מחאת המגזר הערבי על הטיפול הלקוי של המשטרה באלימות תופסת תאוצה ורבים במגזר היהודי מכירים בקיום הבעיה. אלא שחלק ממובילי המחאה טוענים טענה חמורה בהרבה מסתם הזנחה של המגזר: לטענתם, המשטרה מתעלמת ביודעין מעבריינות פלילית, כדי להסתייע בעבריינים לטיפול בצרכים ביטחוניים.

כך, למשל, נכתב בתכנית לשיפור הטיפול המשטרתי באלימות שפרסם ארגון "יוזמות קרן אברהם" לשוויון ושילוב בין יהודים לערבים: "אנשי מודיעין בתחנות משטרה צריכים להפסיק את עצימת העיניים מול חשודים בפלילים, בתמורה למידע פוליטי ולאומי".

במשטרה ובשב"כ מכחישים מכל וכל את עצם קיומה של תופעה כזאת. עם זאת, עורך הדין פיני פישלר, ששימש בעבר כקצין מבצעי בכיר במשטרה, אומר שהתופעה קיימת. "זה נכון. המשטרה עושה קח ותן עם חשודים, מידע תמורת הלבנת עבירות. ככה תפסו גם את אייל גולן, ככה זה עובד", אמר פישלר לזמן ישראל.

בחברה הערבית טוענים שעבירות מסוג אחד – פליליות – מולבנות תמורת מידע על עבירות מסוג אחר – ביטחוניות. זה נכון?

"בהחלט נכון. אני גם לא רואה בזה את הבעיה. הטיפול של המשטרה בעבריינות בחברה הערבית בישראל הוא כושל, מחפיר ומביש, אבל לא בגלל הדברים האלה, אלא בגלל שהמשטרה פשוט לא מתפקדת, לא נמצאת בשטח, ולא מטפלת בעבירות".

"תן לעבריינים להיכנס לחור בגדר"

אמג'ד שביטה, מנכ"ל משותף של ארגון "סיכוי" לקידום שוויון ושותפות בין יהודים לערבים אומר לזמן ישראל: "אנחנו חיים במציאות יומיומית שבה המשטרה מאפשרת לפושעים לפעול, ביודעין. במגזר הערבי יש 'מרכזי פיוס וגישור' שבהם קרבנות של פשעים מנהלים משא ומתן עם הפושעים, ביניהם גם משפחות פשע וארגוני פשיעה.

שביטה מסביר כי במרכזים האלה יושבים אנשים שמקורבים לפושעים וההחלטות מוטות לטובתם. "המשטרה מעודדת את קיומו של הדבר הזה, שולחת אנשים להידבר שם ואחרי ש'מרכז הפיוס' החליט מה שהחליט המשטרה לא מתערבת, גם אם ההחלטה לא חוקית.

אמג'ד שביטה, מנכ"ל משותף של עמותת סיכוי (צילום: עמותת סיכוי)

"אספר לך מקרה שנתקלתי בו: קבוצת מתנדבים שיפצה בית ספר ביישוב ערבי. הם רצו לסתום פרצה בגדר שמסביב, אבל מנהל בית הספר נבהל וביקש שלא יסתמו את החור. לתדהמתם, המנהל אמר להם 'תעזבו את הפרצה הזאת, היא מיועדת לארגוני הפשיעה'. מסתבר שבית הספר סבל מפריצות, ואחרי שהמנהל התלונן, המשטרה שלחה אותו למרכז פיוס, ובמרכז קבעו שיהיה חור בגדר, שהפושעים יוכלו להיכנס ולצאת דרכו. מאז החיים של המנהל והתלמידים יפים, ולא פוגעים בהם".

זה נורא, אבל יש לך מידע שמוכיח שהפושעים קיבלו גיבוי מהמשטרה בגלל שנתנו למדינה סיוע או מידע ביטחוני?

"לא, אין לי מידע כזה ואני לא יכול להוכיח. אני חושב ככה כי אני מחבר דבר לדבר. קודם כל ברור ממקרים כאלה ורבים אחרים שאם המדינה הייתה רוצה לחסל את ארגוני הפשיעה היא הייתה יכולה. היא יודעת איפה הם נמצאים ומה הם עושים. ברור גם שבהנהגת המדינה יש גורמים שחושבים שעדיף שערבים יריבו בינם לבין עצמם.

"מלבד זה, היו מקרים מפורסמים שבהם משפחות פשיעה עזרו למדינה בגלוי בעניינים ביטחוניים. המקרה שקופץ לי לראש הוא של הילד המסכן הזה מקלאנסווה שנחטף לרמאללה (כרים ג'ומהור, ת.ג.). הילד הוחזר בתיווך של משפחת הפשיעה ג'רושי. כרים ג'רושי התראיין בכל כלי התקשורת, און-רקורד, והתגאה בזה שהוא תיווך והוא החזיר, ואף אחד לא ניסה להכחיש".

מה אתה חושב שצריך לעשות?

"צריך פעולה כירורגית, ממוקדת. צריך לתפוש את המשפחות ששולטות בפשיעה האלימה בחברה הערבית, להעמיד אותן לדין ולהחרים את הנשק שלהן".

זה יהיה כרוך בשימוש בכוח של המשטרה כלפיהן. אתה תומך בזה?

"אני בעד. אבל אני בספק אם המדינה רוצה בכך".

"במקום לחקור, שאלו אם הירי על רקע רומנטי"

חאלד ומייסם ג'לג'ולי, בני זוג מטירה, הסתבכו לפני כמה שנים כשניהלו מאבק למען זכויות העובדים ונגד השחיתות בעירייה. חייהם של בני הזוג – הוא רואה חשבון, היא פעילה חברתית שמשמשת כיו"ר מרחב המשולש בנעמ"ת – הפכו לגיהינום כשניהלו מאבק חברתי נגד הנהלת העירייה.

"ערב אחד, חמש דקות אחרי שחאלד נכנס מחצר הבית שלנו הביתה, נורו עשרה קליעים לכיוון הכניסה לבית", מספרת מייסם. "אחרי כמה חודשים שוב ירו על הבית בזמן שהיינו בו וגם על כלי הרכב שלנו שהיו בחנייה".

"לא ידענו מי העבריינים והתלוננו במשטרה, אבל לא חקרו, לא עשו מז"פ, ולא עיכבו אף אחד לחקירה. כלום. הם הגיעו הביתה כשהזמנו אותם, ושמעו את הסיפור ואת החשד שלנו, שאירוע הירי קשור למאבק שניהלנו, אבל במקום לשאול על כך הם שאלו אותי ליד חאלד, מה, זה על רקע רומנטי? גם כשחאלד נפגש עם מנהל התחנה בנפרד, והתחנן בפניו שהמשטרה תעשה משהו, לא קרה כלום. היה ברור לנו שלמי שפגע בנו ולמי ששלח אותו יש 'חסינות' בגלל קשרים בממסד".

בני הזוג ג'לג'ולי מסרבים בתוקף לומר מי, לדעתם, שלח את העבריינים לירות על ביתם, למה לדעתם יש לו "חסינות" ומי הוא ה"ממסד" שיש לו עמו קשרים.

מייסם ג'לג'ולי (צילום: צילום באדיבות המרואיינת)

חיפוש בגוגל מעלה כי הירי על ביתם של בני הזוג ג'לג'ולי התרחש בתקופת כהונתו של ראש עיריית טירה, חליל קאסם. קאסם הורשע בהמשך בעבירות שוחד ובמעשה מגונה ונגזרו עליו חמש שנות מאסר.

במהלך משפטו ובדיונים שנערכו בעניינו בכנסת ובמשרד הפנים, קאסם זכה לעדות אופי לטובתו מאישים בכירים, בהם השר לשעבר איוב קרא, מנכ"ל משרד הדתות לשעבר אשר שגב, עוזר שר הרווחה לשעבר גדעון עבס, מנהל משאבי אנוש בחברת החשמל ואחרים.

בעדויותיהם הם אמרו, בין השאר, כי קאסם "השתלב בממסד", "נהג בממלכתיות שאינה נפוצה במגזר הערבי", שהוא "נכס למדינה", "יותר ציוני מציוני" ושהוא "עזר למנוע השתלטות קומוניסטים ואיסלמיסטים על העיר". יש בטירה מי שטוענים שכך בדיוק זכו העבריינים ל"חסינות".

"השב"כ מאפשר למשפחות הפשע להתקיים"

לחלק מהפעילים החברתיים הערבים יש פרשנות קיצונית להתנהלות התמוהה של המשטרה מול עבריינים ערבים, וגם לטענה ולפיה הם מקבלים הקלות תמורת מידע בנושאים ביטחוניים, שלפחות לאוזניהם של יהודים עשויה להישמע כתיאורית קונספירציה.

ג'עפר פרח, מנכ"ל עמותת מוסאווה למען שוויון בין ערבים ליהודים, טען בראיון לערוץ 12 כי השב"כ מודע לקיומן של משפחות הפשע שפועלות בחברה הערבית, ולטענתו מאפשר להן להתקיים, כיוון שקיומן "עוזר לו לשלוט בחברה הערבית".

פרח ג'עפר, מנכ"ל מרכז מוסאווה (צילום: אמיל אבו מילאד, מרכז מוסאווה)

"יש הבדל עצום בין הטיפול בעבריינים כשהם פוגעים ביהודים ובערבים", אומר ג'עפר לזמן ישראל. "כשיהודי נרצח בכפר קאסם הרוצחים נמצאו ונשפטו מהר. כשמאות ואלפי ערבים נרצחים לא נעשה דבר.

"כאשר סטף ורטהיימר הקים אזור תעשייה בנצרת וביקשו ממנו דמי חסות, שזה דבר יומיומי מול עסקים בבעלות ערבית, כוחות הביטחון נכנסו לשם, עצרו, והחרימו מסמכים. כשיהודים מאוימים הטיפול מהיר ויעיל. זה לא מקרי, ויש כאן יד מכוונת של כוחות הביטחון".

הטיפול בפשיעה נמצא באחריות המשטרה. גם אם המשטרה מזניחה את המגזר הערבי, אולי אף מאפשרת לפשע להתקיים, על סמך מה אתה מסיק שהשב"כ מעורב בכך?

"הניתוח שלנו מראה שהשב"כ נוכח בחברה הערבית בכל מקום. השב"כ מעורב במינוי מנהלי בתי ספר ובהרבה תחומים שאנשים לא מכירים. השב"כ יודע על האנשים שמעורבים בפשע המאורגן, הם לא מסתתרים. יש סרטונים שבהם מצולמים עבריינים 'מבוקשים' לאור היום, ואפילו מגיעים ללוויות של הקרבנות. עבריינים נעצרים, משתחררים ומתבקשים להיות משת"פים. זהו כלי לשליטה בחברה הערבית".

גם עורך הדין המתמחה בפלילים והפעיל החברתי שאקר בלהום מטייבה משוכנע ש"כוחות הביטחון"  – כלומר, לא רק המשטרה – מאפשרים לעבריינים לפעול בחופשיות בערים הערביות תמורת סיוע בתחומים ביטחוניים.

"זאת לא המצאה שלי או של פרח", אומר בלהום, "זה צוין ברמזים די ברורים בדוח הקשה של מבקר המדינה מאוגוסט 2018 על היעדר הטיפול בפשיעה ובאגירת הנשק בחברה שלנו".

הדוח מציין כי "שיתוף הפעולה בין כלל הגורמים הרלוונטיים בעניין האמל"ח בחברה הערבית לקוי… המשטרה עדיין אינה מקבלת מצה"ל ומשב"כ מידע שוטף כחלק משגרת עבודה קבועה וישנם פערי מודיעין".

לדברי בלהום: "זה המקסימום שמבקר המדינה יכול היה לפרסם בעניין מבלי לירות לעצמו בחזה".

הדוח אכן מצביע על הזנחה חמורה, אבל אפשר להסיק ממנו דווקא על חוסר תיאום בין כוחות הביטחון, לא תיאום זדוני לרעת הערבים כמו שאתה טוען.

"אפשר להציג את זה ככה או ככה. אני חי בחצר האחורית של מדינת ישראל ומכיר את החיים כאן כמו שהם באמת. המודיעין של המשטרה עובד תמיד לפי הוראות השב"כ. כששב"כ מחפש מישהו הוא מוצא אותו.

"משפחות הפשע הולכות ומשתלטות על החיים שלנו, בזמן שבחברה היהודית הן נחלשות. תראה איך נתניה שפעם הייתה 'בירת הפשע' נמצאת בתנופה, והפכה לעיר תיירותית נהדרת כשהוציאו ממנה את עיקר הפשיעה. למה זה לא קורה כאן?"

זאת התנהלות כושלת ולא הוגנת אבל היא לא מוכיחה את הקשר שאתה מדבר עליו. אתה מכיר מקרים שמוכיחים אותו?

"אני חושש להגיד דברים. אני חושש על חיי. אני חי בחברה מדממת. אני שומע ירי מדי יום. כשאני שומע ירי בחתונות אני מצטמרר".

אם היינו יושבים עכשיו על כוס קפה הרחק מכאן, בקנדה, או באוסטרליה למשל, מנותקים מהחיים בישראל, היית מספר לי על מקרים שמוכיחים את הטענה שלך על קשר בין כוחות הביטחון למשפחות הפשע?

"כן".

תגובות

ממשטרת ישראל נמסר בתגובה לטענות שעלו בכתבה: "בניגוד לנטען, חקירות מקרי רצח מנוהלות במשטרה באופן יסודי ומקצועי, תוך חתירה בלתי מתפשרת להגיע לחקר האמת ולהבאת הרוצחים לדין, בלא כל קשר לזהותו או למוצאו של הרוצח או של הקרבן.

"מאז תחילת השנה פוענחו 32 מקרי רצח במגזר הערבי ע"י המשטרה, ואלו שטרם פוענחו מצויים עדיין בחקירה תוך השקעת משאבים ואמצעים רבים ע"י מיטב החוקרים של המשטרה בכל תיק, ובפרט כשמדובר ברצח במגזר הערבי – שם שיתוף הפעולה לו זוכה המשטרה נמוך יותר.

"בנוסף, משטרת ישראל פועלת בנחישות לאורך כל ימות השנה נגד אחזקה, סחר ושימוש באמל"ח בכל זמן ובכל מקום. פעילות זו הביאה לתפיסת כמויות נשק חסרות תקדים, בפרט ביישובי המגזר הערבי. בשנה החולפת נתפסו ע"י המשטרה אלפי אמצעי לחימה, נעצרו בכל רחבי הארץ 3,303 חשודים והוגשו 1,259 כתבי אישום כנגד חשודים בגין עבירות אמל"ח.

"יחד עם זאת, רק שינוי שורשי עמוק שיבוא מתוך החברה הערבית בישראל, בחינוך, בתרבות, בשיתוף הפעולה עם המשטרה, בהוקעת נורמות פסולות ובפעולות אקטיביות של ההנהגה – יובילו לשינוי המיוחל. משטרת ישראל תמשיך להיאבק בפשיעה החמורה במגזר הערבי בנחישות ולהעמיד לדין את כל הרוצחים והעבריינים המעורבים במעשי אלימות בפרט ופשיעה בכלל, בכל זמן ובכל מקום".

משירות הביטחון הכללי נמסר בתגובה: "שב"כ על פי ייעודו, פועל לשמירת ביטחון המדינה מפני איומי טרור, חבלה וריגול. הטענות שהועלו בפנייתכם מופרכות ומשוללות כל יסוד".