אוצר מילים
מושגי יסוד להבנת המציאות הישראלית
לֶחֶם 141

הקרב המלאכותי על מחיר הלחם הוא לא יותר מהצגת ראווה, שמסתירה את העובדה הפשוטה, החותכת, שיוקר המחיה הבלתי נסבל בישראל הוא צאצא של ברית ארוכת שנים בין פוליטיקאים, רגולטורים, בעלי הון ואמצעי התקשורת המרכזיים, על חשבון הציבור

אתה מבין שההנהגה הישראלית שוב דרכה על מוקש פוליטי, כשכל ראשיה מתחילים בבת אחת לרסס סיסמאות נבובות ברשתות החברתיות ובאולפנים, וניכר שהם לא מתכוונים למה שהם אומרים, ולא אומרים את מה שהם מתכוונים.

השבוע זה קרה שוב, סביב מחיר הלחם.

יוקר המחיה בישראל בלתי נסבל כבר שנים. מחירי הדיור עזבו את האטמוספירה ויצאו יחד עם טלסקופ החלל ג'יימס וב לשייט בחלל החיצון. קרטלים ומונופולים ממשיכים להשתולל בענף הרכב, המזון, המשקאות, מוצרי הניקוי והטואלטיקה. המערכת הפוליטית עסוקה בעצמה ובתככיה ומזניחה את כל היתר.

לכולם ברור שלהעלאת מחיר הלחם האחיד, שנמצא בפיקוח ממשלתי, תהיה השפעה אפסית על חייהם של רוב הישראלים, כולל העניים ביותר. אבל לחם הוא סמל – וסמלים הם מוקשים פוליטיים, בעיקר ערב בחירות. ואנחנו בהווה מתמשך של ערב בחירות.

לכולם ברור שלהעלאת מחיר הלחם האחיד, שנמצא בפיקוח ממשלתי, תהיה השפעה אפסית על חייהם של רוב הישראלים, כולל העניים ביותר. אבל לחם הוא סמל – וסמלים הם מוקשים פוליטיים, בעיקר ערב בחירות

וכך, הכוונה להעלות את מחיר הלחם חיברה השבוע בין בנימין נתניהו, שבחר בציניות ב"יוקר המחיה" כדרקון החדש שעליו הוא רוכב בקמפיין הנוכחי, ואריה דרעי מש"ס, שצייץ נגד "הממשלה המנותקת", לבין יאיר גולן ממרצ שצייץ: "זעקת מחירי הלחם היא מהמוצדקות ביותר. דרמה אמיתית עבור רבבות משפחות הנאבקות על קיום בכבוד" (אבל הזדרז להוסיף שהוא נתקף "גועל וזעם" כשהוא שומע את "הנהנתן והמושחת מקיסריה", שמנצל את חולשתם של אלה שהוא מעל באמונם), ואביר קארה, השולמן מ"ימינה", שהסביר שהבעיה המרכזית עם מחיר הלחם, היא המעורבות רבת השנים של הממשלה.

מותר להניח, שראש הממשלה יאיר לפיד ושרת הכלכלה אורנה ברביבאי לא זקוקים למאמרים עוקצניים של כתבי הכלכלה, כדי להכיר את העובדות הבסיסיות של שוק הלחם בישראל. "לפיד אל תצא פיתה", קרא לזה בשנינות שאול אמסטרדמסקי מהתאגיד "כאן". "לפיד, מלכודת לפניך", הזהיר אותו מאמר המערכת של "הארץ".

העובדות הבסיסיות: צריכת הלחם האחיד בישראל צנחה בשנים האחרונות בחצי, כך שכיום מדובר במוצר זניח, שההוצאה החודשית עליו למשפחה נעה בין 4 ל-13 שקלים בלבד. גם אצל העניים ביותר, בחמישון התחתון, אלה שמוציאים על לחם בפיקוח 13 שקלים בחודש בממוצע, הוא תופס רק 11% בלבד מצריכת הלחם החודשית.

צריכת הלחם האחיד בישראל צנחה בשנים האחרונות בחצי, כך שכיום מדובר במוצר זניח, שההוצאה החודשית עליו למשפחה נעה בין 4 ל-13 שקלים בלבד. גם אצל העניים ביותר, הוא תופס רק 11% בלבד מצריכת הלחם החודשית

מצב הלחם: העשירים אוכלים לחמי איכות יקרים, ההיפסטרים אופים לחם מחמצת, והעניים מעדיפים פיתות, שמחירן ממילא לא מפוקח.

אבל לפיד יודע שמחיר הלחם הוא טריגר, ושמולו עומדת מכונת התעמולה הכי מרושעת וחסרת מעצורים בתולדות מדינת ישראל. ובקרבות תעמולה כאלה – עובדות וטענות ענייניות תמיד ניגפות מול סמלים.

לחם אחיד פרוס למכירה ברשתות השיווק, יולי 2022 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)
לחם אחיד פרוס למכירה ברשתות השיווק, יולי 2022 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

לפיד גם יודע איך פועלים ערוצי התקשורת המרכזיים במדינה, ומכיר מקרוב את גלגלי השיניים שמניעים את העורכים ב"ידיעות אחרונות" ובערוץ 12. מתוך שינה הוא עדיין יכול לנסח את הכותרות הצפויות עם משחקי המילים החבוטים על "לא על הלחם לבדו" ו"הגיעו עד פת לחם", ולשרטט את הליין-אפ של הכתבות סוחטות הדמעות במדבריות האקטואליה האינסופיים, שימהלו סינקים של הורים מודאגים, שמפחדים שאו-טו-טו לא יוכלו להרשות לילדים כריך לבית הספר, עם קטעי ארכיון מההפגנות הסוערות בעקבות העלאת מחיר הלחם בארצות הערביות השכנות. ולפיד גם יכול לצפות מראש את המתקפה הדורסנית, שמכונת התעמולה הקטלנית של נתניהו ותומכיו תייצר מכל אלה, ותלווה באלפי "סיפורי לחם" נוגעים ללב ברשתות החברתיות.

מה עושים? בולמים. ראש הממשלה כינס מייד "דיון חירום" והורה על "עצירה מוחלטת בהעלאת מחיר הלחם האחיד". אפילו המילה "סובסידיה" נשלפה מאחד המדפים התחתונים בארכיון המאובק של שנות השמונים. ושרת הכלכלה פרסמה פוסט אישי, שכאילו נכתב על ידי מחולל תגובות למצבי משבר פוליטיים בישראל.

מה עושים? בולמים. ראש הממשלה כינס מייד "דיון חירום" והורה על "עצירה מוחלטת בהעלאת מחיר הלחם האחיד". אפילו המילה "סובסידיה" נשלפה מאחד המדפים התחתונים בארכיון המאובק של שנות השמונים

"כשאמא שלי מתקשרת אלי ומדברת איתי בעיראקית, תמיד באה אחרי זה שיחה רצינית", השתפכה ברביבאי בסוף השבוע שעבר, "הפעם היא שאלה, איך יכול להיות שמחירי הלחם עולים?"

שרת הכלכלה והתעשייה נסעה לבקר את אמה הדואגת בביתה שבעפולה עלית. ו"בדרך עצרתי כמו תמיד, לקנות חלות לשבת עם ריח של ילדות". אמה של השרה הזכירה לה איך הייתה שולחת אותה בילדותה לקנות ארבעה כיכרות לחם בכל יום, ו-8-10 חלות לשבת, כדי שיהיה מספיק לחם למשפחה של תשע נפשות.

כשאמא שלי מתקשרת אלי ומדברת איתי בעיראקית, תמיד באה אחרי זה שיחה רצינית. הפעם היא שאלה, איך יכול להיות שמחירי הלחם…

Posted by ‎אורנה ברביבאי – Orna Barbivay‎ on Friday, July 15, 2022

בסגנון שמזכיר מאוד את הטורים האישיים שראש הממשלה פרסם בצעירותו, הקימה שרת הכלכלה תפאורה מילולית מתקתקה, שכללה במילים ספורות את כל האלמנטים ההכרחיים:

מצוות כיבוד אם, ילדות בפריפריה, מוצא מזרחי, מצוקה כלכלית, ושבת המלכה ברוטב נוסטלגיה. רק אז התפנתה להתייחס ברצינות למשבר החיטה באוקראינה, העיכובים בשרשראות האספקה העולמיות והמקום הזניח של הלחם האחיד על שולחן האוכל הישראלי. איש לא הופתע, כשבסוף הפוסט האם המודאגת נרגעה, אמרה לבתה שהיא סומכת עליה ובירכה את הממשלה בהצלחה למען כל עם ישראל.

הקרב המלאכותי הזה על מחיר הלחם הוא לא יותר מהצגת ראווה, שמסתירה את העובדה הפשוטה, החותכת, שיוקר המחיה הבלתי נסבל בישראל הוא צאצא של ברית ארוכת שנים בין פוליטיקאים, רגולטורים, בעלי הון ואמצעי התקשורת המרכזיים, על חשבון הציבור. ובעניין הזה קשה למצוא הבדלים משמעותיים בין ממשלת "רק ביבי" לממשלת "רק לא ביבי".

בדיוק לפני חצי שנה, לקראת עוד עליית מחירים, יאיר לפיד, אז עדיין בחליפת החלופי, איים בטוויטר: "הרשתות הגדולות צריכות לדעת שלא נהסס להפעיל מולם את רשות התחרות ואמצעים נוספים. יש הבדל בין העלאת מחירים להפקעת מחירים והתנהגות מונופוליסטית חסרת בושה".

ברביבאי מצידה פרסמה אז מכתב פומבי, שעליו חתם גם שר האוצר אביגדור ליברמן, שהופנה לראשי המונופולים הגדולים והזהיר אותם: "הכרזתכם על העלאת מחירים בעת הזאת היא צינית ופוגעת באזרחי המדינה".

אבל לפיד, ליברמן וברביבאי היו גם אלה שמינו אז את עו"ד מיכל כהן לראש רשות התחרות, ביודעם שבשנותיה כיועצת משפטית של הרשות, עו"ד כהן הפגינה רפיון מוחלט מול בעלי ההון, ולמעשה חדלה כמעט לחלוטין להתעמת עם מונופולים, ואפשרה להם להעלות את המחירים שוב ושוב, עד לרמתם הבלתי נסבלת הנוכחית.

לפיד, ליברמן וברביבאי היו גם אלה שמינו את עו"ד מיכל כהן לראש רשות התחרות, ביודעם שבשנותיה כיועצת משפטית של הרשות, כהן הפגינה רפיון מוחלט מול בעלי ההון

כשלפיד וברביבאי מינו את עו"ד כהן, הם בעצם אותתו לבעלי ההון, שאין להם מה לחשוש. מקסימום יתנהלו פה מלחמות סרק תדמיתיות על מחיר הלחם שבפיקוח, מלוות בסרטוני רשת על "אם אין לחם תאכלו עוגות", ו"בזיעת אפיך תאכל לחם", לצד סיפורים נוגעים ללב מהווי המשפחה. ובינתיים חגיגת המחירים המופקעים תימשך בלי הפרעה.

והיא אכן נמשכה גם השבוע, כשחברת שסטוביץ', אחת היבואניות הגדולות בישראל, הודיעה בפעם השנייה בתוך חצי שנה על העלאות מחירים של עד 15% לחלק ממוצריה, כולל אורז, פסטה, שימורים ועוד.

ברביבאי ולפיד לא הגיבו. לא לחם, לא כותבים פוסטים מרגשים.

כשברביבאי מתרפקת על נעוריה, היא בוודאי זוכרת גם את המשבר הכלכלי של אמצע שנות השמונים. ברביבאי הייתה קצינה צעירה בצה"ל, כשבערוץ הראשון והיחיד שפעל אז, שודרה הדרמה הצורבת "לחם" שביים רם לוי, שגם כתב אותה יחד עם גלעד אברון ומאיר דורון.

במרכז "לחם" עמדה מאפייה בירוחם, שנקלעה למשבר כלכלי בגלל עליות המחירים התכופות, והחלה לשלם לעובדיה תוספות שכר בכיכרות לחם במקום בכסף. העובדים הממורמרים חיבלו בציוד של המאפייה, ובעליה סגר אותה ופיטר את כל העובדים ללא פיצויי פיטורין.

אחד העובדים, שלמה אלמליח (רמי דנון בתפקיד בלתי נשכח), שקע בדיכאון ופתח בשביתת רעב. שני ילדיו, הבן ברוך (משה איבגי הצעיר) ואחותו נאווה, שעזבה את לימודיה בתל אביב ושבה הביתה לעזור למשפחה (אתי אנקרי, שהתגלתה כאן בתפקיד ראשון), יצאו למאבק כדי לגייס תמיכה ציבורית, וגילו שזו משימה בלתי אפשרית.

שידור "לחם" ב-1986 פתח ויכוח ציבורי שנמשך חודשים, על הפערים הכלכליים והניכור בין ישראל הראשונה, השבעה והאשכנזית, לבין ישראל השנייה, הרעבה והמזרחית. ויכוח שאינו זר גם לישראל של 2022.

שידור "לחם" פתח ויכוח ציבורי שנמשך חודשים, על הפערים הכלכליים והניכור בין ישראל הראשונה, השבעה והאשכנזית, לבין ישראל השנייה, הרעבה והמזרחית. ויכוח שאינו זר גם לישראל של 2022

הכתבה של יאיר לפיד שפורסמה ב"מעריב" ב-13 ביולי 1985 (לחצו להגדלה)
הכתבה של יאיר לפיד שפורסמה ב"מעריב" ב-13 ביולי 1985 (לחצו להגדלה)

באותם ימים יצא הכתב הצעיר והמבטיח של מעריב", יאיר לפיד, לבדוק איך נראה המשבר הכלכלי הנורא הזה, שעליו דיברו כולם. הוא התחיל את מסעו ברחוב ירמיהו, שהיה אז רחוב הבילויים המרכזי של תל אביב.

"בפאב 'המערכת' אני עושה סיבוב צלחות קצר. אם אין לחם יאכלו צ'יפס", הוא כתב ומנה את המכוניות שחנו מול הפאב: "מרצדס 380 מודל 84', אלפא רומיאו GTI מודל 83', פולקסוואגן שירוקו 85', שני אוטוביאנקי וסובארו אחד. משבר? איזה משבר?"

לפיד הצעיר המשיך ללקט מידע לאורך רחוב הירקון, כשצעד לכיוון מועדון "פינגווין". "באזור זה לפחות, כך נראה לי, אין ירידה בעסקים. עוצר ליד אחת מבתולות-ישראל המקומיות ושואל 'כמה?' 'מותק', היא אומרת לי, '15 אלף פה או מאה אלף במלון. תאמין לי, רק בשבילך, כי אתה נחמד".

"באזור זה לפחות, כך נראה לי, אין ירידה בעסקים. עוצר ליד אחת מבתולות-ישראל המקומיות ושואל 'כמה?' 'מותק', היא אומרת לי, '15 אלף פה או מאה אלף במלון. תאמין לי, רק בשבילך, כי אתה נחמד"

אחרי שלעג לפאנקיסט בן גילו בתסרוקת מעוצבת שעמד ליד "פינגווין" ("מאיפה יש לך כסף לזה? אני שואל בייאוש. 'מההורים', הוא אומר ונעלם בפנים"), לפיד יצא להצגה יומית בקולנוע, "משכנע את עצמי בקושי שמדובר במחקר אנתרופולוגי במסגרת העבודה. רואים את רמבו בקולנוע 'הוד'. היציע מלא. כרגיל. בהפסקה, כמו תמיד, אי אפשר למצוא מקום ליד המזנון".

את המחקר המעמיק סיכם לפיד במשפט: "אני יודע שיש משבר כלכלי. אני בטוח שיש משבר כלכלי. אבל איפה הוא?"

כמעט ארבעה עשורים חלפו מאז. הכתב הצעיר והזחוח נותר נחמד, התבגר יפה, השתכלל, התפתח, התעדכן, התמתן ובוודאי לא היה כותב ככה היום. גם ישראל ותל אביב התפתחו מאז. ילדיהם של הבליינים שלפיד פגש זזו מירמיהו לרוטשילד, מ"פינגווין" ל"בלוק" ומהעיתונים והטלוויזיה לפייסבוק וטוויטר.

יאיר לפיד באמצע שנות השמונים (צילום: משה שי/פלאש90)
יאיר לפיד באמצע שנות השמונים (צילום: משה שי/פלאש90)

אם היה להם מזל, הם עובדים בהייטק או השתלבו בפירמות היוקרתיות של ההורים, ואז הם אולי עומדים בפקקים אינסופיים בטסלה במקום מרצדס, וכשיגיעו למסעדה יעדיפו סשימי אינטיאס עם סלקים צלויים על צ'יפס. הם בטח יודעים, שזה לא פוליטיקלי קורקט לספר בדיחות עבשות על חשבונן של נשים בזנות.

אם לא היה להם מזל – הם משלמים אחוז נכבד ממשכורתם כדי לשכור דירה קטנטנה, מחכים עד בוש לתחבורה ציבורית לא יעילה, ולא יכולים אפילו לחלום על דירה משלהם.

כל כך הרבה דברים השתנו משנות השמונים ורק הפוליטיקה הישראלית ממשיכה כמו אז, להעלות מופעים פופוליסטיים וצדקניים על לחם ושעשועים, בזמן שהפערים החברתיים מתרחבים, יוקר המחיה מרקיע שחקים, התשתיות לא עומדות בעומס, המערכות הציבוריות נחנקות ולאף אחד לא אכפת מהפלסטינים.

כל כך הרבה דברים השתנו משנות השמונים ורק הפוליטיקה הישראלית ממשיכה כמו אז, להעלות מופעים פופוליסטיים וצדקניים על לחם ושעשועים, בזמן שהפערים החברתיים מתרחבים ויוקר המחיה מרקיע שחקים

"באנו לשנות" הבטיחה סיסמת הבחירות היפה של לפיד. אם לפיד באמת רוצה לשנות – בלימת נתניהו והביביזם יהיו תנאי הכרחי, אבל ממש לא מספיק.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
עוד 1,612 מילים ו-1 תגובות
סגירה