"המהפכה ההלכתית הרדיקלית בישראל הייתה מחשמלת, מתנה לנערה שהייתי אז". לפני שנשבר החלום, נסחפה הודיה, ישראלית יהודייה שהיגרה לארה"ב, בגלי המהפכה ההלכתית הרדיקלית שהתרחשה בישראל אחרי הבחירות של 2027. את סיפורה גוללה בספרה המצליח "המסע מארץ ההלכה" (פראפרזה מקומית בדיונית לראיון של גילי איזיקוביץ ב"גלריה" ב"הארץ" עם רויא חקאקיאן, איראנית יהודייה שהיגרה לארה"ב אחרי המהפכה החומייניסטית).

ב–2032, חמש שנים אחרי המהפכה, עלה בידי הודיה והוריה לעזוב סוף סוף את ישראל. לעזיבה קדמו כמה שנים איומות, שנים "אורווליאניות", כפי שהיא עצמה מגדירה אותן. ממרום 18 שנותיה דאז, ראתה את ירושלים וישראל גוועות, ונשמדות: הקמפוסים והאוניברסיטאות שלהן הפכו לישיבות ולבתי מדרש, ההלכה נוסח בית שמאי הפכה למערכת החוק בישראל, בית דין רבני החליף את בית המשפט העליון, תיאטראות ואולמות קונצרטים נסגרו, הדרת והפרדת נשים הפכו שכיחות במרחב הציבורי, חנויות הספרים הציגו רק טקסטים דתיים ובבתי הכנסת עמדו אנשים שעות בחלוקת מוצרי מזון בסיסיים אינסופית.

ממרום 18 שנותיה דאז, ראתה הודיה את ירושלים וישראל גוועות: הקמפוסים והאוניברסיטאות הפכו לישיבות ולבתי מדרש, ההלכה נוסח בית שמאי הפכה למערכת החוק בישראל, ביה"ד רבני החליף את ביהמ"ש העליון

כדי "לטהר את העיר והארץ", בני דמות האייתולות, בצלאל סמוטריץ, איתמר בן-גביר וחבר מרעיהם שעלו לשלטון, הכריזו על מלחמת קודש נגד כל מי שלא נצמד לרעיונות המהפכה ההלכתית בנוסח הכהניסטי: גברים בלבוש שנתפס כלא הולם נעצרו וכך גם נשים מאופרות, או שלבושן אינו צנוע, או שקווצת שיער הציצה אל מחוץ לכיסוי הראש שלהן.

תקנה חדשה כפתה על בעלי עסקים לא יהודיים לתלות שלט בחלונות הראווה שלהם "את החנות מנהל אדם שאינו יהודי". חולים ונשים לאחר לידה דחו טיפול רפואי שניתן היה להגיש להם, אם מי שבא או באה לטפל בהן לא היה יהודי.

דרך חתחתים, מלאה אלתור, שוחד ועבירה על החוק, המתינה למי שביקשו לעזוב את ישראל. הוריה של הודיה ניסו לחדש את דרכונם והדרכון הקיים הוחרם. אחרי תקופת לך ושוב שיחד אביה את אחד מעובדי המשרד כך שטופס הבקשה שונה. במקום מוצא יהודי, נכתב "ארמני". אחר כך שאל אביה את זהותו של מכר ארמני ובתמורה הותיר לו את כל רכושם. הודיה ואמה עזבו בטיסה מישראל לארמניה, בהתאם לדרכונים שלהן, ואחרי זמן לארה"ב.

בספרה "המסע מארץ ההלכה", מספרת הודיה לא רק על המהפכה ההלכתית הרדיקלית של הרבנים והפוליטיקאים הכהניסטים, אלא גם על מה שקדם לה. כתיבתה מלאה פרטים ותיאורים שהיא הופכת באמצעותם את המהפכה לברורה ומובנת. מהרגעים שבישרו את בואה של המהפכה, עבור בתחושת ההתעלות העממית שעל גליה היא נישאה, ועד ההתפכחות הכואבת והבריחה, חוויותיה של הודיה כנערה הופכות בספרה לעדות היסטורית מרתקת.

כדי "לטהר את העיר והארץ", בני דמות האייתולות, בצלאל סמוטריץ, איתמר בן-גביר וחבר מרעיהם שעלו לשלטון, הכריזו על מלחמת קודש נגד כל מי שלא נצמד לרעיונות המהפכה ההלכתית בנוסח הכהניסטי

הודיה מספרת כי, "2027 הייתה רגע בזמן. הוא השפיע ואולי הכריע על דור. אני מוצאת שכשאני בסביבת אנשים שחוו את זה והם בני גילי פחות או יותר, יש לנו קשר חזק מאוד וכמעט לא מדובר. אנחנו לא זקוקים להרבה כדי לחוש אחד את השני כמו אחים. ככל שאני חושבת על מה זה אומר להשתייך למדינה, כך אני מבינה שאולי לפני מאה שנים זה היה קשור לתא שטח גיאוגרפי כלשהו, אבל בימינו זה הרבה פחות קשור למקום והרבה יותר לנרטיב משותף. במקרה שלי, אולי לניסיון בסוג זהה של סבל, ניסיון משותף שעיצב אותנו, ערכים משותפים. זו ישראל עבורי הרבה יותר מהמקום הגיאוגרפי ישראל.

"נדמה לי שזאת חוויה משותפת למי שעזבו את ישראל. בכל פעם שאני פוגשת ביוצאי ישראל, נדמה לי שהם סוחבים איזה עול עליהם, כאילו שטביעת האצבע של ישראל עדיין עמוקה אצלם. ישראל טבועה עמוקות בי בכל מיצג של תרבות ומסורת ויש משהו עמוק יותר בחוויה שלי ושל בני הדור שלי.

"מי מאתנו שהיו שם וחוו את המהפכה ההלכתית הרדיקלית, את החיים בישראל שלפני ואת זמן המהפכה ממש, כולנו חולקים חוויית יסוד נוספת והיא היותנו מושקעים במהפכה.

"אני, כמו הרבה מתלמידי הישיבות, המכינות הצבאיות ותלמידות האולפנות, הייתי כזאת, מישהי שהייתה מודעת וחשה בכל לבה שמשהו אדיר קורה ורציתי להבין. הייתי ילדה צעירה אבל נדבקתי בהתלהבות, השתכרתי מהמהפכה, רציתי להיות חלק ממנה.

אני, כמו הרבה מתלמידי הישיבות, המכינות הצבאיות ותלמידות האולפנות, הייתי כזאת, מישהי שהייתה מודעת וחשה בכל לבה שמשהו אדיר קורה. נדבקתי בהתלהבות, השתכרתי מהמהפכה, רציתי להיות חלק

"מה שאני מנסה להגיד הוא שעבור דור מסוים, החוויה של המהפכה היא גדולה מההשתייכות למדינה. באופן עמוק, התקופה שלפני המהפכה עצמה, התקופה שמיד אחריה וההתפכחות, כל אלו שינו אותנו באופן עמוק ובה בעת זו עדיין אניגמה. דרמה לא פתורה. שנים אחר כך זו עדיין מהומה, באופן אישי עבורי ועבור ישראל, שהיא עדיין מקום שנמצא במצב איום, הגרוע ביותר אי פעם.

"הדור שהיה אז, בייחוד הדור שהשתתף, מרגיש מושקע, אחראי ובאופן מתמיד עסוק בשאלה הקיומית הזאת, איך זה קרה? מה קרה? מה השתנה? הניסיון להבין איך היינו כולנו ביחד ואז איך הכל התפרק מבלי שנוכל לאחות — כך אני מרגישה את חווית המהפכה ההלכתית הרדיקלית הישראלית".

הודיה נולדה בירושלים כצעירת הילדים במשפחה. אביה היה מורה ומשורר והיא עצמה הצטיינה בלימודים וניבאו לה עתיד של סופרת או משוררת, עד שהגיעה המהפכה והאיבה כלפי אזרחים שאינם חיים לפי ההלכה בגרסתה המחמירה, מהפכה שהפכה מוחשית ופגעה ביכולת לנהל חיים תקינים.

בספר, שתחילתו בילדותה של הודיה וסופו ב-2032, חמש שנים אחרי המהפכה, היא מתארת חיים בישראל שהייתה אז דמוקרטית ולא דתית, חיי קהילה ומשפחה מלאי חיבה, שהולכים והופכים לחיי שנאה עזה שתדלקה ועליה התגשמה המהפכה.

חיים מלהיבים ומלאי אפשרויות וציפייה, שסחפו, חטפו את הצעירים והצעירות, בעיקר את לומדי הישיבות והמכינות הצבאיות ואת תלמידות האולפנות, ושינו אותם באותו הזמן. מעין קרנבל אזרחי ואקסטזת המונים.

"אז, כנערה, לא חשבתי על זה במושגים האלו. נסחפתי אחרי המראות, אחרי ההמונים ברחובות שהיו קולניים, לא מרוסנים, מרדניים, איזה ילד לא היה נסחף? אלפי אנשים ברחובות, באחדות עצומה, זה היה מחשמל.

בספר, שתחילתו בילדותה של הודיה וסופו ב-2032, חמש שנים אחרי המהפכה, היא מתארת חיים בישראל שהייתה אז דמוקרטית ולא דתית, חיי קהילה ומשפחה מלאי חיבה, שהולכים והופכים לחיי שנאה עזה

"אני מרחמת על אנשים שמספרים שהם לא טיפוסים פוליטיים, כי אין להם מושג כמה אנרגטי, מלהיב ומחשמל יכול להיות לקחת חלק בשינוי, לדרוש אותו ולקבל, במיוחד בגיל ההתבגרות, כשאת עסוקה בעצמך, בחייך, בבעיות שלך, ב'איסור נגיעה', ומשהו כל כך גדול קורה ומזכיר לך שיש דברים אדירים וסוחפים מחייך הקטנים. זו מתנה לכל ילד או נערה או מבוגר, דרך למצוא משמעות ולחשוב על העולם.

"אני יודעת שזאת לא דרך מקובלת לחשוב על המהפכה, אבל זו התחושה החזקה שנחרטה אצלי: משהו עצום קורה, הוא נותן הכוונה לחיים ותחושה של טעם לחיים, של אצילות. בראייה לאחור אני חושבת שאמנם לא הייתי מודעת לכך בזמנו, אבל זו הייתה דרך עבור מי שהשתייכו לקהילה היהודית הדתית והחרדית להבטיח שייכות.

"אם היית שולי כל הזמן זו הייתה הזמנה אפשרית להשתתף במטרה גדולה. כל מה שהיית צריך לעשות זה להאמין במטרה. המהפכה הציעה אפשרות להשתייך ודמי המנוי היו האמונה במטרה. משום כך עבור הצעירים והצעירות הדתיים והחרדים, המהפכה הייתה מפתה".

ומעניין כמה מהר הדברים השתנו.

קשה להבין שהשנים הקשות ביותר של ישראל אחרי המהפכה היו השנים הראשונות. היה צריך להתמודד עם שורה של אסונות: חוסר היציבות שבא בעקבות המהפכה, המאבק של הרבנים "לטהר" את האוניברסיטאות ובתי הספר, להביא למהפכה תרבותית, כך שהתיאטראות ומוסדות התרבות ומקומות הבילוי נסגרו. הייתה החמרה של האידיאולוגיה, רדיקליזציה והקצנה שקרו ושממשיכות עד היום. המהפכה הייתה חדשה וציפו שהיא תשיג הרבה. אחרי 5 שנים נדמה לי שגם האדוקים ביותר מבינים שהייתה בכך שאפתנות שאי אפשר להשיג.

אני מרחמת על אלה שמספרים שהם לא טיפוסים פוליטיים, כי אין להם מושג כמה מלהיב ומחשמל לקחת חלק בשינוי, לדרוש אותו ולקבל, במיוחד בגיל ההתבגרות, כשאת עסוקה בעצמך, בבעיות שלך, ב"איסור נגיעה"

"היינו דור מהפכני. אבל המהפכה כשלה, ישראל נהרסה, וחלק ניכר מבני הדור המהפכני הזה הפכו לפליטים בגלות. אני רואה את הרצף שהביא מכישלון המהפכה לפליטים באירופה או ארה"ב ומה שקרה לנו שם. חלקנו סבלנו אלימות, חלקנו מדיכאון, חלק מאתנו הפכו למכורים לאלכוהול או לסמים. חלקנו החליט לא להסתכל לעולם לאחור ולא לחשוב יותר על העבר".

*  *  *

כמי שבא מעולם של תהליכים, אני מרגיש שזה ממש אחד לאחד מה שעלול לקרות פה. בישראל אנו חוזים בהתפתחות של תהליכים פוליטיים/חברתיים דומים. מהרסי ישראל הדמוקרטית של מגילת העצמאות הכינו את הרקע, פעלו והקימו את עתודות הסער שלהם מאז 1967.

הם לא עלו לשלטון באוקטובר 2022, אלא עולים בתהליך מתמשך, בכל רגע מאז 1967 בו לא נמצאו מספיק ישראלים שקמו להגן על הדמוקרטיה מול אלו שחתרו להרסה ולהחליפה במדינת טליבאן הלכתית, שונאת וגזענית.

פרופ' יעקב טלמון, כמו פרופ' ישעיהו ליבוביץ, חזו ותארו מראש התפתחות של תהליכים פוליטיים/חברתיים כמעט דטרמיניסטיים בישראל שהביאו אותנו למצב הנוכחי. כדברי פרופ' טלמון במאמרו "המולדת בסכנה" ממרץ 1980:

"ואין לי הקל בספקות, שמהניסיון לשלוט במיליון ורבע ערבים בניגוד לרצונם צפויה לנו השחתה שתשים ללעג ולקלס את היפים בחלומותינו על תחייה לאומית ורוחנית; שהחתירה לקראת סיפוח השטחים לא זו בלבד שלא תספק לנו ביטחון, כי אם תתיש את כוחנו להתגונן מפני עוינותם של שכנינו והתנגדותה של חברת העמים…אנו מזמינים צרות רבות כאשר אנו מצהירים עליהם [עקרונות צרופים] ונאחזים בהם כבדברי אלוהים חיים וכך נופלים בידי קנאים פונדמנטליסטים".

הניסיון האחרון שנעשה ב-2021, של הישראלים השפויים וההגונים להצלת הדמוקרטיה הישראלית ושמירה על מוסדות החוק והשלטון, החזיק מעמד שנה מול המצור והחתירה של הימין הרדיקלי בראשות נתניהו, סמוטריץ ובן-גביר. מה שצפוי מעתה הוא הכפפת הכנסת למרות הממשלה, והרס מהיר של מערכת המשפט והמשטרה והפיכתם למוסדות השלטון.

אמנון פורטוגלי הוא חוקר תאגידים, ניאוליברליזם ואנרגיה.