לפני שנה, בהצהרה שזכתה לפרסום רחב, אמר שגריר ישראל בוושינגטון דאז, רון דרמר, כי ישראל צריכה להעדיף את תמיכת הנוצרים האוונגליסטים על פני תמיכתם של יהודי אמריקה, "ששיעורם בין מבקריה של ישראל גבוה באופן בלתי-פרופורציונלי למספרם".

לפני שנה הצהיר שגריר ישראל בוושינגטון דאז, רון דרמר, כי ישראל צריכה להעדיף את תמיכת הנוצרים האוונגליסטים על פני תמיכת יהודי אמריקה, "ששיעורם בין מבקריה של ישראל גבוה באופן בלתי-פרופורציונלי למספרם"

הרשמו עכשיו לניוזלטר היומי

דרמר הגדיר את התמיכה האוונגליסטית "נלהבת וחד-משמעית". אולם הולכות ומצטברות שאלות לגבי הרמה שבה התמיכה האוונגליסטית היא אכן מוצקה וחד-משמעית.

שגריר ישראל בוושינגטון לשעבר רון דרמר: ישראל צריכה להשקיע יותר בנוצרים אוונגליסטים מאשר ביהודי ארה"ב. 25 אחוז מארה"ב זה אוונגליסטים. יהודי ארה"ב יותר ביקורתיים כלפי ישראל מאשר האוונגליסטים

— Barak Ravid (@BarakRavid) May 9, 2021

סקר חדש מטעמה של אוניברסיטת צפון קרוליינה מצא כי התמיכה בישראל בקרב אוונגליסטים צעירים ירדה משיעור של 75% בשנת 2018 ל-34% ב-2021. ירידה זו היתה חלק ממגמה מתמשכת שהחלה כבר ב-2015, על פי מחקר של אוניברסיטת מרילנד.

יתר על כן, עמדות מסוימות של הברית האוונגליסטית העולמית (World Evangelical Alliance – WEA), שבמסגרתה מאוגדות כנסיות אוונגליסטיות מכל רחבי העולם, תיחשבנה לאנטי-ישראליות על ידי רוב הישראלים.

לדעתי, משקיפים רבים, בהם גם פוליטיקאים, אינן מבינים את אופיו של היחס הנוצרי ליהודים ולישראל. השקפתם נוטה ללקות בסטראוטיפים ובדעות קדומות החלות באופן טיפוסי על קבוצות דתיות. אוכלוסיות מסוג זה, במיוחד אלה המתוייגות על ידי אנשים חילונים, בעלי השכלה, בתור "פונדמנטליסטיות" נחשבות לבלתי-רציונליות, נוקשות ודוגמטיות – ואין אפשרות להזיז אותן מדעותיהן, לא על ידי ראיות אמפיריות ולא על ידי טיעונים רציונליים.

התמיכה האוונגליסטית בישראל נחשבת לחד-משמעית ובת קיימא בדיוק משום שהיא נשענת על יסודות דוגמטיים ובלתי-רציונליים אלה. אך הירידה בתמיכה בקרב אוונגליסטים אמריקאיים צעירים יותר, כמו גם אצל ה-WEA, מוכיחה כי הבנה זו של התמיכה האוונגליסטית בישראל היא שגויה. אם ברצוננו לשמור על התמיכה האוונגליסטית עלינו להציע המשגה שונה, הולמת יותר, של תמיכה זו. על בסיס זה נוכל להגדיר ולנסח מדיניות נאותה יותר.

התמיכה האוונגליסטית בישראל נחשבת חד-משמעית ובת קיימא כי היא נשענת על יסודות דוגמטיים ואי רציונליים. אך הירידה בתמיכה בקרב אוונגליסטים אמריקאיים צעירים יותר, מוכיחה שהבנתה שגויה

הבסיס, גם לתמיכה הנוצרית וגם לגישות הנוצריות האנטי-ישראליות, הינו היחס האמביוולנטי שליהדות ולנצרות יש זו כלפי זו. אמביוולנטיות זו מפעפעת אל כולם – גם אל האנטישמים ומתנגדי ישראל, וגם לקבוצות פרו-יהודיות ופרו-ישראליות.

מקורה של אמביוולנטיות זו נובע מכך ששורשי הנצרות נמצאים ביהדות, וללא יהדות לא הייתה נצרות, אבל יחד עם זאת, הנצרות מחליפה את היהדות ו"מגשימה" אותה. הנצרות קשורה בטבורה אל היהדות, ואף על פי כן היא מתחרה ביהדות. כתוצאה מאמביוולנטיות זו, כל עמדה הננקטת על ידי נוצרים כלפי יהודים וכלפי מדינת ישראל היא בלתי-יציבה מעצם טיבעה.

מעבר לבסיס זה, שהוא כאמור אמביוולנטי ובלתי-יציב מעצם טיבעו, התמיכה האוונגליסטית בישראל רחוקה מלהיות עשויה מקשה אחת. ניתן לחלקה לפחות לשתי קבוצות:

1. אלה שתמיכתם מתבססת בראש ובראשונה על נרטיבים של "אחרית הימים", המועברים בעיקר על ידי התרבות הנוצרית הפופולרית.
2. אלה שתמיכתם נשענת על חשיבה מחדש מהותית לגבי היחס הנוצרי ליהודים. תמיכתה של הקבוצה הראשונה הינה "רכה", בעוד שתמיכת הקבוצה השנייה – המהווה מיעוט (אולי עד כ-20% מאוכלוסיית האוונגליסטים) – נראית כיציבה ומוצקה יותר.

העמדה ה"רכה" מתבססת על נרטיב של "תורת העידנים" (המחלק את היסטוריית העולם והאנושות לשבעה עידנים, Pre-Millenial Dispensationalism), המעניק ליהודים תפקיד חשוב בנרטיבים הנוצריים של "אחריות הימים" ושל "הביאה השנייה" (של ישוע המשיח). כחלק מדרמה אסכטולוגית זו, באחרית הימים שבים היהודים אל מולדתם העתיקה, אך רובם ממירים את דתם לנצרות או שהם נהרגים.

מקור האמביוולנטיות נובע מכך ששורשי הנצרות נמצאים ביהדות, וללא יהדות לא הייתה נצרות, אך עם זאת, הנצרות מחליפה את היהדות ו"מגשימה" אותה. הנצרות קשורה בטבורה ליהדות אך מתחרה בה

נרטיב זו מקבל את הגישה הנוצרית המסורתית כלפי יהודים, שאפיינה את רובו של העולם הנוצרי במשך מאות רבות של שנים: היהודים דחו את ישוע הנוצרי, ולכן הם איבדו את ברכתו של אלוהים, השייכת עתה לישוע ולכנסייתו. חלק מהיהודים ישיגו מחדש את ברכת האל כאשר יקבלו – באחרת הימים – את ישוע כמשיח.

אף שנרטיב תורת העידנים הומצא רק במאה ה-19, הוא נפוץ מאוד בתרבות האוונגליסטית הפופולרית, ומהווה בסיס לספרים, סרטים ותוכניות טלוויזיה. בשל כך, אוונגליסטים רבים תומכים בישראל ובציונות בתור חלק מהנרטיב המוכר של אחרית הימים.

תמיכה זו משתלבת היטב עם ערכים חברתיים שמרניים, דוגמת הלאומיות. אולם תמיכה זו איננה מבוססת על אמונות נוצריות בסיסיות. כאשר היא מעומתת עם נרטיבים אלטרנטיביים משכנעים, כמו הנרטיב הפלסטיני למשל, היא עשויה להינטש. במצב כזה, האוונגליסטים האנטי-ישראליים יפרשו מחדש את העמדה הנוצרית כלפי ישראל. היהודים ומדינת ישראל עלולים לחזור אל התפקיד השלילי שניתן להם בהשקפה המסורתית, הרואה את היהודים כמי שדחו את ישוע. דומה שתזוזה כזו בעמדה מתרחשת כעת בקרב אוונגליסטים צעירים וכן ב-WEA.

בד בבד קיימת רמה של תמיכה אוונגליסטית בישראל ובעם היהודי, הקשורה לחשיבה מחדש לגבי הגישות הנוצריות הבסיסית כלפי יהודים. רמה זו מיוצגת על ידי מספר ארגונים אוונגליסטיים המתמסרים לתמיכה בישראל, כגון כנסיית כנפי נשרים (Eagles Wings Ministry), ו"נוצרים מאוחדים למען ישראל" (Christians United for Israel).

ארגונים אלה והחברים בהם נוטים לשלול את מה שהם מכנים "התיאולוגיה של ההחלפה", כלומר הטיעון כי העם היהודי הוחלף על ידי הכנסייה, הממלאת כיום את מקומו של עם ישראל בתור מקבלי ברכתו של האל. לדעתם, היהודים, "ישראל שבבשר", הם עדיין העם הנבחר הזוכה לברכת אלוהים, כך שגם ההבטחה שניתנה לאברהם אבינו, "אֲבָרְכָה מְבָרְכֵיךָ" (בראשית י"ב, ג') עדיין מתייחסת אל העם היהודי ואל מדינת ישראל.

נרטיב תורת העידנים מקבל את הגישה הנוצרית המסורתית כלפי יהודים, שאפיינה את רוב העולם הנוצרי במשך מאות שנים: היהודים דחו את ישוע הנוצרי, ולכן איבדו את ברכת אלוהים, השייכת עתה לישוע ולכנסייתו

ארגונים מסוג זה אומרים כי אין הן מעסיקים עצמם בנושא המרתם של היהודים לנצרות. הם טוענים כי תמיכה בישראל היא רצונו של אלוהים, בין שהיהודים ימירו את דתם לנצרות ובין שלא. גישה זו מהווה שינוי משמעותי בתיאולוגיה הנוצרית הבסיסית. דומה שמחויבותם של ארגונים אלה לתמיכה בישראל הינה עמוקה ויציבה יותר מאשר התמיכה האוונגליסטית ה"רכה" בישראל, הנפוצה יותר. מנקודת ראות תיאולוגית, קבוצות אלה מהוות מיעוט בקרב האוונגליסטים.

ההזדהות של נוצרים אוונגליסטיים עם הציונות ותמיכתם בישראל הן תופעה רב-שכבתית. ההפרדה בין השכבות השונות חיונית לצורך עיצוב מדיניות אפקטיבית. אין לראות את התמיכה האוונגליסטית בישראל כמובנת מאליה; יש להזין ולטפח אותה.

ד"ר שלמה פישר הוא עמית בכיר במכון למדיניות העם היהודי ועמית במכון שחרית. תחומי המחקר שלו הם בצומת שבין דת, פוליטיקה ומעמד וכן בקשר שבין דת, דמוקרטיה ואזרחות בחינוך. לימד סוציולוגיה בבית הספר לחינוך באוניברסיטה העברית ובאוניברסיטאות נוספות, פרסם מחקרים רבים אודות הציונות הדתית ותנועת ש"ס ועבד כ-30 שנה בשדה החינוך. הוא בין המייסדים והמנהלים של יסודות – המרכז לליבון ענייני תורה ומדינה, המתמקד בחינוך לדמוקרטיה בחינוך הממלכתי-דתי. (צילום: מכון שחרית)