אוצר מילים
מושגי יסוד להבנת המציאות הישראלית
הַחֲמִישִׁית 137

האזנה מודרכת לסימפוניה החמישית לקמפיין ותזמורת מאת לודוויג ואן נתניהו

"ישראל נכנסת למערכת בחירות חמישית בשלוש שנים", חוזרים ואומרים הפרשנים, והמילה "חמישית" מתגלגלת בפיהם כמעין הבטחה לאירוע אנין, זקור זרת, קלאסי. כמו צעידה בבוקר שבת סתווי במורד השדרה החמישית בניו יורק. כמו חמש העונות של "הסמויה", הסדרה הכי טובה בתולדות הטלוויזיה. כמו האזנה לסימפוניה החמישית של בטהובן, היא "סימפוניית הגורל".

סימפוניית הגורל המקומית: להתעמק בחמישה חומשי תורה, או – כמו שמנסור עבאס היה מעדיף – בחמשת עמודי היסוד של האסלאם ("ארכאן אל אסלאם").

עטיפת הספר "מעשה בחמישה בלונים" מאת מרים רות
עטיפת הספר "מעשה בחמישה בלונים" מאת מרים רות

חמש הוא מספר מאגי. עם ההכרזה על בחירות חמישיות התפשטה תחושה מאגית באוויר הממוזג של אולפני הטלוויזיה. או אולי סתם אווירה מגעילה. קשה להבדיל היום.

מה זה מספר מאגי? יש לנו חמש אצבעות בכפות הידיים והרגליים. זו, כנראה, הסיבה שאנחנו מנהלים את חיינו בבסיס עשר, עניין שיש לו השפעה עצומה על חיינו, במישורים שונים, שרוב הזמן אנחנו בכלל לא מודעים אליהם.

בהגות היהודית המספר חמש מסמל את האחדות שבעולם, כש-4 מסמל את ארבע רוחות השמיים ו-5 את הנקודה הפנימית, שמאחדת את רוחות השמיים. מוסלמים מתפללים לאללה חמש פעמים ביום. בנומרולוגיה המספר 5 מסמל את בני האדם – את רוח האל שהתגלמה בבשר.

רוח האל שהתגלמה בבשר! או כמו שמסבירים הפרשנים בחמש עם רפי רשף: רק ביבי או רק לא ביבי. אלה השאלות היחידות בבחירות חמישיות גורליות, שלא היו כמותן בתולדות מדינת ישראל. קו פרשת המים של התנועה הציונית ואבן דרך בתולדות העם היהודי. הישארו עימנו: רק חמש פרסומות ונחזור.

כמו שמסבירים הפרשנים בחמש עם רפי רשף: רק ביבי או רק לא ביבי. אלה השאלות היחידות בבחירות חמישיות גורליות, שלא היו כמותן בתולדות מדינת ישראל. הישארו עימנו: רק חמש פרסומות ונחזור

ארבע שנים חלפו בין מערכת הבחירות של 2015 למערכת הבחירות הראשונה של 2019. ארבע מערכות בחירות עברו מאז – והנה החמישית בדרך. שתיים ב-2019, אחת ב-2020, אחת ב-2021 ותכף עוד אחת ב-2022.

הבת הבכורה שלי עוד לא בת 22, והיא תצביע בקרוב בפעם החמישית. אני נכנסתי לקלפי בפעם החמישית קצת לפני שהיא נולדה. הייתי אז בן 35.

אמיר ולילה בן-דוד: אב ובתו, לפני 20 שנה ועכשיו (צילום: מהאלבום המשפחתי)
אמיר ולילה בן-דוד: אב ובתו, לפני 20 שנה ועכשיו (צילום: מהאלבום המשפחתי)

מיותר לחלוטין לשקוע כבר עכשיו בדיונים אינסופיים על סיכויי המועמדים השונים, הבריתות הנרקמות, הקואליציות האפשריות, משמעות הסקרים, ההסכמים הקואליציוניים, ההבטחות שהופרו וההבטחות שיופרו. כל מה שייאמר בשבועות הקרובים עוד יתהפך על ראשנו אלף פעמים לפחות. את זה כבר למדנו.

ועוד דבר אחד ברור לנו: אנחנו גולשים במדרון, אל מקום שבו אוצר המילים הפוליטי הישן מאבד לחלוטין את משמעותו המקורית, ואת הזיקה המדומיינת שפעם התקיימה בינו לבין חיינו הממשיים.

ועוד דבר אחד ברור לנו: אנחנו גולשים במדרון, אל מקום שבו אוצר המילים הפוליטי הישן מאבד לחלוטין את משמעותו המקורית, ואת הזיקה המדומיינת שפעם התקיימה בינו לבין חיינו הממשיים

בנעורינו למילה "בחירות" הייתה משמעות שונה מזו שיש לה היום. בחירות פוליטיות היו אירוע חגיגי, אפילו מלהיב ומרגש, שמתקיים אחת לכמה שנים. ובין מערכות הבחירות הפוליטיות (שתמיד היו "גורליות" ו"היסטוריות", הפאתוס הזה זה לא חדש בכלל) התקיימה האשליה – שטופחה על ידי ההורים, המורים, המדריכים ועיתוני הנוער – שההחלטה איך ייראו חיינו נתונה במידה רבה בידינו ותלויה בבחירות הנכונות שנקבל בחיים.

המבוגרים הטיפו לנו ללמוד, להתפתח, להיות חרוצים ויצירתיים, וכך לקחת את גורלנו בידינו, לקבל את הבחירות הנכונות, ולהבטיח את עתידנו. ואנחנו האמנו שלבחירות שלנו יש משמעות. ושאם רק נדע לבחור את הבחירות הנכונות – נתקדם, נצליח ונשגשג.

מצביעים וילדיהם עומדים בתור להצביע בקלפי בבחירות לכנסת השישית, 2 בנובמבר 1965 (צילום: ארכיון בוריס כרמי, אוסף מיתר, הספרייה הלאומית)
מצביעים וילדיהם עומדים בתור להצביע בקלפי בבחירות לכנסת השישית, 2 בנובמבר 1965 (צילום: ארכיון בוריס כרמי, אוסף מיתר, הספרייה הלאומית)

היו שנים שזה עבד לא רע. כשאני מעלה בדמיוני את מי שגדלו והתבגרו לצידי, בישראל הפריפריאלית של שנות השבעים והשמונים, אני מגלה שרבים מבני גילי משכילים יותר, מבוססים יותר וחיים טוב יותר מהוריהם. בחרנו בחירות, קטפנו פירות.

לילידי השנתון של הבת שלי מחכה עתיד אחר. מפחיד הרבה יותר. הם נולדו בשנת 2000. במרוצת שנות הילדות וההתבגרות שלהם נוספו עוד ועוד אפשרויות בחירה, שאנחנו אפילו לא יכולנו לחלום עליהן. שפע של אפליקציות, משחקי מחשב וערוצי טלוויזיה התחרו על תשומת לבם, על שעות הפנאי שלהם ועל הכסף של הוריהם.

בתיכון הם כבר למדו להזמין בגדים מהמזרח הרחוק ואוכל מהאפליקציה בטלפון. נפתחו בפניהם אינספור בחירות של תוכן, אופנה, אוכל, בידור וצרכנות. אבל במקביל – לא תמיד בידיעתם – הלכו והצטמצמו אפשרויות הבחירה המשמעותיות שנותרו פתוחות בפניהם.

כשהיו בני 11 יצאו עם הוריהם לצעוד ברחובות ולצעוק "העם דורש צדק חברתי". הם עוד היו אז קטנים מכדי להבין, שמה שהם רואים לנגד עיניהם זה את שערי העתיד נסגרים בפניהם.

כשהיו בני 11 יצאו עם הוריהם לצעוד ברחובות ולצעוק "העם דורש צדק חברתי". הם עוד היו אז קטנים מכדי להבין, שמה שהם רואים לנגד עיניהם זה את שערי העתיד נסגרים בפניהם

מחאת האוהלים בשדרות רוטשילד בתל אביב, קיץ 2011 (צילום: יוסי זמיר/פלאש90)
מחאת האוהלים בשדרות רוטשילד בתל אביב, קיץ 2011 (צילום: יוסי זמיר/פלאש90)

בשנים הבאות הם התבגרו אל עולם שבו פירות השגשוג הכלכלי נשארו בידי מעטים. פערי האי-שוויון התרחבו. ההשכלה הגבוהה חדלה להבטיח תגמול הולם. החיים התייקרו. אפשרויות התעסוקה ההוגנת הצטמצמו, ודירה הפכה לחלום שהולך ומתרחק מהם. הולך ונהפך בלתי מושג ובלתי אפשרי.

וכל זה עוד לפני הנגיף שהגיע מהמזרח הרחוק וטרק להם את השער על האצבעות.

אלה מהם שצועדים עכשיו את צעדיהם הראשונים בעולם המבוגרים מגלים שקשה להתקדם. רובם יתקשו למצוא עבודה בשכר הוגן, שתאפשר להם לעזוב את בית ההורים ולהתחיל בחיים עצמאיים. כשפעם אחר פעם הם נקראים לקלפי להצביע, הם מגלים שהבחירות הפוליטיות הן לא יותר מהצגה רועשת ויקרה, שבסיומה מתברר שוב, שאין כל קשר בין ההבטחות למה שקורה במציאות.

במציאות הפקקים מתארכים, מערכת החינוך קורסת, המחירים גואים, החיים נעשים בלתי נסבלים, סופו של הכיבוש נותר רחוק, צדק חברתי הוא רק סיסמה בהפגנות, עדינות ונימוסים טובים מובסים על ידי צעקנות ואגרסיביות.

במציאות הפקקים מתארכים, החינוך קורס, המחירים גואים, החיים נעשים בלתי נסבלים, סופו של הכיבוש נותר רחוק, צדק חברתי הוא רק סיסמה בהפגנות, עדינות ונימוסים טובים מובסים על ידי צעקנות ואגרסיביות

וכך – ממערכת בחירות אחת לשנייה, הם מאבדים אמון בשיטה הפוליטית. זה מתכון בטוח לקטסטרופה.

לפחות המוזיקה לעולם לא מאכזבת אותם ואותנו. אז בואו נעזוב את מערכת הבחירות החמישית ונחזור לסימפוניה החמישית של בטהובן. היא בוצעה לראשונה ב-22 בדצמבר 1808 בתיאטרון אן דר וין בווינה. בטהובן עצמו ניצח על הקונצרט, שנמשך ארבע שעות והוקדש כולו להשמעת בכורה של יצירות חדשות שהוא הלחין.

לימים הפכה הפתיחה המפורסמת של הסימפוניה החמישית – הרצף טה-טה-טה-טהההההם – למוטיב המפורסם ביותר בתולדות המוזיקה הקלאסית. במלחמת העולם השנייה, שירות השידור הבריטי, הבי-בי-סי, השתמש באות הזה כפתיחה למהדורות החדשות, כי במורס הצירוף נקודה-נקודה-נקודה-קו, מסמל את האות V – ניצחון.

במלחמת העולם השנייה, שירות השידור הבריטי, הבי-בי-סי, השתמש באות הזה כפתיחה למהדורות החדשות, כי במורס הצירוף נקודה-נקודה-נקודה-קו, מסמל את האות V – ניצחון

הסופר, המשפטן והמבקר הגרמני א.ת.א הופמן, שהונצח ב"סיפורי הופמן" של ז'אק אופנבך, כתב סקירה נלהבת על הסימפוניה החמישית של לודוויג ואן בטהובן, שמיטיבה לתאר גם את חיינו, ערב השמעת הבכורה של הסימפוניה החמישית לקמפיין ותזמורת מאת לודוויג ואן נתניהו:

"קרני אור זוהרות בוקעות מבעד לעלטת הליל האופפת מקום זה ואנו מרגישים בצללים כבדים הנעים סביבנו, סוגרים עלינו ועושים שמות בקרבנו עד שלא נותר בנו אלא כאב של כיסופי אין קץ – כיסופים המכניעים כל עונג, שצץ ועולה בצלילי החדווה ומשקיעים אותו במצולות. רק באמצעות הכאב הזה, המאכל אך איננו מכלה אהבה, תקווה וחדווה, המנסה לפקוע את סגור ליבנו בשוועה רמה, חובקת כל, הבוקעת ממעמקיי הרגש והיצר – ממשיכים אנו לחיות, שבויים בידי רוחנו ושולטים בה גם יחד".

עוד 1,073 מילים
סגירה