חזרנו מחופשה ביוון. חם ביוון. כמו בישראל. גם יוון ידעה מאבקים פוליטיים מרים. היא אפילו נשלטה בידי דיקטטורה צבאית (משטר הקולונלים) בשנות ה-70. יש בה ימין פשיסטי שהוחלש וכעת שב לצבור תאוצה. יש בה שמאל מובהק שאף עלה לשלטון לפרק זמן קצר בעקבות המשבר הכלכלי שחוותה מדינה זו לפני מספר שנים – ולאחר שצברה חובות עתק למדינות החזקות באיחוד האירופי ונפלה קורבן לחמדנות הון גדול בעידוד שלטון מושחת. יש בה מורכבות פוליטית. אך יש בה גם תקווה. אני חייב להודות שהחזרה לישראל מעוררת חשש שהתקווה בארץ האהובה הזו הולכת ודועכת.

חזרנו מחופשה ביוון. גם יוון ידעה מאבקים פוליטיים מרים, אפילו נשלטה בעבר בידי דיקטטורה צבאית. יש בה מורכבות פוליטית. אך גם תקווה. החזרה לישראל מעוררת חשש שהתקווה בארץ האהובה הזו הולכת ודועכת

הרשמו עכשיו לניוזלטר היומי

עצוב לחזור לארץ שבה בית המשפט העליון (המכונה בית המשפט הגבוה לצדק בנושא הרלוונטי) מכשיר שוב ושוב משטר משפטי מפלה על בסיס אתני בגדה ומעניק הכשר לשרץ נישול החלשים.

ראשית, שני מעמדות משפטיים שונים לחלוטין בהתאם למוצא אתני שונה. כל המתנחלים הישראלים בגדה הם אזרחים הכפופים לחוק דמוקרטי ונהנים מזכויות אזרח, חשוב להזכיר. כל הפלסטינים בגדה, לעומתם, הם נתיני המשטר הצבאי הישראלי שכפופים לחוק צבאי ואינם אזרחים ולכן אינם בעלי זכויות אזרח. משטר משפטי שמזכיר מאד את משטר האפרטהייד ההוא.

המשטרה, הצבא והמנהל האזרחי פועלים באופן מובהק במסגרת מפלה, מנשלת וחסרת צדק במובן העמוק ביותר. בג"ץ מכשיר זאת בקביעות למעט חריגים.

וכעת: בג"ץ הכשיר את הבנייה בהתנחלות מצפה כרמים על קרקע פלסטינית פרטית. הממונה על הרכוש הממשלתי (כאילו יש קרקע בגדה ששייכת למדינת ישראל או לממשלת ישראל – זו שמעולם לא סיפחה רשמית וחוקית את הגדה המצויה תחת משטר צבאי זמני אך נצחי לאורך 55 שנים) העניק את הקרקע לצורך בנייה בהתנחלות מצפה כרמים ורק בדיעבד התברר שזו קרקע פרטית ששייכת לנתינים פלסטינים. ובכל זאת, בג"ץ אישר זאת. מין משל כבשת הרש אבל בהפוכה.

החלטת העליון בעניין מצפה כרמים מבטאת נכונות לכופף את כללי הדין בהתאם למצב בשטח – ומהווה תמריץ להפרה נרחבת של זכויות הקניין של פלסטינים, כך שדווקא במקומות שבהם ימהרו עבריינים לבנות בתים – אפילו ללא היתר בנייה – הקרקעות יישארו בידיהם.

פרשנות של @YuvalYoazhttps://t.co/VuJdpWVQPl

— זמן ישראל (@ZmanIsrael) July 31, 2022

עצוב לחזור לארץ שבה אם צעירה ל-3 ילדות קטנות נרצחת לעיני בתה הקטנה, אימה ואחותה בידי גבר אלים שסבר שהיא רכושו. אלימות בכלל, אלימות כלפי נשים בפרט ואלימות כלפי נשים ערביות במיוחד – אלו תופעות שמשטרת ישראל שהוחלשה מטעמים פוליטיים, מתקשה להתמודד עמן.

עצוב לחזור לארץ שבה בית המשפט העליון (המכונה בית המשפט הגבוה לצדק בנושא הרלוונטי) מכשיר שוב ושוב משטר משפטי מפלה על בסיס אתני בגדה ומעניק הכשר לשרץ נישול החלשים

ומובן שהמשטרה (שחייבת תקציבים נוספים ופיקוד רענן ויצירתי בבהילות) אינה יכולה לפתור את הדברים בלא תהליכי עומק של תקצוב מערכות החינוך והרווחה, השוואת תקציבים לרשויות המקומיות הערביות, הענקת הכרה בכפרים הבלתי מוכרים וחיבורם לתשתיות, השקעה אדירה בלימודי אזרחות ודמוקרטיה, שילוב אנשי ציבור ערבים בוועדות התכנון והבנייה ויצירת שוויון בהקצאת קרקעות. אנחנו רחוקים משם שנות אור חרף מספר סימני שינוי מבורך בשנה האחרונה.

רבאב אבו סיאם נרצחה בחצר הבית שלה בלוד. במשטרה אומרים שלחצו שתכנס למקלט לנשים נפגעות אלימות. איך זה יכול להיות הפתרון?
התוקף המאיים יסתובב בחוץ והיא תצטרך להסתגר במקלט? אם המשטרה ידעה שהיא בסכנה מבעלה איך לא היו למשטרה ראיות לטפל בו? pic.twitter.com/wm0gi4b40T

— בתיה כהנא דרור (@Batyakahana) July 28, 2022

עצוב לחזור לארץ שבה מנהיגי הגוש שנחשב מתון יותר, חוזרים למנטרות הגזעניות, המבישות והמטומטמות על "קיצוניים משני הצדדים" ו"לא נשב עם המשותפת" וגם "לא נישען על המשותפת", וכמובן שיא הטמטום הכוזב: "לא נסתמך על רע"ם אם היא תהיה האצבע ה-61".

הגזענות הזו מבישה. אבל לא מדובר רק בגזענות. מדובר גם במין רפלקס של טמטום: איך אתם בדיוק מתכוונים לעודד את האזרחים הערבים להצביע אם אתם מכריזים מראש (ומשקרים, כמובן) הכרזות גזעניות שמשמעותן "נעשה הכל כדי שנציגי האזרחים הערבים לא יהיו שותפים שווים"?

ואיך אתם בדיוק חושבים לכונן ממשלה ללא שיתוף נציגי הציבור הערבי? זה לא רק פסול מוסרית וגזעני. זה גם בלתי אפשרי מבחינה אריתמטית. עוד משחק מבוהל לידיו של גדול מחרחרי ההסתה וההפחדה שהוא גם הנאשם מקיסריה.

איך אתם בדיוק חושבים לכונן ממשלה ללא שיתוף נציגי הציבור הערבי? זה לא רק פסול מוסרית וגזעני. זה גם בלתי אפשרי אריתמטית. עוד משחק מבוהל לידי גדול מחרחרי ההסתה וההפחדה שהוא גם הנאשם מקיסריה

עצוב לחזור למדינה שבה אף ישראלי אינו יכול להרשות לעצמו לקנות דירה לאורך כל חייו אלא אם נולד להורים הנכונים או קיבל ירושה וגם אז רבים הסיכויים שישועבד למשכנתא עד גיל 65-75. זה כל כך מטורף. כל כך מופרך. כל כך פתולוגי. זכות היסוד לקורת גג? הצחקתם את נבחרינו. העיקר שהאיש שאחראי לפשע מחירי הדיור לאורך 12 שנים רצופות מנהל קמפיין על יוקר המחיה.

"עליות מחירים מטורפות" טען נתניהו בסרטון שצולם בתחנת דלק.
הוא רק שכח שמחיר הדלק הגבוה ביותר היה בתקופת כהונתו. ב 2012!
כך גם העליות במחירי החשמל ומחירי הנדלן
כמה טוב שהארכיון לא שוכח… pic.twitter.com/nrRFSyxOWm

— שגית גמליאל (@sagitag7) July 10, 2022

עצוב גם לחזור ולראות כיצד מבקשים מועמדי הפריימריז בכת פולחן האישיות שנקראה בעבר "מפלגת הליכוד" לרכוש את לבם של בוחרי המפלגה: באמצעות הסתה (להבדיל מביקורת עניינית) נגד מערכת המשפט, באמצעות שיסוי (להבדיל מביקורת עובדתית חשובה) נגד הפרקליטות, ובאמצעות כזבים בלתי נתפסים שמוביל המתקרבן מקיסריה שאינו מפסיק לשקר, להסית, להשתחצן, להתנשא ולבטל אחרים. ואף מילה על ניצולם הדוחה ושיטתי של אחרים בידי הנאשם כפי שאנו רואים יום לאחר יום במשפטו של נתניהו בירושלים.

עצוב לראות כיצד הכיבוש והאפרטהייד הפכו לנון-אישיו. כיצד ההתמקדות של הגוש המתון יותר היא אך ורק בניסיון להציל את שאריות המוסדות הליברל-דמוקרטיים בישראל מפני הפיכת המשטר הישראלי למשטר לאומני-סמכותני שבו יתפסו חלק מרכזי תומכי תפיסת טוהר הגזע והעליונות היהודית.

הכי רחוק מהלקח הפשוט וההפוך שביקשנו להפיק מההיסטוריה היהודית: יש לפעול כל הזמן למען הגנה על זכויות האדם והאזרח, למען עיגון זכויות המיעוט, למען שוויון אזרחי לפני החוק, למען שוויון הזדמנויות כלכלי, למען משטר ליברל-דמוקרטי וסוציאל-דמוקרטי ונגד גזענות, אפליה אתנית, חוקים מפלים, ניצול המוחלשים והסתה נגד הזרים.

עצוב לראות כיצד הכיבוש והאפרטהייד הפכו לנון-אישיו. כיצד מתמקד הגוש המתון יותר רק בניסיון להציל מהפיכת המשטר הישראלי ללאומני-סמכותני, שבו יתפסו חלק מרכזי תומכי תפיסת טוהר הגזע והעליונות היהודית

סיכום ביניים לגבי הסיבות לעצב שטמון בשיבה לאחר 6 ימים לארץ האהובה: הפסיקות שבהן בג"ץ מכשיר הפליה ממוסדת ונישול. ההכרזות הפחדניות (והשקריות כאמור) של מנהיגי הגוש המתיימר להציג שינוי. המשך נישול המוחלשים מכל בגדה (מסאפר-יטא). המשך האלימות כלפי נשים. והמשך האלימות שפוגעת אנושות בציבור הערבי. כל אלו מעציבים מאד.

ביחד עם פרישת הכדורגלן הנהדר מואנס דאבור מנבחרת ישראל (אולי אחד המקומות הבודדים בהם שחקנים נקלטים בהתאם לכשרונם ומאמציהם ולא בהתאם למוצא האתני או למעמד הכלכלי לתוכו נולדו) שהעניק כה רבות לאוהדים וקיבל בתמורה יחס גזעני נורא (והתנשאות שטוחה מצד דמויות מופת כמו ערן זהבי) – החדשות מעוררות מועקה גדולה.

ולא, הניצחון היפה של מכבי חיפה על אולימפיאקוס פיראוס 4:0 ביוון, לא מנחם. אפילו לא השער שכבש השחקן המצוין אבו-פאני. כדורגלן נוסף מהמגזר שמצליח במכבי חיפה בזכות כשרונו ולא בזכות הכסף של משפחתו או מוצאו.

מואנס דאבור (مؤنس دبور) לא פרש מנבחרת ישראל, הוא גורש ממנה. הוא גורש ממנה על ידי חלק מהקהל היהודי של נבחרת ישראל. דאבור הבין את המסר מהר מאוד אבל ניסה לדחות את הקץ. המסר הובע בשריקות בוז בכל פעם שנגע בכדור.
הפרשנות של אלון עידן @Haaretz.https://t.co/91IWM2DJrm

— Sheren Falah Saab شيرين فلاح صعب (@FalahSaab) July 26, 2022

ניסיתי לכתוב ללא מילה על עדותו המחפירה של נתניהו בוועדת חקירת אסון המירון ועל דו"ח מבקר המדינה שמלמד על ההזנחה האיומה של משטרת ישראל בימיו של הנאשם – הזנחה שבאה לידי ביטוי באירועי "שומר החומות". אבל לא יכולתי. זו באמת הפקרות מהסוג הכי נפשע.

ותזכרו: בין 3000 ל-6000 אזרחים ערבים מהשוליים נטלו חלק באירועי "שומר החומות" על פי הערכות שונות. כמעט כל 2 מיליון האזרחים הערבים המופלים אינם קשורים בכך. אז די להסית.

עדותו המחפירה של נתניהו בוועדת חקירת אסון המירון ודו"ח המבקר שמלמד על הזנחת המשטרה בימי נתניהו – הזנחה שבאה לידי ביטוי באירועי "שומר החומות" – זו הפקרות מהסוג הכי נפשע

החדשות הללו מטרידות מי שרוצה לחיות בדמוקרטיה ישראלית ששומרת על זכויות האדם והאזרח, מעגנת את עקרונות שלטון החוק ומקפידה על איזון ראוי בין שלטון הרוב לזכויות המיעוט. בשלב זה, לפחות, הדברים נראים רע. ועדיין: אפשר וצריך להיאבק למען הדמוקרטיה. למען הישראלים. למען הפלסטינים. למען בני הארץ האהובה הזו.

עורך דין דניאל חקלאי הוא בעל משרד עריכת דין שמתמחה בייצוג בתחומי המשפט הפלילי, עבירות הצווארון הלבן, ועדות החקירה, הדין המשמעתי ולשון הרע. בן 46. נשוי ואב לשני בנים. פרסם מאמרים וכן סיפורים קצרים בכתבי עת דיגיטליים. אוהב מאד ספרות, קולנוע ומוזיקה. מוטרד מאד מהסכנות העצומות למשטר הדמוקרטי ולזכויות האדם והאזרח. מנסה לחשוב כיצד למקם את המשפט החוקתי ואת המשפט הפלילי בהקשרים סוציולוגיים, תרבותיים, פוליטיים, היסטוריים ופסיכולוגיים.