מצפה רמון מתעוררת לחיים לעת ערב. אחרי החום הכבד השורר לאורך היום, רוח ערבית קרה מורידה את הטמפרטורה בהדרגה ל־20 מעלות – ואפילו פחות מזה במשך הלילה – ומזמינה שרוולים ארוכים.

לקראת כניסת השבת, במדשאה הסמוכה למרכז הקהילתי היו כאלה שתרגלו אקרו־יוגה, ג'ינגלו, ניגנו או סתם נהנו מהבריזה. במצפה יש בתי ספר למוזיקה, תיאטרון וקרקס, ככה שהמרחב הציבורי הופך למגרש אימונים לפרחי האומנויות בשעות הנעימות.

אחת מהן היא החלילנית מלכה פיאמנטה, שעמדה וניגנה במנהרה שחוצה את רחוב עין זיק. פיאמנטה – במקור מרעננה  – עובדת כיום בספרייה במצפה ומוזיקאית בנשמתה בשאר הזמן.

לצאת מהספא ולהיכנס לעיר

הפגישה איתה תוזמנה בהדרכת Inside Mitzpe – מדריך מטיילים שמבקש להכניס את המודרכים לתוך הקרביים של העיירה ואנשיה.

בהמשך הוביל אותנו המדריך אייל אלכסנדר למכולת קטנה שפועלת בעשור האחרון כקואופרטיב שיתופי ומנסה לתת פייט לשופרסל, רשת השיווק היחידה שפועלת במצפה, שהואשמה לא אחת בניצול הבלעדיות שלה להפקעת מחירים.

משם צעדנו לשכונה הישנה המכונה "הדאון טאון", שם הפציעה באחת הגינות "היצירה חלום" שיצר אילן רגב בתל אביב אך העתיק אותה למצפה.

הכיתובים מזמינים את המבקרים להשיב את הנפש בהאזנה לניגון המים במזרקות הקטנות, לחשוב על אחדות ושלום וליהנות מהמכונית, הקולנועית ומשאר הכלים שהפכו ליצירות אומנות הטובלות בצמחיה.

קצת קיטש, אבל זה עובד, בעיקר על רקע השיכונים האפרוריים מסביב, שנבנו עם הגב למצוק, חלקם בבנייה טרומית שהיתה הדרך המהירה לבנות ערים בישראל בעשורים הראשונים להקמתה.

בהמשך עשינו את הדבר המתבקש והלכנו לקצה הדרומי של שפת המצוק. גם שם היו כאלה שניגנו, תרגלו עמידות ידיים ואחרים, כמונו, סתם חיכו לשקיעה על רקע המכתש.

כמה עשרות הורים הגיעו לסיור הזה אך חלקם נטשו בדרך בגלל הילדים, שלא שרדו את ההסברים על העבר וההווה של מה שהיה בתחילת שנות ה־50 מחנה עבודה לסוללי כביש 40, הפך ב־1956 לקואופרטיב עירוני וכעבור כמה שנים לעיירה שעיקר פרנסתה במחצבות ובתעשייה והיום מרכז תיירות ואבן שואבת ליוזמות תרבות ואמנות.

"אני לא איש פוליטי ולא תכננתי להיות מעורב במאבקים כשהגעתי לכאן לפני שנתיים וחצי", אומר אלכסנדר, שנשאב בעל כורחו למאבקים הסביבתיים ולמלחמת התרבות שהתפתחו במכתש ובמצפה רמון בשנים האחרונות, מה שהוציא מאיזון את העיר שעל פני השטח אפופה בשלווה מדברית.

"אני לא איש פוליטי ולא תכננתי להיות מעורב במאבקים כשהגעתי לכאן", אומר אלכסנדר, שנשאב למאבקים סביבתיים־חברתיים שהתפתחו במצפה רמון בשנים האחרונות

הסיור בתוך מצפה רמון הוא אנטיתזה למרכז המבקרים שמזדקר בכניסה לעיר אך מציע רק הפעלות על המכתש והנצחה לאילן רמון ז"ל. סביר שגם אורחי מלון בראשית היוקרתי לא בהכרח ייכנסו לעיירה או לסיור הזה, שנכון להיום לא מוצע כאופציה לאורחי המלון ששילמו כאלפיים שקלים ללילה.

כמה מאות מטרים צפונה מבראשית ומהכניסה לעיר ממוקמת חוות "צל מדבר" שמציעה בקתות "אוהלוגים", שנבנו משילוב של אוהל ואדמה ומהם אפשר להשקיף לנוף המשכר, לשקיעות והזריחות במכתש ולפסוע כמה מטרים לפארק הפסלים שמתפתל לאורך המצוק.

יש להם גם יקב מקומי, נבאטו, שקונה ענבים מהכורמים בסביבה ומייצר בעצמו, עם מחיר התחלתי של כמאה שקלים לבקבוק. בשבת בבוקר פגשתי שם קבוצת נשים שהתפרסו בבקתות עם ילדיהן, שנשלחו להתרענן בשעות החמות בשכשוכית שמתיזה מים קרים.

"קיץ חלש? זה לא קשור למצפה רמון"

"זה היולי הכי חלש שהיה כאן מזה כמה שנים", אומר הבעלים של החווה, זיו ספקטור, שהגיע לכאן לפני יותר משלושה עשורים. בשנתיים האחרונות החווה שלו ודומותיה היו מפוצצות באורחים, אך בקיץ הזה השסתום של נתב"ג נפתח לרווחה והישראלים נוהרים החוצה.

ייתכן שזה קשור גם למשבר האמון שנוצר בין התיירים השבויים בארץ בקורונה לבתי המלון בארץ בכלל, שחלקם ניצלו את המצב בהפקעת מחירים. המועצה המקומית הוציאה "קול קורא" שמתחייב להשלים תקציב לכל שקל שהתיירנים ישקיעו בעצמם בשיווק ופרסום – אך בגלל שהיחס של ההשלמה היה רק אחד לאחד הם לא ניגשו, כך שהתקציב הזה התפספס.

ראש המועצה רוני מרום אומר בהקשר הזה כי הקבוצה "הרעשנית של התיירנים החליטה שהיא לא ניגשת לקול קורא. 20 אלף שקל זה כנראה לא כסף בשבילם. לא רוצים? לא צריך. בכי ונהי זה הכי קל".

את החולשה היחסית של התיירות בתחילת הקיץ, מרום מאפיין כתופעה כלל ארצית ושולל מכל וכל רמיזות שזה קשור לפרסומים על הניסיונות למנוע את מצעד הגאווה: "כולם משווים לקיץ שעבר. טיילתי כמה ימים ברמת הגולן וראיתי שהתחושה של קיץ חלש היא כלל ארצית.

"אנשים נרגעו מהקורונה והשערים לחו"ל נפתחו. אולי גם יוקר המחיה משפיע. השנה יש גם מטר מטאורים שנופל על ירח מלא. זה לא קשור למצפה רמון, זו לא דרמה מקומית וזה לא בגלל תהלוכת הלהט"בק, אין שום קשר".

"אנשים נרגעו מהקורונה והשערים לחו"ל נפתחו. אולי יוקר המחיה משפיע. השנה מטר מטאורים נופל על ירח מלא. זה לא קשור למצפה רמון, וזה לא בגלל תהלוכת הלהט"בק"

התקציב העירוני לפרסום ושיווק נפל ובתיירות הר הנגב הזמינו כתבי תיירות לסיור, כולל החתום מטה. את ההזמנה לחופשה מדברית דווקא עכשיו הם ממתגים כ"לילות קיץ קרירים בהר הנגב", בתקווה לקרוץ לישראלים שרוצים להשאיר מאחור את החום והלחות.

ב"צל מדבר" שבה התארחתי שני לילות, מציעים אירוח בבקתה במחיר התחלתי של 420 שקל באמצע השבוע ו־780 שקלים בסופו. באתר "קיץ של כוכבים" אפשר להזמין מקום עם הפעילויות במעין הכול כלול.

להנגיש פעילויות

לדברי ספקטור, הוא והתיירנים הנוספים מנסים להנגיש את הפעילויות שמתקיימות אחר־הצוהריים, בלילה ומוקדם בבוקר באמצעות מחירים מסובסדים, כך שהאורחים לא יצטרכו להתאמץ כדי להרכיב לעצמם את הלו"ז.

בשבועות הקרובים אפשר להגיע וליהנות מטיולי הליכה באזור, טעימות ביקבים, סדנאות אומנות, לצאת לספארי לילה בעקבות יצורי המדבר וכמובן – גולת הכותרת של המכתש – לצפות בכוכבים.

כבכל קיץ, מיום שלישי הקרוב יחל מטר הפרסאידים שיימשך חמישה ימים ונחשב לאירוע השיא של חובבי האסטרונומיה בארץ. אלא שמעשה שטן גרם לכך שב־12 באוגוסט יהיה ירח מלא שיאפיל על אורם של המטאורים, כך שגם במובן הזה הכוכבים לא לגמרי הסתדרו לתיירות המכתש בקיץ הזה. 

בסוף החודש יתקיים גם פסטיבל הסרטים במצפה רמון ולדברי האוצרת שירי בר־און הם התחדשו במערכת חדשה שמאפשרת להקרין סרטים באיכות גבוהה במיוחד.

אפשר גם להתארח אצל אחת מכתריסר משפחות בדואיות, באמצעות מיזם "ארץ האוהלים", שם אפשר למצוא קישור ללינה, ארוחות, סיורים וסדנאות.

גן סגור או חיזוק לעיר?

חוות "צל מדבר" נהנית כיום מלוקיישן מנצח ומבודד בעורף של מצפה רמון, עם גישה ישירה לשפת המצוק. אולם, נראה שזה הקיץ האחרון שהם יהיו פה לבד ובעוד מספר חודשים השופלים יעלו על הקרקע כדי להכשיר את התשתיות לקראת בניית ארבעה מלונות חדשים ברצועה המרהיבה המשקיפה למכתש.

זה הקיץ האחרון ש"צל מדבר" פה לבד. בעוד מספר חודשים השופלים יעלו על הקרקע כדי להכשיר את התשתיות לבניית ארבעה מלונות חדשים בקרבת טיילת המצוק

המכרז נסגר באביב האחרון במחירים גבוהים, שיאפשרו בנייה של 780 חדרי אירוח נוספים. גם החווה של ספקטור מתוכננת להפוך לכפר נופש כך שתוספת החדרים תתקרב לאלף.

מצפה רמון עומדת בפני נקודת מפנה, אחרי שבעשורים הקודמים היו כאלה שקראו לסגור אותה בצל היעדר תעסוקה והגירה שלילית, בשני העשורים האחרונים מספר התושבים התייצב על קצת יותר מ־5,000. כעת כבר ברור שמעמדה הולך ומתקבע כמקום שמגיעים אליו במיוחד ולא רק כדי לעצור ולשתות משהו קר בלב המדבר.

"השאלה היא איזה סוג של תיירות תתממש כאן ומה יהיה האופי שלה", מחדד עזרי קידר, מנכ"ל עמותת קשת. הוא רוצה לראות מלונות שמשתלבים בנוף ומתקשרים עם העיר באופן שמחזק אותה, אך חושש שזה לא הכיוון:

"האם נראה מימוש של המודלים מעין בוקק ואילת – מלונות מפלצתיים שלא משתלבים בנוף? כששיווקו את המגרשים, דיברו על כפרי נופש מדבריים, בינתיים אנחנו רואים בהדמיות מלונות עם חדרי אוכל ענקיים, בעוד שהיינו רוצים לראות יחידות מפוזרות.

"יש פה כניסה של יזמים עם כיסים עמוקים והשאלה היא האם נראה תיירות עם הפנים לעסקים המקומיים והעצמה שלהם או גן סגור שמספק לאורחים כל מה שאפשר בגבול המלון ומהעיירה בעיקר שותה עובדים במשרות מינימום שעתיות ועונתיות ומחליש את העיר חברתית־כלכלית?

"האם נראה תיירות עם הפנים לעסקים המקומיים או גן סגור שמספק לאורחים הכול בגבול המלון ומהעיירה בעיקר שותה עובדים במשרות מינימום ומחליש את העיר?"

"יש הבדל בין רווחת הרשות המקומית, שיודעת לייצר הכנסות ממלונות, לבין רווחה וחוסן קהילתי והאופן שבו מלונות משפיעים עליו. מביאים עובדים זרים ומחפשים לשכן אותם, אז דוחפים לדירות שאין היצע גדול מדי מהן. העובדים באים לתקופה זמנית לעשות עבודה וללכת וככל שאחוז האנשים שגרים במצפה יהיו עם תחושת שייכות אפסית, נהיה קהילה חלשה יותר".

חושך, שקט וקר בלילה

בינתיים, התיירנים באזור נחושים לשמר את הנכסים הטבעיים – החשיכה, הדממה והקור הלילי: "קיבלנו את הזכות למשאב הזה ואנחנו שומרים עליו, חושך ושקט", אומר גיא דביר מחוות האלפקות, אותה הקימו הוריו לפני 35 שנה. יש שם שורה של יורטים מונגוליים במחיר של 900 שקל ללילה לחמש נפשות, סטודיו סגור וכיפת דום פתוחה.

נשמתי לרווחה כשדביר אמר ש"לא משתמשים בחלב ובבשר של האלפקות והלאמות. אנחנו קוראים להן 'נסיכות הצמר', פעם בשנה גוזזים והחוטים הולכים לטווייה. המבוגרות כבר שומעות את הרעש של המכונה ורצות להסתפר, כמו כולם בקיץ.

"הן מסתובבות כאן חופשיות ומצאנו דרך לחיות איתן בהרמוניה: בהופעות ואירועים לא יהיה פה באס שיפריע להן לישון, אז אפשר להיכנס לחלל הסגור. פה זה לא המידברן. עם השקיעה דביר עלה על גבעה סמוכה, נתן כמה הקשות בגונג והערב החל לרדת".

"הן מסתובבות כאן חופשיות ומצאנו דרך לחיות איתן בהרמוניה: בהופעות ואירועים לא יהיה פה באס שיפריע להן לישון, אז אפשר להיכנס לחלל הסגור. פה זה לא המידברן"

לכבות טלפונים, לאפס ראיית לילה

מהר הנגב ירדנו למכתש ופגשנו את מדריך התצפיות וצילום הכוכבים משה קוגן, שחיכה לנו עם הטלסקופ שלו, אבל לא צריך מכשור כדי להסתחרר מהשמיים שכמותם אי אפשר לראות בעיר המוארת. מכתש רמון קיבל הכרה בינלאומית כשמורת אור כוכבים עם התחייבות לשמור על זיהום אור נמוך ככל האפשר.

נשכבנו על המזרונים שנפרסו עבורנו ופשוט הסתכלנו למעלה. "ככל שיעבור הזמן ראיית הלילה שלכם תשתפר ותראו יותר טוב את הכוכבים. בכל פעם שתדליקו אור זה יתאפס ותצטרכו לחכות שוב", אמר המדריך וניסינו להשאיר בצד את הטלפונים והאור המזהם שלהם.

נשכבנו על המזרונים ופשוט הסתכלנו למעלה. "ככל שיעבור הזמן ראיית הלילה שלכם תשתפר ותראו יותר טוב את הכוכבים. כל פעם שתדליקו אור זה יתאפס ותצטרכו לחכות שוב"

פיסלנו צורות דמיוניות בשמיים לפי קבוצות הכוכבים וקוגן היפנה זרקור לייזר כדי לעזור לנו לזהות את הצורות המוכרות יותר או פחות: "פה בדרך כלל אנשים רואים עקרב, הנה הראש ויד אחת עם צבתות, כאן הגוף ומפה מתחיל הזנב, אפילו העוקץ קיים.

"הנה קשת עם החץ, יד וכתף. הנה קבוצת כוכבי קומקום, כאן המכסה והצ'ופצ'יק ואפילו העשן שמיתמר מעל. בכל מקום בעולם רואים משהו אחר בכוכבים. האסוציאציות תלויות גם בתרבות שממנה באים.

"כך, למשל, הדובה הגדולה או עגלת הסופרמרקט עם הידית, שנקראת ככה רק בישראל. בארה"ב קוראים לזה ה'ביג דיפר' כי הם חושבים על צ'יפסר. הקבוצה הזו מפורסמת כי אם מותחים ממנה קו ישר אפשר למצוא את כוכב הצפון. הוא לא זז ומתישהו, בעוד כמה אלפי שנים, נאבד אותו ויהיה אחד אחר במקומו".

דיבור עם אלוהים בהשראה סופית

הצפייה בכוכבים במכתש ממחישה משהו מסוד הקסם של מצפה רמון עצמה: כל אחד מוצא כאן משהו אחר. אומנם בית הקפה בדאון־טאון נסגר אך יש עדיין כמה פאבים, גלריות ובתי קפה, בעיקר ברובע הבשמים שבפאתי העיר עצמה. ביום שישי האחרון המליצו לי להגיע להופעה בהשראה סופית "בבית של יוסי דותן".

ציפיתי לסלון קטן ודחוס בדירת שיכון ובהגעה למקום הסתבר שמדובר בחלל ענק עם רצפת פרקט, מסך גדול על הקיר, תאורה והגברה משוכללים שגם חללי הופעות במרכז הארץ היו מתקנאים בהם.

לפחות חצי מהקהל היה מבוגר יחסית ומשיחות עם חלקם נראה שהגיעו ממרחקים. גד תדהר ניגן בעוד וזיו רביץ בקלידים, גיטרות, חליל, וקצת דיבורים רוחניים ("איש אחד נופל ונתלה על ענף. שואל את אלוהים, 'מה עושים עכשיו?' אלוהים עונה לו, 'שחרר'").

בעל המקום, דותן, ניצח על עמדת הקונטרול המאובזרת שבנה מתחת לפני הקרקע. לדבריו, חוץ מהופעות הוא עושה שם סדנאות "חוויה בצבע" ומגדיר את עצמו כ"פותר חלומות". דבר ההופעה עבר מפה לאוזן, והתשלום בכניסה היה בצנצנת דאנה ("לפי נטיית הלב").

ביציאה מההופעה שהתקיימה, כאמור, בליל שבת, עברתי ליד ישיבת "מדברה כעדן", אחד המעוזים של הגרעין התורני מבית מדרשו של הרב טאו. בחלונות הבתים שמסביב התנופפו שלטים שקראו "די לכפייה הלהט"בית" ומנגד, בחלונות רבים אחרים, נתלו דגלי הגאווה.

ביציאה מההופעה בליל שבת עברתי ליד ישיבת "מדברה כעדן", מעוז הגרעין התורני. בחלונות הבתים התנופפו שלטי "די לכפייה הלהט"בית", ובחלונות אחרים דגלי הגאווה

זו הייתה תזכורת מטרידה להתחרד"לות במצפה רמון, שעלתה לכותרות במאבקים סביב קיום מצעד הגאווה בעיר בשנתיים האחרונות ולהאשמות כי ראש העיר למעשה נכנע לגחמות של האלקטורט הדתי־לאומני שהולך ותופס תאוצה.

אין תחנת אוטובוס, אין שאטל

מי שרוצה להגיע למכתש באופן עצמאי חייב מכונית פרטית. ככל שזה נשמע מוזר, גם האוטובוס שכבר ממילא יורד לאילת דרך כביש 40 לא עוצר באחד מחניוני הלילה או בכניסה לגן הלאומי צבעי מכתש רמון. אנשי תיירות באזור אומרים כי הדבר המתבקש הוא שאטל שייקח נוסעים בשעות קבועות ממצפה רמון לנקודות שונות במכתש, אבל גם זה עדיין לא קרה.

במועצה המקומית מצפה רמון מסרו בתגובה כי אין כוונה להפעיל שאטל למכתש וכי תחנת האוטובוס מתוכננת להיבנות באזור מחצבות הגבס. זוהי מטלה של חל"י המתוקצבת על ידי משרד התיירות ואנחנו ממתינים לביצועה בחודשיים הקרובים".

כדי לקדם את התיירות באזור צריך גם כתובת במועצה המקומית, אלא שמאז שרכז התיירות האחרון פרש לפני כמה חודשים, התפקיד הזה עדיין לא אויש. במועצה המקומית מצפה רמון מסרו בתגובה: "יש לנו כוונה למנות רכז תיירות. מדובר בתפקיד חיוני במצפה רמון. פרסמנו את המכרז כמה פעמים ולצערי רק פעם אחת ניגשה מועמדת שלא עמדה בתנאי הסף במכרז.

"יש גם בעיה שמכיוון שמדובר ברשות קטנה, יש פער בין ציפיות השכר של המתעניינים לשכר שמותר לנו לשלם על פי החוק. אנחנו מנסים למצוא פתרונות כדי להתגבר על הקושי".

"יש לנו כוונה למנות רכז תיירות, תפקיד חיוני במצפה רמון. פרסמנו את המכרז כמה פעמים ולצערי רק פעם אחת ניגשה מועמדת שלא עמדה בתנאי הסף"

"ניצחנו בארבעה מאבקים, ויהיו עוד"

באין תחבורה ציבורית למכתש, חוץ מרכב פרטי, תמיד אפשר לקפוץ לסיור עם אחד הג'יפאים באזור. בשעת בוקר מוקדמת ביום שישי האחרון יצאתי לסיור של נדב סילברט מחברת "בטבע".

נכנסנו לציר צבעי הרמון, בדרך לשם חלפנו על פני מלון סלינה שלאחרונה נאלץ להקפיא את המסיבות והאירועים הרועשים שערך במתחם הגלמפינג, אחרי מאבק ארוך של שוחרי המכתש ואנשי התיירות. כמו כן, עברנו גם ליד קווי המתח הגבוה שהוקמו כאן והציתו את מחאת העמודים.

"הנה, כאן שני עמודים שיוטמנו השבוע מתוך 2.5 שיוטמנו בסך הכול. הגן של הילדים שלי היה כאן", הצביע סילברט לעבר אחד המפגעים האלה, שהוא עצמו היה מראשוני המתנגדים להם ואף התמקם עם משפחתו באוהל במקום בתחילת המאבק. בנקודה אחרת אפשר לראות קו חשמל שהוטמן וצמחייה שנשתלה מחדש כדי לשקם את הנוף.

מאבק משמעותי לא פחות שהתיירנים ניהלו לאחרונה, היה על אופייה של שמורת הטבע לב הרמון בת 13,818 הדונם, שאושרה ועדיין לא הוכרזה.

בעקבות ההתנגדויות, הוועדה המחוזית קבעה שהניהול יהיה משותף לרט"ג ולנציגי המועצה המקומית, כך שהתיירנים יוכלו לשמור על היכולת לעשות שימוש תיירותי מסחרי בשטח תחת כללים מסוימים.

סילברט מברך על ההחלטה שמצטרפת למאבקים אחרים, שלתפיסתו הוא וחבריו ניצחו בהם, לפחות זמנית: "אפשר לנצח כשיש מי שעומד על המשמר. רט"ג רצו שמורת טבע של 12 אלף דונם שמשמשים אותנו לפעילויות, זה אומר שאסור פה ואסור שם.

"שכנענו את הוועדה המחוזית ולראשונה בישראל יהיה פה גן לאומי בניהול משותף יחד איתנו, כך שכל הסטטוטוריקה, התקנות, המפה והפיתוח ייעשו במשותף. יש לנו שטחי שיטוט מסומנים, כמו זה שבו אנחנו נמצאים עכשיו ואזורים לתצפיות אסטרונומיה.

"זה יהיה פארק מהשווים ביותר בעולם. ניצחנו בארבעה מאבקים: מחאת העמודים, המאבק נגד האמפי, נגד המופעים הרועשים בסלינה והשמורה, ויהיו עוד: הנה כאן עובר קו צינור הנפט של קצא"א שהונח פה לפני שישה עשורים. המאבק הבא שלנו יהיה להוציא או להחליף אותו בצינור מודרני".

"ניצחנו בארבעה מאבקים: מחאת העמודים, האמפי, המופעים בסלינה והשמורה. יהיו עוד: הנה צינור הנפט של קצא"א מלפני 6 עשורים. המאבק הבא יהיה להוציאו או להחליפו"

לצד המאבקים הסביבתיים, סילברט מזכיר גם את המאבק על דמותה של מצפה רמון: "רוצים ישיבה? בכיף אבל אל תיכנסו אלי הביתה, אל תיקחו תקציבים של תיירות, לא ניתן לזה לקרות. לא רק מצעדי גאווה יהיו פה – הם יקבלו גם מרכז תרבות להט"בקי על הראש".

"רוצים ישיבה? בכיף אבל אל תיכנסו אלי הביתה, אל תיקחו תקציבים של תיירות, לא ניתן לזה לקרות. לא רק מצעדי גאווה יהיו פה – הם יקבלו גם מרכז תרבות להט"בקי"

לצד הפוליטיקה הסביבתית־חברתית, יש גם מכתש שעדיין נשקפים ממנו נופים מרהיבים בשלל גוונים. עצרנו ליד שכבת סיליקה ורודה, שבהתזת מים קלה מאפשרת לגרד קצת פודרה ולמרוח על העור.

המדריך הצביע על קבוצת אבנים שמסודרות באופן לא טבעי כמשהו שיכול להעיד על אתר פולחן קדום, תזכורת לכך שלמרות המראה הצחיח וההתחלה החלשה יחסית של תנועת תיירים בקיץ הנוכחי, המקום הזה השפיע על ההיסטוריה של כולנו ועוד נכונו לו תמורות רבות, כפי שסיכם סילברט:

"במדבר יש שנים רזות ושנים שמנות וזה יוצר נוודות של תרבויות ותפיסות שעוברות כאן כל הזמן, כמו שלוש הדתות המונותאיסטיות שהגיעו מהמדבר. בעצם, כל עולם המושגים שלנו מתחיל כאן".