הדיקטטור הרוסי ולדימיר פוטין הקים מהומה פלנטרית, והמיט אסון הן על אוקראינה והן על עמו, כדי להגדיל במעט את המדינה הגדולה בעולם, שכבר משתרעת על פני 11 אזורי זמן.
הדיקטטור הרוסי ולדימיר פוטין הקים מהומה פלנטרית, והמיט אסון הן על אוקראינה והן על עמו, כדי להגדיל במעט את המדינה הגדולה בעולם, שכבר משתרעת על פני 11 אזורי זמן
הרשמו עכשיו לניוזלטר היומי
שי ג'ינפינג הסיני, השולט במדינה המאוכלסת ביותר בעולם עם 1.4 מיליארד בני אדם, כבר הרס את החופש בהונג קונג (והפר את המחויבות לשמר את העיקרון "מדינה אחת, שתי שיטות"); הוא צופה בפוטין ומתפתה לבלוע בתורו את טייוואן.
מערבה משם, יהיה זה פלא אם הודו ופקיסטן, שתי מעצמות גרעיניות שהן מספר שתיים וחמש בגודל האוכלוסייה, לא ילחמו בסופו של דבר על קשמיר, חבל ארץ שלא ישנה דבר לאף אחת מהן לפי כל מדד סביר.
האם כדאי להקריב חיי אדם אחד כדי להוסיף למספרים העצומים ממילא של המדינות הללו? ריבונו של עולם, האם שום דבר אי פעם לא מספיק?
כדאי לבחון היטב את מקרה טיוואן, ולו רק בגלל שהיא אחראית לרוב הייצור של המיקרו-שבבים בעולם. בימים האחרונים סין מה-זה נסערת בגלל ביקור חסר משמעות של יו"ר בית הנבחרים האמריקאי ננסי פלוסי בבירה טאיפיי. צבא סין מפרסם אזהרות מבשרות רעות, הגבלות סחר הוחלו, נערכו תרגילים צבאיים מאיימים ולא מן הנמנע שנחזה בסגר ימי, הפרות גסות של המרחב האווירי של טייוואן, ועוד.
China tells U.S. it can't 'treat other countries like George Floyd' and 'bully and strangle them at will' https://t.co/Yz9s6goU7W
— Daily Mail US (@DailyMail) August 5, 2022
האי (בעצם הארכיפלג) מאוכלס הן בילידים והן בצאצאי מהגרים מהיבשת, שהחלו להגיע במאה ה-17. האי היה לסירוגין מושבה הולנדית, מחוז סיני שסופח, מדינת חסות של יפן ורפובליקה עצמאית שנוסדה על ידי מתנגדי-קומוניזם שנמלטו ממדינת האם שבעיניהם נפלה בשבי כנופיה קרימינלית.
סין מה-זה נסערת מביקור חסר משמעות של יו"ר בית הנבחרים האמריקאי ננסי פלוסי בבירת טאיוואן טאיפיי. צבא סין מפרסם אזהרות מבשרות רעות, הגבלות סחר הוחלו, נערכו תרגילים צבאיים מאיימים ועוד
טיוואן מעולם לא הייתה חלק מסין הקומוניסטית, ורוב 23 מיליון תושביו נהנים בבירור מהדמוקרטיה הסוערת שלהם ומאיכות חייהם, ולא מביעים רצון כלשהו להצטרף לסין תחת שלטונה המדכא והחסר לגיטימציה ציבורית.
סין הקומוניסטית, ששטחה בערך כגודל ארצות הברית, רואה בטייוואן, הקטנה פי 250, מחוז מורד. במיוחד אם פוטין יצליח לתפוס נתח משמעותי מאוקראינה, סין עשויה להתפתות למהלך דומה מול טייוואן. אם סין תפלוש, הנזק הכלכלי העולמי יאפיל אפילו על משברי האנרגיה והמזון שנגרמו על ידי מלחמת אוקראינה.
רוואנצ'יזם, הרצון לרכוש או לרכוש מחדש שטחים, תמיד היה קיים בהיסטוריה. אבל בחלק גדול מהעולם, ובוודאי באירופה, התופעה חוותה נסיגה במהלך העשורים שלאחר מלחמת העולם השנייה. מורשת המלחמה כללה חוסר סבלנות אדיר לחמדנות שכזו, וקידוש גבולות קיימים.
אבל הזיכרונות מתפוגגים והחמדנות חוזרת לאופנה, במיוחד אצל האוטוקרטים שבכלל נמצאים בנסיקה. כאשר מעצמות גדולות כמו רוסיה וסין מתחילות להתעסק עם המפה, מעצמות קטנות יותר שמות לב ומחקות את זה – במיוחד כאשר מדובר בשחקנים רעים ששולטים במדינות לא-דמוקרטיות או בדמוקרטיות מזויפות.
קחו את טורקיה לדוגמה. אם אנקרה הייתה רציונלית, היא הייתה מבקשת להפטר משטחי המולדת ההיסטורית של הכורדים במזרחה, ואף אולי לשכנע את איראן ועיראק, שגם יושבות על אדמות הכורדיות, לאפשר הקמת מדינה כורדית רציפה. כל שלוש המדינות לא היו שולטות יותר בעם המנושל הגדול בעולם (מיעוט שמציק בעצם לשלושתם) ולקינוח הן היו מזעזעות ממש את כל המשקיפים בכך שתרמו לצדק העולמי.
החמדנות חוזרת לאופנה, במיוחד אצל האוטוקרטים שבכלל נמצאים בנסיקה. כאשר מעצמות גדולות כמו רוסיה וסין מתחילות להתעסק עם המפה, מעצמות קטנות יותר שמות לב ומחקות את זה
אבל זה חלום. במקום זאת, העריץ רג'פ טאיפ ארדואן אוסר על השפה והתרבות הכורדית, עוצר מנהיגים כורדיים, ניסה להרחיק את פינלנד ושוודיה מנאט"ו בטענה שהן מקלות על טרוריסטים הכורדים, וכעת זומם להעמיק את פלישותיו לסוריה כדי להילחם בכורדים שם – תפיסת קרקע שאם תתאפשר, לא ניתן יהיה לבטלה במשך עשרות שנים, אם בכלל.
המודל לכך עשוי להיות הפלישה של טורקיה עצמה ב-1974 לקפריסין, ששטחה קטן מטורקיה כמעט פי 100. לאחר שצירפה מתיישבים (הבה נקרא להם מתנחלים) טורקים לאוכלוסייה הלא-יוונית שהייתה קיימת בקפריסין קודם, היא ביססה את שלטונה בצפון האי, וחומה אימתנית ומכוערת חוצה את הבירה ניקוסיה.
יתרה מכך, ארדואן, שוויתר כנראה סופית (ובצדק) על קבלת טורקיה לאיחוד האירופי, מאיים כעת על חברת האיחוד יוון וגם חולם לשקם את ההשפעה העות'מאנית ברחבי האזור.
אחת ממדינות החסות העיקריות של טורקיה, אזרבייג'ן, מנוהלת על ידי הרודן המושחת אילהם אלייב, שלמד היטב. בעזרת טורקיה (וגם ישראל, שעשתה עסקה אפלה אך משתלמת בגלל יבוא נפט, יצוא נשק וגישה לאיראן), ולאחר שחתם על הסכם שיתוף פעולה עם פוטין ימים לפני הפלישה לאוקראינה, גם הוא מחפש להתרחב.
לאזרבייג'ן יש עושר מינרלי – זה עתה חתמה על הסכם להגדלת אספקת הגז הטבעי לאיחוד האירופי – והיא יכולה להתמקד בשיפור רמת החיים העלובה של 10 מיליון אזרחיה, שמעולם לא זכו בשלטון הגון.
ארדואן אוסר על השפה והתרבות הכורדית, עוצר מנהיגים כורדיים, ניסה להרחיק את פינלנד ושוודיה מנאט"ו בטענה שהן מקלות על טרוריסטים הכורדים, וכעת זומם להעמיק את פלישותיו לסוריה כדי להילחם בכורדים שם
במקום זאת, שליטם אלייב מחפש כיבושי קרקע. בשנת 2020 יזמה אזרבייג'ן מלחמה נגד הארמנים, והצליחה לתפוס חלקים משמעותיים מנגורנו-קרבאך, אזור שנשלט על ידי הרוב הארמני האתני שלו ושנמצא במחלוקת בין אזרבייג'ן וארמניה. גם בימים האחרונים נמשכות פלישות לאזורים שבידי ארמניה.
הצהרותיו של אלייב מצביעות על כך שהוא גם חומד שטחים בארמניה גופא (מדינה קטנה ללא מוצא לים). הוא מדבר על תפיסת מסדרון יבשתי דרך דרום מזרח ארמניה כדי לחבר את אזרבייג'ן עם המחוז הלא רציף שלה, נחיהבן, ולעתים מכריז על כל ארמניה כשטח אזרי (גילוי נאות: NGO עם קשרים לארמניה הוא קליינט).
אם תתאפשר התרחשות כזו, הלהבות יתפשטו במהירות ברחבי העולם. הגבולות באפריקה פגיעים במיוחד. הם נוצרו במידה רבה מהקולוניאליזם שחילק את שלל היבשת ללא קשר למיקום השבטים או לקשרים לשוניים. זו הסיבה שיש כרגע מלחמה שכמעט אף אחד במערב לא שם לב אליה בטיגריי, בצפון אתיופיה. זו הסיבה שהייתה אלימות כזו בדרפור, במרכז אפריקה ובחלקים ממערב היבשת.
אפשר לטעון שיש סיבות מעשיות לנסות להרחיב מדינה – ענייני משאבי טבע, גישה לים, איחוד מחדש של מיעוטים. ואכן, התוקפנות של פוטין נגד אוקראינה נעוצה בתחושה לא בלתי סבירה שלמחוזותיה הצפוניים והמזרחיים היה תפקיד חשוב בתרבות ובהיסטוריה הרוסית.
אבל זה בבירור לא מה שתושבי אוקראינה – גם בני המיעוט הדובר רוסית – רוצים כיום. אדישות לרצונותיהם – או המצאת נרטיבים פיקטיביים – חושפת את חמדנות השטחים כמה שהיא בדרך כלל: חזירות אטומה ומרושעת. ובאמת נראה שככל שיש יותר, טיפוסים מפוקפקים רוצים יותר.
אם יתאפשר כיבוש ארמניה, הלהבות יתפשטו במהירות ברחבי העולם. הגבולות באפריקה פגיעים במיוחד. הם נוצרו במידה רבה מהקולוניאליזם שחילק את שלל היבשת ללא קשר למיקום השבטים או לקשרים לשוניים
יש סיבה לכך שהעולם מעדיף את הסטטוס קוו גם במקרים שבהם קבוצות אתניות נותרו בצד ה"לא נכון" של הגבול – כמו מיליוני ההונגרים האתניים שנתקעו ברומניה רק בגלל שזו הייתה האחרונה שהשתלטה על אזור טרנסילבניה לפני מלחמת העולם השנייה.
זה כי אין לזה סוף. ניתן לערער על כל גבול. אין דבר כזה חיבור טבעי בין עם לטריטוריה. כמעט כל גבול שיש הוא תוצאה של כיבוש כזה או אחר, עוול כזה או אחר.
הדרך היחידה למנוע מלחמה בלתי נגמרת – ואת השיבושים הגלובליים שזה יגרור – היא לגבות מהצד התוקף מחיר יקר. יש לאפשר שינויי גבול בהסכמה; ויש לפעול נגד רידוי בעם אחר; אבל רצוי לדחות בשאט נפש כל רמז לרטוריקה מלחמתית.
ארגז הכלים של הקהילה הבינלאומית גדול, החל מאי אישור נסיעות ללא ויזה והסדרי סחר ועד לסנקציות כלכליות פרואקטיביות נגד מדינות או מנהיגיהן ואזרחיהם, עד לחימוש אקטיבי של הצד המותקף. בעולם שבו כולם תלויים בכולם לא מדובר בזוטות, ולרוב זה אמור להרתיע.
נכון, המענישים גם ישלמו מחיר כאשר יש מלחמה כלכלית. אנו רואים מקרה כזה באינפלציה הנוכחית, אשר נגרמת בחלקה מהתמשכות מלחמת אוקראינה על ידי תמיכת המערב בקורבן – ובמשבר הגז הטבעי הקרב באירופה.
אבל הדבר הנכון תמיד גובה מחיר. השלום שווה את זה בטווח הארוך.
הדרך היחידה למנוע מלחמה אינסופית – ואת השיבושים הגלובליים שתגרור – לגבות מהתוקף מחיר יקר. יש לאפשר שינויי גבול בהסכמה ולפעול נגד רידוי בעם אחר, אך לדחות בשאט נפש רטוריקה מלחמתית
מה זה אומר לגבי ישראל? היה מגוחך, כמובן, כאשר רוסיה הענקית האשימה אותנו באימפריאליזם בשנות השבעים, תוך שהיא כופה את הקומוניזם והמרות הרוסית על עשרות מיליונים מקירגיזסטן ועד אסטוניה. רוסיה עושה זאת שוב כשהיא מגנה את ישראל על התקיפה בעזה. לישראל יש סיבות סבירות לכבוש את הגדה המערבית. זו לא חזירות. אבל גם חכמה גדולה אין שם.
דן פרי שירת כעורך ראשי של סוכנות איי-פי במזה"ת (מבסיסו בקהיר) לאחר תפקידים דומים באירופה, אפריקה והאיים הקריביים. שימש כיו"ר התאחדות עתונאי החוץ בישראל. איש היי טק ויזמות בעבר ובהווה. עקבו אחריו ב: https://danperry.substack.com
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם