לפני כעשור קיבל המגזין הגאוגרפי הרוסי "מסביב לעולם" הצעה שאי-אפשר לסרב לה: לשמש כביטאונה של "האגודה הגאוגרפית הרוסית". סרגי שויגו, שר ההגנה של רוסיה, שימש בדיוק כנשיא האגודה. כיו"ר מועצת המנהלים כיהן לא אחר מוולדימיר פוטין. עד מהרה התבקשה עורכת המגזין, מאשה גסן, לשלוח כתב שילווה את פוטין ממריא בדאוֹן בעקבות עגורים סיביריים.
שויגו שימש כנשיא "האגודה הגאוגרפית הרוסית". כיו"ר מועצת המנהלים כיהן לא אחר מפוטין. עד מהרה התבקשה עורכת המגזין לשלוח כתב שילווה את פוטין ממריא בדאוֹן בעקבות עגורים סיביריים
הרשמו עכשיו לניוזלטר היומי
היא הסתייגה: בשנתיים האחרונות הצטלם פוטין "בטבע" לצד חיות-פרא דוגמת טיגריס או דוב, שלמעשה הובאו מטושטשות מגן-חיות סמוך.
גסן מיאנה ליטול חלק באחיזת-עיניים נוספת. אך הייתה עוד סיבה להסתייגותה: כמה חודשים קודם לכן, ב-2012, פורסמה בארצות רבות, אמנם לא ברוסיה עצמה, ביוגרפיה עיתונאית נשכנית שכתבה, בשם "פוטין, האיש ללא פנים".
If you're interested in what's happening in #Russia, I recommend @mashagessen's book 'The Man Without a Face: the Unlikely Rise of Vladimir Putin'. A study of who Putin really is and what drives the ruthless determination to hold onto power we have been seeing again this weekend. pic.twitter.com/kYPqsSuWPj
— James Dauris (@JamesDauris) January 24, 2021
לאחר שפוטרה מיידית מעריכת המגזין, טסה גסן להתראיין למשרה חדשה בפראג. בעודה חולפת על-פני קברו של קפקא, קיבלה לפתע שיחה מהקרמלין. התברר כי פוטין, ששמע על פיטוריה, מזמין אותה לפגישה.
גסן המנוסה העריכה שהנשיא עיוור לכך שמדובר בכותבת הביוגרפיה שלו. שכן איש לא ירצה להסתכן ולעדכן אותו שעורכת המגזין עליו השתלט אינה אלא האישיות הבלתי-רצויה, שמוחרמת בכל כלי-תקשורת ממלכתי ואסיפת-עיתונאים בקרמלין, שהעזה לא-מכבר לכתוב נגדו. בביקור שאליו הגיעה לבסוף גילתה שצדקה, והנשיא אכן "שרוי בבועת מידע".
בפגישתם הודה להפתעתה פוטין שהחיות בצילומים שלו אכן טושטשו – "אנשים הגזימו וננזפו על כך" – אך גרס בלהט שערכי הטבע חשובים לו, וכי מעורבותו האישית מדרבנת אנשים ורשויות לפעול להצלת חיות בסכנת הכחדה.
תמונות מהפרישה הרפואית של ולדימיר פוטין pic.twitter.com/olMbE3Ozte
— ouriel daskal ????️???? (@odaskal) November 6, 2020
הוא תהה אם גסן מעוניינת לשוב לעבודתה או שמא "מעמדה כעיתונאית נרדפת יקדם את תוכניותיה". גסן החליטה להישאר מחוץ למגזין. במהירה נותרה אף מחוץ לרוסיה עצמה, כשפוטין החל בהצרת צעדי קהילת הלהט"ב אליה השתייכה וברדיפת חבריה.
בשנתיים האחרונות הצטלם פוטין "בטבע" לצד חיות-פרא דוגמת טיגריס או דוב, שלמעשה הובאו מטושטשות מגן-חיות סמוך. גסן מיאנה ליטול חלק באחיזת-עיניים נוספת ופוטרה מיידית
כחמש-עשרה שנים קודם לכן גויס פוטין להצלת אורגניזם שונה בתכלית. נשיא רוסיה החופשית, בוריס ילצין, בלתי-תפקודי בעליל ומבודד, כשלצדו רק קומץ מקורבים הידוע בכינוי המאפיוזי "המשפחה", חיפש "מינוי-בובה" שיכהן תחתיו כראש-ממשלה, מבלי שיחטא בתפיסות עצמאיות או יעמידו חלילה לדין.
ולדימיר פוטין, נמרץ וייצוגי למראה, שונה בתכלית מ"הלוק הסובייטי" השגור של פימות מידלדלות וחליפות מקומטות, ניחן בנוסף גם במוניטין נטול-חת בסגנון "הבלתי-משוחדים". האוליגרך בוריס ברזובסקי, איש אמונו של ילצין, סיפר לגסן לימים שמלבד פוטין לא פגש מעולם באף בירוקרט רוסי אחר שסירב ליטול שוחד.
ב-1990, פוטין, שכיהן כעוזרו של ראש-מועצת לנינגרד (שבקרוב תיקרא שוב סנט-פטרבורג), פשוט סייע לברזובסקי להקים סניף לעסקיו בעירו מבלי לצפות לתמורה. לא זאת אף זאת, כשפטרונו של פוטין אנטולי סובצ'ק לא נבחר בשנית לתפקיד ראש-העיר, ויתר פוטין שכבר כיהן כסגנו על מנעמי הכיסא, ולא זנח את מיטיבו.
ב-1999 הגיעה התמורה. פוטין, שכבר כיהן כראש המשטרה החשאית הרוסית החדשה הפ.ס.ב, הצטייר בעיני "המשפחה" בתור "איש אפור וסתמי, כזה שכל אחד יכול היה למצוא בו את התכונות שחיפש למצוא", כותבת גסן.
ב-9 לאוגוסט מונה פוטין כראש-ממשלת רוסיה, ומינויו זכה באישור רוב מוחץ בדוּמה. גם דעת-הקהל הרוסית – כפי ששיער שיקרה ילצין, בחושיו המחודדים עדיין – נטתה חיבה לאלמוני שזה מקרוב בא.
אינני עיתונאית או היסטוריונית אלא פסיכולוגית, המנסה להבין את העולם המסובך הנוכחי, שפוטין מסתמן כאחד משחקניו המשמעותיים. ב-1999 ניסתה להבין את העולם גסן. לדבריה, גם שנים של סיקור עיתונאי באזורי לחימה קשוחים כמו בלגרד וצ'צניה לא הכינו אותה לבאות: רבי-קומות במטרופולין הרוסי החלו להתפוצץ ולקרוס, ללא התרעה או הסבר. אימה השתררה בציבור. אצבע מאשימה הופנתה לצ'צ'נים, ש"טופלו" בשנים הקודמות בתקיפות ברוטלית על-ידי רוסיה של ילצין.
ב-1999 הגיעה התמורה. פוטין, שכבר כיהן כראש המשטרה החשאית הרוסית החדשה הפ.ס.ב, הצטייר בעיני "המשפחה" בתור "איש אפור וסתמי, כזה שכל אחד יכול היה למצוא בו את התכונות שחיפש למצוא", כותבת גסן
אפור או לא, ראש-הממשלה החדש הגיב נחרצות: "נחסל אותם בכל מקום שנמצא אותם. גם אם נמצא אותם בשירותים. נוציא אותם מכלל שימוש גם בבית השימוש".
הציבור – שהסנטימנט הלאומי שהחל לנסוק בקרבו כבר בחודשים קודמים כשנאט"ו הפגיזה אוכלוסייה אזרחית סלבית בבלגראד בהתעלם מדרישת רוסיה להימנע מכך, לא חמק מעיני פוטין – אהב את מה ששמע, כותבת גסן. גם את המסר, וגם ההומור הוולגרי בו נעטף. מושלים מקומיים ביקשו מילצין שיעביר את סמכויותיו לפוטין. האיש ללא פנים החל לגלות את טעמיו.
"הכתיבה על שנותיו המוקדמות של פוטין כנשיא שבה ומעוררת בי השתאות לנוכח המהירות וההחלטיות שבהן פעל", כותבת גסן.
"פוטין שינה את המדינה במהירות, והשינויים היו עמוקים, ונקלטו בקלות. נדמה היה שהיטה מייד את ההתפתחות ההיסטורית של רוסיה בכיוון ההפוך. ובמשך תקופה ארוכה להחריד אף אחד לא שם לב".
בהרצאה שנשאה בתחילת כהונתו של טראמפ, שללה גסן תיאוריות קונספירציה לתיאום סמוי מוקדם בין השניים, אך תיארה את הדומה ביניהם, לרבות השפה הבריונית, השקרים שמכילים אמת שתמציתה "אני מחליט מהי האמת", הסחת-דעת הציבור בהרעשה גסה ומתמשכת, והצבתן המהירה, הנחושה, החפה-מרחמים, של עובדות.
אפור או לא, ראש-הממשלה החדש הגיב נחרצות: "נחסל אותם בכל מקום שנמצא אותם. גם אם נמצא אותם בשירותים. נוציא אותם מכלל שימוש גם בבית השימוש"
כלי-התקשורת המשפיעים ביותר בעולם נרדמו בשמירה, היא כותבת בספר. בעוד פוטין מַלְאים את התקשורת ומסלק מדרכו בקלילות מכשולים ומתנגדים, לרבות ילצין עצמו, שהתפטר במהרה מהנשיאות כדי לאפשר לאיש לרוץ בבחירות הקרבות לנשיאות כנשיא בפועל, עסקה התקשורת האמריקאית בהתפוצצות בועת הדוט.קום, בפיגועי 11 בספטמבר ועוד.
כל זאת, בעוד התקשורת מספרת לעצמה שמוסקבה הרי נכנסת לעידן יציבות פוליטית וכלכלית תחת ידו הבוטחת של נשיא מודרני, המשכיל להקיף עצמו בכלכלנים ליברליים, ויחדיו הם מצעידים קדימה את המשק הרוסי.
מלחמת הרוסים בצ'צ'נים הצטיירה לפתע כחלק ממאבק העולם המערבי בטרור האסלאמי הרדיקלי, בעוד מוסקבה העיר מצטמצמת לשמש כתחנת-ביניים בדרך לזירה המעניינת באמת, אפגניסטן.
"הפרט המוזר ביותר בנסיקתו הפוליטית של פוטין הוא כנראה העובדה שהאנשים שהעלו אותו לשלטון לא ידעו עליו הרבה יותר מכפי שידוע לכם, למשל", אומרת גסן לקוראיה.
חודשיים טרם לבחירות, בינואר 2000, שאל מנחה פאנל שעסק ברוסיה בכנס העולמי השנתי בדאבוס שורת בכירים רוסיים מיהו פוטין. איש לא ידע מה לענות. בחלוף חצי דקת דומייה פרץ הקהל בצחוק. "לכִּברת הארץ הגדולה ביותר בעולם, החולשת על מאגרי נפט, גז ונשק גרעיני, היה מנהיג חדש, ולצמרת העסקית והפוליטית אין שום מושג מיהו. באמת מצחיק מאוד", היא כותבת.
כלי-התקשורת המשפיעים ביותר בעולם נרדמו בשמירה, כותבת גסן. פוטין הלְאים את התקשורת וסילק מדרכו בקלילות מכשולים ומתנגדים, לרבות ילצין עצמו, שהתפטר מהנשיאות כדי לאפשר לו לרוץ לתפקיד
"אחרי שהוזנק לשלטון מתוך ערפל האלמוניות, ומאחר שרוב חייו הבוגרים עברו עליו במוסד חשאי המוקף בחומת סודיות, לפוטין הייתה היכולת לשלוט במידע הנוגע אליו במידה רבה יותר מכל פוליטיקאי אחר בזמננו", מציינת גסן, דבר שהקנה לו חופש-פעולה עצום. ברם, מעת לעת אפילו הוא נתקל במכשולים. למשל בדמותו של אלכסיי קַרְטוֹפֵלְנִיקוֹב, נהג אוטובוס של קבוצת כדורגל המקומית בעיר ריאזן.
כחודש לאחר מינויו של פוטין לראשות-הממשלה שב קַרְטוֹפֵלְנִיקוֹב לביתו לעת ליל וקלט פעילות חשודה: גבר ואישה סוחבים שקים כבדים למראה ממכונית אל מרתף הבניין שלו, ומוּסעים משם במהרה בעזרת הנהג שהמתין להם.
בשבועות האחרונים התפוצצו כבר שישה בניינים גבוהים, מהם ארבעה במוסקבה; לפיכך, כותבת גסן, היו חושיו של קַרְטוֹפֵלְנִיקוֹב מחודדים. הוא רשם את מספר המכונית המוסווה בחלקו, והזעיק משטרה.
שוטרים גילו שמהשקים שהוכתרו במילה "סוכר" בלטו חוטי חשמל ושעון. בעוד חבלנים מנטרלים את המטען פינתה המשטרה את דיירי 77 הדירות בבניין, שהמתינו בסבלנות בקור הלילי לסיום הטיפול במשבר.
החבלנים זיהו שמדובר בחומר הנפץ הקסוגן, שכוּוַן להתפוצץ על יושבי הבניין בחמש וחצי לפנות בוקר. ראש הסניף המקומי של הפ.ס.ב בירך למחרת את הדיירים "שזכו להיוולד מחדש", שיבח את קַרְטוֹפֵלְנִיקוֹב, וקרא לציבור לגלות ערנות, בדומה לנהג הטוב.
אך אז קרה דבר לא צפוי, היא מוסיפה. ראש שירות הביטחון הפדרלי, מקורבו של פוטין, הודיע לכתבים שצבאו על הבניין שניצַל כדלקמן: "קודם כל, לא היה שום פיגוע. שנית, שום דבר לא סוכל. ואני לא חושב שהביצוע היה מוצלח במיוחד. זה היה תרגיל, ובשקים היה סוכר. שום חומר נפץ". התרגיל נועד, לדבריו, לבדוק את ערנות התושבים ומוכנות מערכות האכיפה.
החבלנים זיהו שמדובר בחומר הנפץ הקסוגן, שכוּוַן להתפוצץ על יושבי הבניין ב-05:30 לפנות בוקר. ראש הסניף המקומי של הפ.ס.ב בירך למחרת את הדיירים "שזכו להיוולד מחדש"
בהדרגה נעורה סקרנותו של עיתונאי טלוויזיוני, ניקולאי ניקולאייב, שהזמין לבסוף את דיירי הבניין להשתתף בתכנית באולפן שלו. אדם שהזדהה כדייר בבניין טען בתקיפות שמדובר היה בתרגיל. הדיירים הסתייגו: מעולם לא ראו את האיש; מדובר במתחזה. הרישול בביום "עדות" המתחזה התחרה רק בפער המשונה שבין תגובותיהן הראשוניות של רשויות האכיפה, לבין טענות הפ.ס.ב בחלוף יממה לאירוע.
"בתוך לא יותר משישה חודשים השתנתה תפיסתי לגבי גבולות הסביר", מעידה גסן על התובנה שהכתה בה תוך כדי הצפייה בתכנית. "עכשיו כבר יכולתי להאמין שהפ.ס.ב הוא שעמד מאחורי הפיצוצים הקטלניים שזעזעו את רוסיה וסייעו להפיכתו של פוטין למנהיג המדינה", השערה ששמעה חודשים קודם לכן ונראתה לה מופרכת בזמנה. כעת הבינה ש"הפיצוצים נועדו לאחד את הרוסים בתחושת פחד ובכמיהה נואשת למנהיג חדש, החלטי, אפילו תוקפני, שלא יחוס על שום אויב".
"כשהקנוניה נחשפה כמעט, ומעל אלף שוטרים מקומיים פתחו במצוד כשבידיהם תיאור מפורט של סוכני הפ.ס.ב ששתלו את המטען, מיהר הארגון והנפיק סיפור על תרגיל. זה היה סיפור לא משכנע, אך די היה בו כדי למנוע את מעצר הסוכנים בידי המשטרה הרגילה". על כל פנים, נוטרל בהצלחה "המטען" הבלתי-צפוי שטמן מבלי-דעת אזרח בדרכו של הפ.ס.ב. בשלב זה, כותבת גסן, גם חדלה שרשרת הפיצוצים הקטלניים.
גסן פנתה להתחקות אחר פוטין, ושמה פעמיה לעירו סנט פטרבורג. שם גילתה "עיר שהיא מדינה בתוך מדינה", שבה "הק.ג.ב הוא כל-יכול, מקרי רצח של פוליטיקאים ואנשי עסקים בכירים הם עניין שבשגרה, ואדם עשוי למצוא עצמו בקלות בכלא בגלל עסקה שהתפוצצה. במילים אחרות, מצב דומה למצבה של רוסיה כולה כעבור מספר שנים, כשישלטו בה האנשים ששלטו בסנט פטרבורג בשנות התשעים".
"עכשיו כבר יכולתי להאמין שהפ.ס.ב עמד מאחורי הפיצוצים הקטלניים שסייעו להפיכת פוטין למנהיג", כעת הבינה ש"הפיצוצים נועדו לאחד את הרוסים בתחושת פחד וכמיהה נואשת למנהיג חדש, החלטי, אפילו תוקפני
סיפור הולדתו של פוטין ב-1952 סופר בהרחבה, בפרט לאחר הפלישה הנוכחית לאוקראינה. גם גסן מספרת אותו בספרה ב-2012: בנם היחיד והאהוב של זוג שכמעט ונהרגו במלחמה. עצם הישרדות שלושתם בתנאי המלחמה וההרס שבעקבותיה היה בגדר נס.
בתחקיר אוטוביוגרפי זריז שהוזמן בידי דורשי-טובתו לאחר המבוכה בדאבוס, צייר עצמו פוטין כמי שהיה ילד בריון בעל פתיל-קצר, ולחילופין, ילד חרוץ עם משמעת-עצמית של ברזל. חברי ילדות העידו שגדל "בתחתית הבאר" – הכינוי למרחב הציבורי שבין בנייני הדירות המקומיים המוזנחים, זירה רוחשת אשפה ופרחחים.
למרות שהיה קטן וצנום איש לא התעסק אתו: "אם מישהו היה פוגע בו באיזשהו אופן, וולדיה תיכף היה מזנק עליו, שורט אותו, נושך אותו, תולש לו את השיער". כך עשה גם כשחזה שפוגעים בחלשים ממנו. מכתה ו' החל להשקיע בלימודים, מה שסייע לו לימים, כנראה לצד דברים אחרים, להגשים את חלומו לשרת כקצין בק.ג.ב.
אך לרוע מזלו "הצטרף פוטין לארגון באחת מתקופות השלום הנדירות והקצרות בהיסטוריה הסובייטית" ומצא עצמו מוצב בתפקיד דהוי בעיר תעשייה מזרח-גרמנית מנומנמת, דרזדן.
במהרה אף הובילו מחאות המקומיים, חדורי רוח-גבית של "פרסטרוייקה" (בנייה מחדש) ו"גלסנוסט" (פתיחות) לפינוי השליחים הרוסים חזרה לארצם. פוטין שב מזרחה נטול הישגים ביטחוניים של ממש, נושא נחמה-פורתא בדמות מכונת-כביסה ישנה, מעט בדומה לרוסים ששבים מזרחה ממשימות ביטחוניות באוקראינה היום.
On #RussiaDay a truthful meme is the best day yo "celebrate"#RussianWarCrimes #RussianArmy #Russia pic.twitter.com/TDGAdTU0MY
— News from Ukraine (@uasupport999) June 12, 2022
כשצבאו המפגינים על הבניין שבו עבד פוטין בדרזדן הוא התקשר לנספחים הצבאיים שהגיבו "איננו יכולים לעשות כלום לפני שנקבל פקודות ממוסקבה. ומוסקבה שותקת". "אני זכרתי דבר אחד", העיד לימים, "מוסקבה שותקת. הבנתי שברית-המועצות חולה. זאת הייתה מחלה קטלנית ושמה שיתוק. שיתוק העוצמה".
פוטין שב מזרחה נטול הישגים ביטחוניים של ממש, נושא נחמה-פורתא בדמות מכונת-כביסה ישנה, מעט בדומה לרוסים ששבים מזרחה ממשימות ביטחוניות באוקראינה היום
"עוצמת המדינה היא כעוצמת הפחד שהיא מטילה", מתארת גסן את תפיסתו של פוטין, שנלמדה בזמנו בכל בתי-הספר של הק.ג.ב. פחד כזה ניסה להטיל למשל בקנצלרית מרקל כששחרר בפגישתם את כלבת הלברדור שלו קוני ביודעו שהיא פוחדת מכלבים, כפי שמתארת הביוגרפית של האחרונה, קאטי מרטון.
One of Merkel's greatest quotes, in response to Putin bringing his dog to a meeting (Merkel is famously terrified of dogs):
"I understand why he has to do this—to prove he's a man. He's afraid of his own weakness." pic.twitter.com/Fvuo0KTLlY
— ian bremmer (@ianbremmer) September 28, 2021
בתגובה לפיצוצי הבתים תקף פוטין מחדש בצ'צ'ניה. במקביל סולקו עיתונאים, אוליגרכים ומי שעמדו בדרכו וגילו חשיבה עצמאית. אנה פוליטקובסקאיה, יורי שקוצ'יחין, סרגי יושנקוב, מיטיבו לשעבר אנטולי סובצ'ק, אלכסנדר ליטווננקו: נסיבות כל אחד ממקרי מוות אלו הוסברו בצורה פתלתלה, והוצגו כתמימות.
"כשמתייחסים לכל אחת מההשערות בנפרד הן נראות בלתי סבירות", כותבת גסן, "אבל כשמתייחסים לכולן יחד הן נראות מופרכות ממש. על דבר אחד אין ויכוח: רוסיה של פוטין היא מדינה שבה יריבים פוליטיים ומבקרים קולניים מוצאים את מותם מפעם בפעם".
לפי גסן, הֹשְנִיוּת הפוטינית – מנהיג אכזר שמציל חיות-בר; מי שהיה בילדותו גם "בריון סוער" וגם "בעל משמעת עצמית גבוהה"; מי שבלט ביכולתו לשלוט ברגשותיו בציבור וגם איבד בפומבי עשתונות כשנלחצו בקרבו הכפתורים הנכונים – בולטת אף ביחסו לרכוש.
לפיה, הבירוקרט מסנט-פטרבורג שסירב לכאורה לכל שוחד ומלקוח וניחן בטוהר מידות חסר-פשרות, התאפיין, לצד זאת, גם ב"פליאונוקסיה", מונח פילוסופי המתאר חמדנות שאינה יודעת שובעה, שמתבטאת בצורך לאו-בר-כיבוש לנכס מזולתך את אשר לו.
לפי גסן, בצעירותו נטל פוטין בעורמה את הכספים שהוקצו לחוזי רכישת-מזון עבור תושבי עירו. זה המשיך בצעדים שלטוניים המשלבים ריכוזיות עם הלאמה. "ימים ספורים לאחר מינויו לראש-הממשלה חתם על צו המרכז 70 אחוזים מייצור האלכוהול במדינה בידי חברה אחת, שלתפקיד המנהל שלה מינה את אחד ממקורביו".
לצד סירוב לכל שוחד, הוא ניחן בחמדנות שאינה יודעת שובעה, שמתבטאת בצורך לנכס מהזולת את אשר לו. בצעירותו נטל פוטין בעורמה את הכספים שהוקצו לחוזי רכישת-מזון עבור תושבי עירו
העושר הרוסי הלך ונשאב בתנועת-המלקחיים הנחושה הזו של ריכוזיות והלאמה. במהרה מצאו עצמם "האנשים שהיו פעם העשירים ביותר במדינה מאחורי סורג ובריח לזמן בלתי מוגבל". "נכסי החברות הפרטיות הגדולות במדינה, יוקוס, למשל, נגזלו לאור יום". פוטין "לא ממש הבחין בין רכושו הפרטי, הרכוש של אנשיו או רכושם של אלה המחויבים לאנשיו. הוא לא הפסיק להנחית החלטות שהביאו לריכוז כל משאבי המדינה בידי אנשי שלומו".
אנשים חזקים כמו מיכאל חודורובסקי, ויליאם בראודר, סרגיי מגניצקי ועוד מצאו עצמם מאבדים את חרותם, רכושם ולעיתים גם חייהם תחת המכבש הפוטיני, שאף מערכת-המשפט שימשה כחומר בידיו היוצרות ("מה שנפרש בבית-המשפט הסתמן כהצגה יותר מאשר משפט").
תעלולים פוליטיים דוגמת מפלגות-קרטון להדמייתן של בחירות דמוקרטיות לכאורה, או שימוש בדמטרי מדבדב – הנמוך פיזית אף ממנו עצמו, דובר חלקלקות בניחוח ליברלי – כנשיא-קש תחתיו, הקנו לו שקט וחופש לפעול. למשל, לבנות את ארמונו המפורסם לחוף הים השחור במימון קרן דשנה של כסף ציבורי-פרטי, שהקים בדרכים פתלתלות אותן מתארת גסן.
עורך-דין צעיר חרוץ בשם אלכסיי נבלני (שאחריו עוקבת גסן עד היום) "עקב אחר שערוריות בירוקרטיות תמוהות דרך סריקת אתרים ממשלתיים בחיפוש אחר ראיות לחריגוֹת שמסתתרות מתחת לאף", כמו למשל הזמנה של משרד הפנים לצמד מיטות ושידות בציפוי זהב 24 קראט. נבלני הצעיר הדביק להנהגת רוסיה את השם "מפלגת הנוכלים והגנבים", שם שלפי גסן אומץ מיד בציבור הרחב.
לפני כעשור עזבה גסן את רוסיה אל ארצות-הברית שאליה היגרה לראשונה בילדותה ממוסקבה, מותירה מאחוריה חומות של תקווה בדמות אזרחים טובים דוגמת נבלני או השחמטאי גארי קספרוב לפניו. גסן מתעדת את ניסיונו להתמודד מול פוטין בעזרת שכלו וזיכרונו הטוב, מותש מהתנכלויות גסות ולבסוף רק מפיץ במו פיו ורגליו מידע חדשותי מושתק בין קהילות כטרובדור.
כיום היא משמשת כחברת צוות בניו-יורקר, כותבת ומתראיינת על רוסיה הפוטינית, ארה"ב הטראמפית (בעיניה, טראמפ גרוע מפוטין) ואוטוקרטיה בכלל. היא כותבת ומתראיינת על הפלישה לאוקראינה, ממשיכה לעסוק בעולמות המדע והגאוגרפיה כמו בימי המגזין "מסביב לעולם", כותבת ספרים רבים ועוסקת בזכויות הלהט"ב.
בשנים האחרונות היא מגדירה את עצמה כבעלת מיניות בינארית. ועוד לא אמרתי מילה על האח, הסופר קית גסן, שברומן הרוסי-אמריקאי שכתב, "ארץ איומה", ניבטת רוסיה של אותן שנים מעיני צעיר אמריקאי משכיל וסבתו, ישישה מוסקבאית דמנטית, בגוונים טרגיים-אירוניים.
אלכסיי נבלני "חיפש ראיות לחריגוֹת שמסתתרות מתחת לאף", כמו למשל הזמנת משרד הפנים לצמד מיטות ושידות בציפוי זהב 24 קראט. נבלני הצעיר הדביק להנהגת רוסיה את השם "מפלגת הנוכלים והגנבים"
בעיני, ראוי כיום להכיר את הכתיבה הצלולה של גסן. ויפה להתחיל בספר החד והממצה "פוטין, האיש ללא פנים" מ-2012, בתרגומה הקולח של מיכל קירזנר-אפלבוים.
יעלה ורטהיים היא פסיכולוגית קלינית וחינוכית, עובדת בקליניקה פרטית בתל-אביב. בזמנה הפנוי כותבת, קוראת וטווה מחשבות מול נופים בריצה.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם