ישראל נגד הג'יהאד האסלאמי
כשישראל חיסלה את מנהיגי הג'יהאד האסלאמי בדרום ובצפון רצועת עזה, מנהיגי העולם הערבי צפו בהנאה ולא פצו פה. גם הם, בדיוק כמו ישראל, רואים בג'יהאד זרוע איראנית חמושה ומסוכנת שפועלת על פי הוראות מטהרן על מנת להגביר את ההשפעה האיראנית ולפגוע בסדר האזורי.
אף אחד לא הגן על אנשי הג'יהאד ועל זכותם להמשיך ולבצע פיגועים נגד אזרחים ישראלים. יחד עם זאת, אי אפשר לטעון כי העולם הערבי התעלם מהמערכה הנוכחית בעזה, גם אם היא הייתה מכוונת נגד האויב המשותף – המשטר האיראני.
בעולם שבו שבריר של פריים קובע את הנרטיב ומופץ על ידי מיליונים – הסבל של האזרחים הפלסטיניים הופך למוחשי ונוכח. הפלסטינים שנפצעו ונפגעו במהלך "הסבב" כבר לא מדברים עם אחיהם הערבים דרך מסך הטלוויזיה ב"אל־ג'זירה" – הם פונים אליהם ישירות דרך האינסטגרם, הטיקטוק והטוויטר.
גם אם חמישה ילדים בעזה נפגעו מטיל פלסטיני שנורה מתוך שכונת מגורים והתפוצץ לפני שהספיק להגיע לישראל – אף אחד לא יידע זאת, וגם אם יידע – כנראה שלא יאמין. התודעה כבר עוצבה, העובדות משניות לאמוציה.
@muslim AIRSTRIKES IN GAZA THIRTY MINUTES AGO @ 3:30AM #muslim #muslimtiktok #savesheikhjarrah #gaza
גם אם חמישה ילדים בעזה נפגעו מטיל פלסטיני שנורה מתוך שכונת מגורים והתפוצץ לפני שהספיק להגיע לישראל – אף אחד לא יידע זאת, וגם אם יידע – כנראה שלא יאמין
בעולם הערבי, במיוחד בחלקו הצעיר יותר, זועמים על ישראל ברקע הפגיעה באזרחים הפלסטיניים החפים מפשע. בתוך כך, אחוזי התמיכה ב'הסכמי אברהם' – תהליך הנורמליזציה שהחל בדיוק לפני שנתיים – צונחים. כל הסקרים מעידים על כך שבעולם הערבי רבים ציפו ש'הסכמי אברהם' יזרזו את ההסדרה בין ישראל לפלסטינים.
בינתיים הם ראו שני סבבים אלימים בעזה, שאחד מהם הגיע לירושלים ונשפך אל תוך הערים המעורבות בישראל. לערבים לא באמת אכפת אם ישראל מחסלת את המנהיגים של הג'יהאד האסלאמי הפרו־איראני, הם לא העניין. אולם, אפילו בחיסולים הכי מדויקים, הבלתי מעורבים – נשים, ילדים וקשישים – תמיד משלמים את המחיר. העולם הערבי, כך נראה, לא מוכן לקבל את זה.
המבצע הצבאי בעזה נמשך רק שלוש יממות, אך במהלכן ירדן הספיקה לגנות את ישראל בחריפות, איחוד האמירויות פנתה למועצת הביטחון של האו"ם בבקשה לקיים דיון דחוף בעניין, ובסעודיה גינו פעמיים – גם את התקיפה בעזה וגם את העלייה של היהודים להר הבית בתשעה באב.
מה יקרה בפעם הבאה שמבצע (ולאף אחד אין ספק בכך שהוא יגיע) יימשך שבועיים או יותר? כשישראל תלחם נגד חמאס ולא נגד הג'יהאד, ומספר הבלתי מעורבים שייפגעו או ייהרגו יעמוד על מאות ולא עשרות? הכוחות האסלאמיים עלולים לנצל את המצב הזה במאבק הפוליטי נגד המשטרים הערביים, הרחוב הערבי הצעיר יתקומם, ובסופו של דבר גם תהליך הנורמליזציה ייפגע.
בימים אלה הרשות הפלסטינית בצורתה הנוכחית נושמת את נשמותיה האחרונות, יתרחשו שינויים גדולים אחרי שתתחלף ההנהגה. ישראל חייבת לשקול את האופציות המדיניות ברצינות כשחלון ההזדמנויות הבא יציג את עצמו. הסבבים הצבאיים הם לא תחליף למדיניות מול הפלסטינים, לא בעזה ולא בגדה.
ישראל חייבת לשקול את האופציות המדיניות ברצינות כשחלון ההזדמנויות הבא יציג את עצמו. הסבבים הצבאיים הם לא תחליף למדיניות מול הפלסטינים, לא בעזה ולא בגדה
לבנון גוועת אך האליטות מנצלות את המשבר עד תום
בלבנון נזכרים בימים אלה בפיצוץ האדיר שהחריב את נמל ביירות לפני כשנתיים. בימים ההם, כשלבנון ליקקה את פצעיה וקברה את מתיה, לרבים היה נדמה שאי אפשר להמשיך הלאה באותו אופן. השינוי היה מתבקש ורבים חשבו שהוא גם בלתי נמנע.
עתה, כעבור שנתיים, מתברר שהמצב בלבנון לא השתפר והשינוי המיוחל טרם הגיע. המשבר הכלכלי ממשיך לחנוק את המדינה ובמישור הפוליטי יש קיפאון מוחלט אף שכוחו של ארגון חזבאללה צומצם באופן משמעותי בפרלמנט הלבנוני.
במקביל, הבנק העולמי תוקף את האליטות השלטוניות במדינה ומפרסם דוח חריף במיוחד בנושא ההתנהלות הפיננסית הקלוקלת של השלטון הלבנוני. מחברי הדוח לא נמנעים מביטויים קשים נגד אלה שמעלו באמונם של אזרחי לבנון ואף מכנים את ההתנהלות "הונאת פונזי".
"חלק ניכר מחסכונות האנשים שהופקדו בבנקים המסחריים נוצל לרעה והוצא בצורה שגויה במהלך 30 השנים האחרונות", נכתב בדוח. הבנק העולמי האשים את הממשלה בכך שצברה יותר חובות מהנדרש והשתמשה בשירותים ציבוריים לטובתה.
הבנק העולמי תוקף את האליטות השלטוניות במדינה ומפרסם דוח חריף במיוחד בנושא ההתנהלות הפיננסית הקלוקלת של השלטון הלבנוני. מחברי הדוח אף מכנים את ההתנהלות הזאת "הונאת פונזי"
ההתנהלות הזאת אפשרה לקבוצות דתיות־קיצוניות "להדק את אחיזתן באזרחים" על ידי מתן השירותים בעצמן, מה שחיזק את מערכת חלוקת הכוח בלבנון בין הקהילות המוסלמיות והנוצריות, כך על פי הדוח.
כרגע לא נראה שמישהו בלבנון מתרגש יותר מדי מהדוח החריף, חוץ מהאזרחים שמרגישים שחייהם לא שווים יותר מקליפת שום. השרפות שפרצו לפני כמה ימים במאגרי התבואה במה שנשאר מנמל ביירות מזכירות לכולם כי המצב עלול להמשיך ולהתדרדר אם לא יתחוללו שינויים גדולים בממשל הלבנוני.
מי מרוויח מהכאוס במערכת הפוליטית בעיראק?
המחאות של תומכי הפוליטיקאי השיעי מוקתדא א־סאדר, שהחלו לפני שבוע, שטפו לא רק את בגדאד אלא גם מחוזות נוספים. אך עיקר, הדרמה, כמובן מתרחשת בבגדאד, בבניין הפרלמנט העיראקי.
לפני עשרה חודשים הגוש השיעי בהנהגתו של א־סאדר ניצח בבחירות לפרלמנט בעיראק, אך מאז חלפו 10 חודשים וסאדר לא הצליח להרכיב ממשלה – והצטרף לאופוזיציה. יריביו מהגוש השיעי האחר – "פלטפורמת התיאום" המקורבת לאיראן ולמיליציות הפרו־איראניות במדינה – הגישו הצעה למינוי של ראש ממשלה מטעמם, מוחמד א־סודאני, אך ההצעה נתקלה בהתנגדות עזה מצד אנשי סאדר.
המחאות באזור הפרלמנט ובתוכו נמשכות כבר 10 ימים ונראה שהמפגינים מוחים קודם כל נגד המערכת הפוליטית הלא מתפקדת שלא מאפשרת את כינון הממשלה, העברת התקציב וקידום של רפורמות חשובות. תומכיו של א־סאדר – דמות צבעונית וכריזמטית – דורשים גם בחירות חדשות וגם שינוי של השיטה הפוליטית.
הם מגנים את הפוליטיקאים המושחתים שלדבריהם גורמים ליותר נזק למדינה מאויביה מבחוץ. פעם, בשנות האלפיים, א־סאדר נלחם נגד האמריקאים ששחררו את ארצו מהשלטון המדכא של סדאם חוסיין וניסו לעצב שלטון אחר בדמותם.
הרבה מים זרמו בנהר החידקל מאז, ובשנים האחרונות א־סאדר – שמתנגד להתערבות זרה כלשהי – נלחם לא באמריקאים אלא באחיו השיעים הנאמנים לאיראן. ההשפעה האיראנית בעיראק גדלה באופן משמעותי מאז הפלישה האמריקאית בשנת 2003.
בשנת 2019, זמן קצר אחרי פרוץ מגפת הקורונה, אלפי מפגינים השתתפו במחאות אדירות בכיכר תחריר בבגדאד והביעו סנטימנט אנטי־איראני חזק. דגלים איראניים ובניינים ונציגויות של הרפובליקה האסלאמית ברחבי המדינה בערו.
בתגובה למחאה, באוקטובר 2021 התקיימו בחירות בפרלמנט שהסתיימו בתבוסה של הכוחות הפרו־איראניים. מאז איראן משקיעה מאמצים כבירים על מנת להחזיר את נאמניה לשלטון. בעיני עיראקיים רבים שאינם נמנים על נאמני א־סאדר או איראן – המאבק הזה נראה כחיסול חשבונות בקרב האליטה שנכשלה כישלון חרוץ בשיפור המצב במדינה ונלחמת כרגע על שאריות השלטון.
בתגובה למחאה, התקיימו בחירות בפרלמנט שהסתיימו בתבוסה של הכוחות הפרו־איראניים. מאז איראן משקיעה מאמצים כבירים על מנת להחזיר את נאמניה לשלטון
נראה שכל הצדדים חוששים כרגע משימוש באלימות, מה שעלול לגרור את עיראק למלחמת אזרחים. כמעט 20 שנים אחרי הפלישה האמריקאית לעיראק, המצב במדינה הערבית הזאת – שפעם שאפה להפוך למנהיגת העולם הערבי – הוא בכי רע ולא נראה שבסבך האינטרסים המנוגדים והיריבויות יכול להיוולד השינוי המיוחל.
היום הזה בתולדות מזה"ת: חתימה על הסכם סוור
ב־10 באוגוסט 1920 חתמה האימפריה העות'מאנית הטורקית על הסכם סוור, בהמשך לוועידת סן רמו באותה שנה. ההסכם השלים את חלוקת אסיה הקטנה אחרי מלחמת העולם הראשונה בין המדינות המנצחות – האימפריה הבריטית וצרפת.
העות'מאניים, שנכנסו למלחמה כשהם בטוחים בניצחונם והשקיעו מאמצים וכספים אדירים במכונת המלחמה – יצאו ממנה מובסים ומפוררים. "האיש החולה על הבוספורוס" נפח את נשימותיו האחרונות ובסוור העניין הזה הפך לסופי.
העות'מאניים, שנכנסו למלחמה כשהם בטוחים בניצחונם והשקיעו מאמצים וכספים אדירים במכונת המלחמה – יצאו ממנה מובסים ומפוררים. "האיש החולה על הבוספורוס" נפח את נשימותיו האחרונות בהסכם סוור
מדובר בהסכם הבינלאומי האחרון שעליו חתמו נציגי האימפריה העצומה ששלטה במזרח התיכון ביד רמה במשך מאות שנים עד שבוטל מוסד החליפות והסולטן האחרון – מהמט השישי – יצא לגלות בשלהי 1922.
בהיעדר פרלמנט עות'מאני מתפקד (הוא פוזר על ידי הבריטים בתחילת 1920), ההסכם הזה לא אושר על ידו או על ידי הסולטן ולא פורסם בעיתון עות'מאני רשמי. אוהדי ותומכי האימפריה העות'מאנית ברחבי העולם טוענים שלחתימה על הסכם סוור אין כוח משפטי משום שההחלטה לא אושררה על ידי המדינה העות'מאנית.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם