הראייה האינסטרומנטלית שבה מקבלי ההחלטות רואים את החיילים והחיילות בסדיר, משל היו חפצים חסרי ערך, מקוממת מאוד.

האירועים האחרונים שנחשפנו אליהם – אונס ופגיעות מיניות בחיילות בשרות סדיר שהוצבו בשב"ס – מזעזעת מאוד ואין מילים רכות יותר לבטא זאת. את האירועים ביצעו פושעים שהורשעו בדין ונמצאים מאחורי סורג ובריח.

עורכת הדין של הסוהרות: "שנה אחרי האונס – האסיר הביטחוני ניסה לאנוס חיילת נוספת" pic.twitter.com/WZIYY2cYPb

— ynet עדכוני (@ynetalerts) August 3, 2022

אבל חוסר המחשבה, חוסר האחריות וההפקרות בקבלת החלטות כאלה – להציב חיילים וחיילות בשרות סדיר בשב"ס לפעילויות כאלה, וחוסר הפיקוח והבקרה עליהם מטעם מי ששלח אותם, חמורה לא פחות מהאירועים עצמם.

הראייה האינסטרומנטלית של מקבלי ההחלטות את חיילי הסדיר כחפצים חסרי ערך, מקוממת מאוד. הפגיעות המיניות בחיילות שהוצבו בשב"ס מזעזעות, אבל חמורה לא פחות ההחלטה להציבם שם

דוד בן גוריון ראה בצה"ל כור היתוך, גוף מחנך ומעצב של הנוער. ואכן, באו ובאים עד היום בשעריו נערים ונערות מכל רובדי החברה, מכל רחבי הארץ ומכל הגלויות, ויוצאים ישראלים גאים על תרומתם לחברה ולמדינה ושמחים על מה שקיבלו ולמדו במהלך שירותם. בתפיסתו זו, ראה בן גוריון את הזיקה ההדדית בן השירות הצבאי לחברה האזרחית.

עם הקמת המדינה, כשהיה חוסר במורים ובמורות במערכת החינוך, צה"ל הקצה, בפעילות מבורכת, חיילים וחיילות מורות למערכת החינוך. זו הייתה פעילות עם שליחות שנתנה השראה ועיצבה את דמותם וגאוותם של אותם חיילים וחיילות מורות שלקחו בה חלק.

בן גוריון לא ראה באותם חיילים וחיילות שהוקצו למערכת החינוך כוח עבודה זול. הוא ראה בזה שליחות – צה"ל, צבא העם, תורם לחברה האזרחית במערכת החינוך, מתוך ראיה שהחיילים והחיילות לא רק מסייעים בחינוך, אלא גם מקבלים השראה גדולה משליחות זו.

זה נהנה וזה אינו חסר. בן גוריון ראה את האדם בכל חייל וחייל, משל היה בנו שלו ודאג להעביר את המסר למפקדים בצה"ל בכל הדרגים: "תדע כל אם עבריה כי הפקידה את גורל בניה בידי המפקדים הראויים לכך". הייתה לו מטרה להעצים את יכולותיהם, השכלתם, הערכתם העצמית וגאוותם של כל חייל וחיילת המשרתים בצה"ל, מתוך ראיה אסטרטגית ארוכת טווח, שכך נבנה חברה אזרחית טובה, מתקדמת ושוויונית יותר.

בן גוריון לא ראה בחיילים ובחיילות שהוקצו למערכת החינוך כוח עבודה זול, אלא שליחות – צה"ל, צבא העם, תורם לחברה האזרחית במערכת החינוך. החיילים מסייעים בחינוך וגם מקבלים השראה

תפיסה זו חלחלה דרך מפקדי צה"ל לדורותיו במשך שנים רבות. דוגמה לכך ניתן לראות בפעילותו המבורכת של רב אלוף רפאל איתן (רפול) שיזם כרמטכ"ל את פעילות "נערי רפול". רפול ראה בצה"ל לא רק גוף שאחראי על משימות הגנת המדינה, אלא גם גוף שהוא חלק בלתי נפרד מהחברה האזרחית, שנדרש לתרום לחברה האזרחית גם באספקטים אחרים.

הוא לקח נערים שנפלטו מבתי הספר ולא היה להם שום סיכוי בחיים האזרחיים, גייס אותם לצה"ל, תרם לחינוכם, להשכלתם ולתרומה חשובה ביותר לאישיותם והערכתם העצמית. רפול הציל את הילדים האלה שבסופו של יום גם תרמו לצה"ל, ולאחר מכן לחברה בהיותם אזרחים משכילים ומחונכים יותר ובעלי הערכה עצמית ראויה, ולא הפכו לנטל על החברה.

בשנת 2005 הממשלה העבירה את האחריות על בתי הכלא הביטחוניים מצה"ל לשב"ס. אך במקום להקצות תקציבים לגיוס כוח אדם לשב"ס לטיפול במשימות הנוספות – הכנסת, בחקיקת בזק, ביצעה תיקון חקיקה בחוק שירות הביטחון שאפשר את שיבוצם של חיילים בשירות בתי הסוהר.

במקום תקציבים שנדרשו לשרות בתי הסוהר, מצאו כוח עבודה ללא עלות, משל לא היו אלה בנינו ובנותינו, אלא כוח עזר שלא עולה כסף למדינה. מהן ההשלכות של תיקון החקיקה חסר האחריות והמופקר הזה, שנעשה בלי מחשבה? איזו השראה מקבלים הנערים ונערות האלה? עם איזה חבר'ה הם הולכים להתחכך בתקופה בה מתעצבת אישיותם? ומה יהיה עליהם לאחר השירות? אף אחד לא התייחס לזה במשך 18 שנים רצופות.

ב-2005 הממשלה העבירה את האחריות על בתי הכלא הביטחוניים מצה"ל לשב"ס. אך במקום להקצות תקציבים לגיוס כוח אדם לשב"ס לטיפול במשימות הנוספות – הכנסת, בחקיקת בזק, מצאה כוח עבודה ללא עלות

סביר להניח שהנערים והנערות שנשלחו ככוח עבודה זול לשב"ס במקום תקציבים לשב"ס, לא באו מהרבדים הסוציו-אקונומיים הגבוהים בחברה, מהשרון או מרמת אביב רבתי. הם ודאי באו מהפריפריה הגיאוגרפית, החברתית והכלכלית בחברה. נערים ונערות שממילא לא שפר עליהם גורלם, מה הבעיה להשתמש בהם ככוח עבודה שעלותו אפסית.

חייל או חיילת מהשכבות הסוציו-אקונומיות הגבוהות, אילו קרה להם מה שאירע לחיילות בשב"ס, למחרת הוריו היו מרעישים עולמות, מגיעים מיידית לשר הביטחון, לכנסת ולמדיה. אך כאן, כשמדובר בחיילים מהפריפריה החברתית, כנראה אין מי שישמיע את צעקתם. וכך חלפו 5 שנים, ורק כעת הציבור שומע על כך. איך הצליחו הרשויות שהיו אמורות לטפל בנושא להחביא את המידע המזעזע הזה במשך תקופה כל כך ארוכה?

כשהנושא מגיע לידיעתו של השר לביטחון פנים – עמר בר לב, הוא אומר שהוא מזועזע מאוד, אבל באותה נשימה הוא אומר שבכדי לפעול, נדרש שינויי חקיקה.

אני מתחייב שנטפל ביד קשה ביותר, ובאפס סובלנות, במי שיפגע בנשים. pic.twitter.com/tgYOUS3rZO

— עמר בר-לב (@omerbarlev) July 31, 2022

לגאלית הוא צודק, אבל מעשית הוא בורח מאחריות ומתחבא מאחורי תיקון החקיקה. יש פה מעשה זוועה בחיילות, אז עד שיבוצע שינוי החקיקה, צריך לגלות אומץ לב אזרחי ולפעול להגן על החיילות האלה ולהפסיק לאלתר את שירותן בבתי הסוהר. שימצא לכך את התקנות הנדרשות, ואם תיקון החוק שאפשר הקצאת חיילים לשב"ס בוצע תוך שבוע, אז כנראה גם אפשר לבצע את התהליך ההפוך תוך שבוע. אז במקום לחפש איך פועלים לפתרון מיידי של הבעיה, עמר בר לב פותר את עצמו באמירה שנדרש שינוי חקיקה. מכאן והלאה זו כבר לא בעיה שלו.

כעת זה לא הזמן לבחון ולהמתין. כעת צריך לפעול, ובמקביל להתחיל לבחון, כי בינתיים החיילים והחיילות האלה ממשיכים בשירות המזוויע הזה.

מעשית בר לב בורח מאחריות ומתחבא מאחורי תיקון החקיקה. יש פה מעשה זוועה בחיילות, אז עד שיבוצע שינוי החקיקה, נדרש אומץ לב אזרחי, הגנה על החיילות והפסקה לאלתר של שירותן בבתי הסוהר

אז צריך לומר לשר עמר בר לב, לכל חברי הכנסת, לכל שרי הממשלה ולרמטכ"ל – הנושא הזה מחייב פתרון מיידי, משל היו אלה הבנים, הבנות או הנכדים והנכדות שלכם או של כל אחד מאתנו. זה שמדובר בילדים וילדות מהפריפריה החברתית במדינה שלא שפר עליהם גורלם לא אומר שהם לא ילדי המדינה הזו. אסור להפקיר אותם ואותן וצריך לפתור את הבעיה הזו מיידית. משרד האוצר צריך להתמודד עם בעיות התקציב של בתי הסוהר כמו עם אלה של שאר הגופים המוסדיים במדינה, ולא להשתמש בבנינו ובנותינו ככוח עבודה ללא עלות.

יחיאל גלבוע הוא ד"ר לפילוסופיה של המדע ומהנדס פעיל בתעשיה הבטחונית והאזרחית שנים רבות. מודאג מאוד מתהליכי ההקצנה, הפילוג, הפערים הכלכליים ההולכים ומתרחבים, ומשחיקת הדמוקרטיה בשנים האחרונות.