נושא
ישראל מאבדת את אמריקה

"אנטישמי או לא אנטישמי - הנשיא עשה טעות"

הצהרתו של דונלד טראמפ אתמול, כי יהודי ארה"ב המצביעים למפלגה הדמוקרטית "אינם נאמנים", מסעירה את הארגונים היהודים בארה"ב ובישראל ● לצד חשש עמוק מעלייה בגילויי האנטישמיות באמריקה הצפונית, אומר דוד לונדון, מנכ"ל התאחדות עולי אמריקה: "יהודי ארה"ב הם האזרחים האמריקאים הנאמנים ביותר"

עוד 303 מילים

בזמן שישראל הולכת ימינה יד ביד עם דונלד טראמפ, הציבור היהודי בארה"ב דווקא לוקח חזק שמאלה ● זה רק מעודד את הדמוקרטים להקצין עמדות נגד ישראל ● ויש גם צעירים יהודים-אמריקאים שלא מצליחים להבדיל בין הכיבוש הישראלי לבין ירי בשחורים ברחובות

את השינויים ביחס של היהודים בארצות הברית כלפי ישראל אפשר לחוש כבר עתה. במירוץ לנשיאות ב-2016, תמכו 71% מהם בהילרי קלינטון, שזה פחות או יותר שיעור התמיכה המסורתי של הקהילה היהודית במפלגה הדמוקרטית.

אבל בבחירות האמצע לקונגרס – לאחר הניצחון של דונלד טראמפ בבחירות, תמיכת הקהילה היהודית במועמדים הדמוקרטים זינקה ל-80%, למרות שטראמפ היה זה שהעביר את שגרירות ארצות הברית לירושלים, וביטל את הסכם הגרעין עם איראן.

עימות קלינטון-טראמפ (צילום: AP Photo/John Locher))
עימות קלינטון-טראמפ (צילום: AP Photo/John Locher)

מסקר של מכון "פיו" (שהוא אחד הנחשבים ביותר בארה"ב), עולה בבירור כי היהודים הם אחרוני התומכים במהלכיו של טראמפ, גם בכל הקשור לישראל.

כך, שיעור התמיכה בהעברת השגרירות האמריקאית לירושלים, היה 52% בקרב היהודים, לעומת 70% מהנוצרים הפרוטסטנטים. בביטול הסכם הגרעין תמכו 68% מהנוצרים הפרוטסטנטים, לעומת 38% בלבד מהיהודים.

ויש עוד: כמחצית מהמועמדים הדמוקרטיים לנשיאות לא טרחו להשתתף השנה בכינוס המסורתי של איפא"ק, הלובי למען ישראל בוושינגטון. לשם השוואה, לפני ארבע שנים נעדר מהכנס רק מועמד אחד, הסנאטור ברני סנדרס.

אחד מהמועמדים הדמוקרטיים הבולטים שנעדר מהכינוס הוא בטו או'רורק. אף שהוא מגדיר את עצמו כ"תומך גאה בישראל", או'רורק כבר הספיק לכנות את נתניהו "גזען" בהתייחס לדברים שאמר במערכת הבחירות 2015, על המצביעים הערבים שנעים לקלפי, והאשים אותו בחבירה לממשיכי דרכו של כהנא.

"הקשר בין ארה"ב לישראל הוא אחד החשובים שיש לנו על פני כדור הארץ", צייץ אז או'רורק בטוויטר. "כדי שהיחסים האלה יצליחו, הם חייבים להתעלות מעבר למפלגתיות בארצות הברית, ומעבר לראש ממשלה שהוא גזען".

אפשר רק להניח כי דיבורים ומהלכים פוליטיים לצרכים ישראלים פנימיים, גם אם הם קורים ערב הבחירות, לא נמחקים ולא נשכחים גם על ידי ידידים.

המאבק הפנימי במפלגה הדמוקרטית

גם ללא קשר לישראל, המפלגה הדמוקרטית האמריקאית מצויה בימים אלה במאבק על זהותה. בצד אחד ניצבים גורמים מתונים בהנהגה הוותיקה, בראשות יו"ר בית הנבחרים, ננסי פלוסי, והמנהיג (היהודי) של הדמוקרטים בסנאט, צ'ארלס שומר, שהם תומכים מובהקים ביחסים המיוחדים עם ישראל.

בצד השני מתחילים להשמיע את קולם מתנגדי ישראל, שבעבר מיעטו להתבטא בנושא. בקרב הירושה על תפקיד יו"ר המפלגה הדמוקרטית במקום חברת בית הנבחרים היהודיה מפלורידה, דבי ווסרמן-שולץ, שפרשה ערב הבחירות לנשיאות ב-2016, התמודד קית אליסון המוסלמי. לאליסון יש היסטוריה של התבטאויות נגד ישראל, וזכורה הצבעה שלה נגד מתן סיוע ל"כיפת ברזל".

אליסון הפסיד במרוץ בקולות ספורים בלבד ליו"ר הנוכחי טום פרז, אבל ההערכות הן כי עצם התמיכה הגדולה שהייתה באליסון, מבטאת נסיגה מסוימת של המפלגה הדמוקרטית מהתמיכה המסורתית בישראל.

אם מוסיפים לכך את תוצאות הבחירות לקונגרס בנובמבר 2018, ניכר כי הבעיה רחוקה מפתרון. עם 435 הצירים שנכנסו לבית הנבחרים בינואר האחרון, נמנות שלוש נשים צעירות, המתבטאות בפומבי נגד ישראל והמשך הסיוע לה.

ראשידה טאליב (צילום: AP Photo/J. Scott Applewhite)
ראשידה טאליב (צילום: AP Photo/J. Scott Applewhite)

אלכסנדרה אוקאסיו-קורטז מניו-יורק, אמרה לתקשורת כי ההצהרה של נתניהו ערב הבחירות האחרונות על סיפוח בגדה, צריכה להשפיע על הסיוע הצבאי האמריקאי.

שתי נשים נוספות שמבקרות את המדיניות של ישראל בשטחים, ומאשימות אותה בפגיעה בזכויות אדם ובהפרת מנדט האו"ם והחוק הבינלאומי, הן ראשידה טאליב, פלסטינית ילידת ארה"ב, שנבחרה בדירבורן, פרבר של דטרויט שבה חיה קהילת הערבים הגדולה בארה"ב, והסומלית אליהאן עומאר, ממחוז במיניסוטה, שבו יש את הריכוז הגדול ביותר של מהגרים מסומלי לארה"ב.

לחץ להפסקת הכיבוש

ליהודים יש כוח רב במפלגה הדמוקרטית. השאלה היא כמה מהם, ולאורך איזה פרק זמן, הם יהיו מוכנים להגן על המדינה שבזה לאמונה של מרבית היהודים האמריקאים, שמתרחקת לדעתם מהחזון של ראש הממשלה הראשון של ישראל דוד בן-גוריון, ומתקרבת לחזון של מאיר כהנא – וגם סוגדת לדונאלד טראמפ, האיש שיהודים בארה"ב ניצבים בראש המאבק נגדו.

רוב יהודי ארה"ב תומכים בהסכם שלום ובפתרון של שתי מדינות, אך הם גם מבינים ששום דבר לא עוצר את מכבש ההתנחלויות, ושישראל ממשיכה להציב עובדות בשטח ומרחיקה את פתרון שתי המדינות.

מספר הולך וגדל של יהודים שם סבורים שהדבר היחיד שיכול לעצור את הכיוון שאליו חותרת ממשלת הימין, הוא לחץ בינלאומי מסיבי להפסקת הכיבוש, דוגמת הלחץ הבינלאומי שהופעל על דרום אפריקה לביטול משטר האפרטהייד.

אורי ניר, עיתונאי לשעבר ב"הארץ", כיום ראש מערך ההסברה של "שלום עכשיו" בארה"ב, טוען כי "יש למהלכים מהסוג הזה הד בקרב המבוגרים. הם אלה שהיו הכוח המניע בקרב הציבור האמריקאי נגד שלטון האפרטהייד בדרום אפריקה, והם יודעים עד כמה הכלי הזה יעיל. אבל מרביתם, אינם רוצים להחרים את מדינת הלאום, את המולדת של העם היהודי.

״עם זאת, צריך לזכור שבקרב הצעירים יש כבר תפיסות חדשות ביחס לישראל". ניר מציין כי סטודנטים מושפעים ממה שהם שומעים ממרצים, אבל בעיקר מסטודנטים פעילים בקמפוסים, פלסטינים ויהודים.

"אין לצעירים היהודים פרספקטיבה היסטורית. הם חסרים את עניין השואה, שהיא חלק מהתחושה של גורל משותף בין ישראלים ליהודים בארה"ב״, אומר ניר.  ״בקרב הצעירים יש כאלה המצטרפים לתנועות מחאה נגד ישראל, למשל, 'קול יהודי לשלום' התומכת ב-BDS, או לתנועות חדשות שנתפסות ככאלה שרלוונטיות לסכסוך הישראלי-פלסטיני".

"הם חושבים שזה אותו הדבר"

אחד מהארגונים האלה הוא "חיי שחורים נחשבים black lives matter, ארגון שקם לפני שש שנים, על רקע ריבוי המקרים של הריגת אזרחים שחורים בידי שוטרים לבנים. אבל, בכמה סרטונים שהפיץ הארגון הזה, ושבהם נראים שוטרים יורים במפגינים שחורים, כלולים גם קטעי וידאו אחרים מעזה, כמו הפגנות ליד הגדר.

"זה שטחי ומטופש, אבל לסטודנטים חסרי ידע, שקל להשפיע עליהם, זה נראה הגיוני, והם מיד מזדהים עם זה. הם חושבים שזה אותו הדבר", אומר אורי ניר.

"איזו אירוניה. היהודים צעדו יחד עם תנועת השחרור של השחורים, בהנהגת מרטין לותר קינג, שהיתה לו הערכה גדולה למדינת ישראל. אבל המצב הזה השתנה לחלוטין. כיום פלסטינים מצליחים ליצור זהות בין 'חיי שחורים נחשבים', לבין הריגת פלסטינים בידי ישראלים, ולגרוף תמיכה בקרב הצעירים יהודים".

עוד 821 מילים

25 שנה ל"תגלית" הפרויקט הציוני הענק מחפש את דרכו

פרויקט "תגלית" הוקם כדי לחבר צעירים יהודים מהעולם לישראל ● הנתונים מראים כי הפרויקט עמד ביעדיו - אבל 25 שנה אחר כך, הפופולריות שלו בירידה, אחד מכל חמישה בוגרים חזר מאוכזב מישראל, וכמה מהם אף הפכו לפעילים ב-BDS ● המנכ"ל, גידי מרק: "לא הכל ורוד - אבל גם לא הכל שחור"

עוד 1,213 מילים

יהודי ארצות הברית הבינו שהכוח שלהם הוא בכמות ● התוצאה: כולם מתקבלים שם בבתי הכנסת - הומואים, לסביות, טרנסג'נגדרים, ילדים למשפחות מעורבות וגם רפורמים, רחמנא ליצלן ● עכשיו הם יוצאים נגד הממסד הדתי השמרני בישראל

עוד 1,207 מילים

"נתניהו מאמין שהוא המנהיג של העולם היהודי, אבל הוא לא מנהיג כלום"

ראיון דב זקהיים, מי שהיה תת שר ההגנה של הנשיא בוש הבן, מודאג מהקרע ההולך ומעמיק בין יהדות ארצות הברית למדינת ישראל ● הדיפלומט הוותיק מזהיר, כי המצב אף מסכן את הסיוע הביטחוני האמריקאי ● "מי יציל אתכם? האירופים? דרום אמריקה? הקנדים? זה מטורף מה שקורה כאן" ● דברי זעם של אחד שיודע

עוד 929 מילים ו-1 תגובות

דניס רוס, השליח האמריקני המיתולוגי למזרח התיכון, אינו אופטימי ● הוא תוקף את ״תוכנית המאה״ השאפתנית של טראמפ ("הכניסו את המנהיגים הערבים למגננה") ומודאג מהקשר ההדוק בין נתניהו לנשיא הרפובליקאי ● ראיון בלעדי

המדינאי האמריקאי הוותיק דניס רוס מעריך כי יושב ראש הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס ידחה על הסף את תוכנית השלום של נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ.

"אני לא אופטימי", אומר רוס בראיון ל״זמן ישראל״. "לדעתי, אבו מאזן הולך לדחות את היוזמה האמריקאית בלי לראות אותה כלל".

רוס היה המתווך הראשי בשיחות השלום שהתקיימו בין ישראל לבין הפלסטינים והסורים, בתפר שבין שנות התשעים של המאה הקודמת לבין שנות האלפיים.

הוא כיהן כשליח המיוחד למזרח התיכון מטעם ממשל הנשיא הדמוקרטי ביל קלינטון; היה המוציא לפועל של פסגת ואי ב-1998 בין קלינטון, בנימין נתניהו, ויאסר ערפאת; פסגת קמפ דייוויד ב-2000 (בין קלינטון, אהוד ברק וערפאת); ופסגת שפרדסטאון באותה שנה (קלינטון, ברק, ופארוק א-שרע הסורי). הידע שלו בנושא הסכסוך הישראלי-פלסטיני ונסיונות האמריקאים להביא שלום לאיזור, רב יותר משל כל אדם אחר.

בנימין נתניהו ודונאלד טראמפ (צילום: (AP Photo/Susan Walsh)
בנימין נתניהו ודונאלד טראמפ (צילום: (AP Photo/Susan Walsh)

גם בממשל התזזיתי של טראמפ נועצו בו בחודשים האחרונים באופן לא רשמי, בכל הנוגע לאזור שאותו הוא מכיר כאת כף ידו. למרות זאת, רוס אומר ל"זמן ישראל", שאינו יודע מה יש ב"תוכנית המאה" של טראמפ – תוכנית השלום השאפתנית של הבית הלבן, שאמורה להיות מוצגת ככל הנראה בחודש יוני.

יחד עם זאת, לרוס אין ציפיות גדולות מתוכנית השלום של טראמפ, והוא סבור כי כדי לאלץ את אבו מאזן להיכנס לשיחות, "הממשל בארה"ב זקוק למנהיגים ערבים, שיאמרו שהתוכנית האמריקנית היא תוכנית רצינית. זה לא יכול לקרות אחרי ההכרה האמריקנית בריבונות ישראל בגולן, ואחרי שבממשלת ישראל מדברים על סיפוח בגדה".

רוס מדגיש כי המחוות האמריקניות כלפי ישראל, "הכניסו את המנהיגים הערבים למגננה. עכשיו הם לא יכולים לומר שמדובר בתוכנית רצינית, מבלי שתהיה מדינה פלסטינית, שבירתה במזרח ירושלים. אילו מנהיגי מצרים, ירדן מרוקו, סעודיה והאמיריות, היו אומרים שזה רציני, לאבו מאזן היה קשה להתחמק".

דניס רוס ובנימין נתניהו, 1997 (צילום: AP Photo/Rick Bowmer)
דניס רוס ובנימין נתניהו, 1997 (צילום: AP Photo/Rick Bowmer)

בן בישראל

רוס (70) כיהן בממשלים רפובליקאים ודמוקרטים: הוא שירת בפנטגון תחת הנשיא ג'ימי קרטר; היה יועץ הנשיא רונלד רייגן למזרח התיכון במועצה לביטחון לאומי, מנהל התכנון המדיני במשרד החוץ של הנשיא ג'ורג' בוש האב; כאמור, שליח מיוחד של הנשיא קלינטון למזרח התיכון; ויועץ מיוחד לשרת החוץ הילרי קלינטון (בממשל ברק אובמה) למפרץ הפרסי ודרום מזרח אסיה. ההתמקדות שלו שם היתה בנושא האיראני.

לצד עבודתו הדיפלומטית, הוא שומר לישראל פינה חמה בלב. רוס הוא יהודי החי בוושינגטון, ואחד משלושת ילדיו חי בישראל. כיום, הוא בכיר במכון המחקר "מכון וושינגטון למזרח התיכון", ועומד בראש "המכון למדיניות העם היהודי", מכון מחקר שבסיסו בירושלים, שהוקם על ידי הסוכנות היהודית במטרה לעקוב אחר מצבו של העם היהודי.

דניס רוס ויאסר ערפאת, 1998 (צילום: AP Photo/Adel Hana)
דניס רוס ויאסר ערפאת, 1998 (צילום: AP Photo/Adel Hana)

ואם יש משהו שמדאיג אותו במיוחד, זהו שיתוף הפעולה ההדוק, לעתים עד כדי הזדהות מוחלטת, בין ממשל הנשיא טראמפ לבין ראש הממשלה בנימין נתניהו.

"חשוב שיהיו לממשלת ישראל קשרי עבודה טובים עם הממשל האמריקאי – והכוונה היא לכל ממשל – דמוקרטי או רפובליקאי", אומר רוס, "אבל אסור לממשלה להגזים ולטפח קשרים עם מפלגה אחת בלבד. כשהתארחתי בישיבת ממשלה בישראל, אמרתי לשרים, שחשוב שלכל ממשלה יהיו קשרי עבודה עם הממשל האמריקאי, והזהרתי אותם שאסור להגזים ולעבוד רק עם צד אחד".

אזהרה אישית

את הקשר בין ישראל וארצות הוא מתאר כ"קשר של אינטרסים וערכים משותפים. שתי דמוקרטיות, העומדות מול איומים דומים. מרבית האמריקאים מבינים זאת. העניין הוא, שחצי מחברי המפלגה הדמוקרטית רואים כיום את ישראל באור שונה – וזהו סיכון".

לדבריו, ההתייצבות הגורפת של ירושלים לימינו של טראמפ, עלולה לסכן את הקשר של ישראל עם יהדות ארצות הברית – וכתוצאה מכך את הקשר בין שתי המדינות: "המצב יחמיר אם לא תהיה לישראל תמיכה יהודית. למדיניות יש מחיר. נכון להיום, המחיר הוא שישראל זוכה לתמיכה של הרפובליקאים, של העצמאים ושל חצי מהדמוקרטים, כך שעדיין מדובר ברוב מובהק. אבל המגמה מדאיגה".

דניס רוס ושמעון פרס, 2011 (צילום: Yossi Zamir/Flash 90)
דניס רוס ושמעון פרס, 2011 (צילום: Yossi Zamir/Flash 90)

רוס מוסיף כי, "אם תיצרו את התחושה שהאידיאולוגיה שלכם דומה לזו של ממשל טראמפ, אתם מתנכרים לעובדה ש-75% מיהודי ארה"ב הם הגרעין הקשה של מתנגדיו. ישראל חייבת לעשות הכל כדי להגיע ללב של הדמוקרטים והיהודים הלא אורתודוקסים. כרגע יש לישראל דימוי שהיא מתעלמת מהדמוקרטים ומהיהודים הלא אורתודוקסים. כשאתם מקבלים החלטה נגד מתווה הכותל (שנועד להקל על זרמים נוספים ביהדות את הגישה לכותל, יב"ח), אתם מתנכרים ל-90% מהיהודים בארה"ב. זה צריך להפעיל אצלכם פעמון אזעקה. יש סכנה. אם תאבדו 90% מהיהודים שאינם אורתודוקסים, לא תהיה לכם תמיכה מצד הקונגרס האמריקאי. זה בטוח".

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
2
@Shai Parnas: לא צריך להגזים. חשבנו שצריך לדווח מה יש לאדם מעורב במשך שנים - ולא משנה א... המשך קריאה

@Shai Parnas: לא צריך להגזים. חשבנו שצריך לדווח מה יש לאדם מעורב במשך שנים – ולא משנה אם אתה מסכים איתו או לא, אי אפשר להתווכח על רמת המעורבת שלו. זה לא פרופיל או ראיון מעמיק שבא לעמת אותו עם שגיאות עבר או תפישות מדיניות שגויות. אם כי, זה נושא מעניין לכשעצמו – לא רק מול רוס אלא מול כל אלו שנכשלו במשימה במשך השנים, כי הם כנראה היו שבויים בתפישות שגויות (ההוכחה שהן שגויות היא בפודינג, כמו שאומרים). תודה על ההערה – וההצעה 🙂

חבל שאין התייחסות ביקורתית לדברים של רוס עצמו בראיון. הוא תעמולן ותמיד היה. כמו כן מפי הכתב: "הידע שלו בנושא הסכסוך הישראלי-פלסטיני ונסיונות האמריקאים להביא שלום לאיזור, רב יותר משל כל... המשך קריאה

חבל שאין התייחסות ביקורתית לדברים של רוס עצמו בראיון. הוא תעמולן ותמיד היה. כמו כן מפי הכתב:
"הידע שלו בנושא הסכסוך הישראלי-פלסטיני ונסיונות האמריקאים להביא שלום לאיזור, רב יותר משל כל אדם אחר" – רוס מתאר כיצד ישראל יצאה למלחמת לבנון הראשונה עקב רצח השגריר (הוא מתכוון לכך ולא מתייחס לכך שזו העילה הישראלית הרשמית והסיבות הן אחרות לגמרי). ההתייחסות שלו לכשלון קמפ דיוויד ולאחריות הישראלית האמריקאית של כשלון הפסגה ומה שקרה לאחר מכן אפולוגטי במקרה הטוב ושקר מוחלט במקרה הנכון. הוא גם מעולם, לפי ידיעתי, לא התייחס לפלסטיין פייפרס (2011) שחשפו כמה רחוק הלכו הפלסטינים במו"מ וכמה ישראל וארה"ב נגד הסכם שלום בדמות שתי מדינות לשני עמים. בקיצור תעמולן שנשביתם במילותיו – לא ניסיתם לעמת אותו עם תפקידו ואחריותו למצב הנוכחי – לא שונים מכל אמצעי תקשורת אחר

עוד 633 מילים ו-2 תגובות
סגירה