לכל הפחות, ביקורו של ג'ו ביידן באזור היה מעניין בגלל האובססיה לשבריריותו לכאורה: האם הנשיא האמריקאי המבוגר בכל הזמנים יצליח לשדר את החיוניות הדרושה כדי להקרין מנהיגות עולמית ולרוץ שוב ב-2024?

לכל הפחות, ביקורו ביידן באזור היה מעניין בגלל האובססיה לשבריריותו לכאורה: האם הנשיא האמריקאי המבוגר בכל הזמנים יצליח לשדר את החיוניות הדרושה כדי להקרין מנהיגות עולמית ולרוץ שוב ב-2024?

הרשמו עכשיו לניוזלטר היומי

כן, היו גם סוגיות מדיניות על הפרק: לשדל את אופ"ק להפיק יותר נפט כדי לאזן במשהו את המחסור שנוצר כתוצאה מהפלישה הרוסית לאוקראינה; לחזק את הברית האנטי-איראנית באופן שיגרום לטהרן להתגמש בשיחות הגרעין; ולדחוף את ערב הסעודית לכיוון הסכמי אברהם. כבונוס, אפשר היה אולי גם לעזור פוליטית לראש הממשלה יאיר לפיד בבחירות (אבל באופן ניתן להכחשה, שכן לא מדובר כאן באיזה דונלד טראמפ שעושה דברים כאלה), וכמובן לשכנע את הפלסטינים לשבת קצת בשקט.

ולהלן התוצאות:

תפוקת הנפט ואינפלציה

הבעיה העיקרית של ביידן כרגע היא בחירות אמצע הקדנציה המתקרבות בארה"ב, שכמו הבחירות בישראל יתקיימו בתחילת נובמבר. ביידן, כמו גם לפיד, מייצג מחנה פוליטי שחש שהדמוקרטיה עצמה (אם לא עתיד האנושות) נמצאת בסכנה; אין אלו זמנים נורמליים.

ביידן לא עומד בפני בחירה חוזרת בעצמו, אבל אם יאבד את השליטה הן בסנאט והן בבית הנבחרים, יכולתו להעביר אג'נדה כלשהי תחוסל באחת (וייתכן שיועמד בפני משפט הדחה, בלי קשר לעילה): הרפובליקאים לעומתיים לחלוטין, והיו מצביעים נגד שניים ועוד שניים זה ארבע (קצת כמו הליכוד, שזה עתה, באופן לא יאומן ממש, טרפד חקיקה שהייתה מסייעת לבניית המטרו בתל אביב ומאפשרת פטור מוויזות לארה"ב).

ביידן קיבל סיוע לא מכוון מבית המשפט העליון, שבביטולו את האיסור על איסור הפלות הרגיז את רוב ציבור הבוחרים והפך את הדמוקרטים לתחרותיים שוב. אבל האינפלציה המשתוללת (כמעת 10% לשנה) מנטרלת את זה, ולכן הוא נזקק לסיוע סעודי בצורה של הגברת תפוקת הנפט. הורדת מחירי הדלק זה תנאי חשוב אך לא מספיק לבלימת האינפלציה, וסעודיה לבדה לא יכולה להשלים את המחסור בשווקי העולם. אבל אם לפחות הייתה מנסה לעזור, גם בזה היה ביידן מתנחם.

הבעיה העיקרית של ביידן כרגע היא בחירות אמצע הקדנציה המתקרבות לסנאט ולבית הנבחרים בארה"ב, ביידן, כלפיד, מייצג מחנה פוליטי שחש שהדמוקרטיה (אם לא עתיד האנושות) בסכנה; אין אלו זמנים נורמליים

סעודיה אמנם הבטיחה לעלות את כושר התפוקה ל-13 מיליון חביות ליום – אבל עד 2027 (זה כמעט 50% מעל הייצור הנוכחי, אבל עלייה הרבה יותר צנועה בכושר התפוקה הנוכחי). קצת מאכזב בשורה התחתונה, ומחירי הנפט עלו מעט, בהתאם. הייתה גם פסגת ג'דה עצמה עם תשעת המנהיגים הערבים, וגיבוי חוזר להפסקת האש החשובה בתימן.

שורה תחתונה פושרת שכזו הופכת את המחיר שביידן שילם, חבטת אגרוף מצולמת עם יורש העצר מוחמד בן סלמאן, לגבוה למדי. זה אולי לא נראה כמו הרבה, אך מדובר בפרסה מביכה עבור מי שכינה את ערב הסעודית "מצורעת" לאחר שהמודיעין האמריקאי האשים את יורש העצר בהריגתו של העיתונאי הסעודי הגולה ג'מאל חשוקג'י ב-2018. חיבוטי ביידן בסוגיה קצת הזכירו את ייסורי יצחק רבין טרם לחיצת יד עם יאסר ערפאת.

נורמליזציה

רבים קיוו שסעודיה תתקדם לעבר נרמול הרומן הסמי-סמוי עם ישראל. כמה דברים אכן קרו: סעודיה הודיעה שהיא מתירה לישראל לטוס מעל שטחה (הניסוח היה מתחמק, ​​אבל ניחא). וכנראה שטיסות ישירות יתאפשרו עבור מוסלמים ישראלים שעולים לרגל למכה.

שורה תחתונה פושרת הופכת את המחיר שביידן שילם, חבטת אגרוף מצולמת עם יורש העצר מוחמד בן סלמאן, לגבוה למדי. זה אולי לא נראה הרבה, אך מדובר בפרסה מביכה למי שכינה את ערב הסעודית "מצורעת"

בנוסף, ישראל החלה לפעול בבחריין, בהקשר של הגנה נגד מל"טים ובהכשרת כוחות ביטחון מקומיים – שיתוף פעולה חשוב וסמלי שכנראה מתאפשר בגלל אור ירוק מסעודיה. אבל אם הייתה התקדמות כלשהי לקראת הגרסה המזרח תיכונית של נאט"ו, כפי שדובר, זה נשמר בסוד. אם בכלל, יש סימנים שמדינות המפרץ רוצות להימנע מכל דבר שנשמע כמו ברית התקפית נגד איראן ומעדיפות להישאר על הגדר, כאשר מנהיגתם סעודיה מקיימת שיחות עם איראן בעיראק (מדינה שבעצמה מהווה מכשול לברית אזורית עם ישראל לאחר שהעבירה חוק שהופך מגעים עם ישראלים לפשע שדינו מוות).

שר החוץ של ערב הסעודית, עאדל אל-ג'ובייר, נשמע משכנע בסוף השבוע באומרו שנורמליזציה מלאה עם ישראל לא תהיה עד שישראל תיישם את פתרון שתי המדינות עם הפלסטינים. הוא כנראה לא שמע את המומחים הישראלים שטוענים שהרעיון כבר לא ישים.

הפלסטינים

כה עצומה הסקפטיות במישור הפלסטיני, שכמעט נעלמה מעינינו העובדה שפתרון שתי המדינות זכה לאזכור חיובי במהלך הביקור לא רק מביידן ומאבו מאזן אלא גם מלפיד – שהפך לראש ממשלה הישראלי הראשון שעשה דבר כזה מאז 2009. אבו מאזן (שגם קיבל כמה מאות מיליונים בסיוע לבתי חולים וכיוצא באלה דמי שתיקה) היה היחיד שהתנהג כאילו הדבר אפשרי כרגע. ויש בזה אירוניה, כי הוא גם זה שאחראי לבזבוז ומסמוס ההזדמנות הרצינית האחרונה, כאשר קיבל הצעה מרחיקת הלכת מאהוד אולמרט לפני 13 שנים והתעלם ממנה תוך תירוצים קלושים.

כה עצומה הסקפטיות במישור הפלסטיני, שכמעט נעלמה מעינינו העובדה שפתרון שתי המדינות זכה לאזכור חיובי בביקור לא רק מביידן ואבו מאזן אלא גם מלפיד – שהפך לרה"מ הישראלי הראשון שעשה כך מאז 2009

עסקה כזו עדיין אפשרית, אם ההנהגות – הישראלית והפלסטינית – היו יותר חכמות ובעיקר פחות פחדניות; זה מסובך וידרוש נסיגה של כ-100,000 מתנחלים וסידורי אבטחה יצירתיים – אבל זה גם חיוני לשני הצדדים.

אני מעריך שלפיד רציני כאשר הוא אומר שהוא מבין שהאחיזה בגדה היא התאבדות דמוגרפית עבור ישראל. אבל כדי לעשות משהו הוא זקוק גם לתזוזה של כ-10% מהקולות שמאלה – דבר שישחרר אותו מתלות בשותפים ימניים שמתנים את התנגדותם לנתניהו בקיפאון בגזרה הפלסטינית.

לפיד: שתי מדינות – ערובה למדינה דמוקרטית עם רוב יהודי https://t.co/rKygRsXLTy

— Haaretz הארץ (@Haaretz) July 14, 2022

האם תזוזה כזו אפשרית? אני חושב שכן, אבל רק באמצעות קמפיין אגרסיבי ביותר, מהסוג שרבים חוששים שדווקא יעורר את הבייס של הליכוד. אפשר לקוות. בינתיים, ביידן סיפק ללפיד במה נאותה להפגין מנהיגות ולהתמודד עם התפיסה הרווחת והכה אינפנטילית, לפיה נתניהו מוכשר באופן ייחודי כדיפלומט. ואכן, לפיד נתן כמה הופעות מצוינות, ויש מצב שלפחות ברטוריקה מדובר באחד המנהיגים הלאומיים המרשימים ביותר בעולם. נראה אם ​​יום אחד מעשיו יתאמו ברמתם את המילים.

בינתיים, ביידן סיפק ללפיד במה להפגין מנהיגות ולהתמודד עם התפיסה הרווחת לפיה נתניהו מוכשר באופן ייחודי כדיפלומט. לפיד נתן כמה הופעות מצוינות, כאחד המנהיגים המרשימים בתחום הרטוריקה

ברור שביידן לא ילחץ על לפיד לפני הבחירות בעניין הפלסטינים, כדי לא להביכו. האם ילחץ על נתניהו, אם זה ינצח? נראה שביידן לא נוטה לבזבז זמן אצלנו כפי שעשה ברק אובמה. אבל אני לא פוסל שום דבר. לפי הודעתו שלו האיש ציוני, והסטטוס קוו נורא לישראל לא פחות מאשר לפלסטינים; נתניהו מצידו נואש לשקם את מעמדו בעולם שרואה בו ארדואן ישראלי. להתהפך בנושא פלסטין נראה לא סביר אבל גם לא בלתי אפשרי; קרו כבר דברים מוזרים יותר, או לפחות באותה מידה (ע"ע: אריק שרון). האם זו הסיבה שביידן לחץ את ידו של נתניהו תוך ביטויי אהבה מזויפת? אולי העניין פשוט יותר: הוא באמת נראה אדם חביב באופן קצת מוזר.

הבחירות בארה"ב

אז כל העניין הזה, בתוספת עמעום ודשדוש ופספוס דדליינים בסוגיית הסכם הגרעין עם איראן, לא מסתכם כהצלחה גדולה במדיניות החוץ של ביידן. בוודאי שאין כאן שום דבר שינטרל את השפעת היציאה המחפירה בשנה שעברה מאפגניסטן, שניפצה את האמינות האמריקאית לא פחות מנטישת דונלד טראמפ את הכורדים, וסימנה את תחילת דעיכתו של ביידן בסקרים.

אבל הכל עוד פתוח. לא הייתי עושה עניין  מהסקרים שמראים את התמיכה בו בשפל שמתחרה במצב של טראמפ בשעתו, עם כ-33 אחוז בסקרים. זה המצב הטבעי היום, כי שלא כמו בעבר ההיפר-קיטוב גורם לכך שאף מצביע מהצד השני לא יאמר לסוקר שהוא תומך בנשיא. הבעיה האמיתית היא שחלק ניכר מתומכיו גם הם לא רוצים שירוץ שוב, בגלל חשש שאין לא את האנרגיות להתעמת עם בולדוג מטורף כמו טראמפ.

הביקור, בתוספת עמעום ודשדוש ופספוס דדליינים בסוגיית הסכם הגרעין עם איראן, לא מסתכם כהצלחה במדיניות החוץ של ביידן. ודאי לא משהו שינטרל את השפעת היציאה המחפירה בשנה שעברה מאפגניסטן

לכן אולי התמונה של חבטת האגרוף עם MBS איננה התמונה הכי חשובה של הטיול, אלא זו של ביידן עם מנהיגי ישראל בנתב"ג: ישר הוא עמד כסרגל, גבוה כמעט בראש מלפיד, בנט ובוז'י גם יחד. בראיה האמריקאית, אין נשיאותי מזה.

דן פרי שירת כעורך ראשי של סוכנות איי-פי במזה"ת (מבסיסו בקהיר) לאחר תפקידים דומים באירופה, אפריקה והאיים הקריביים. שימש כיו"ר התאחדות עתונאי החוץ בישראל. איש היי טק ויזמות בעבר ובהווה. עקבו אחריו ב: https://danperry.substack.com