המדינאי האמריקאי הוותיק דניס רוס מעריך כי יושב ראש הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס ידחה על הסף את תוכנית השלום של נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ.
"אני לא אופטימי", אומר רוס בראיון ל"זמן ישראל". "לדעתי, אבו מאזן הולך לדחות את היוזמה האמריקאית בלי לראות אותה כלל".
רוס היה המתווך הראשי בשיחות השלום שהתקיימו בין ישראל לבין הפלסטינים והסורים, בתפר שבין שנות התשעים של המאה הקודמת לבין שנות האלפיים.
הוא כיהן כשליח המיוחד למזרח התיכון מטעם ממשל הנשיא הדמוקרטי ביל קלינטון; היה המוציא לפועל של פסגת ואי ב-1998 בין קלינטון, בנימין נתניהו, ויאסר ערפאת; פסגת קמפ דייוויד ב-2000 (בין קלינטון, אהוד ברק וערפאת); ופסגת שפרדסטאון באותה שנה (קלינטון, ברק, ופארוק א-שרע הסורי). הידע שלו בנושא הסכסוך הישראלי-פלסטיני ונסיונות האמריקאים להביא שלום לאיזור, רב יותר משל כל אדם אחר.
גם בממשל התזזיתי של טראמפ נועצו בו בחודשים האחרונים באופן לא רשמי, בכל הנוגע לאזור שאותו הוא מכיר כאת כף ידו. למרות זאת, רוס אומר ל"זמן ישראל", שאינו יודע מה יש ב"תוכנית המאה" של טראמפ – תוכנית השלום השאפתנית של הבית הלבן, שאמורה להיות מוצגת ככל הנראה בחודש יוני.
יחד עם זאת, לרוס אין ציפיות גדולות מתוכנית השלום של טראמפ, והוא סבור כי כדי לאלץ את אבו מאזן להיכנס לשיחות, "הממשל בארה"ב זקוק למנהיגים ערבים, שיאמרו שהתוכנית האמריקנית היא תוכנית רצינית. זה לא יכול לקרות אחרי ההכרה האמריקנית בריבונות ישראל בגולן, ואחרי שבממשלת ישראל מדברים על סיפוח בגדה".
רוס מדגיש כי המחוות האמריקניות כלפי ישראל, "הכניסו את המנהיגים הערבים למגננה. עכשיו הם לא יכולים לומר שמדובר בתוכנית רצינית, מבלי שתהיה מדינה פלסטינית, שבירתה במזרח ירושלים. אילו מנהיגי מצרים, ירדן מרוקו, סעודיה והאמיריות, היו אומרים שזה רציני, לאבו מאזן היה קשה להתחמק".
בן בישראל
רוס (70) כיהן בממשלים רפובליקאים ודמוקרטים: הוא שירת בפנטגון תחת הנשיא ג'ימי קרטר; היה יועץ הנשיא רונלד רייגן למזרח התיכון במועצה לביטחון לאומי, מנהל התכנון המדיני במשרד החוץ של הנשיא ג'ורג' בוש האב; כאמור, שליח מיוחד של הנשיא קלינטון למזרח התיכון; ויועץ מיוחד לשרת החוץ הילרי קלינטון (בממשל ברק אובמה) למפרץ הפרסי ודרום מזרח אסיה. ההתמקדות שלו שם היתה בנושא האיראני.
לצד עבודתו הדיפלומטית, הוא שומר לישראל פינה חמה בלב. רוס הוא יהודי החי בוושינגטון, ואחד משלושת ילדיו חי בישראל. כיום, הוא בכיר במכון המחקר "מכון וושינגטון למזרח התיכון", ועומד בראש "המכון למדיניות העם היהודי", מכון מחקר שבסיסו בירושלים, שהוקם על ידי הסוכנות היהודית במטרה לעקוב אחר מצבו של העם היהודי.
ואם יש משהו שמדאיג אותו במיוחד, זהו שיתוף הפעולה ההדוק, לעתים עד כדי הזדהות מוחלטת, בין ממשל הנשיא טראמפ לבין ראש הממשלה בנימין נתניהו.
"חשוב שיהיו לממשלת ישראל קשרי עבודה טובים עם הממשל האמריקאי – והכוונה היא לכל ממשל – דמוקרטי או רפובליקאי", אומר רוס, "אבל אסור לממשלה להגזים ולטפח קשרים עם מפלגה אחת בלבד. כשהתארחתי בישיבת ממשלה בישראל, אמרתי לשרים, שחשוב שלכל ממשלה יהיו קשרי עבודה עם הממשל האמריקאי, והזהרתי אותם שאסור להגזים ולעבוד רק עם צד אחד".
אזהרה אישית
את הקשר בין ישראל וארצות הוא מתאר כ"קשר של אינטרסים וערכים משותפים. שתי דמוקרטיות, העומדות מול איומים דומים. מרבית האמריקאים מבינים זאת. העניין הוא, שחצי מחברי המפלגה הדמוקרטית רואים כיום את ישראל באור שונה – וזהו סיכון".
לדבריו, ההתייצבות הגורפת של ירושלים לימינו של טראמפ, עלולה לסכן את הקשר של ישראל עם יהדות ארצות הברית – וכתוצאה מכך את הקשר בין שתי המדינות: "המצב יחמיר אם לא תהיה לישראל תמיכה יהודית. למדיניות יש מחיר. נכון להיום, המחיר הוא שישראל זוכה לתמיכה של הרפובליקאים, של העצמאים ושל חצי מהדמוקרטים, כך שעדיין מדובר ברוב מובהק. אבל המגמה מדאיגה".
רוס מוסיף כי, "אם תיצרו את התחושה שהאידיאולוגיה שלכם דומה לזו של ממשל טראמפ, אתם מתנכרים לעובדה ש-75% מיהודי ארה"ב הם הגרעין הקשה של מתנגדיו. ישראל חייבת לעשות הכל כדי להגיע ללב של הדמוקרטים והיהודים הלא אורתודוקסים. כרגע יש לישראל דימוי שהיא מתעלמת מהדמוקרטים ומהיהודים הלא אורתודוקסים. כשאתם מקבלים החלטה נגד מתווה הכותל (שנועד להקל על זרמים נוספים ביהדות את הגישה לכותל, יב"ח), אתם מתנכרים ל-90% מהיהודים בארה"ב. זה צריך להפעיל אצלכם פעמון אזעקה. יש סכנה. אם תאבדו 90% מהיהודים שאינם אורתודוקסים, לא תהיה לכם תמיכה מצד הקונגרס האמריקאי. זה בטוח".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
@Shai Parnas: לא צריך להגזים. חשבנו שצריך לדווח מה יש לאדם מעורב במשך שנים – ולא משנה אם אתה מסכים איתו או לא, אי אפשר להתווכח על רמת המעורבת שלו. זה לא פרופיל או ראיון מעמיק שבא לעמת אותו עם שגיאות עבר או תפישות מדיניות שגויות. אם כי, זה נושא מעניין לכשעצמו – לא רק מול רוס אלא מול כל אלו שנכשלו במשימה במשך השנים, כי הם כנראה היו שבויים בתפישות שגויות (ההוכחה שהן שגויות היא בפודינג, כמו שאומרים). תודה על ההערה – וההצעה 🙂
חבל שאין התייחסות ביקורתית לדברים של רוס עצמו בראיון. הוא תעמולן ותמיד היה. כמו כן מפי הכתב:
"הידע שלו בנושא הסכסוך הישראלי-פלסטיני ונסיונות האמריקאים להביא שלום לאיזור, רב יותר משל כל אדם אחר" – רוס מתאר כיצד ישראל יצאה למלחמת לבנון הראשונה עקב רצח השגריר (הוא מתכוון לכך ולא מתייחס לכך שזו העילה הישראלית הרשמית והסיבות הן אחרות לגמרי). ההתייחסות שלו לכשלון קמפ דיוויד ולאחריות הישראלית האמריקאית של כשלון הפסגה ומה שקרה לאחר מכן אפולוגטי במקרה הטוב ושקר מוחלט במקרה הנכון. הוא גם מעולם, לפי ידיעתי, לא התייחס לפלסטיין פייפרס (2011) שחשפו כמה רחוק הלכו הפלסטינים במו"מ וכמה ישראל וארה"ב נגד הסכם שלום בדמות שתי מדינות לשני עמים. בקיצור תעמולן שנשביתם במילותיו – לא ניסיתם לעמת אותו עם תפקידו ואחריותו למצב הנוכחי – לא שונים מכל אמצעי תקשורת אחר