יעלה ורטהיים
הזמן של
יעלה ורטהיים

יעלה ורטהיים היא פסיכולוגית קלינית וחינוכית מומחית, מטפלת בקליניקה פרטית במטופלים מגיל נוער ועד גיל שלישי, מטפלת במורות ובגננות מטעם הסתדרות המורים, ומדריכה הורים. בזמנה הפנוי כותבת, קוראת, וטווה מחשבות מול נופים בריצה

פגמליון בגן הילדים - חלק ב'

 (צילום: iStock-MelkiNimages)
iStock-MelkiNimages

מקרי ההתעללות העלו דרישה לפיקוח ממשלתי בפעוטונים. הפיקוח הקיים בגני העירייה לרוב תורם, לעיתים מכביד, אך לא פותר את חוסר האמון ההורי כלפי גננות ומטפלות. הנבואה השלילית עלולה להגשים את עצמה – או להיפך

* * *

בחלק הראשון של הפוסט בחנתי האם ניתן להסתפק בפיקוח על הגננות או שצריך להשתמש בכלים נוספים. מה משמח גננות ומה מקשה עליהן?

כשגננות מספרות לי על מה שמשמח אותן בעבודתן זה קשור בדרך כלל בהצלחות עם ילדים: כשהצליחו לגרום לילדים להירגע, להתעניין, לשמוח, לגלות מעורבות, להצליח חברתית, להיות ערני במפגשים, להתקדם בלמידה, להתגבר על קשיים. אני רואה את עיניהן מאירות גם כשהן מספרות על אופק מקצועי חדש ומעשיר שנפתח בפניהן, כמו למשל הובלת פרויקט שמדבר ללִבַּן.

מבחינת גורמי הלחץ גננות מדווחות על מספר גורמים עיקריים:

היום, יותר מבעבר, גננות משתפות בחשש כרוני מפני תגובות ההורים. קבוצות הווטסאפ והמדיה החברתית על חוקי הדינמיקה שמאפיינים אותן, מגבירות ומחריפות את החרדה מפני ההורים.

לא אחת הן מתלוננות על הורים שמתערבים באופן שלדעתן אינו תורם לילד ולחבריו. כל זה מעיק עליהן, דורש מהן משאבים ומעורר בהן דריכות ומגננה.

היום, כמו בעבר, גננות ומטפלות עסוקות בקושי העצום שמציבות בעיות ההתנהגות: ילדים סוערים, לא אסופים, לא מווסתים, עם פעלתנות יתר תנועתית וּווֹקאלית, שלעיתים גם מהווים סכנה לעצמם ולילדים אחרים. אי-שקט הוא דבר מדבק ושוחק. קשה למבוגר להרגיע ילד כשאינו רגוע בעצמו.

בנוסף, לגננת, לסייעת ולמטפלת אין חדר מורים ואין פינת קפה לפגוש בה עמיתים, להתייעץ ולשחרר קיטור. רוב האנשים שהן רואות לאורך היום הם ילדים. לכן, למרות שכל הזמן הן מוקפות באנשים רבות מהן מדווחות על בדידות.

כמובן, גם גננות, סייעות ומטפלות טרודות בבעיות פקקים, משכנתא, משפחה, בריאות, משימות וסידורים. אז כיצד יגיעו לגן כשהן שלוות, אנרגטיות, יעילות, יצירתיות, חביבות, חומלות? וכיצד יוכלו הורים לדעת שתפקודן תקין? האם פיקוח הוא המענה האולטימטיבי לבעיה?

במקרה שלי חששתי שהגן ימשיך להתנהל על-ידי גננות מחליפות. לגננת היו מוניטין טובים אך לא היה ברור אם ומתי תחזור. לכן התייעצתי עם המדריך המוערך שלי בשירות הפסיכולוגי בעיר אחרת בה עבדתי.

לאחר יומיים בישר להפתעתי שהוא מכיר היטב את הגננת ואף דרש בשלומה, כמי ששמע ממני שהיא נעדרת מהעבודה. היא סיפרה לו שהיא מתמודדת עם צרה. מבלי לפרט מה קרה לה, סיפר שהאזין ואף תמך וייעץ לה ככל יכולתו.

לשמחתי הרבה הגננת שבה למחרת לעבודה. ביקשתי לדבר איתה ואמרתי שהבנתי שעוברים עליה ימים קשים. איחלתי לה שדברים יסתדרו וישתפרו גם אם איני יודעת במה מדובר, אך בינתיים ביקשתי שתפנה אלי כדי להיעזר בי בכל מה שאפשר, והבטחתי לגייס לשם כך הורים נוספים. טושים, בריסטולים, מסיבות, אירועים, התנדבויות, טרדות, מה שלא יהיה, הבטחתי לנסות לעזור, לתמוך ולפתור, כדי להקל עליה.

זה נגע בה. ככל הנראה הרגישה שמכבדים את פרטיותה אך במקביל מצוקתה אינה שקופה ושההורים, שרוצים בטובת ילדיהם, מבינים שטובתה טובתם.

מעולם לא ניצלה לרעה את הצעתי: פה ושם ביקשה עזרה באירועים שונים, באיסוף כספים או חפצים. אך מאותו יום ואילך הגיעה לגן בסדירות וניהלה אותו בַּמקצועיות ההחלטית והנעימה שתאמה את המוניטין המעולה שלה מהשנים הקודמות. בתי וחבריה זכו לשנת לימודים מסודרת ויציבה. מבטה לימד שהיא מרגישה שרואים ומכבדים אותה, שהיא מרגישה בן אדם.

אפקט פגמליון דו-סטרי

בעולמנו הלחוץ טבעי שהורים ירצו פשוט להפקיד את הילד ולמהר לענייניהם, בשאיפה שמי שמטפל בילד יֵדע להחזיק את עצמו ובמקרה שלא, המערכת תפקח עין ותיישר אותו.

אך בדומה לרובנו, גם גננות, סייעות ומטפלות הן בני-אדם וגם להן נגמר לפעמים הכוח. גם הן זקוקות לעידוד. גם הן יכולות להרגיש אמביוולנטיות כלפי עבודתן אפילו שמדובר בילדינו היקרים לנו מכל. גם הן יכולות להרגיש שחוקות. גם הן עלולות להרגיש תסכול מול הפער שבין דרישות תפקידן לבין תנאיו, תגמוליו ואופק הקידום שבו.

מחקרים מראים שציפיות הגננת או המורה מהילד משפיעות בעוצמה על תפקודו: כשהציפיות ממנו גבוהות הוא מצליח לתפקד במלוא הפוטנציאל שלו ולהיפך, כשמייחסים לילד יכולת נמוכה ומצפים שייכשל הוא מתפקד נמוך מכפי יכולתו.

תופעה זו המכונה ״אפקט פגמליון״, נחקרה לרוב בהקשר תפקודם של ילדים (או כפיפים), כמושפע מציפיות מי אחראי עליהם. כשגננת, מורה או מטפלת מייחסת לילד תכונות טובות ויכולות גבוהות, היא מעבירה לו ציפייה חיובית, שמוציאה ממנו את מיטבו וגורמת לו להרגיש מסוגל ומשמעותי.

״אפקט הנבואה שמגשימה את עצמה״ יכול לעבוד גם בכיוון ההפוך. גננות מספרות שהן נטענות באנרגיות כשילדי בגן מראים להן חיבה, הערכה ותודה.

הורים יכולים להעצים את האפקט הזה: ככל שיגלו אמון ואכפתיות כלפי מי שמטפלת בילדיהם היא תרגיש עם עצמה טוב יותר בעבודתה. ולהיפך: ככל שהורים יהיו חשדניים, ביקורתיים וטעונים כלפי גננות, מטפלות וסייעות, הן יתפקדו ברמה נמוכה יותר.

חובתם של הורים להתבונן במי שמטפלים בילדיהם במבט בוחן, אך גם במבט שרואה אותם, כי מדובר בבני אדם שמושפעים בחוזקה מהיחס כלפיהם.

אינני מציעה להתעלם מאינדיקציות למסוכנות, להזנחה ולפוגענות. גם במקרה שלי עמדתי על המשמר. אך האופן בו בחרתי לפעול היה באמצעות הניסיון לחזק ולהעצים את הגננת מאחורי הקלעים.

ניתן להשפיע על מה שקורה בגן ואצל המטפלת לא רק דרך השגחה, מעקב, פיקוח, ריגול או חקיקה אלא גם באמצעות אכפתיות, תמיכה וציפייה חיובית. לאפשר לנשים שמטפלות, משגיחות ומחנכות את הילדים להישען על רוח גבית שמגיעה מהורים אכפתיים וחיוביים.

כשם שאיננו רוצים שגננות יסתפקו בהשגחה ובפיקוח על הילדים אלא שיטפחו ויעצימו אותם, כך יכולים אנו לנהוג כלפיהן. איננו רוצים שרק יתערבו, אלא שיהיו מעורבות. איננו רוצים שרק ישגיחו ויעבירו ביקורת, אלא שיהיו מעורבות, אכפתיות ומיטיבות.

יחס של אמון, אכפתיות והערכה כלפיהן עשוי לחלחל ולעבור הלאה לילדים. מדובר בהשקעה שולית של תשומת לב ועשייה, שיכולה להניב פירות רבים.

בנוסף, היא יכולה להרגיע את ההורים, כי אחד ממנגנוני ההגנה המוצלחים מפני חרדה הוא מנגנון ההיפוך – מסביל לפעיל – מנגנון בו אנו מיטיבים עם האחר כפי שהיינו רוצים שינהג בנו, באופן שבו זמנית מקנה לנו תחושת שליטה בסיטואציה וגם מייצר הדים חיוביים באחר ומגביר את המוטיבציה שלו ללכת לקראתנו.

יעלה ורטהיים היא פסיכולוגית קלינית וחינוכית מומחית, מטפלת בקליניקה פרטית במטופלים מגיל נוער ועד גיל שלישי, מטפלת במורות ובגננות מטעם הסתדרות המורים, ומדריכה הורים. בזמנה הפנוי כותבת, קוראת, וטווה מחשבות מול נופים בריצה

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 871 מילים

אפקט פגמליון בגן הילדים - חלק א'

אילוסטרציה (צילום: iStock-Rawpixel)
iStock-Rawpixel
אילוסטרציה

מקרי ההתעללות העלו דרישה לפיקוח ממשלתי בפעוטונים. הפיקוח הקיים בגני העירייה לרוב תורם, לעיתים מכביד, אך לא פותר את חוסר האמון ההורי כלפי גננות ומטפלות. הנבואה השלילית עלולה להגשים את עצמה – או להיפך

* * *

בגיל ארבע וחצי מבינים לא מעט ועדיין לא הרבה. מה הייתי אמורה לחשוב כשבתי בת הארבע וחצי חזרה מגן העירייה שלה בספטמבר וסיפרה שהגננת בכתה היום במטבח? היא הוסיפה שהסייעת חיבקה אותה ואמרה שיהיה בסדר, אבל הגננת המשיכה לבכות.

זה קרה לפני שנים רבות. בהתחלה חשבתי שזה משונה: אולי לא הבינה נכון, אולי קלטה שמועות משובשות מילדים אחרים. אך לא יכולתי להתעלם מהעובדה שבדרך כלל לא נהגה לספר שטויות כאילו היו דברים רציניים. אם זה מה שקרה, מה זה אומר? בינתיים, מיום למחרת נעדרה הגננת ובמקומה הגיעו מחליפות, כשבגן משתררים חוסר-שקט ואי-וודאות.

מה באמת קרה שם? קשה להורים לדעת מה קורה בגן. מה עובר הילד, האם ״רואים״ אותו, איזה יחס הוא מקבל, איך באמת מתפקד הצוות. מדי יום משגיחים מבוגרים רבים על הילד שעובר מיד ליד – לא כי זה מה שנכון לעשות, פשוט כי ככה יוצא.

בבוקר מפקידים אותו בידי גננת או סייעת וממשיכים לענייני היום. בדרך כלל שבים לאסוף אותו בשעות אחר הצהריים, לרוב לא מידי מי שקלט אותו בבוקר. מי שמביא את הילד לגן אינו בהכרח זה שאוסף אותו.

רק הילד עצמו נוכח ברצף האירועים המלא, שלא ברור כיצד הוא מבין אותם, האם הוא רוצה ויכול לשתף בחוויותיו וכמה קשובים ההורים לקלוט את איתותיו. אז כיצד נדע שהופקד בידיים ראויות וטובות, ושהוא מקבל בגן את מה שהוא אמור לקבל?

בצל אירועי ההתעללות האחרונים שוב עולה הדרישה הציבורית החשובה לפיקוח על גנים ופעוטונים. אך מהי משמעותו של פיקוח? האם הוא נועד בעיקר למנוע אירועים מחרידים של התעללות? והאם מדובר בפתרון אקסקלוסיבי והרמטי לסכנות הפוטנציאליות שנשקפות בגן?

הטיפול בגיל הרך קריטי. אינספור מחקרים ותיאוריות דנים במשקל העצום של חוויות השנים הראשונות, שלמרות שקשה לזכור בצורה מובחנת וברורה, הן מתוות את ציפיותינו מעצמנו ומאחרים, ואת מערך המבנים המנטלי שלנו. טיפול ראוי בגיל הרך לא יסולא בפז ואילו טיפול פוגעני, מזניח ומתעלל מותיר חותם רעיל מתמשך.

לגדל ילד קטן זה פרויקט יקר, שלרוב פוקד הורים בשלבי בניית הקריירה, בעודם טרודים ולחוצים בזמן ובמשאבים. נגישות הורים לילדיהם מצטמצמת ככל שהם טרודים במלחמת הקיום: ככל שהפקקים מתארכים, המשכנתא גדלה, שוק העבודה מסתחרר, ככל שהתקשורת מציפה בתכתיבים ובמודלים תובעניים ותחרותיים למצוינות הורית ולהתפתחות הילד, ומנגד, בתרחישי זוועה ובביקורת על המתרחש בגנים ובפעוטונים.

בממשלה מתמסרים מזה עשורים באחריות לפעוטונים בין משרדי הכלכלה-העבודה-הרווחה-הבריאות, כשהפוליטיקאים חומדים את תקציבי הבינוי, את הכוח ואת הג׳ובים אך נרתעים מהאחריות החינוכית המערכתית.

כך נותר משרד החינוך מחוץ לעסק; הכשרת גננות, מטפלות וסייעות בגיל הרך אינה קיימת או מפוקחת; ותקינת כוח-העזר בפעוטונים הציבוריים תקועה במינימום אבסורדי.

עבודת הגננת קשה, אחראית ומורכבת. גננות מנהלות אופרציית גן, מנהיגות צוות, מחנכות ומטפלות בילדים ונמצאות במגע עם הוריהם. כעת עולה לכותרות הדרישה לפיקוח בפעוטונים הפרטיים.

בגני-עירייה לעומתם קיים פיקוח נרחב במסגרתו כפופות הגננת ומדווחת למגוון גורמים: מפקחות, רכזות-אשכול, יועצות חינוכיות, מדריכות-התנהגות, מנהלי אגפי-חינוך ברשות המקומית, שירות-פסיכולוגי, מתי״א, רכזי סייעות ועוד.

בנוסף, פועלת הגננת מול עמותות וארגונים פרטיים ששולחים לגן מטפלים, מדריכים ומפעילים. כל אלו אמורים לתרום לעבודת הגננת, לדייק ולהעשיר אותה, אך במקביל גם עלולים גם לגזול מתשומת-לבה ומזמנה ואף לפגוע בפְּנִיוּת הרגשית שלה.

הגננת המסורתית ניהלה בשנים עֲבַרוּ את הגן ביד-רמה כשהיא שולטת בכל פינה מתוך עמדה סמכותית המגובה בנוכחותה הפיזית והרגשית הרציפה, ללא ימים חופשיים או ישיבות בגן ומחוצה לו. כיום, גננות-עירייה (או כפי שהן קרויות ״מנהלות גן״) אחראיות לתאם בין המון גורמים מוניציפליים, פדגוגיים, טיפוליים, קהילתיים ובירוקרטיים.

כל אלו דורשים תשומת-לב ועלולים להידחף לראש סדר-העדיפויות של הגננת. במצב זה הדחוף עלול לגבור על החשוב והתפל עלול להפוך לעיקר, ולהסיט מהמשימה העיקרית, ניהול הגן פנימה והחזקתו כחממה מטופחת ומטפחת למוטביו העיקריים – הילדים. פיקוח יתר עלול להפוך מאמצעי למטרה ולכן מנכס לנטל.

בדרך כלל, מי שבוחרת להיות גננת ולחילופין מי שבוחרת לעבוד כמטפלת או כסייעת עושה זאת מתוך רצון לעבוד עם ילדים ופעוטות. היא יכלה לבחור במקצוע דומה או מקביל בַּדרישות, בתהליכי ההכשרה וברמת ההכנסה, ובחרה במקצועה לא מתוך חוסר ברירה, גם לא מתוך אדישות לילדים ולטובתם.

נכון, פה ושם מסתננות לפעוטונים עוֹבדות שמוטב היה שלא יבואו במגע עם קטַנים חסרי-ישע כי קשה להן לווסת תסכולים. חלקן הקטן, מיעוט שבמיעוט, אף פועל ממניעים זרים של השפלה וניצול וצריך היה להיות מורחק היטב ממגע עם ילדים.

״הגננת המתעללת״ או ״המטפלת המתעללת״ שניצפו בסרטונים שפורסמו מייצגות התעללות מסוג פגיעה פיזית אקטיבית. חשוב לציין שקיימים סוגי התעללות נוספים ופוגעניים לא פחות, כמו אלימות מילולית, Tantalizing (משחק ברגשות באמצעות יצירת ציפיות והכזבתן תוך התגרות וקינטור) וכמובן – הזנחה. קשה ללכוד אלימות מסוגים אלו באמצעות מצלמות אבטחה.

לרוב, ילדים לא ידווחו על אירועי התעללות לסוגיהם, כי הם מתקשים לתאר אירועים מורכבים וטעונים. לעיתים הם מבינים אותם בצורה גולמית, כמו למשל תיאור בכיה של הגננת ע״י בתי.

אך כדי לתאר אירוע קשה וטראומטי שקורה ישירות לילד, ראשית עליו לחוות אותו; וכדי לחוות, נדרשת יכולת ייצוג ועיבוד נפשית. חוויות קשות ובלתי נסבלות כמו חוויוֹת התעללות נבלעות בירכתי הנפש כמזון בלתי ניתן לעיכול, שמרקיב ותוסס מבפנים.

הפסיכואנליטיקאי ויניקוט כינה זאת ״חוויה שקרתה ולא נחוותה״: אירוע בלתי נסבל שקרה לילד אך בהיעדר מנגנון נפשי בשל שמאפשר לו לקלוט, לזהות, לחשוב ולעבד את המתרחש, נותר האירוע בלתי מיוצג ולא ידוע, ובאותו הזמן, משפיע עליו מבפנים בצורה רעילה.

בדרך כלל, הורי הילד רוצים בטובתו ובמוגנותו יותר מכל אדם אחר בעולם, אך מטבע הדברים הם אינם עמו בגן ולכן עולה הדרישה לפיקוח.

בהמשך למפגש אינטנסיבי ומגוון שלי עם עולם הגנים לאורך השנים – כאם, כמדריכת הורים, כמטפלת בגננות במסגרת הסתדרות המורים, כפסיכולוגית שמקשיבה למטופלים שעסוקים בילדיהם, כמי שעבדה בגני עירייה כפסיכולוגית גן וכמטפלת רגשית בגנים, וכמי שהייתה ממובילי חקיקת חוק מעונות יום שיקומיים לפעוטות – אחד השיעורים החשובים שלמדתי קשור דווקא לסיפור עם הגננת שבכתה.

ממנו למדתי המון על ההבדל שבין פיקוח, לבין תשומת לב אישית ״מרימה״ ומטפחת, ועל אופיו הדו-סטרי של אפקט פגמליון – אפקט הנבואה שמגשימה את עצמה, שמוכר כפועל על הילדים אך משפיע גם על הגננת שלהם. וכאן ההורים נכנסים לתמונה. על כל זה ארחיב בחלקו השני של הפוסט.

יעלה ורטהיים היא פסיכולוגית קלינית וחינוכית מומחית, מטפלת בקליניקה פרטית במטופלים מגיל נוער ועד גיל שלישי, מטפלת במורות ובגננות מטעם הסתדרות המורים, ומדריכה הורים. בזמנה הפנוי כותבת, קוראת, וטווה מחשבות מול נופים בריצה

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 940 מילים ו-2 תגובות
כל הזמן // יום ראשון, 18 באוגוסט 2019
מה שחשוב ומעניין עכשיו
  • ראדישה טליב ממישיגן ואילהאן עומאר (מימין) ממינסוטה (צילום: AP Photo/J. Scott Applewhite, File)
    AP Photo/J. Scott Applewhite, File
  • בנימין נתניהו ודונלד טראמפ (צילום: AP Photo/Manuel Balce Ceneta, File))
    AP Photo/Manuel Balce Ceneta, File)
  • בנימין נתניהו וברק אובמה (צילום: AP Photo/Pablo Martinez Monsivais, File)
    AP Photo/Pablo Martinez Monsivais, File

פרשנות סטירת לחי לאמריקה

למרות הזלזול המופגן של נתניהו, רבים מחברי המפלגה הדמוקרטית בארה"ב תמכו בעקביות בישראל ● ואז הגיעה פרשת עומאר-טליב ● הרבה אחרי עידן טראמפ ונתניהו, המחוקקים בארה"ב לא יסלחו לישראל על מניעת הביקור ● וההשלכות עלולות להיות מרחיקות לכת ● פרשנות

עוד 790 מילים
גיא זהר גיא זהר
אהוד ברק נואם בכנס המועצה לשלום וביטחון, ב-13 באוגוסט 2019 (צילום: פלאש90)
פלאש90

חילוקי דעות במחנה הדמוקרטי סביב התוכנית המדינית של ברק

התוכנית המדינית שהציג אהוד ברק בשבוע שעבר, הכוללת סיפוח גושי התנחלויות, מעוררת מחלוקת עזה בקרב שותפיו במחנה הדמוקרטי ● "דברי ברק לא משקפים את עמדת מרצ, רחוק ממנה״ אומר בכיר במרצ ● מנגד, מדגיש מוסי רז, בראיון לזמן ישראל: "אם ברק מבין שהכיבוש הוא הבעיה המרכזית של ישראל, הוא כבר קרוב אליי יותר מ-110 חברי כנסת"

עוד 889 מילים

מחאת פ"ת קומץ - מוביל את המחנה או סתם היסטרי?

פורסם על ידי ‏‎Rafi Michaeli‎‏ ב- יום שישי, 16 באוגוסט 2019

המוסכניק שהייתי מתקן אצלו את הטוסטוס בסוף שנות השבעים של המאה הקודמת, עבד ברחוב סטרומה שנמצא ממש מאחורי משטרת פתח-תקווה. איזור תעשיה זעירה ובתי מלאכה קטנים. המצודה הבריטית, בה שוכנת המשטרה, הייתה מוקפת גדר ואני לא זוכר שאי פעם נכנסתי אליה.

הטוסטוס שלי, שלמעשה היה של אמא שלי עד שניכסתי אותו לעצמי, לא היה כלי מי יודע מה אמין. מדי פעם היה צריך להגיע למוסך. כבל קרוע, סתימת דלק, אגזוז סתום וחוזר חלילה. כל טיפול כזה היה כרוך במעבר ליד הכניסה לתחנת המשטרה. בזכרון שלי יש תמונה של בוטקה קטן וחבל קשור לעמוד מצידו השני של הכביש וחוסם את הכניסה. שער די צנוע המותאם לתחנת משטרה די צנועה.

ארבעים שנה קדימה ושער הכניסה למשטרת פ"ת הפך להיות שער ברזל חשמלי אימתני. הבוטקה המצו'קמק הפך לחדר מבוצר. מצלמות אבטחה חולשות על "מתחם" הכניסה לתחנה. התוכן הוא אותו מבנה בריטי משנות הארבעים של המאה הקודמת, רק הפסאדה השתדרגה פלאים.

דרך שער משטרת פתח תקווה אפשר לראות את ההתפתחות שעברה החברה הישראלית.

מחברה פרובנציאלית שחיה בעיר מוקפת פרדסים, נוסעת בפורד אסקורט, קונה בגדים בחובבי ציון ורואה סרטים בקולנוע היכל הפכנו לחברה שמוקפת בטון, בניינים גבוהים, אוטוסטרדות רחבות, ג'יפים מפונפנים, חנויות ממותגות, דלתות מפלדה, כחול לבן, אדום לבן, מדחנים ושערים חשמליים שמפרידים בין אחד לשני.

עמדתי בשער המשטרה בשישי בערב, ה-16/08/2019. בפנים היו מספר עצורים הידועים כפעילי "מחאת פתח תקווה". ההודעות על מעצרם עברו מאד מהר ברשתות החברתיות ועם סיום ארוחת הערב, לאחר התלבטות קצרה, מצאתי עצמי נוסע לשם.

מול שער המשטרה חשבתי האם אני רוצה להיעצר הלילה. בשלב האסקלציה במפגש ההולך ומתהווה בין המוחים והמשטרה, זה לגמרי היה תלוי בי אם להיעצר או לא

היתה זו אותה התלבטות מאי שם בתחילת 2017 שבסופה מצאתי עצמי עומד בגשם ליד מני נפתלי לא רחוק מביתו של היועמ"ש מנדלבליט. זו היתה הפעם הראשונה שהמשטרה הזיזה את קומץ המוחים ממול ביתו של מנדלבליט אל מול המתנ"ס המקומי.

המחאה הפכה לשגרת מוצאי שבת. עד שבשלב מסויים, בלתי נראה, התחלתי לוותר לעצמי. עם הוויתורים באו התירוצים וייסורי המצפון על נטישת המאבק. אבל גם אלה התרככו בכל מוצ"ש כשראיתי בשידורי הלייב בפייסבוק את המתמידים האוחזים בשלט, בדגל ובטלפון.

מול שער המשטרה בשישי בערב חשבתי האם אני רוצה להיעצר הלילה. זה היה סוג של חשבון נפש. לא משהו דרמטי מדי, אבל בכל זאת, שאלות שעלו לי בראש. עד כמה אני מוכן לחטוף, אם בכלל, מנחת זרועה של המשטרה. מה המחיר שאני מוכן לשלם בשביל עקרונות נשגבים כמו חופש ביטוי, חופש מחאה, חופש בכלל. בשלב האסקלציה במפגש ההולך ומתהווה בין המוחים והמשטרה, זה לגמרי היה תלוי בי אם להיעצר או לא.

דודו ישורון
מוחים מול שער תחנת המשטרה

סגן מפקד התחנה, שי גז, כבר הודיע לכולם ללכת הביתה כי הם הולכים לפנות את הכביש, כולל שימוש בכוח. הוא הבהיר את זה בעזרת המגאפון שהחזיק בידו. חלק מהמוחים התיישבו על המדרכה. הם ידעו שבשלב הבא השער ייפתח והשוטרים יפנו אותם בכוח. חלק למעצר וחלק החוצה לכיוון הכביש.

עמדתי על המדרכה, שלושה מטרים מקו המגע בין השוטרים למוחים. במרכז הכביש עמד עו"ד גונן בן-יצחק ומולו שי גז. הוא ניסה למנוע את המשבר ולהבהיר לגז בפעם המי יודע כמה שעצם קיומה של המחאה מול המשטרה הוא בעקבות מעצר לא חוקי של פעילים. סגן מפקד התחנה ענה לו משהו וגונן צעק עליו, "אתה משקר". מכאן כבר לא היתה דרך חזרה.

גז נתן את הפקודה "פעל" והשוטרים זינקו על הקהל כמו קליע שנורה מרובה. אלה שישבו על הכביש נגררו פנימה ואלה שהיו על המדרכה התרחקו בצעדים מדודים לכיוון הכביש הראשי.

סיגל עזריהו, אחת מפעילות המחאה, ישבה על הכביש מעט רחוק מהשער. לקח כמה שניות עד שהשוטרים הגיעו אליה. בלב המהומה היא ישבה בשקט ובאומץ על הכביש כאילו כל מה שקורה מסביב לא נוגע לה. בסוף גם היא נגררה לתחנה ועוכבה מספר שעות.

השוטרים עובדים במקצועיות רבה. אין לאף אחד סיכוי נגדם. גם אף אחד לא מתנגד להם. כל אחד עושה את מה שמוטל עליו. אלה מבקשים למחות ואלה קיבלו פקודה לעצור או להרחיק. המוחים לא נתנו שום סיבה לשוטרים להשתמש במכות. הכוח שהופעל הוא הגרירה של היושבים על הרצפה, חלקם כבר לא ממש רזים וקלים, מהכביש לפנים התחנה. שמעתי שהיו גם כיפופי ידיים חזקים מצד שוטרים קצת פחות סבלניים. זו המשטרה.

חלק מהשוטרים היו עם כפפות שחורות על הידיים. יש לזה סיבה. אני רק לא יודע מהי. השמועות אומרות בשביל שלא ישאירו DNA ועדויות מפלילות על גופו של מי שחוטף מהם מכות. יכול להיות.

* * *

מול השער של משטרת פ"ת ראיתי קמצוץ מתורת ההפעלה של המשטרה ששונה לחלוטין ממה שראיתי בצבא. ברור לגמרי שהשוטרים לא נמצאים מול אוייב אלא מול אזרחים. הפקודות מגיעות מהקצין האחראי, אבל: לא תמיד הקצין שהנחית את ההוראות נמצא.

מפקד המחוז שהוציא את הפקודות החדשות ומפקד התחנה לא היו באירוע. הם השאירו את גז להבין לבד מה הוא צריך לעשות. בטוח שאם גז היה מפעיל שיקול דעת אחר, כל האירוע המביש הזה לא היה מתקיים.

מפקד המחוז שהוציא את הפקודות החדשות ומפקד התחנה לא היו באירוע. הם השאירו את גז להבין לבד מה הוא צריך לעשות. בטוח שאם גז היה מפעיל שיקול דעת אחר, כל האירוע המביש הזה לא היה מתקיים

וזו אולי התכונה החמקמקה החשובה כל כך לשוטרים. איך להימנע מאסקלציה ואיך למנוע שימוש בכוח. אני משער שאם מנהל האירוע היה קצין אחר, התוצאה היתה אחרת לגמרי.

* * *

ביקום שמחוץ למחאה, נמצאים כל אזרחי ישראל. התקשורת הממוסדת לא מסקרת את המחאה. היחיד שלקח על עצמו את הנושא הוא בר פלג מעיתון "הארץ". הפוליטיקאים לא מביעים כל עניין.

גם כאן, היחיד שאמר אמירה החלטית היה אהוד ברק (סוף סוף). כל השאר דוממים. הם מעדיפים לקשקש על איראן וטראמפ וליברמן ועל כל מיני נושאים שלא ממש חשובים לאזרחי ישראל. ליבת העניין היא השחיתות, שומרי הסף שלא מתפקדים, מערכת המשפט שלא יודעת אנא פניה ועוד הרבה נושאים חשובים שאף אחד לא מדבר עליהם.

מעל כולם התעלה הצעיר שעצר לידי לברר על מה המהומה. הוא ראה את חבורת המבוגרים מתגודדת סביב העצורים ששוחררו טיפין טיפין ושאל לפשר העניין.
התחלתי להסביר לו על המחאה ועל מה שקורה בשכונה אחרת בעיר בה הוא חי. לא היה לו שום מושג.

החלטתי לשאול אותו שאלות. מסתבר שהוא לא רואה חדשות, לא קורא עיתונים, אין לו פייסבוק, גם לא טוויטר. הוא ניזון מאנשים מסביב. וזהו. אזרח שיכול להצביע ואין לו שום מושג על מה שבאמת קורה במדינה.

יכול להיות שהוא דוגמא קיצונית. אבל רוב האזרחים אדישים. בורים מרצון. שומעים פה משהו, שם משהו ותופרים לעצמם תפיסת עולם.

אנשים לא מאמינים שהמצב בעייתי. השמש זורחת, הולכים לסופר, מסתובבים בים, שותים בירה מול השקיעה, טסים לחו"ל, קונים מכונית חדשה. מה רע? לא רע. הכל בסדר. "זה רק אתם לא מוכנים לראות כמה טוב פה", אומר מי שתמיד אומר.

ואז אני חושב על אותו קומץ ציונים מלפני מאה שנה (סבא שלי ביניהם). ממש קומץ של כמה אלפי יהודים שזיהו תהליכים ועשו מעשה. חלקם הקטן אף הגיע לארץ ישראל ובנה פה את התשתית למדינה העתידה לקום.

והרוב המוחלט? אלה שראו את השמש זורחת, הלכו לחנות לקנות לחם ושמן, אולי נסעו לחופשה בהרים, שתו בירה בבית המרזח, קנו וילונות ותפרו שמלות כלה. הרוב המוחלט הזה טעה ועלה באש ובתימרות עשן השמיימה.

ממשה רבנו ועד היום, תמיד הקומץ מוביל את המחנה.

דודו ישורון, יליד שנות השישים. נשוי ואב לשלוש בנות. עובד בתחום מערכות מידע וגר בחולון. כאוהד מושבע של "פורמולה 1" משלם גם לאתר "Autosport". כחלק מהרצון לשפר את ערכי בדיקות הדם, הצטרף לקבוצת ריצה ולהפתעתו מתמיד, כולל ריצת שבת מוקדם בבוקר. חצי מרתון כבר מאחוריו, ולא, הוא לא מתכנן על מרתון מלא. דמוקרטיה איננה מובנת מאליה בעיניו, ו"תהליכים" מטרידים אותו. גם העתיד. בינתיים כותב גם ביקורות על סרטים.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
עוד 1,100 מילים ו-1 תגובות

למקרה שפיספסת

מסתמן כי כחול לבן וישראל ביתנו יחתמו על הסכם עודפים

אם המהלך יתממש, בליכוד עשויים לתקוף את ליברמן על כוונתו להקים ממשלת שמאל ● כחול לבן שכרה חברת מודיעין בניסיון לאתר מדליפים; איש מטה יש עתיד חשוד שמסר מידע פנימי ● מנכ"ל משרד הקליטה לעובדיו: אל תתערבו בבחירות ● נתניהו צפוי להמריא הערב לביקור באוקראינה

אביגדור ליברמן ויאיר לפיד במסדרונות הכנסת, 2015 (צילום: מרים אלסטר/פלאש90)
מרים אלסטר/פלאש90
אביגדור ליברמן ויאיר לפיד במסדרונות הכנסת, 2015
10:51 עריכה

איתמר בן גביר מעוצמה יהודית פנה למשנה ליועץ המשפטי לממשלה בדרישה שתאכוף את ההחלטה שלא לאפשר הפרדה בין גברים לנשים בבריכה העירונית ברהט, זאת בדומה לבריכה בקריית ארבע.

10:43 עריכה

יושב ראש הרשימה המשותפת, חבר הכנסת איימן עודה: "אם אהוד ברק יעזוב את המחנה הדמוקרטי – נחתום איתם מיד על הסכם עודפים". את הדברים אמר עודה בראיון לרינו צרור בגלי צה"ל.

עודה שב בראיון וחזר על כך שזו הייתה טעות שהרשימה המשותפת לא חתמה ב-2015 על הסכם עודפים עם מרצ. עודה חזר בראיון גם על הדברים שפרסם אתמול בחשבון הטוויטר שלו ומתח ביקורת על אחריותו של ברק להרג 13 מפגינים ערבים באוקטובר 2000. עודה שאל, באופן רטורי, לו ברק היה אחראי להרג של 13 מפגינים יוצאי אתיופיה או 13 מפגינים להט"בים – האם היו סולחים לו על כך. "זה לא עניין של אגו או של כבוד, זה פשוט סדין אדום", אמר.

10:13 עריכה

הוועדה המייעצת למינוי בכירים בשירות המדינה אישרה את מינויו של אופיר כהן למנכ"ל משרד המשפטים. בחודש שעבר הדיח שר המשפטים אמיר אוחנה את מנכ"לית משרדו, אמי פלמור, צעד שזכה לתהודה ציבורית ועורר ביקורת על השר.

עורך הדין כהן (43) הוא חברו ללימודים של אוחנה, ובעשור האחרון ניהל את חברת אשד – ניהול נכסים, העוסקת בתחום המקרקעין.

10:04 עריכה

מירי רגב משיקה היום את האולפן הנייד של הליכוד ולשם כך מתגייס גם ראש הממשלה בנימין נתניהו –

שלשום התראיינה שרת התרבות והספורט לניסים משעל בתחנת הרדיו 103 אף-אם. משעל אמר לרגב שלפי הסקרים, יושב ראש ישראל ביתנו, אביגדור ליברמן, הוא שיחליט מי יהיה ראש הממשלה. בתגובה אמרה רגב: "הקלפים הם לא בידיו (של ליברמן). מי שיחליט מי יהיה ראש הממשלה זה הקדוש ברוך הוא. אני עוד לא יודעת שאנשים מחליטים מי יהיה ראש ממשלה". דברי השרה זכו לתהודה ברשתות החברתיות.

09:32 עריכה

במערכת הפוליטית מתייחסים להסלמה בדרום.

יאיר גולן מהמחנה הדמוקרטי –

משה (בוגי) יעלון מכחול לבן –

עמיר פרץ מהעבודה-גשר –

09:17 עריכה

עלייה בשיעור הערבים המצביעים למפלגות ציוניות – כך עולה מסקר שנערך והוצג בשבוע שעבר בחדשות 13, ופרטים מתוכו מתפרסמים הבוקר ב"הארץ". בעוד שבבחירות 2015 רק 17% מהציבור הערבי הצביע לרשימות ציוניות, לפי הסקר הנוכחי, שליש מהבוחרים הערבים עתידים לתת את קולם למפלגות אלה.

בבחירות האחרונות, אז התמודדו חד"ש-תע"ל בנפרד מרע"ם-בל"ד, הצביעו כ-45% מהציבור הערבי. לפי הסקר, עתה צפויים להשתתף כחמישים אחוזים מהערבים בעלי זכות הצבעה.

בסקר, שפורסם ביום חמישי, קיבלה הרשימה המשותפת תשעה מנדטים בלבד. אפשר שנתון מאכזב זה הביא את ראש הרשימה, חבר הכנסת איימן עודה, לתקוף אתמול את אהוד ברק מהמחנה הדמוקרטי. שלשום כתב ראש הממשלה לשעבר בטוויטר כי "פתח תקווה זה לא אום חיראן. לאזרחים מותר להפגין", זאת בהתייחס למעצרים של מפגינים בקרבת ביתו של היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט. "ברק, גם באום אל חיראן מותר להפגין", כתב בתגובה עודה. ברק לא נותר חייב וטען שעודה מלבה שנאה ומנצל אי הבנה כדי לחרחר ריב בין יהודים וערבים.

08:12 עריכה

מסתמן שכחול לבן וישראל ביתנו יחתמו על הסכם עודפים – כך מדווח זאב קם בתאגיד השידור כאן, על סמך דברים של בכירים בכחול לבן וגורמים בישראל ביתנו.

אם המהלך אכן יקרום עור וגידים, בליכוד עשויים לתקוף את יושב ראש ישראל ביתנו, אביגדור ליברמן, על כך שבכוונתו להקים ממשלת שמאל.

בבחירות האחרונות חתמה ישראל ביתנו על הסכם עודפים עם הימין החדש בראשותם של נפתלי בנט ואיילת שקד. כחול לבן לא חתמה אז על הסכם עודפים.

המועד האחרון לחתימה על הסכמי עודפים הוא שישה בספטמבר. ככל הנראה, העבודה-גשר תחתום על הסכם עודפים עם המחנה הדמוקרטי, ש"ס עם יהדות התורה, והליכוד עם ימינה.

07:56 עריכה

מנכ"ל משרד העלייה והקליטה שיגר מכתב לעובדיו, ובו הנחה אותם שלא להתערב בבחירות. לפי פרסום של יהודה שלזינגר ב"ישראל היום", הסיבה לפנייה היא פעילות של אנשי ישראל ביתנו, שמסתייעים בשירותי המשרד. במפלגתו של אביגדור ליברמן מסרו כי "מדובר בפייק ניוז ופרנויה מבית היוצר של הליכוד". בראש המשרד, שבעבר אויש על ידי סופה לנדבר מישראל ביתנו, עומד יואב גלנט מהליכוד.

את המכתב שלח המנכ"ל, חביב קצב, לעובדיו ולמנכ"לים של רשויות מקומיות שנתמכות על ידי משרד הקליטה. לפי הדיווח, נעשה שימוש בפרטיהם של עולים, כשמסרים פוליטיים נשלחו אליהם.

07:16 עריכה

כחול לבן שכרה את שירותיה של חברת מודיעין עסקי כדי לאתר מי מדליף מידע; חשד כי איש מטה יש עתיד הוא שמסר אינפורמציה סודית. כך פרסם אלי סניור בסוף השבוע ב-ynet והבוקר ב"ידיעות אחרונות" הוא מוסיף פרטים בנושא.

בשבועות האחרונים פועלת חברת סי-ג'י-איי גרופ, בראשותם של יעקב פרי וצביקה נווה, לאתר מי הדליף מידע ממטה כחול לבן. לפי הפרסום, בחברה ישנם מספר חשודים בהדלפה. במסגרת המאמצים לאתר את המדליף הפיצה החברה מספר גרסאות של תוכניות עבודה פוליטיות מזויפות. בחמישה באוגוסט התפרסמה התוכנית באחד מכלי התקשורת. לפי תוכן הפרסום, ידעו בסי-ג'י-איי גרופ מי העביר את המידע.

מיש עתיד לא נמסרה תגובה. בכחול לבן אמרו שהם נעזרים מעת לעת בגורמי מקצוע בתחום אבטחת מידע.

07:03 עריכה

בוקר טוב! שלושים ימים נותרו עד הבחירות לכנסת ה-22, שהם ארבעה שבועות ושלושה ימים.

לוח זמנים פוליטי לשבוע הקרוב –

ביום שלישי יפרסם יושב ראש ועדת הבחירות המרכזית את החלטתו לגבי קלון של מועמדים לכנסת.

ביום זה גם יחול המועד האחרון להגשת ערעור לבית המשפט העליון על החלטות ועדת הבחירות המרכזית לגבי אישור רשימות מועמדים להתמודד בבחירות.

הערב צפוי ראש הממשלה נתניהו להמריא לביקור באוקראינה, במסגרתו ייפגש עם הנשיא וולודימיר זלנסקי. נתניהו עתיד לשוב ארצה ביום שלישי.

היום ייערך בפרקליטות מיסוי וכלכלה שימוע לבעלי "ידיעות אחרונות", ארנון (נוני) מוזס, החשוד בתיק 2,000 בהצעת שוחד לראש הממשלה בנימין נתניהו. ביום שלישי יתקיים שימוע לשאול אלוביץ' בפרשת וואלה-בזק (תיק 4,000).

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 10 עדכונים

הפלות או לא להיות

 (צילום: AP Photo/Tomas F. Cuesta)
AP Photo/Tomas F. Cuesta
Protesters stand next to a sculpture shaped like a fetus at a demonstrations against the legalization of abortion in Buenos Aires, Argentina, Saturday, March 23, 2019

אחת מהפתעות הבחירות המוקדמות בארגנטינה היתה מועמדותו של אדם בשם גומז סנטוריון, איש ימין קיצוני שזכה בקרוב לשלושה אחוזים מן הקולות.
בפרובינציות שמרניות אחדות, הוא קיבל אף ארבעה אחוזים ויותר.

המצע האידיאולוגי של סנטוריון מעורר חלחלה: הוא דורש לפתוח את פסקי הדין נגד פושעי המלחמה של הדיקטטורה הארגנטינאית, מטיל ספק במספר הנעלמים בתקופת המשטר הצבאי, דורש יד ברזל נגד קטינים עבריינים ומהגרים, מעין מהדורה ארגנטינאית של בולסונרו הברזילאי. אך בכל אלה הוא איננו שונה ממועמדים אחרים בעבר ובהווה שלא זכו להתקרב לאחוז החסימה.

מה שמייחד את גומז סנטוריון, פונקציונר בכיר לשעבר בממשלתו של הנשיא מאוריציו מאקרי, הוא סיסמת הבחירות המרכזית שלו, עליה ביסס את הקמפיין המצליח, ועל גבה השיג את הקולות שאף מועמד ימין לפניו לא חלם לגרוף.

״בולסונרו הארגנטינאי״ רכב כל הדרך אל הצלחתו היחסית בבחירות על תנועת ההתנגדות להפלות, תנועת ״מטפחות התכלת״

בארגנטינה, כמו במרבית ארצות דרום אמריקה, ההפלות אסורות בחוק מלבד במקרים של סכנה לחיי האשה או במקרים של אונס או גילוי עריות.

גם לאורך שמונה שנות שלטונה של קריסטינה קירשנר, שהתהדרה במחויבות לזכויות אדם, כולל לגליזציה של נישואין לבני זוג בני אותו המין, הכרה בזכויות של טרנסג׳נדר ומדיניות פרוגרסיבית ומכילה, נושא ההפלות נשאר טאבו שלא עלה לוויכוח ציבורי, ופחות מכך לדיון פרלמנטרי. קריסטינה עצמה התבטאה לא אחת כנגד הזכות להפלות.

בין אם היתה זו אמונתה הקתולית של הנשיאה לשעבר, ובין אם כמו שאומרות הלשונות הרעות, היה זה הסכם להשגת תמיכתו הפוליטיתשל האפיפיור פרנציסקו בשילטונה, העובדה היא שהפעם הראשונה בהיסטוריה הארגנטינאית שנושא ההפלות הובא לטיפול פרלמנטרי, היה זה דווקא ב2018, ימי שלטון מאוריציו מאקרי – שלטון ימני ושמרני, לפחות על הנייר.

כבר ב2015 לאחר מקרה רצח של נערה בהריון על ידי בן זוגה, התחזקה בארגנטינה תנועת המטפחות הירוקות. מעין תנועת גג פמיניסטית, שאיגדה תחת הסמל של המטפחת (או הצעיף) הירוק מאות אירגונים ותנועות נגד אלימות כלפי נשים, בעד שיוויון זכויות, וכמובן בעד הזכות להפלה ״חוקית, בטוחה וללא תשלום״.

כבר ב2015 לאחר מקרה רצח של נערה בהריון על ידי בן זוגה, התחזקה בארגנטינה תנועת המטפחות הירוקות

בארגנטינה השימוש בצעיף או מטפחת ראש הוא סמל חזק, בעיקר עבור נשים עוד מאז שנות השבעים. אמהות כיכר מאיו נהגו להתאסף בכל יום חמישי, למול עיניהם של קלגסי המשטר הצבאי, בהפגנה חרישית אך מתריסה, מטפחות לבנות לראשן, בדרישה לברר את גורלם של ילדיהן הנעדרים. גורל שבמקרים רבים איננו ידוע עד היום.

 (צילום: AP Photo/Marcos Brindicci)
(צילום: AP Photo/Marcos Brindicci)

תנועת הצעיפים הירוקים צברה עוצמה אדירה, בעיקר בקרב הנשים הצעירות, ולקראת 2018 בשעת הדיונים בקונגרס הארגנטינאי, מאות אלפי נשים יצאו לרחובות בהפגנת כח וסולידריות, בדרישה כלפי נציגי הציבור לאשר את החוק.

במקביל וכצפוי, התארגנה לה תנועת ריאקציה שבחרה לה צעיף משלה, צעיף תכלת pro-life או בספרדית provida. בתמיכת הכנסיה, וגם לא מעט רבנים ואנשי דת מוסלמים מקומיים, ובהתגייסות כוחות שמרניים מרחבי המדינה, הלכה וצברה תאוצה תנועה ריאקציונרית, שבמקרים מסוימים הביעה תמיכה בשינוי החוק הקיים ובאיסור הפלות אפילו במקרים של אונס וגילוי עריות. אפילו סגנית הנשיא התבטאה באופן דומה, וכך מספר שרים בממשלתו של מאקרי.

למרות שבסקרים שנערכים מידי פעם, קיים רוב יציב (אם כי לא גדול) בעד הזכות להפלות, אין ספק שהתנועה למען הפלות ״חוקיות, בטוחות וללא תשלום״ עוררה את האריה השמרני מתרדמתו, וכוחות ריאקציונרים מאיימים היום לא רק לחסום את החוק בגופם, אלא להחזיר את הגלגל לאחור.

במקביל וכצפוי, התארגנה לה תנועת ריאקציה שבחרה לה צעיף משלה, צעיף תכלת, שבמקרים מסוימים הביעה תמיכה בשינוי החוק הקיים ובאיסור הפלות אפילו במקרים של אונס וגילוי עריות

הצעת החוק להתרת ההפלות עברה בקונגרס, אך נפלה בסנאט הארגנטינאי. בסנאט יושבים נציגי הפרובינציות, חלקן כוללות אוכלוסיות שמרניות ודתיות שהתקשו מאד לתמוך בחוק בנוסחו הרחב כפי שהוצע.

האקטיביסטיות הפמיניסטיות לא הסתפקו בהסרת האיסור הפלילי על ההפלות, הן ניסחו הצעת חוק כוללת שדרשה הקמת קליניקות לביצוע הפסקת הריון בחינם ואסרה במפורש על רופאים ומרפאות להמנע במיצוע הפלות מנימוקי מצפון ודת.

הוויכוחים בקרב מנסחי החוק היו מרים, האגף המתון ביקש להעביר חוק מרוכך, דומה במהותו לחוק הקיים באורוגואי, מהמדינות הבודדות ביבשת בהן ההפלות אינן אסורות. אבל אורוגוואי היא מדינה רגועה ורציונאלית, ארגנטינה היא ייצרית וכאוטית. האגף הרדיקלי התיחס למתונים כאל בוגדים ברעיון, בוגדים בדרך, וכפה הליכה על הקו של הכל או לא כלום.

אי אפשר שלא להרהר לרגע במצב בארץ בנושא ההפלות. אני רק יכול לדמיין לעצמי את ההשפלה שמרגישה אשה שצריכה לשקר לוועדת ההפלות כדי לקבל את האישור המיוחל. למה לעזאזל נאלצת אשה נשואה לומר שההריון איננו מבעלה כדי שמישהו יחליט עבורה על גופה. זה לא צודק, וזה מרתיח. גם ביטול הסעיף הסוציאלי מקומם.

מובן הרצון של ארגוני נשים לשנות את העיוות הזה, מובן וצודק, צודק אבל לא חכם.

במצב הענינים בארץ היום, עם הדתה שהפכה מזוחלת לדוהרת, הצעות לשילוב איש דת בוועדות צוברות תאוצה, והדת היהודית פנים רבות לה. יש רבנים מקלים, ויש מחמירים, קשה להניח שרבנים מטעם המדינה יהיו מן המקלים דווקא. המצב בפועל הוא שניתן להפיל באופן חוקי בישראל. ניסיון לשפר את המצב עלול להעיר את האריה מנמנומו ולגרום לריאקציה שמרנית דווקא.

המצב בפועל הוא שניתן להפיל באופן חוקי בישראל. ניסיון לשפר את המצב עלול להעיר את האריה מנמנומו ולגרום לריאקציה שמרנית דווקא

כמו שאמר פעם תשדיר של משרד התחבורה: בכביש אל תהיה צודק, היה חכם. הפוליטיקה כידוע היא אומנות האפשרי, אומנות הפשרה, ומי שלא יודע להתפשר עלול להשאר ללא כלום.

ההפלות עדיין אסורות בארגנטינה, אבל האריה השמרני המנומנם התעורר, צעיפי התכלת מתנופפים ומי שהיה דמות קיקיונית עד לא מזמן, הוא שחקן פוליטי מחוזר.

גומז סנטוריון הכריז שיקרא למצביעיו לתמוך בסיבוב השני בבחירות למועמד שיתחייב להטיל וטו על כל הצעת חוק לבטל את האיסור על הפלות. זה יהיה הקריטריון היחיד מבחינתו, לא כלכלה, לא יחסי חוץ ולא שום נושא אחר. הפלות או לא להיות.

גיא נבו הוא יליד 1964, עורך דין לשעבר, יזם סדרתי בהווה. גרוש מאד, אב לשתי בנות, חי בארגנטינה מאז רצח רבין אותו לקח באופן אישי. לכלב שלו קוראים רון.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 856 מילים
עודכן לפני שעתיים

תגובות אחרונות

זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

המשטרה החזירה את המפגינים לפתח תקווה

המעצרים השערורייתיים בפתח תקווה ביום שישי, החזירו את הברק לעיניים של המפגינים במוצ״ש ● וגם הביאו לשם בפעם הראשונה את אהוד ברק ● אמיר בן-דוד חזר מההפגנה ה-141 בכיכר גורן, שהייתה הפעם מלאה - דווקא בזכות המשטרה שביקשה לדכא אותה

  • ההפגנה ה-142 בפתח תקווה (צילום: יעל לפיד ואמיר בן-דוד)
    יעל לפיד ואמיר בן-דוד
  • שושקה (אנגלמאייר) ויעל כהן-פארן בהפגנה ה-142 בפתח תקווה (צילום: יעל לפיד ואמיר בן-דוד)
    יעל לפיד ואמיר בן-דוד
  • אהוד ברק בהפגנה ה-142 בפתח תקווה (צילום: יעל לפיד ואמיר בן-דוד)
    יעל לפיד ואמיר בן-דוד
  • ניצן הורוביץ בהפגנה ה-142 בפתח תקווה (צילום: יעל לפיד ואמיר בן-דוד)
    יעל לפיד ואמיר בן-דוד
  • ההפגנה ה-142 בפתח תקווה (צילום: יעל לפיד ואמיר בן-דוד)
    יעל לפיד ואמיר בן-דוד
  • ההפגנה ה-142 בפתח תקווה (צילום: יעל לפיד ואמיר בן-דוד)
    יעל לפיד ואמיר בן-דוד
  • ההפגנה ה-142 בפתח תקווה (צילום: יעל לפיד ואמיר בן-דוד)
    יעל לפיד ואמיר בן-דוד
  • ההפגנה ה-142 בפתח תקווה (צילום: יעל לפיד ואמיר בן-דוד)
    יעל לפיד ואמיר בן-דוד
  • ההפגנה ה-142 בפתח תקווה (צילום: יעל לפיד ואמיר בן-דוד)
    יעל לפיד ואמיר בן-דוד
  • ההפגנה ה-142 בפתח תקווה (צילום: יעל לפיד ואמיר בן-דוד)
    יעל לפיד ואמיר בן-דוד

המעצרים השערורייתיים והשרירותיים של תשעה אזרחים בפתח תקווה, רק כי "הפרו את ההנחיות באופן בו צעדו בציר ההליכה של היועץ המשפטי לממשלה לבית הכנסת" (קשה להאמין, אבל זה הניסוח בהודעה שהוציאה המשטרה בעקבות המעצרים בשישי בצהריים), החזירו את הברק לעיניים של מפגיני פתח תקווה. וגם הביאו לכיכר גורן בפתח תקווה בפעם הראשונה את אהוד ברק.

כאלף מפגינים התכנסו הערב (מוצאי שבת) בכיכר. מאות מהם חזרו אליה אחרי היעדרות ארוכה. זו השבת ה-141 שההפגנה הזו נערכת – בלי ספק שיא של התמדה בתולדות המחאה בישראל.

ההפגנה ה-142 בפתח תקווה (צילום: יעל לפיד ואמיר בן-דוד)
ההפגנה ה-142 בפתח תקווה (צילום: יעל לפיד ואמיר בן-דוד)

היא כבר ידעה עליות ומורדות. היו הפגנות שרק הגרעין המייסד השתתף בהן, היו הפגנות של מאות ושל אלפים. ובימי השיא, כשתיקי החקירה נגד בנימין נתניהו היו במוקד תשומת הלב הציבורית, צעדו עשרות אלפי מפגינים בתל אביב.

בינתיים חזרו ההפגנות לפתח תקווה ומספר המפגינים קטן בהדרגה, כשממוצע הגיל נותר כל הזמן גבוה. זה אחד הנושאים שמעסיקים ומתסכלים את המפגינים לאורך חודשי ההתמדה הארוכים: הצעירים כמעט ולא באים.

האגרסיביות המשטרתית כלפי הגרעין המייסד, מילאה שוב את הכיכר, וצירפה למפגיני פתח תקווה הקבועים גם נציגים חדשים, ממחאת האתיופים וממחאת הנכים, במה שעוד עשוי להתברר כאירוע מכונן, שהצליח לחבר בין קבוצות המחאה השונות שפועלות בנפרד בארץ.

עו"ד סיגלית קסלר, ממייסדות מחאת פתח תקווה ומעצורות שישי בערב, הנחתה את ההפגנה והתקבלה בכבוד השמור לגיבורים. לקול צהלות המפגינים היא חזרה על משפט המפתח שכתבה אתמול בפוסט לזמן ישראל: "ילדתי ארבעה ילדים בלי אפידורל, המשטרה לא יכולה להפחיד אותי".

למעצרים בשישי קדמה הנחיה תמוהה שהוציא ביום רביעי ניצב עמי אשד, מפקד מחוז מרכז של המשטרה. תחת הכותרת "תנאים למחאות בשכונת כפר גנים בפתח תקווה", כתב אשד: "חל איסור לקיים מחאות  ברחובות הסמוכים לביתו של היועמ"ש לממשלה, המחאות תתקיימנה בכיכר גורן. על אף האמור, ניתן לקיים מחאה שקטה של עד חמישה אנשים ברחוב מייזנר פינת בן גוריון".

ההפגנה ה-142 בפתח תקווה (צילום: יעל לפיד ואמיר בן-דוד)
ההפגנה ה-142 בפתח תקווה (צילום: יעל לפיד ואמיר בן-דוד)

עו"ד קסלר הודיעה למפגינים על הכוונה לעתור השבוע לבג"צ נגד הנחיות המשטרה, שהוצאו לטענת המפגינים ללא סמכות, וחורגות מההנחיות שנקבעו בפסקי דין של בית המשפט העליון שדנו בעתירות קודמות. עו"ד דניאל חקלאי, שדיבר אחרי קסלר, אמר למפגינים: "התפקיד שלנו לשמור על משטרת ישראל, שלא תהיה משטרה של דיקטטורה אלא משטרה ששומרת על האזרחים ועל שלטון החוק".

עו"ד דניאל חקלאי: "התפקיד שלנו לשמור על משטרת ישראל, שלא תהיה משטרה של דיקטטורה אלא משטרה ששומרת על האזרחים ועל שלטון החוק"

אהוד ברק הגיע לכיכר גורן מלווה בניצן הורוביץ, יו"ר המחנה הדמוקרטי, במוסי רז, ערן עציון ופעילים נוספים של המפלגה. ברק פרסם ביום שישי פוסט בפייסבוק שבו כתב, בין השאר, "ארדן, פתח תקווה זה לא אום אל חיראן, לאזרחים מותר להפגין" – הצליח לקומם נגדו מחדש את חברי הכנסת הערבים, ואז נאלץ להתפתל ולהסביר: "באום אל חיראן טוייחה החקירה, לא ניתן שזה יקרה שוב. ניצול אי הבנה לחרחור ריב בין יהודים לערבים – זה לא שותפות. זה המשך שיתוף הפעולה הבזוי עם נתניהו".

אהוד ברק בהפגנה ה-142 בפתח תקווה (צילום: יעל לפיד ואמיר בן-דוד)
אהוד ברק בהפגנה ה-142 בפתח תקווה (צילום: יעל לפיד ואמיר בן-דוד)

הערב ברק יצא לסיבוב לחיצות ידיים וצילומי סלפי בין המפגינים. "לא באנו לנאום פה", אמר לי הורוביץ, "המפגינים מעדיפים שלהפגנות לא יהיה אופי פוליטי ואנחנו מכבדים את זה. באנו להביע תמיכה".

דקות מאוחר יותר קראו לברק והורוביץ מהבמה ("ראש הממשלה לשעבר ברק פה ואנחנו מבקשים שיעלה ויברך אותנו"), אבל התברר ששניהם כבר עזבו את המקום והמשיכו הלאה.

עוד 489 מילים ו-2 תגובות
ד"ר יעקב רוזנפלד ב-1946 עם חיילי צבא השחרור העממי ששומרים על ביטחונו במהלך מלחמת האזרחים עם הקוומניטנג (צילום: באדיבות המכון האוסטרי לחקר סין ודרום-מזרח אסיה)
באדיבות המכון האוסטרי לחקר סין ודרום-מזרח אסיה
סיפורו של ניצול השואה שהקים את מערכת הרפואה הסינית

"הרופא הענק עם האף הגדול"

ד"ר יעקב רוזנפלד מת ונקבר בישראל מבלי להותיר כאן חותם, אך הוא שינה לעד את פניה של הרפואה הסינית, ושגריר סין עולה לקברו בכל שנה ● "הוא היה רופא וחייל גדול, שהציל חיים רבים במסגרת שירותו בצבא סין" ● בזמן שהסינים משגרים רמזים מאיימים להונג קונג, הם מבקשים להעלות את דמותו על נס, ולהציג פנים אחרות של מדינתם

עוד 815 מילים

מאות הפגינו בפתח תקוה: "נתניהו למעשיהו"

ברק הגיע להפגנה ה-142 בככר גורן: "זו לא דמוקרטיה" ● אמיר אוחנה למפגינים: "הגבלות המשטרה מאוזנות" ● עמיר פרץ: "בהוראה מבלפור מרסקים את הדמוקרטיה" ● איימן עודה תקף את ברק שהישווה את הפגנות פ"ת לאום אל חיראן ● ישראל כץ הכחיש שנתניהו ביטל את נסיעתו לברזיל, וטען שמניעת הכניסה של חברות הקונגרס לא קשורה ללחץ של טראמפ

  • עו"ד דניאל חקלאי בהפגנה היום (צילום: רועי אלימה / פלאש 90)
    רועי אלימה / פלאש 90
  • ברק בהפגנה בפתח תקוה, הערב (צילום: רועי אלימה / פלאש 90)
    רועי אלימה / פלאש 90
  • מפגינים בככר גורן, הערב (צילום: רועי אלימה / פלאש 90)
    רועי אלימה / פלאש 90
  • מפגינים בפתח תקוה, הערב (צילום: רועי אלימה / פלאש 90)
    רועי אלימה / פלאש 90
  • מפגינים בפתח תקוה, הערב (צילום: רועי אלימה / פלאש 90)
    רועי אלימה / פלאש 90
עוד 30 עדכונים
צבר מצוי נגוע בכנימה (צילום: באדיבות פרופ' צביקה מנדל ממינהל המחקר החקלאי מרכז וולקני))
באדיבות פרופ' צביקה מנדל ממינהל המחקר החקלאי מרכז וולקני)

הבננות לא לבד כנימה קטלנית מאיימת להשמיד את הסברסים

דרמה בגבול הצפון: חוקרים ממכון וולקני ייבאו שני מינים של טורפי חרקים שניזונים מהכנימה המזיקה ● אלפי מושיות מקסיקניות כבר שוחררו בגליל, ולאחרונה הצטרפו אליהן נחילי זבובים מקסיקניים ● "אנחנו בעיצומו של התהליך, אז זה קצת כאוטי, אבל יש סיבה לתקווה" ● ובלבנון, שם גם נפגעים שיחי הצבר, מאשימים את ישראל

עוד 886 מילים
אילוסטרציה (צילום: istockphoto)
istockphoto

בריאות מי שמנמן של סבתא

פרופ' מארי רודולף (68) הצליחה להפחית את השמנת היתר בקרב ילדים בבריטניה ● אחרי שעלתה לישראל, היא חולמת לעשות כאן את אותו הדבר, בדגש על עזרה לאוכלוסיות מוחלשות ● בין לבין היא מטפלת בנכדים התאומים שלה, ואין שום סיכוי שהיא תיתן להם שוקולד ● ראיון

עוד 1,417 מילים
אוצר מילים
מושגי יסוד להבנת המציאות הישראלית
גֵּירוּשׁ

דווקא אלו שבדרך כלל מתרעמים - ובצדק - נגד השימוש המניפולטיבי המקומם של נתניהו והימין בחרדות השואה, עשו בדיוק את אותו הדבר השבוע במסגרת המאבק בגירושם של העובדת הזרה ובנה ● כאילו אי אפשר יותר להתווכח בישראל על משהו, בלי להגיע תוך דקות לבירקנאו

עוד 1,072 מילים

בעקבות כתב האישום: השר חיים כץ הגיש את התפטרותו

כץ במכתב ההתפטרות: "הניסיון להטיל דופי בניקיון כפי הוא חסר יסוד ונועד לכישלון" ● על אף האישור שניתן לה, חברת הקונגרס טאליב הודיעה כי "ביקור בישראל תחת התנאים שהוצבו נוגד את ערכיי", דרעי: "פרובקציה. שנאתה לישראל גוברת על אהבתה לסבתה"

חיים כץ (צילום: פלאש 90)
פלאש 90
חיים כץ
עוד 18 עדכונים

חודש לבחירות כיצד הפך נתניהו את עצמו לאימפריה

בזמן שגנץ מותקף על עילגותו ועל האנמיות שבה מתנהל קמפיין כחול-לבן, ראש הממשלה ממשיך להתעלם מרעשי הרקע ולבנות את עצמו כדמות גדולה מהחיים ● אבל בכיר בליכוד מדווח על דאגה אמיתית במפלגת השלטון: "המצב כרגע מבחינתנו לא טוב" ● פרשנות

בנימין נתניהו (צילום: מרים אלסטר/פלאש90)
מרים אלסטר/פלאש90
בנימין נתניהו

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 954 מילים
מימין: בנימין נתניהו, בני גנץ ואהוד ברק, ארכיון (צילום: Yossi Zeliger/FLASH90)
Yossi Zeliger/FLASH90
ההסבר המפתיע לשוויון ההיסטורי בין הימין לשמאל:

הישראלים "נולדים ימניים" - אבל מתים שמאלנים

הדמוגרף סרג'יו דה לה-פרגולה מסביר את היציבות ביחסי הכוחות של הגושים הגדולים בבחירות בישראל מאז שנות ה-70: "הישראלים ש'נולדים ימניים' מתקדמים, מתבססים ונעשים שמאלנים יותר - וזה מתקזז עם הילודה הגבוהה בציבור הימני ועם העלייה הימנית" ● ראיון

עוד 1,196 מילים ו-1 תגובות

"אם בית החולים הדסה היה חברה בורסאית, בחיים לא הייתי משקיעה בו"

מעקב זמן ישראל חברת דירקטוריון לשעבר בנשות הדסה: "אם זמן ישראל היה מצטט אותי בתחקיר על ביה"ח, ייתכן שהיה מגיע למסקנות הרבה יותר נחרצות" ● "אולי פעמוני האזהרה יתחילו לצלצל סוף סוף"

זאב רוטשטיין (צילום: by Hadas Parush/Flash90)
by Hadas Parush/Flash90
זאב רוטשטיין
עוד 946 מילים
סגירה