באנשים שישנים ביום ו'עובדים' בלילה. עסקאות הסמים, הנשק, הפרוטקשן, הכנסת שב"חים – הכול נעשה במחתרת, בחושך, רחוק מאיפה שמסתובבים אנשי היום.
"האנשים האלה בכל זאת מפחדים מהמדים הכחולים, אם הייתה נוכחות משטרתית במים העמוקים שלהם – זה היה מרתיע, אפילו מבריח אותם. אבל בלילה השוטרים לא מחפשים אותם, אלא יושבים בתחנה. וגם כשקוראים להם ואומרים, יש יריות, הם לא באים.
"ארגוני פשיעה ישנים ביום ו'עובדים' בלילה. אבל בלילה השוטרים לא מחפשים את העבריינים, אלא יושבים בתחנה. מה הם כן עושים? עומדים בכביש הראשי, בחג, בבוקר, איפה שכולם נוסעים, ועושים מעצרים"
"מה הם כן עושים? עומדים בכביש הראשי, בחג, בבוקר, איפה שכולם נוסעים ועושים מעצרים. כי אז רואים אותם ואפשר לצלם ולנופף בזה. אז אנשים מתרעמים ומתחוללות מהומות, וככה, במקום להתעמת עם העבריינים, השוטרים מתעמתים עם סתם אנשים נורמטיביים".
המספרים משתנים בקלות, המציאות לא
לכאורה, יש דרך פשוטה וקלה לבדוק אם תוכנית מסלול בטוח הובילה לתוצאות: לספור כמה אנשים בחברה הערבית נרצחו בחצי השנה האחרונה על רקע פלילי ולהשוות את המספר למספר הנרצחים בשנים הקודמות. הנתונים מראים על ירידה במספר הנרצחים. אבל מדובר בנתונים עם משמעות סטטיסטית קלושה שקשה, אם בכלל, להסיק מהם מסקנות ולזקוף אותם לטובת התוכנית.
מתחילת השנה הנוכחית, 41 בני אדם נרצחו על רקע פלילי בתוך החברה הערבית. בשנים 2018–2021 נהרגו ונרצחו כתוצאה מפשיעה בתוך החברה הערבית בסך הכול 403 בני אדם – כ־100 אנשים בממוצע בשנה.
אין הבדלים רציניים בין עונות וחודשים בתוך השנה, כך שמדובר בממוצע של כ־50 נרצחים מדי חצי שנה בארבע השנים האחרונות. אם במחצית הראשונה של 2022 נרצחו "רק" 41 אנשים, מדובר בירידה של כ־20% במספר הרציחות לחצי שנה.
ירידה של 20% נשמעת כמו ירידה חדה, אבל למעשה, המשמעות הסטטיסטית שלה זניחה. רצח של מאות אנשים הוא אירוע נוראי ומזעזע – אבל כמה מאות הם מספר קטן מדי כמשתנה סטטיסטי אמין. כדי שסטטיסטיקה תהיה אמינה, היא צריכה משתנים גדולים יותר מ־1,000. זאת כיוון שבמשתנים עם שתיים או שלוש ספרות – כל שינוי קטן מביא לעליות וירידות חדות.
ירידה של 20% נשמעת חדה, אבל למעשה, המשמעות הסטטיסטית שלה זניחה. כדי שסטטיסטיקה תהיה אמינה, היא צריכה משתנים גודלם יותר מ־1,000
מה שממחיש את החמקמקות הסטטיסטית של הירידה במספר מקרי הרצח היא העובדה המצמררת שמתחילת השנה ועד 5 ביוני – מספר הנרצחים הגיע "רק" ל־29 – ירידה של כ־40% לעומת מספר הנרצחים הממוצע בחמישה חודשים בשנים הקודמות. בממשלה ובמשטרה נופפו בהישג האדיר – אבל מאז, תוך שבועיים בלבד, נרצחו 12 בני אדם נוספים והירידה במספר הנרצחים התמתנה מ־40% ל־20%.
בדוח של ארגון יוזמות אברהם, הוסיפו למניין הרציחות ארבעה פלסטינים מהגדה המערבית, חסרי אזרחות ישראלית, שנרצחו באירועים פליליים בשטח ישראל, וכן יהודי אחד שנרצח בידי עבריינים ערבים, וכך הגיעו ל־46 נרצחים עד השבוע.
![ראש הממשלה נפתלי בנט, השר לביטחון הפנים עמר בר-לב והמפכ"ל קובי שבתאי סוקרים בתל אביב נשק לא חוקי שנתפס על ידי המשטרה, 9 בנובמבר 2021 (צילום: יוסי אלוני, פלאש 90)](https://static.zman.co.il/www/uploads/2021/11/F211109YA10-640x400.jpg "ראש הממשלה נפתלי בנט, השר לביטחון הפנים עמר בר-לב והמפכ"ל קובי שבתאי סוקרים בתל אביב נשק לא חוקי שנתפס על ידי המשטרה, 9 בנובמבר 2021 (צילום: יוסי אלוני, פלאש 90)")
בשנה שעברה נרצחו בינואר–יוני בחברה הערבית "רק" 46 מתוך 126 האנשים שנרצחו אשתקד, ולפיכך, ניתן לטעון שמספר הנרצחים לא ירד כלל. ואכן, פוליטיקאים מהאופוזיציה הצהירו ש"אין ירידה במספר מקרי הרצח".
הנתון היחידי שאפשר לראות בו ראייה להצלחת המבצע למאבק בפשיעה הוא העובדה כי מדובר לא רק בירידה נומינלית במספר הנרצחים, אלא בשינוי במגמה. אחרי כמה שנים שבהם מספר הנרצחים עלה בעקביות – זוהי השנה הראשונה שהוא נמצא בירידה.
ב־2018 נרצחו 74 אנשים מפשיעה בחברה הערבית. ב־2019 נרצחו 94. ב־2020 מספר הקרבנות עלה ל־109, וב־2021 הוא הגיע ל־126. גם כשמדובר במספרים שאי אפשר להסיק מהם מסקנות סטטיסטיות, העלייה העקבית בשנים הקודמות הראתה מגמה ברורה של הסלמה בפשיעה – והשנה המגמה התהפכה.
הנתון היחידי שאפשר לראות בו ראייה להצלחת המבצע למאבק בפשיעה הוא העובדה כי מדובר לא רק בירידה נומינלית במספר הנרצחים, אלא בשינוי במגמה
מה שלא השתנה כמעט כלל הוא שיעור הפענוח של מעשי הרצח. ב־2021 פוענחו רק 22% ממקרי הרצח בחברה הערבית, והשנה פוענחו רק כחמישית ממקרי הרצח שהתרחשו בין ינואר לאפריל. זה היה המצב גם בשנים הקודמות.
ספירת המתים מראה, אפוא, שלתוכנית יש תועלת כלשהי, אך רחוקה מלקבוע באופן חד משמעי עד כמה היא אפקטיבית. הדרך הטובה ביותר לבדוק אם התוכנית עובדת היא להקשיב לאנשי הציבור הערבים, המעורים בנעשה ביומיום בחברה שלהם. אבל הדעות בנושא חלוקות.
פתאום חוששים לירות באוויר בחתונות
כמו סלאמה, גם ראש עיריית סח'נין ספוואת אבו ריה מעיד על עלייה בפעילות המשטרתית בעירו. לדבריו: "המשטרה מתואמת איתנו, יואב סגלוביץ' היה כאן, דיבר איתנו ובנה איתנו את התוכנית והיא עובדת. במשטרה הבינו שאם האלימות תצבור כוח היא לא תישאר רק ביישובים הערביים אלא תזלוג, לצערי, גם ליהודיים. יש יותר פעילות משטרתית ויש לה תוצאות.
"לא רק חקירות ומעצרים, שזה חשוב מאוד, אלא גם לחצים כלכליים על הפושעים. פעילות של רשות המסים, החרמות כסף, רכבים, רכוש. הרי התיאבון של העבריינים זה לא אלימות לשם האלימות, אלא לכסף. הם מתפרנסים מפשיעה, וכשסוגרים להם את הברז זה משפיע. אבל נקודת התורפה של הפעילות היא שלפעמים אין ראיות ונאלצים לשחרר אותם".
"יש לא רק חקירות ומעצרים אלא גם לחצים כלכליים על הפושעים. החרמות כסף, רכבים, רכוש. הרי התיאבון של העבריינים זה לא אלימות לשם אלימות, אלא לכסף. כשסוגרים להם את הברז זה משפיע"
היית רוצה שיעצרו אנשים לתקופות ארוכות בלי ראיות? זה עלול לפגוע בזכויות בסיסיות.
"לא, לא הייתי רוצה בזה. אני פשוט מציין שזאת נקודת תורפה. הפתרון, לדעתי, זה כשיש אנשים ספציפיים שכולנו, העירייה והמשטרה, יודעים שהם מעורבים בפשיעה, להפעיל עליהם לחץ מסיבי, לעצור מקורבים שלהם, לפגוע להם בכיס. וזה נעשה".
כמו שאר המרואיינים לכתבה, אבו ריה מדגיש: "האלימות לא נוצרה תוך יום–יומיים ולא תיעצר ביום–יומיים. לא הייתי ממהר לקשר בין הירידה הקלה במספר הנרצחים לפעילות. להיפך, יכול להיות שאנחנו רואים עכשיו דווקא גל אלימות בגלל שארגוני הפשיעה מרגישים בלחץ ומשתוללים. זה תהליך, ואם הוא יימשך, הוא ייקח שנים. צריך הרבה זמן וסבלנות".
עטיה אלעסם, יו"ר ארגון הכפרים הלא־מוכרים במגזר הבדואי, אומר שגם בנגב מרגישים תוצאות. לדבריו: "המשטרה מפטרלת, עוצרת, חוקרת יותר, אתה מרגיש אותה יותר. זה פחות מורגש ביישובים הלא־מוכרים, שבהם אין הרבה פעילות של ארגוני פשיעה, אבל אלה ההדים שאני מקבל מאנשים בעיירות כמו רהט וכסייפה".
"המשטרה מפטרלת, עוצרת, חוקרת יותר, אתה מרגיש אותה יותר. זה פחות מורגש ביישובים הלא־מוכרים, אבל אלה ההדים שאני מקבל מאנשים בעיירות כמו רהט וכסייפה"
ויש לזה תוצאות?
"אנחנו שומעים שיש פחות עבריינות. לא בממדים גדולים, המצב עדיין קשה, אבל מתחילים להרגיש בזה".
"אפשר לראות את זה בדברים יומיומיים כמו חתונות. פעם זה היה נורמה: אנשים ירו יריות שמחה. זה מנהג שלא נעשה למטרה רעה, אבל הוא מסוכן ואסור. ובכל זאת עשו את זה, לאור היום, מול מצלמות שצילמו סרטונים שאנשים ידעו שתכף יעלו לרשת, ולאף אחד לא היה אכפת.
"עכשיו, בחצי השנה האחרונה, בגלל התחושה שהמשטרה נמצאת בכל מקום, אנשים חוששים לירות בחתונות בשביל לא להסתבך. זאת אינדיקציה למשהו ולי זה גורם להרגיש טיפה יותר בטוח. טיפה".
אפס תקנים לטיפול באלימות במשפחה
מייסם ג'לג'ולי, פעילה חברתית מטירה המשמשת כיו"ר מרחב המשולש בנעמ"ת, ובן זוגה חאלד, הסתבכו לפני מספר שנים כשניהלו מאבק נגד השחיתות בעירם. אלמונים ירו על ביתם ועל מכוניתם. הם התלוננו במשטרה, וזאת לא מצאה את העבריינים. בריאיון לזמן ישראל ב־2019, ג'לג'ולי סיפרה שבמשטרה לעגו להם ושהתושבים בעיר רמזו על קשרים בין העבריינים לעירייה.
כיום ג'לג'ולי טוענת שהיא לא מרגישה כל שיפור בהתנהלות המשטרה במגזר: "אני לא מבינה על איזה שינוי מדברים. אני מתעוררת בלילות מרעש של ירי. הלילה התעוררתי מירי. זה היה חזק, קרוב אלינו. תחנת המשטרה קרובה לבית שלי, אם שמעתי את היריות – גם הם שמעו, בהנחה שהם בכלל בתחנה בלילה ושהם ערים. אבל לא עצרו אף אחד. לפי מה שהבנתי אפילו לא הוציאו ניידת".
"אני מתעוררת בלילות מרעש של ירי. הלילה התעוררתי. זה היה חזק, קרוב. תחנת המשטרה קרובה לבית שלי, אם שמעתי את היריות – גם הם שמעו. אבל לא עצרו אף אחד"
לדברי ג'לגולי, "אחוזי הפענוח של הרציחות לא גדלו ונשארו נמוכים מאוד." ג'לג'ולי היא ממובילות פורום האימהות השכולות של קרבנות האלימות בחברה הערבית (אף שאינה אם שכולה בעצמה). לדבריה: "האימהות פונות לרשויות שוב ושוב ומבקשות תשובות, מי רצח את הילדים שלהן, ולא מקבלות.
יש נשים בפורום שנרצחו להן ילדים לפני שנים ועד עכשיו אפילו לא לקחו מהן פרטים, בטח לא עצרו חשודים. אני יודעת שיש יותר מעצרים על עבירות כלכליות, אבל לא על עבירות אלימות".
אולי עוצרים חשודים על עבירות כלכליות כדי להגיע דרכן לכל הפעילות שלהם? אולי מנסים לייבש את מקורות ההכנסה של ארגוני הפשיעה?
"אולי. תשמע, אין ספק שמדובר בתהליך לטווח ארוך. אני לא קובעת שלא ישתנה כלום בעתיד. אני רק אומרת שלי אין שום אינדיקציות לזה שיש שינוי בהווה בעבודת המשטרה.
"אני מאמינה שאצל הקודקודים, גם בדרג הפוליטי וגם מפקדי המשטרה, יש רצון לשנות את ההתנהלות, אבל לא בטוחה שזה מחלחל לשטח. אני חושבת שהגישה של השוטרים בשטח היא עדיין, 'זה רק ערבים שהורגים אחד את השני'. מקווה שזה ישתנה, ומודה שיש לי קושי לתת בהם אמון".
"אני מאמינה שאצל הקודקודים יש רצון לשנות את ההתנהלות, אבל לא בטוחה שזה מחלחל לשטח. חושבת שהגישה בשטח היא עדיין, 'זה רק ערבים שהורגים אחד את השני'. מקווה שזה ישתנה ומודה שקשה לי לתת אמון"
זה קשור גם לעובדה שרק מעט ערבים מתגייסים לשירות במשטרה?
"זה נכון, אבל זה סיפור של ביצה ותרנגולת. אני מרגישה שהמשטרה לא מתייחסת אליי כאזרחית שוות זכויות, וכשמרגישים ככה לא רוצים להתגייס. אם המשטרה תשנה את הגישה יותר ערבים יתגייסו".
לטענת ג'לג'ולי, אין שינוי גם בטיפול המשטרתי באלימות בתוך המשפחה – תחום שהיא מתמודדת איתו בעבודתה. לדבריה: "רשויות הרווחה וארגוני נשים עושות הרבה דברים לשיפור הטיפול באלימות במשפחה. אבל לפי הנתונים של שדולת הנשים אתה רואה שבכל מה שקשור לאלימות במשפחה בחברה הערבית, כמעט לא נעשה כלום, כולל מה שהמשטרה הייתה אמורה לעשות".
לפי דוח שדולת הנשים למרץ 2022, המשטרה קיבלה תוספת תקציב של כ־40 מיליון שקלים לשנים 2021–2022 – עוד לפני תוכנית "מסלול בטוח" – לגיוס 79 חוקרות וחוקרי אלימות במשפחה ו־35 עובדות סוציאליות משטרתיות לעבודה בחברה הערבית. בפועל, לפי הדוח, עד מרץ התקנים לא אוישו.
כמו כן, היו אמורים לקום גם שני מקלטים ייעודיים לילדים ונשים ערביות, לגייס עו"ס דוברות ערבית לשב"ס ולרשות לשיקום האסיר ולהכשיר מתורגמנים לטיפול באלימות במשפחה. הדברים הללו אושרו ותוקצבו בכ־10 מיליון שקל אך לפי הדוח לא יצאו לפועל. לדברי ג'לג'ולי, גם אחרי פרסום הדוח ועד עתה, הקמת המקלטים וגיוס העובדים לטיפול באלימות במשפחה בחברה הערבית טרם יושמו.
הקמת שני מקלטים ייעודיים לילדים ונשים ערביות, גיוס עו"ס דוברות ערבית לשב"ס ולרשות לשיקום האסיר והכשרת מתורגמנים לטיפול באלימות במשפחה אושרו ותוקצבו בכ־10 מיליון שקל אך לא יצאו לפועל
"עכשיו לפחות מתלוננים במשטרה"
אם הגורמים השונים בחברה הערבית חלוקים על הצלחת התוכנית, אבל מסכימים שכן נעשה משהו בצפון הארץ, במשולש ובדרום, הרי שלכולם ברור שדבר לא נעשה בשכונות הערביות של ירושלים.
"בירושלים פשוט לא מרגישים שום שינוי", אומר דאוד עליאן, פעיל חברתי משכונת בית צפאפא שבדרום הבירה, יו"ר מרכז עטאא למיצוי זכויות של מובטלים ונזקקים.
"במזרח ירושלים, מבחינת המשטרה התפקיד שלה זה לחפש את מי שהיא רואה כפושעים אידיאולוגיים. פשעים פליליים בקושי מעניינים אותה. לצערי גם בבית צפאפא התרגלנו בשנים האחרונות לשמוע יריות ואחר כך לפגוש אנשים שנפגעו. אין התערבות משטרתית.
"במזרח ירושלים, מבחינת המשטרה תפקידה לחפש פושעים אידיאולוגיים. פשעים פליליים בקושי מעניינים אותה. לצערי גם בבית צפאפא אין התערבות משטרתית"
"אבל לשמחתי, לפי מה שאני שומע וקורא בקבוצות של צעירים ערבים בצפון ובמרכז – שם יש שינוי. אני לא מדבר דווקא על שינוי בגישה של המשטרה לפשיעה בחברה שלנו. כאילו, יכול להיות שיש שינוי כזה אבל לא נתקלתי במידע לגביו. אני מדבר דווקא על הגישה של האזרחים".
"אם פעם הגישה הייתה, בשביל מה לפנות למשטרה, הם ממילא לא יעשו כלום, הרי שעכשיו, בגלל הרעש התקשורתי, זה משתנה. לא אצלנו, אבל בצפון ובמרכז. פתאום 'אלימות בחברה הערבית' זה אישיו. מדברים על זה כבעיה גם בתקשורת העברית שלפני שלוש שנים, נניח, בקושי התעניינה בזה.
"אז עכשיו אתה שומע יותר ויותר אנשים צעירים שנפגעו מאלימות שאומרים, 'פניתי למשטרה, התלוננתי'. וכשהם מספרים את זה, התגובה היא כבר לא 'בשביל מה'? אלא, 'וואלה, טוב שהתלוננת, אולי יעשו משהו'. גם זה משהו".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם