עזבו את הגבלת הכהונות

נתניהו מציע להגביל את כהונת ראש הממשלה לשתי קדנציות. צילום מסך מתוך ערוץ 12
נתניהו מציע להגביל את כהונת ראש הממשלה לשתי קדנציות. צילום מסך מתוך ערוץ 12

הצעה פופולרית בשמאל היא הגבלת מספר הכהונות בהן יכול לכהן אדם כראש הממשלה. הסיבה פשוטה: בנימין נתניהו קיבל חמש פעמים את המנדט להרכיב ממשלה, והצליח בכך ארבע פעמים.

נוצרה תחושה שגם בעוד עשור, נתניהו עדיין יהיה ראש הממשלה. הדבר מוביל לתחושה שהמערכת תקועה, מה שעלול להביא לייאוש מהמערכת הדמוקרטית. כמובן, יש גם את החשש המוצדק שאדם אחד במשך זמן רב בעמדת כוח עלול לצבור יותר מדי כוח.

עד לפני לא המון שנים, גם אני תמכתי ברעיון הגבלת הכהונה. אבל עבר לי. לא כי אני חושב שזה איזשהו טריק של אנשים שלא מצליחים לנצח את נתניהו בקלפי.

בישראל מצביעים למפלגות, ואם לאנשי הליכוד יש חשש שבלי נתניהו אין להם סיכוי לנצח, שיעשו בדק בית. בכל מקרה, יש סיבות אחרות למה הרעיון הזה לא ישים לשיטה הישראלית.

זה לא יעזור

אם המטרה שלכם היא לראות מישהו אחר במקום נתניהו בבית שברחוב בלפור, הגבלת כהונות לא תעזור כאן. לא יהיה ניתן לחוקק את החוק שמגביל את מספר הכהונות על ראש הממשלה המכהן.

אם המטרה שלכם היא לראות מישהו אחר במקום נתניהו בבית שברחוב בלפור, הגבלת כהונות לא תעזור כאן. לא יהיה ניתן לחוקק את החוק שמגביל את מספר הכהונות על ראש הממשלה המכהן

כשהעלו את אחוז החסימה, כל הזמן הבהירו שהדבר יהיה נכון רק החל מהבחירות הבאות. כך גם לגבי נתניהו – נצטרך להמתין עם הספירה שלו. כשבארצות הברית העבירו את התיקון ה-22 לחוקה ב-1951, זה שמגביל לשתי כהונות, הוא לא חל על הנשיא שכיהן באותה תקופה, הארי טרומן. העובדה שלא רץ לעוד כהונה ב-1952 הייתה תוצאה של החלטה, לא של התיקון לחוקה.

אבל, גם אם אתם רוצים להגביל כהונות בקטע עקרוני לחלוטין ולא אישי, לא בטוח שזה יעבוד.

איך סופרים?

את הגבלת הכהונות אוהבים לקחת מהשיטה האמריקאית. אבל בארצות הברית, ובשאר המדינות בהן יש הגבלה על מספר הכהונות של ראש הרשות המבצעת, יש שיטה נשיאותית.

בישראל, לעומת זאת, יש משטר פרלמנטרי. ויש בכך עניין מהותי: במשטרים נשיאותיים, הנשיאים נבחרים ישירות על-ידי הציבור, אינם תלויים בפרלמנט, ולרוב הבחירות נערכות במועד קבוע.

במשטר פרלמנטרי, לעומת זאת, הציבור בוחר רק את הפרלמנט, והוא זה שממנה ממשלה, וגם זה שיכול להפיל אותה. בהתאם, לרוב מועד הבחירות אינו קבוע. זה אומר שלמספר הכהונות אין שום משמעות מבחינת מדידת זמנים.

במשטר פרלמנטרי, הציבור בוחר רק את הפרלמנט, והוא זה שממנה ממשלה, וגם זה שיכול להפיל אותה. לרוב מועד הבחירות אינו קבוע, ולכן למספר הכהונות אין שום משמעות מבחינת מדידת זמנים

הנה דוגמה מבריטניה: הרולד וילסון הוביל את מפלגת הלייבור ארבע פעמים למעמד של מפלגת שלטון (ב-1964, 1966 ופעמיים ב-1974). בסך הכל, הוא כיהן כראש הממשלה במשך קצת פחות משמונה שנים.

מרגרט ת'אצ'ר, לעומתו, הובילה את המפלגה השמרנית למעמד מפלגת שלטון רק שלוש פעמים (ב-1979, 1983 ו-1987). אבל, היא כיהנה כראשת הממשלה 11 שנים וחצי.

דייוויד קמרון הוביל את מפלגתו לניצחון פעמיים (ב-2010 ו-2015), וכיהן כראש הממשלה שש שנים. לא הרבה פחות מווילסון, שניצח כפול.

מאחר ששלושת ראשי הממשלה האלו התפטרו מסיבות שונות וראשי ממשלה אחרים החליפו אותם באמצע הכהונה, אפשר גם לספור עד סוף הפרלמנט במהלכו התפטרו. במקרה כזה, וילסון הביא 11 שנות כהונה, ת'אצ'ר 13 שנים וקמרון שבע (בגלל בחירות הפתע ב-2017). עדיין, שום היגיון מתמטי.

בישראל, זה אפילו יותר מסובך. קחו למשל את יצחק שמיר. במהלך הכנסת ה-12, שמיר עמד בראשות שתי ממשלות. הראשונה הייתה ממשלת האחדות עם מפלגת העבודה בראשות שמעון פרס (1988-1990). השנייה הייתה ממשלת הימין הצרה (1990-1992), שקמה לאחר שממשלת האחדות נפלה במסגרת התרגיל המסריח. כנסת אחת, שתי ממשלות. בתור כמה כהונות סופרים את זה? בקיצור, לספירת כהונות אין שום אינדיקציה לזמן כהונה. במיוחד לא בישראל.

בישראל זה אפילו יותר מסובך. שמיר כיהן בכנסת אחת, בשתי ממשלות. בתור כמה כהונות סופרים את זה? בקיצור, לספירת כהונות אין שום אינדיקציה לזמן כהונה. במיוחד לא בישראל

סוחטים ונהנים

אוהבים להתלונן כאן שלשותפות הקואליציוניות יש כוח סחיטה לא הגיוני. אני לא חושב שזה באמת נכון, אבל נזרום עם זה. האם מה שחסר לכם בחיים זה לתת להן עוד כוח? אנשים בעמדת ראש הממשלה יהיו מעוניינים להישאר, עד כמה שהדבר מאפשר, בעמדת ראש הממשלה. עכשיו תתארו מה יקרה להם מול השותפות הקואליציוניות במהלך הכהונה השנייה.

נכון להיום, יש מאזן אימה בין ראש הממשלה לבין שותפיו לקואליציה, כי לשני הגורמים יש מה להפסיד בתזמון מסוים של בחירות מוקדמות. גם ב-2013 וגם ב-2019א', למרות המצג שהקואליציה הגיעה לידי מיצוי, בפועל הלכנו לבחירות כי זה התאים לכל החברים בקואליציה.

זו גם הסיבה שנתניהו קיפל את בנט כמו אוריגמי כשזה רצה בחירות במועד שלא התאים לנתניהו. זו גם הסיבה שנתניהו נכנע ללחצים של יהדות התורה בכל הנוגע לעבודות תשתית בשבת. יש מערכת לחצים הדדית שמונעת מהליכה לבחירות כל שני וחמישי (בניגוד למה שמקובל לחשוב על היציבות הפוליטית בישראל). אמנם עכשיו יש בחירות חוזרות, אבל משברים מהסוג הזה קרו גם במשטרים יציבים יותר. קורה.

זו גם הסיבה שנתניהו קיפל את בנט כמו אוריגמי כשזה רצה בחירות במועד שלא התאים לנתניהו. זו גם הסיבה שנתניהו נכנע ללחצים של יהדות התורה בכל הנוגע לעבודות תשתית בשבת. יש מערכת לחצים הדדית

בכל מקרה, מה לדעתכם יקרה בכהונה השנייה במקרה של הגבלת כהונות? לראש הממשלה בשום שלב לא ישתלם ללכת לבחירות, כי הוא לא יוכל להתמודד על ראשות הממשלה במקרה כזה. כלומר, לשותפיו הקואליציוניים יהיה יתרון רציני במאזן האימה הזה. וזה אומר, שראש הממשלה יהפוך לסחיט ברמות חדשות.

אז אולי להגביל בשנים?

פתרון חלופי להגבלת הכהונות, מהסיבות שתוארו לעיל, הוא הגבלה למספר שנים. מגבילים את הכהונה המצטברת (נניח) לשמונה שנים, ושמבחינתנו יתפרשו על עשר כהונות. אבל אז נוצר מצב בעייתי אחר.

נניח שפלוני כיהן במשך חמש שנים כראש הממשלה, ואז שוב מקדימים בחירות. עקרונית, אם הוא יחזיק עד סוף הכנסת החדשה, הוא יהיה בתפקיד תשע שנים. שזה יותר משמונה. מה עושים עם זה?

אפשרות אחת היא להכריז שאם הכהונה הבאה תביא לחציית הרף המותר של שנות כהונה, אזי אדם לא רשאי להשתתף בבחירות כמועמד לראשות הממשלה. זה לא ריאלי, כי אז ההגבלה לשנים במקום כהונות לא השיגה כלום.

אפשרות שנייה היא להחליט שמרגע של ההגעה לרף שנקבע, על אותו אדם להתפטר מראשות הממשלה, גם אם הכנסת לא סיימה את ימיה. גם זה בעייתי, שכן מועמדים לראשות הממשלה יצטרכו להבטיח או בחירות מוקדמות או רוטציה, שתי אפשרויות שישימו מועמדים בעמדת נחיתות לא הוגנת, שלא נובעת כלל מהתפקוד שלהם או מהרעיונות שלהם, אלא מעניין טכני.

אפשרות שלישית היא לקבוע טווח זמנים. להגיד שאם אדם כיהן עד שש שנים כראש הממשלה, אפשר לתת לו לרוץ למרות שזה אומר שהוא כנראה יכהן יותר משמונה שנים.

בפועל, התיקון ה-22 לחוקה האמריקאית קבע טווח זמנים של שש עד עשר שנים (עקב העובדה שכהונה שנמשכה עד שנתיים לא נספרת ככהונה). הבעיה היא, שמרגע שאדם יעבור את סף שש השנים (או כל מספר אחר שלא נקבע), הוא יחזור לעמדה הלחיצה שבגללה ספירת כהונות היא בעייתית.

בקיצור

הגבלת כהונות עובדת במשטרים נשיאותיים. לא במשטרים פרלמנטריים. יש סיבה שאין שום משטר פרלמנטרי עם הגבלת כהונה לראש הממשלה. הדבר נכון שבעתיים לישראל, הנסמכת על קואליציות ואף פעם אין בה מפלגת רוב. לכן, הניסיון לקצוב את זמנו של אדם בראשות הממשלה נועד להביא לנו ברדק פוליטי שלם באופן סיסטמתי.

הניסיון לקצוב את זמנו של אדם בראשות הממשלה נועד להביא לנו ברדק פוליטי שלם באופן סיסטמתי

עם זאת, עדיין נשארנו עם שתי הבעיות שעליהן הגבלת הכהונה הייתה אמורה לפתור. לגבי צבירת הכוח, יש לחזק את הכנסת. יש לכך דרכים שונות (בית שני, צורך ברוב של שני שליש במצבים מסוימים וכו'), ולא ניכנס לדיון על כך אחת מהן. לגבי הנושא של מנגנון התחלופה, יש לכך פתרון מאוד פשוט: המפלגות שמשמאל לליכוד יכולות לנסות לנצח בבחירות מדי פעם.

אוריה בר-מאיר, סטודנט לתואר שני בהיסטוריה באוניברסיטת תל-אביב, ומתמחה בהיסטוריה פוליטית של בריטניה מאז מלחמת העולם השנייה. מגיע מתחום המדיה החברתית. חובב פוליטיקה וסאטירה

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 1,151 מילים
כל הזמן // שבת, 19 באוקטובר 2019
מה שחשוב ומעניין עכשיו

משנה מזל המורה לעברית מפתח תקווה שהפכה לדילרית בקזינו

אורלי גרייבס גדלה בפתח תקווה והגיעה לארה"ב בזכות מלגת כדורסל ● אחרי שהייתה מורה לעברית, היא השתלבה בתעשיית ההימורים

עוד 646 מילים
עודכן לפני 27 דקות
זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

אופרת הרוק של שרונה פיק מנסה לכבוש את ניו יורק

שרונה פיק חברה לאמה, מירית שם-אור, ולבמאי צדי צרפתי כדי להעלות מחזמר צנוע בניו יורק ● אחרי שעברו בשלום את הצגת הבכורה, השלושה כבר נערכים להגדלת ההפקה ● "אנחנו לא רוצים לראות 4-5 ברבורות, אנחנו רוצים לראות 12 מהן. זו פנטזיה, ופנטזיות הן גדולות"

המחזמר "אגם הברבורים: אופרת הרוק", המוצג כעת בניו יורק, הוא התוצרת האחרונה בייצוא התרבותי של ישראל לארצות הברית.

למרות שהמחזמר לא כולל אפילו מילה בעברית, היוצרים שלו הם אייקונים ישראלים, ושני שליש מהצוות – המונה 12 שחקנים צעירים – מגיעים מהארץ.

המחזמר משתמש בבלט הקלסי של צ'ייקובסקי בתור בסיס, לרבות סיפור האהבה בין הנסיך זיגפריד, הפלייבוי המלכותי, לאודט, נסיכת הברבורים.

המופע נפתח עם המוזיקה המוכרת של המלחין הרוסי, אך אז לוקח זווית אחרת, ונוסק למחזמר פופ-רוק סקסי עם שירים חדשים.

הפרויקט החל כרעיון של הכותבת מירית שם-אור ובתה שרונה פיק, שאליהן הצטרף הבמאי צדי צרפתי. שרונה אומרת כי החומרים התאימו לה, משום שאביה, צביקה פיק, "היה נוהג לנגן את היצירה הזו באופן ספציפי כשהייתי ילדה.

"הוא הגיע מרקע קלסי, ומאוד מאוד אהב את זה, כך שהוא רצה שאנחנו נכיר את זה", היא אומרת. "התאהבתי ביצירת המופת הזו, ויצירת המחזמר הזה משלבת את האהבה שלי לפופ-רוק ולמוזיקה קלסית".

צוות השחקנים של "אגם הברבורים: אופרת הרוק" (צילום: לורן חלפאיאן)
צוות השחקנים של "אגם הברבורים: אופרת הרוק" (צילום: לורן חלפאיאן)

פיק ואחותה דניאלה (הנשואה לבמאי הקולנוע קוונטין טרנטינו) היו צמד בתחילת שנות ה-2000, ואחרי שהיה להם להיט ענק, אומרת פיק, היא הפכה ליותר בטוחה ביכולות ההלחנה שלה, והחלה להתייחס לזה יותר ברצינות.

בתור אם לשלושה ילדים קטנים, פיק הפחיתה את המיקוד בשירה והתמקדה במה שהיא קוראת לו "חלום חיי". לאחר שאמה כתבה את עלילת המחזמר והמילים לשירים, "היא וצדי ישבו במשך שעות ליצור את המחזה, ואני עבדתי איתו על השירים. זה מאמץ משותף", אומרת פיק.

צרפתי כבר מכיר את משפחת פיק: בתחילת שנות ה-70, הוא הופיע בגרסה הישראלית של המחזמר "שיער" עם צביקה. "לאחר 18 שנים בתור שחקן, מאז גיל 10, זו הייתה ההופעה האחרונה שלי על הבמה. חווה אלברשטיין ביקשה ממני אז לביים מופע שלה, ולפתע החיים שלי השתנו והפכתי לבמאי", מספר צרפתי.

צרפתי, הידוע בהפקות ענק על הבמה ובטלוויזיה בישראל, צוחק כשהוא אומר ש"אגם הברבורים: אופרת הרוק" הוא "הדבר הקטן ביותר שאי פעם עשיתי.

"אבל כשהייתי בן 13", הוא אומר, "שמעתי מוזיקה של צ'ייקובסקי, רציתי לחבר כוראוגרפיה ל'אגם הברבורים', ואפילו שיחקתי את הנסיך. אז כששרונה ומירית סיפרו לי על כך, אמרתי, בואו נשב יחד. אחרי שבועיים, אמרתי שאני בעניין".

צרפתי רואה במחזמר התאמה מתבקשת של היצירה הקלסית מהמאה ה-19 למאה ה-21. "אגם הברבורים תמיד היה בלט, אבל אף אחד לא כתב אותו בתור מחזה, עם טקסט, עם סיפור. עבדנו כדי לבנות סיפור בין השירים", הוא אומר.

שרונה פיק, משמאל, עם אמה מירית שם-אור, מימין, והבמאי צדי צרפתי, במרכז (צילום: לורן חלפאיאן)
שרונה פיק, משמאל, עם אמה מירית שם-אור, מימין, והבמאי צדי צרפתי, במרכז (צילום: לורן חלפאיאן)

מאפיין מרכזי בנראטיב הוא הנבל, הרוזן פון רוטברט, המגולם על ידי השחקן, הכותב והמפיק הישראלי-אמריקאי, עדן יעקב לוי. זה אתגר מהנה עבור לוי יליד ירושלים, שהגיע לניו יורק לפני קרוב לעשור בגיל 25 כדי ללמוד משחק.

"פון רותבארט הוא אדם מאוד מרושע", אומר לוי. "מגלומן שחושב שהוא מלך העולם, ורוצה לשלוט בכל מי שהוא יכול ומה שהוא יכול. לשחק תפקיד של חזיר שוביניסטי היה קשה, כי אני לא מזדהה עם שום דבר מזה ברמה האישית. למעשה, אני מתנגד לזה. אבל מנקודת מבט של משחק, לשחק דמות שכזו זה כיף".

לוי- אשר בדומה לשחקנים רבים, מחזיק בעבודה צדדית: מורה לעברית בברוקלין – מעריך את הזכות להשתתף כעת במחזמר כחול-לבן. "זה כיף, קומדיה קלה, פארסה, אבל היא גם מתמודדת עם נושאים רציניים כמו סקסיזם", אומר לוי.

פיק, צרפתי ולוי מלאים תקוות בנוגע לעתיד של היצירה האהובה שלהם, אשר מציגה כעת בחלל הקטן יחסית של Chelsea Music Hall מתחת לשוק צ'לסי במנהטן, והיא תעבור למיקום אחר בניו יורק סיטי בנובמבר.

לוי מדמיין את סצנת נשף המסכות הווינאי הנוצץ על במה גדולה יותר, וצרפתי להוט לגרום להצגה לצמוח, צעד אחרי צעד. "אני לא רוצה לראות ארבע או חמש ברבורות", אומר הבמאי, ביחס ללהקת הציפורים המרפרפות על במת המחזה. "אני רוצה לראות 12 מהן. זו אגדה, זו פנטזיה. ופנטזיות הן גדולות".

עוד 555 מילים

אגדת דשא ביציע עם האוהדים הפלסטינים

עם הרבה גשם ואפס שערים, הכדורגל הפלסטיני הביא לראשונה עשרות אלפי אוהדים והרבה גאווה לאצטדיון אל-חוסייני במזרח ירושלים ● אדם רזגון הצליח להשתחל לאירוע המבוקש (הכניסה הייתה בחינם, על בסיס כל הקודם זוכה) ושמע מהאוהדים הנרגשים על המשמעות הפוליטית של האירוע הספורטיבי

עוד 800 מילים

למקרה שפיספסת

אוצר מילים
מושגי יסוד להבנת המציאות הישראלית
סִינַי

אהבתנו לסיני חורגת מאהבתנו לכל מקום אחר מחוץ לישראל ● סיני זה המקום היחיד במזרח התיכון שבו ישראלים מרגישים בבית ● סיני זה המקום היחיד בחיינו שלא השתנה ולא משתנה בכלל בעולם שלא מפסיק להשתנות לרגע ● אחרי 15 שנה, אמיר בן-דוד חזר לנואיבה

עוד 1,018 מילים
גיא זהר גיא זהר

"מענקי המשפט בישראל": המערכת הפוליטית סופדת לנשיא העליון לשעבר שמגר

ליברמן: הייאוש בבלפור מתגבר, נתניהו יחזיר את המנדט מחרתיים ● איימן עודה לנתניהו: הימין מעדיף עבריין בבלפור על פני ערבים שנבחרו באופן דמוקרטי ● נתניהו: גנץ הולך שבי אחרי לפיד וליברמן, חברי המשותפת תומכים בטרור ● גנץ: הצעת נתניהו לאחדות היא ספין ● הנשיא ריבלין: שמגר היה מעמודי התווך של המשפט הישראלי ● נתניהו שוחח עם מזכיר המדינה פומפאו על נעמה יששכר הכלואה ברוסיה

עוד 21 עדכונים

תגובות אחרונות

שאלה של אומץ הדרך של גנץ לאחדות עוברת בממשלת מיעוט

האפשרות שכחול-לבן תקים באופן זמני ממשלת מיעוט בתמיכת הרשימה המשותפת - במטרה להיפטר מנתניהו - מעסיקה בימים אלה את כל הנוגעים בדבר ● בליכוד דוחים את החזרת המנדט בגלל אפשרות כזו ● בישראל ביתנו ובכחול-לבן מתלבטים ● וברשימה המשותפת מניחים שבסוף כולם ישתפנו ● "אני אהיה מופתע אם זה יקרה, אבל כולנו הופתענו כמה וכמה פעמים בזמן האחרון" ● פרשנות

עוד 816 מילים

אשת חיל המהפך של גברת סמית'

ישכה סמית', סבתא שומרת מצוות בת 68, נולדה בגוף של גבר והייתה אומללה רוב חייה ● אחרי ששינתה את מינה, התחברה מחדש לישראל וליהדות והתפייסה עם חלק מששת ילדיה ● בדרך היא קיבלה לא מעט עזרה מסטארבקס בארה"ב, שעודדה העסקת טרנסג'נדרים כבר בשנות התשעים ● היום יוקרן סרט תיעודי עליה בבכורה בפסטיבל חיפה

עוד 1,249 מילים

הברק יכה שוב "כדור הארץ צועק, משהו פה לא בסדר. כדאי שנקשיב"

מותו של הנער אשר חזות ממכת ברק בחוף זיקים השבוע, לא הפתיע את המומחה לברקים, ד״ר מוסטפה עספור ● כחלק ממשבר האקלים, הוא מספר, מתועדים כיום 250 ברקים בשנייה על פני כדור הארץ - לעומת 100 ברקים בשנייה רק לפני שני עשורים ● "הברקים הם הסיגנלים של כדור הארץ, והם מספרים לנו שהמערכת יוצאת משליטה"

עוד 527 מילים ו-1 תגובות

כיסוי וטעייה עיר ענק מתקופת הברונזה תיקבר שוב

שרידים ארכאולוגיים של עיר ענקית מתקופת הברונזה ישובו וייקברו, לטובת בניית מחלף שישרת את העיר חריש - אבל יונצחו בהדמיית תלת-ממד ● הממצאים מלמדים על עבר בן 5,000 שנה, ואף קדום יותר ● עכשיו הארכאולוגים מסבירים מדוע הם חיים עם זה בשלום

עוד 1,224 מילים

הליכוד לגנץ: תכהן ברוטציה כראש ממשלה, גם אם רק חלק מכחול לבן יצטרף לקואליציה

יושב ראש כחול לבן דחה את ההצעה, שפורסמה בחדשות 12 ● מוקדם יותר הציע נתניהו מתווה לממשלת אחדות, אך כחול לבן הביעה התנגדות ליוזמה, שבבסיסה המשך הסטטוס קוו ● ג'ארד קושנר יבקר בישראל בסוף החודש וייפגש לראשונה עם גנץ ● גדעון סער: אתמודד בפריימריז הקרובים על ראשות הליכוד ● עודד בן עמי ואמנון אברמוביץ' התנצלו על דברים שאמרו אתמול בשידור

עוד 33 עדכונים

רוסיה שוב נכנסת לוואקום האמריקאי, ויש סיבה לדאגה

השבועיים האחרונים בסוריה מוכיחים עד כמה המזרח התיכון יכול להיות הפכפך ● בשיחת טלפון אחת, הפך טראמפ את אסד מרוצח המונים למושיע הכורדים ● רוסיה מצידה מפגינה נוכחות בצפון סוריה ומשדרת לארדואן מי הבוס ● ובישראל עוקבים בדאגה במיוחד אחרי מובלעת טאנף שעל גבול סוריה-ירדן ● פרשנות

עוד 487 מילים
סגירה
בחזרה לכתבה