מי המדינה שיש לה רק מה להפסיד מהפגישה המשולשת בטהראן?

נשיא רוסיה ולדימיר פוטין, ונשיא איראן חסן רוחאני (צילום: Alexei Druzhinin, Sputnik, Kremlin Pool Photo via AP)
Alexei Druzhinin, Sputnik, Kremlin Pool Photo via AP
נשיא רוסיה ולדימיר פוטין, ונשיא איראן חסן רוחאני

ולדימיר פוטין נוסע לביקור בטהראן. הוא ייפגש שם עם נשיא איראן, אבראהים ראיסי. גם נשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן, יהיה שם. השלושה אמורים לדון בעיקר בנושא סוריה.

לא ברור על מה הם אמורים לדון בהקשר הסורי, אם כי אפשר להניח ששלוש המדינות שלהן שותפות למאמץ יחסי הציבור של בשאר אל-אסד, על פיו תמה המלחמה וסוריה נכונה בידיו.

פוטין נוסע לביקור בטהראן. הוא ייפגש שם עם נשיא איראן ראיסי. גם נשיא טורקיה ארדואן, יהיה שם והם אמורים לדון בעיקר בנושא סוריה. אפשר להניח שמדינותיהם שותפות למאמץ היח"צ של אסד

היועץ לביטחון לאומי של ארה"ב, ג'ייק סאליבן, מסר בתדרוך לעיתונאים שאיראן מתכוונת לצייד את רוסיה בכמה מאות כטב"מים מתאבדים, שיופעלו ודאי בחזית האוקראינית.

העיתונאים בישראל עטו על האמירה הזו כמוצאי שלל רב. "אם כך", הם קובעים, "אם איראן בחרה לתמוך ברוסיה, עכשיו הזמן לתבוע מהנשיא ג'ו ביידן בביקורות כאן שימשיך להוקיע את איראן ולפעול לפליטתה מכל המסגרות הבינלאומיות! הרי ישראל עומדת לצד 'הטובים' בסיפור הזה!". האם זה המצב?

זוהי בסך הכל הנסיעה השנייה של פוטין מחוץ לרוסיה מאז החל במלחמה הרצחנית שלו נגד אוקראינה בפברואר השנה. הקשר בין רוסיה לאיראן ארוך וסבוך.

איראן הייתה יעד אטרקטיבי ומתגמל להשפעה רוסית עוד במאה השמונה עשרה. אחרי היווצרה של בריה"מ, הגבול היבשתי הארוך בין המדינות איים באופן מוחשי על שלטון המלכים לבית פהלווי במאה ה-20. המפלגה הקומוניסטית האיראנית היתה הגדולה ביותר במזרח התיכון. כשמוחמד רזא שאה פהלווי חלם על הדחתו בלילות, הוא לא פחד מהדתיים. היה לו ברור שהאיום הקיומי על שלטונו יגיע מהקומוניסטים. שיתוף הפעולה של האיראנים והרוסים בסוריה איננו מובן מאליו כלל וכלל.

גם היחסים בסוריה עצמה אינם בהכרח מן המשופרים. האיראנים והרוסים מסוגלים להסכים על גבולות גזרה ולעתים גם לעבוד באופן משותף, אבל החשדנות והעוינות שוררות במלוא העוז גם במדינת הכלאיים האסדית.

גם היחסים בסוריה עצמה אינם מן המשופרים. האיראנים והרוסים מסוגלים להסכים על גבולות גזרה ולעתים גם לעבוד בשיתוף, אבל החשדנות והעוינות שוררות במלוא העוז גם במדינת הכלאיים האסדית

לרוסים יש אינטרסים ברורים בסוריה – נמלים בים התיכון. מבחינתם, בשאר אל-אסד עובד בשבילם. לאיראנים יש אינטרסים אחרים. הם לא מחפשים שלטון אלא השפעה ותמיכה של הנוכחות האזורית שלהם.

אלו שיטות והגיונות פעולה אחרים לגמרי שגם מתנגשים לעתים לא רחוקות. טורקיה, השותפה השלישית למשולש הזה, מאיימת גם על האיראנים וגם על הרוסים.

לארדואן יש נוכחות ומהלכים במרחבי ההשפעה של שתי המדינות. יש לו גם עניין אמיתי במתרחש מסוריה, גם מול הפליטים המאיימים כל העת להציף את טורקיה וגם מול הכוחות הכורדיים שממשיכים להילחם באסד ואולי רואים בעיני רוחם שיתוף פעולה עם אחיהם בטורקיה, במלחמה נגד ארדואן.

כל זה כדי לומר שפוטין איננו נוסע לטהראן כשהוא שמח וטוב לב. גם האיראנים, מצדם, לא ששים לקבל אותו. כלל לא ברור אם על הפרק אכן עומדת עסקת כטב"מים. סביר יותר להניח בשלב זה שהאיראנים מנפנפים באפשרות לעסקה עם רוסיה כדי לעורר לפעולה את ארה"ב של ביידן, ובמיוחד את אירופה, בדרך לחזרה אל הסכם הגרעין (ה-JCPOA).

באיראן מתנהל ויכוח ציבורי לגבי העמדה הראויה לרפובליקה האסלאמית בסוגיה האוקראינית. הגורמים המהפכניים, הנחשבים לשמרנים יותר ולכאלו שמבקשים לאמץ עמדה עוינת ביחס לעולם בכלל, קוראים לתמוך ברוסיה נגד "התוקפנות המערבית". מולם עומדים יריביהם הרפובליקאים, אלה שמאמינים בצורך לשתף פעולה עם המערב והעולם. הם, שמבקשים גם לרסן את השפעת משמרות המהפכה על מדיניות הפנים והחוץ באיראן, קוראים לתמוך באוקראינה.

לא ברור אם על הפרק אכן עומדת עסקת כטב"מים. סביר יותר שהאיראנים מנפנפים באפשרות לעסקה עם רוסיה כדי לעורר לפעולה את ארה"ב של ביידן, ובמיוחד את אירופה, בדרך לחזרה להסכם הגרעין

פגישתו של פוטין היא עם הנשיא ראיסי, לא עם המנהיג העליון חמנהאי. זה לא מקרי. איראן משדרת בכך את היות הפגישה אירוע בעל השפעה מוגבלת על מדיניותה שלה.

גם לרוסים וגם לאיראנים יש, אולי, משהו להרוויח מן הפגישה המשולשת בטהראן אבל יש להם גם הרבה להפסיד. אבל האם יש מדינה המושפעת מן הפגישה הזו שרק מפסידה?

את התפקיד הייחודי הזה ממלאת מדינת ישראל. כבר שנים שאזרחי ישראל שומעים על הצורך לאפשר לרוסים לעשות ככל העולה על רוחם היכן שירצו, גם באוקראינה, בגלל הגישה שרוסיה מאפשרת לישראל לתקיפת מטרות איראניות בסוריה.

הרוסים, כך נרמז בקריצות אינטנסיביות, מניחים למטוסי חיל האוויר הישראלי ולחיילי קומנדו ישראלים לעשות בסוריה ככל העולה על רוחם מתוך ניסיון לבלום את ההתחזקות האיראנית במדינה.

לטובת היחסים המיוחדים הללו מתבזה ישראל כבר חודשים ארוכים בכל הנוגע לסנקציות שהוטלו על רוסיה בגלל המלחמה הרצחנית והלא-חוקית בה פתחה נגד אוקראינה.

ישראל מצהירה על תמיכה באוקראינה, אבל ישראל עדיין מפעילה טיסות לרוסיה, מאפשרת הלבנה של הון רוסי שחור, מקשה על פליטים מן המלחמה להגיע לישראל ונמנעת מהעברת נשק וסיוע צבאי לאוקראינים.

לטובת היחסים המיוחדים עם רוסיה מתבזה ישראל כבר חודשים ארוכים בכל הנוגע לסנקציות שהוטלו על רוסיה בגלל המלחמה הרצחנית והלא-חוקית בה פתחה נגד אוקראינה

בעשותה כן מרחיקה ישראל את עצמה מכל החוגים בהם היא מבקשת לקחת חלק בזכות. וכל זה, כאמור, לטובת מה? לטובת ריצוי והרגעת הקרמלין כדי שזה יאפשר את מדיניות הגיחות והפיצוצים שלא הצליחה עדיין (על פי מקורות גלויים) לשנות את המציאות באופן מהותי.

ובכל זאת, למרות כל ההתקפלויות וההתגמשויות, פוטין נוסע לטהראן. ישראל מציגה את איראן כמדינה שצריכה להיות מנודה מכל מעגל אזורי ובינלאומי. נסיעתו של "בעל ברית" חשוב וחשאי כל כך לביקור רשמי בבירת האויב הגדול ביותר של ישראל מעידה בדיוק מה חושב בעל הברית על סדר היום ועל האינטרסים של ישראל.

כשהעניינים הופכים דחופים, כשאין אפשרויות אחרות, פוטין לא רואה את ישראל ממטר. כל ההתפארויות, כל הרמיזות על חשיבות ה"ריאלפוליטיק", כולם נזרקו אל פח האשפה של ההיסטוריה.

מה אפשר ללמוד מזה? בזהירות רבה, אפשר להסיק שהמדיניות של ישראל מול סוריה, אותה מדיניות שמוצגת כהצלחה מסחררת, היא גם סוג של הצגה.

אפשר לשאול האם "המערכת" ממשיכה את המדיניות הזו משיקולים שאינם בהכרח קשורים לביטחון השוטף של אזרחי מדינת ישראל. אפשר להטיל ספק גדול בתיאורים ובהצדקות של האובססיה האיראנית של ישראל, אם היא עד כדי כך בטלה בשישים בעיני החבר הבכיר במערך ההגנתי/התקפי שלנו.

ובעיקר אפשר, וחייבים, לגנות את הבחירה הישראלית בשירקעס מול רוסיה כאשר מנגד עומדים פשעי המלחמה והרצח ההמוני שרוסיה מבצעת באוקראינה.

נסיעת "בעל ברית" חשוב לביקור רשמי בבירת האויב הגדול שלנו, מעידה שפוטין לא רואה את ישראל ממטר. כל ההתפארויות והרמיזות על חשיבות ה"ריאלפוליטיק", נזרקו לפח האשפה של ההיסטוריה

ההתייצבות לצד רוסיה מוצגת, עם הנסיעה של פוטין, כריקה וחסרת ערך. האם מישהו ייתן על כך את הדין לציבור?

דוקטור אורי גולדברג הוא מומחה לחקר איראן המודרנית ותנועות מהפכניות באסלאם השיעי. הוא כותב וחושב על אמונה, פוליטיקה, בייסבול ועוד לא מעט דברים, ומשוכנע שהכל קשור להכל. הוא מלמד בביה״ס לממשל באוניברסיטת רייכמן בקורסים שקשורים לאסלאם רדיקלי, לזהויות וליחסים בין דת ואלימות. אוהב לקרוא ולצלם תמונות של שמש מציצה ומשתקפת ולבלות עם ילדיו. רוב הזמן הוא בטוויטר.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 963 מילים
סגירה