אוריה בר-מאיר
הזמן של
אוריה בר-מאיר

אוריה בר-מאיר, סטודנט לתואר שני בהיסטוריה באוניברסיטת תל-אביב, ומתמחה בהיסטוריה פוליטית של בריטניה מאז מלחמת העולם השנייה. מגיע מתחום המדיה החברתית. חובב פוליטיקה וסאטירה

משנים את השיטה

שנים שהטענה שיש לשנות את שיטת הממשל והבחירות בישראל נמצאת באוויר. הדבר קיבל דגש נוסף בזמן האחרון, בהתחשב במה שקרה בפוליטיקה מאז אפריל.

הצעות שונות ומשונות עלו וממשיכות לעלות. לכן, בפוסט הזה הייתי רוצה לעשות סדר בעניין. אין בכוונתי להציע שיטה סדורה, אלא להצביע על הבעיות בשיטה ולהציע מגוון פתרונות לכל אחת מהן.

אוריה בר-מאיר, סטודנט לתואר שני בהיסטוריה באוניברסיטת תל-אביב, ומתמחה בהיסטוריה פוליטית של בריטניה מאז מלחמת העולם השנייה. מגיע מתחום המדיה החברתית. חובב פוליטיקה וסאטירה

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 3,262 מילים

חתול ושמו אביגדור

אם נחשוב על זה, אביגדור ליברמן הוא חתול. הוא שורט, לא ברור מה המטרות ארוכות הטווח שלו, והוא נהנה לשחק בציד שלו. ההתנהגות שלו היא נטו המקבילה להליכה על המקלדת שלכם תוך הפניית אתם-יודעים-איזה-חור היישר לפרצופכם.

ויש לו קטע כזה לבקש לצאת מהקואליציה רגע אחרי שהוא ביקש שיכניסו אותו. קלאסי חתול. ולחתול הזה יש כרגע את המפתחות להתפתחויות הפוליטיות בשבועות הקרובים. הם קשורים לו לקולר במקום הפעמון.

אוריה בר-מאיר, סטודנט לתואר שני בהיסטוריה באוניברסיטת תל-אביב, ומתמחה בהיסטוריה פוליטית של בריטניה מאז מלחמת העולם השנייה. מגיע מתחום המדיה החברתית. חובב פוליטיקה וסאטירה

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 723 מילים

עזבו את הגבלת הכהונות

הצעה פופולרית בשמאל היא הגבלת מספר הכהונות בהן יכול לכהן אדם כראש הממשלה. הסיבה פשוטה: בנימין נתניהו קיבל חמש פעמים את המנדט להרכיב ממשלה, והצליח בכך ארבע פעמים.

נוצרה תחושה שגם בעוד עשור, נתניהו עדיין יהיה ראש הממשלה. הדבר מוביל לתחושה שהמערכת תקועה, מה שעלול להביא לייאוש מהמערכת הדמוקרטית. כמובן, יש גם את החשש המוצדק שאדם אחד במשך זמן רב בעמדת כוח עלול לצבור יותר מדי כוח.

אוריה בר-מאיר, סטודנט לתואר שני בהיסטוריה באוניברסיטת תל-אביב, ומתמחה בהיסטוריה פוליטית של בריטניה מאז מלחמת העולם השנייה. מגיע מתחום המדיה החברתית. חובב פוליטיקה וסאטירה

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
נקודה מעניינת היא שברוב המשטרים הפרלמנטריים זה מסתדר מאליו, בלי הגבלה בחוק (ע"י כך שהאופוזיציה מנצחת, פשוט, כמו במשפט הסיום). יש חריגים כמו גרמניה אבל נדיר שמגיעים לכהונה שלישית ועוד יו... המשך קריאה

נקודה מעניינת היא שברוב המשטרים הפרלמנטריים זה מסתדר מאליו, בלי הגבלה בחוק (ע"י כך שהאופוזיציה מנצחת, פשוט, כמו במשפט הסיום). יש חריגים כמו גרמניה אבל נדיר שמגיעים לכהונה שלישית ועוד יותר לרביעית.

עוד 1,151 מילים ו-1 תגובות

זה לא משנה מי יהיה ראש הממשלה אם לא נוכל לחיות כאן

בואו נעשה ספירה קצרה של מה שהמפלגות מציעות לנו. עמיר פרץ הציג תכנית כלכלית, ונפתלי בנט מיהר להזהיר מהתכנית הכלכלית הזו. בליכוד מזהירים משר האוצר אבי ניסנקורן, בזמן שהמועמד שלהם לתפקיד הוא מר גירעון משה כחלון.

כחול-לבן בעיקר לא מושחתים ומבטיחים להפציץ את עזה או משהו, תוך כדי סיורים לימודיים ברחבי הארץ. במפלגת ימינה תוקפים את הליכוד ומתנצלים, בזמן שליברמן עושה לליכוד בית ספר בלי להתנצל (או שתוקפים את החרדים).

אוריה בר-מאיר, סטודנט לתואר שני בהיסטוריה באוניברסיטת תל-אביב, ומתמחה בהיסטוריה פוליטית של בריטניה מאז מלחמת העולם השנייה. מגיע מתחום המדיה החברתית. חובב פוליטיקה וסאטירה

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
אנחנו טובים בהכחשה . הכנרת לדוגמא הולכת ומתייבשת. המפלס עולה יורד אבל בממוצע רב שנתי רואים שיותר ויותר פעמים מגיעים מתחת לקו האדום (נתונים באתר מקורות) . אבל אין דיון ציבורי על זה. אין ... המשך קריאה

אנחנו טובים בהכחשה . הכנרת לדוגמא הולכת ומתייבשת. המפלס עולה יורד אבל בממוצע רב שנתי רואים שיותר ויותר פעמים מגיעים מתחת לקו האדום (נתונים באתר מקורות) . אבל אין דיון ציבורי על זה. אין גם דיון על זה שגידול אוכלוסין מהיר שלא יורד כבר 30 שנה גורם ללחץ גדל והולך במערכות שונות: דיור, תחבורה ,מים , גידול ירקות ופירות ומקום לתשתיות . לאף.אחד כמעט גם אין אומץ לדבר על זה. טאבו יקר מאד.

עוד 982 מילים ו-1 תגובות

אל תתקשרו אלי

אתחיל בהבהרה: אני לא באמת אוהב אף אחת מהמפלגות. לא מדובר במפלגות שיש לי איתן חילוקי דעות קטנים – אבל בגדול אני יכול להצביע להן בלב שלם. אני מדבר על חילוקי דעות מהותיים – או פשוט חוסר אמון באנשים שמרכיבים אותן – שיגרמו לי לסתום את האף מאוד חזק כשאצביע בקלפי.

אני בסוף ככל הנראה כן אצביע, כי עם כל הכבוד לרצון שלי להרגיש זך וטהור, בסופו של דבר ניתקע עם מישהו כראש ממשלה, ועדיף שזה יהיה הפחות פח מביניהם. אבל, זה קשה להחליט למי להצביע. למרבה המזל, ישנה שיטה לפסול מפלגות.

קוראים לזה מסרונים. בזמן האחרון, המפלגות חזרו לשלוח לי לטלפון הודעות, בהן מוצע לי לצפות בתכנים של המפלגה, או לחתום על עצומות של המפלגה, או להצטרף לסיירת האינטרנט של המפלגה, או להשתתף בסדנת הכנת עוגות של המפלגה.

המפלגות חזרו לשלוח לי מסרונים שמציעים לצפות בתכני המפלגה, לחתום על עצומותיה, להצטרף לסיירת האינטרנט שלה, או להשתתף בסדנת הכנת עוגות שלה

טוב, את האחרון המצאתי, אבל אני די בטוח שהבאתי פה רעיון למישהו. בכל מקרה, כפי שאמר שותפו לדרך של משה פייגלין בבחירות אפריל: נחנקנו!

כלומר, כשמפלגת עוצמה כלכלית (זה דבר, היא אפילו תפסה לפייגלין את האות זין) שלחה לי מסרון בו נערך סקר לגבי היכולת של המפלגה להגיע למנדט החמישי – כשאפילו המנדט הראשון נתון בספק, אפילו אם רק קרובי המשפחה של מייסדי המפלגה ילכו להצביע – זה היה משעשע. מציק, אבל לפחות משעשע. אצל המפלגות המוכרות, זה סתם מציק.

טוב, האמת היא שלא סתם. ראשית, הטלפון הנייד שלנו, כפי שאומרים בסרט "זרים מושלמים", הוא הקופסה השחורה שלנו. החדירה הבוטה הזו אליה בשביל שאזכור שהמפלגה קיימת היא פשוט לא לעניין.

שנית, מחקרים מראים שכאשר אנחנו שומעים את צליל ההתראה בטלפון, לחלקיק שנייה סף החרדה שלנו עולה.

נכון, אני לא מדען בתחום, וגם תמיד צריך להיזהר כשמדברים על מה המדע אומר, אבל בואו נגיד שיש מחקרים שמראים שזה מה שקורה. זה גם מאוד הגיוני כשחושבים על זה. ואני לא רופא, אבל נראה לי שבסך הכל אי אפשר להאשים את העלייה הקצרה הזו בסף החרדה בתרומה לבריאותנו.

עכשיו, מן הסתם זה קורה גם עם הודעות שאנחנו כן רוצים לקבל. אבל, עם מפלגות זה שונה: מסרונים ממפלגות – אלא אם כן ביקשנו לקבל עדכונים – לא נכללות אף פעם בקטגוריית "הודעות שרוצים לקבל". הן יותר נכללות בקטגוריית "אוי אלוהים עוד פעם זה?".

חוץ מזה, אם מפלגה מעוניינת לפעול עבורי, היא יכולה להתחיל בזה שלא תעלה לי את סף החרדה לחלקיק שנייה מספר פעמים ביום.

אבל הפוליטיקאים החריגו את עצמם מחוק הספאם. לדעתם, כנראה, כשאנחנו מקבלים הודעה מפוליטיקאים, זה כמו לקבל הודעה ממישהו אהוב

ומה שהכי מחרפן בסיפור הזה, הוא שהפוליטיקאים יודעים שהספאם שלהם מעיק. איך אני יודע? כי הם אלו שעומדים מאחורי חוק הספאם, שמאפשר לתבוע חברות מסחריות, המחליטות להספים לנו את הטלפון בצורה בלתי הגיונית בלי שיהיה לנו סיי בעניין.

כלומר, הפוליטיקאים ידעו שמדובר במטרד, ואפילו הצליחו להיות מועילים לשם שינוי, ולהעביר חוק שיאפשר התמודדות עם העניין הזה.

אבל, כמובן, הפוליטיקאים החריגו את עצמם מחוק הספאם. כנראה שהם חושבים, שכשהם שולחים לנו הודעות כאלה זה לא מעצבן. לדעתם, כשאנחנו מקבלים הודעה מפוליטיקאים, זה כמו לקבל הודעה ממישהו אהוב.

ובכן, פוליטיקאים יקרים, ניוז פלאש: אף אחד לא אוהב אתכם. זה כתוב בהגדרות התפקיד שלכם. אם זה לא מתאים לכם, בפעם הבאה אל תחתמו על "קראתי והבנתי את תנאי השימוש" בלי לקרוא לעומק.

וזו לא פעם ראשונה שזה קורה, כמובן. בבחירות אפריל, מפלגת זהות הפציצה אותי במסרונים, שביקשו להילחם במסרונים שנשלחו נגדה (אותם מעולם לא קיבלתי).

בבחירות אפריל, מפלגת זהות הפציצה אותי במסרונים, שביקשו להילחם במסרונים שנשלחו נגדה (אותם מעולם לא קיבלתי).

בבחירות לרשויות המקומיות באוקטובר שעבר, קיבלתי מסרונים מהמועמדת לראשות מועצת פרדס חנה-כרכור, הגר פרי יגור. זאת, למרות שהכי קרוב שלי להגעה לפרדס חנה-כרכור היה לרדת בתחנת הרכבת קיסריה-פרדס חנה בשביל להגיע למחנה שמונים כשהייתי בטירונות (מה שדי הוציא לי את החשק לגור באזור). מזל שאני לא חבר באף מפלגה, אחרת המצב היה חמור עוד יותר.

עכשיו, יש מפלגות שלזכותן ניתן להגיד, כביכול, שהן נותנות אפשרות להסרה מרשימת התפוצה. העניין הוא שזה מאוד לא אמין. ראשית, יש מפלגה שלא אקח כרגע למחוזות השיימינג, אבל בשלושה ימים היא שלחה לי זבל משלושה משתמשים שונים. שזה, מה לעשות, משדר שכל ניסיון להסרה מרשימת התפוצה, ייתקל באיזה משתמש שלא קיבל את ההוראה.

שנית, כי גם בבחירות אפריל היו מפלגות שאפשרו, כביכול, הסרה מרשימת התפוצה. בפועל, התברר שהדבר משמש את המפלגות לדעת שמדובר במספר טלפון פעיל, שאליו אפשר לשלוח עוד הודעות. אז לכו תסמכו על מפלגה כלשהי בעניין הזה.

כמובן, הודעות הן כלי לגיטימי, בתנאים מסוימים. אפשרות אחת היא שהפוליטיקאים משחקים תחת אותם תנאים כמו החברות המסחריות. קרי, אני יכול לתבוע אותם (או לחלופין להתלונן לוועדת הבחירות) אם הם מספימים בלי לאפשר לי להתנגד.

אפשרות אחרת היא שהפוליטיקאים לא ישלחו שום הודעה בטלפון לאף אחד בלי שאני באופן יזום ביקשתי להימנות על רשימת תפוצה. כדי להפיץ אותה, אפשר לעשות פרסום מקודם ברשתות החברתיות או באתרים מסחריים.

במקרים האלו, אני נכנס ביודעין לאתרים שמתבססים על פרסומות, ולכן ככל הנראה לא אתעצבן אם אראה מודעה של פוליטיקאים במקום מודעה למוצרים שאף אחד לא מבין למה הם קיימים. אבל כשקניתי את הטלפון שלי, בשום מקום לא חתמתי שאני מוכן בכל מערכת בחירות להיות מוצף בזבל.

אז נכון, ספאם לטלפון הוא כנראה לא הסוגיה הכי בוערת על הפרק. יש דברים הרבה יותר חשובים לבדוק אצל מפלגה. נגיד, המצע שלה או האמון שניתן לתת באנשים שמרכיבים את הרשימה. וכנראה שאם הייתה מפלגה שבאמת הייתי רוצה להצביע לה, לא הייתי נותן לזה להפריע לי.

אבל מאחר שכל המפלגות הרלוונטיות עבורי לא יוצרות חשק, ומאחר שאני לא היחיד במצב הזה, הייתי שוקל במקומן אולי לא למתוח את החבל עוד יותר.

ואם יש פוליטיקאים שלא מבינים את זה, שישלחו מספר טלפון. מבטיח שחוץ מלתת אותו לרשימת התפוצה של המתחרים שלהם אני לא אעשה בו שום דבר.

אוריה בר-מאיר, סטודנט לתואר שני בהיסטוריה באוניברסיטת תל-אביב, ומתמחה בהיסטוריה פוליטית של בריטניה מאז מלחמת העולם השנייה. מגיע מתחום המדיה החברתית. חובב פוליטיקה וסאטירה

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 898 מילים

אתה פלורליסט ולכן חייב להכיל את הדעה שלי שאתה לא נורמלי

"האומץ להיות נורמלי! הצביעו למפלגה שתבטיח שנהיה עם נורמלי בארצנו!"

"סליחה, מי אתה?"

"אני פעיל של מפלגת נעם".

"באמת נראית לי בתול".

"אני שומר את עצמי. אפשר לעניין אותך להצביע למפלגה שלנו?"

"לא יודע, אם אני ארצה להצביע למפלגה חשוכה שזמנה היה מתישהו באמצע המאה הקודמת, אז יש מלא מפלגות ותיקות שמציעות את זה".

"היי היי היי! למה מילים כאלו?"

"אילו מילים?"

"להגיד עלינו שאנחנו חשוכים".

"אתם לא?"

"לא. אנחנו נורמליים".

"זה המונח החדש ל'חשוכים'? זה כמו שאומרים 'אפרו-אמריקאים' במקום 'שחורים' וכאלה?"

"אדוני, אני מבקש ממך להפסיק עם זה".

"עם מה?"

"להגיד חשוכים".

"אבל אתם חשוכים".

"תפסיק עם זה!"

"למה?"

"כי זו סתימת פיות".

"של מי?"

"שלי".

"אבל אתה עדיין מדבר".

"כי אני לא נותן לך לסתום לי את הפה".

"איך סתמתי לך את הפה?"

"אמרת שאני חשוך".

"ואיך זה סותם לך את הפה?"

"כי אתה מנסה לגרום לי להרגיש רע עם הדעות שלי".

"אתה מנסה לגרום לאנשים להרגיש רע עם הזהות המינית שלהם".

"אני רק משתמש בחופש הביטוי שלי".

"אז לך מותר להשתמש בחופש הביטוי שלך כדי לגרום לאנשים להרגיש רע עם הזהות המינית שלהם, אבל לי אסור להשתמש בחופש הביטוי שלי כדי לבקר את הדעות שלך ולהגיד שהן חשוכות?"

"בדיוק! פלורליזם אח שלי".

"קודם כל, אני לא אח שלך. בניגוד אליך, אני יכול להבטיח שההורים שלי לא אחים. דבר שני, אתה כולל בפלורליזם שלך להט"בים?"

"לא".

"נשים?"

"לא".

"רפורמים?"

"לא".

"ערבים?"

"לא".

"אז איפה הפלורליזם פה?"

"אה, לא הבנת אותי. אני לא תומך בפלורליזם. זה אתה שתומך בפלורליזם ולכן חייב להכיל אותי".

"לפי ההיגיון הזה הפלורליזם חייב להכיל גם את מי שקורא לך 'חשוך'".

"אתה שוב מנסה לסתום לי את הפה. זה למה צריך מפלגה עם האומץ להיות נורמלי!"

"אני די בטוח שאני הייתי צריך יותר אומץ כדי לצאת מהארון מול ההורים שלי".

"אוי לא, אתה אחד מהם".

"כן".

"חבל שאמרת לי את זה".

"למה?"

"זה פוגע ברגשותיי. למה אתה לא יכול להתחשב?"

"זה פוגע ברגשותיך כי אתה חשוך שרואה מולו להט"ב, או בגלל שאתה בתול שרואה מולו מישהו עם חיי מין?"

"בעיקר הראשון. כל הזמן אתם עושים מצעדי גאווה ופוגעים ברגשותיי".

"עדיין נשמע שזה יכול להיות גם הסיבה השנייה".

"זה בגלל רגשותיי הדתיים, תאמין לי. למה אתם אף פעם לא מתחשבים בנו?"

"בהתחשבות אתה מתכוון לזה שנסתיר את מי שאנחנו, לא נחזיק ידיים בציבור ולא נבקש זכויות, רק כדי שאנשים חשוכים כמוך – שלא מייצגים אפילו את כל הדתיים – ירגישו טוב?"

"בדיוק. למה שלא תראו את ההתחשבות הזו?"

"כי אני נגד פוליטיקלי קורקט".

"הא?"

"אני נגד פוליטיקלי קורקט. הגיע הזמן שכל פתיתי השלג האלה עם הרגשות החשוכים שלהם יפסיקו לדרוש כל הזמן שיעטפו להם את העולם בצמר גפן עם הדרישות שלהם לא לראות להט"בים או נשים. העולם קר ולא מתחשב, וכדאי שילמדו להתמודד עם זה".

"רגע אחד, שנייה, רגע. זה אני שמתנגד לפוליטיקלי קורקט".

"לא יודע. אתה נראה לי כמו פתית שלג שבוכה כשאנשים מעזים לחיות בדרך שלא נראית לו. כמו כן, אני חושב שהדת שלך מכילה אלמנטים חשוכים ואלמנטים אידיוטיים להחריד".

"היי, זה לא יפה!"

"אוי, האם רגשותיך המאוד רגישים נפגעו? חשבתי שאתה אוהב כשאומרים את האמת. אבל כנראה שאתה צריך איזה סייף-ספייס כזה שבו כולם יהיו חשוכים כמוך".

"זה לא נכון. אתה סתם דתופוב".

"אבל למה אתה מנסה לסתום לי את הפה עם מילים כאלה?"

אוריה בר-מאיר, סטודנט לתואר שני בהיסטוריה באוניברסיטת תל-אביב, ומתמחה בהיסטוריה פוליטית של בריטניה מאז מלחמת העולם השנייה. מגיע מתחום המדיה החברתית. חובב פוליטיקה וסאטירה

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
3
נראה לי שהעוקץ של הסאטירה שלך די מתנדף, כשיוצאים מתוך הבועה של הנרקיסיזם האינפנטילי המתנשא שלך(ושל כל השמאלנים פחות או יותר, בעיקר אלה שבטוחים שהם מצחיקים כי הם מקבלים תוכניות בטלביזיה ... המשך קריאה

נראה לי שהעוקץ של הסאטירה שלך די מתנדף, כשיוצאים מתוך הבועה של הנרקיסיזם האינפנטילי המתנשא שלך(ושל כל השמאלנים פחות או יותר, בעיקר אלה שבטוחים שהם מצחיקים כי הם מקבלים תוכניות בטלביזיה בזכות החבר'ה בברנז'ה השמאלנית) ואשכרה מתבוננים בתופעה חסרת החשיבות הזאת שנקראת מציאות.

יצא לך ככה במקרה לבקר בדף הפייסבוק של המפלגה הזו שאתה יורק עליה כאן? כמות הטינופת והארס שמושלכת שם מצד האספסוף מהמחנה האידאולוגי הבזוי שלך לא דומה לשום דבר שרואים ברחבי הרשת.
ועדיין אין שם סתימת פיות!(להבדיל ממה שקורה מצד פייסבוק כאשר עונים לאותו אספסוף. או להבדיל ממה שקורה בכל במה כלשהי בכל מקום שהוא, שבו השמאל מכתיב את הטון – שזה כמעט בכל מקום).
אתה ברצינות רוצה לעשות תחרות מי סנואופלייק יותר בכיין ויותר פחדן? כאילו, באמת?!
אתה מודע אפילו בקצת ליחסי הכוחות בחברה, מכל בחינה שהיא, בין המחנה שלכם ובין השנים וחצי אנשים שתומכים ב"נעם"?
אתם גרמתם לאחרונה לרב מהזרם החרד"לי, ראש מפלגה שהיא הסמן הימני ביותר במפה הפוליטית, לחזור בו בבהלה איומה מחצי משפט אומלל ובלתי מזיק לחלוטין על טיפולי המרה, לאחר שהסערתם והפכתם מדינה שלמה, כאילו התבטאות-הכלום הזאת היא הבעיה הדחופה והחמורה ביותר על סדר היום, אולי אפילו הבעיה האחרונה במדינה.
(אבל נו, זה לא שאכפת לכם מאיזשהו מאבק של מישהו אחר או איזשהי בעיה כלשהי חוץ מהעלבון הסנואופלייקי שלכם. אין ספק שהתאמנתם במשך שנים ארוכות באגואיזם האטום והאגרסיבי הזה).

אגב, מעניין לציין מי עוד תומך בטיפולים הללו: מר בני ציפר, עורך המוסף הספרותי של "הארץ"(בראיון שנתן לקובי מידן בתוכנית "חוצה ישראל"), אבל עליו אף אחד לא יעז להתנשא, אני מניח. זה לא כיף להיכנס לזירה עם עורך ספרותי משכיל של העיתון של האליטה(שבמקרה יש לו גם פה גדול שיכול לענות יופי לכל סמרטוט אינפנטילי כמוך ולמעוך אותו), יותר כיף להתנשא ולהפנות את הרעל השמאלני כלפי דוסים נבערים ומפוחדים. הכי כיף זה לתקוף יריב מוחלש – אלא אם כן הוא ערבי כמובן, כי אז זה ממש פויה ולא נחמד. ערבים הרי אף פעם לא יכולים להיות הומופובים, גם כשהם זורקים הומואים מהגג. מותר להם, הם בשמאל(או משהו כזה).

כל המפה הפוליטית כולה, מהקצה עד הקצה רוקדת לפי החליל שלכם.
אין שום פה במדינה כולה שיעז לפלוט משהו שלא רק יגנה אתכם או יתנגד(זה אפילו לא נתפס) אלא אפילו רק יביע ביקורת.
מצעדי הגאווה שלכם תופסים חצי מלוח השנה, ועדיין הנראטיב שלכם הוא שאתם מקופחים בטירוף, וקורבנות-על.
כן, מודעות עצמית איתנה זה משהו שאתם מצטיינים בו. זה חשוב. אי אפשר לעשות סאטירה בלי זה.

הטון הנבזי והדמות המעוותת שאתה יוצר בדיאלוג הזה(כמו גם עצם התיאור בכלל של דיאלוג, שכן המחנה שלך לא יצור לעולם איזשהו דיאלוג עם מישהו מהם – מה ששוב משקף את הניתוק הטוטאלי שלך מהמציאות) הם הסאטירה העצמית הכי מוצלחת שפועלת בחזרה עליך.

אתה פשוט אפס. נשמה קטנה וחלשלושה. כולכם, נשמות קטנות וחלשלושות.
עם כל הכוח הפוליטי שצברתם ואתם לא מפסיקים לצרוח ולרעוד מפחד.
מי שראוי לבוז וללעג זה רק אתה.
ההתקרבנות שלכם ותחושת הפגיעות היא שיקוף של מי שאתם בתוככם, לא של החברה.

לסיום רק אוסיף שאני לא תומך "נעם" ולא קרוב לדת בשום אופן ודרך. אלא רק עוד חילוני שנמאס לו לשמוע עליכם ואתכם. עוד חילוני שנגעל מהמיניות שלכם והיה מעדיף לא לראות אותה בציבור.
כן נו, מה לעשות שאין לדחיה מכם שום קשר אמיתי ל"רגשות דתיים"? מה לעשות שזה לא תלוי תרבות ולא חינוך? מה לעשות שאת הצמרמורת של הגועל שאני חוטף מלראות שני בחורים מתמזמזים אף אחד לא אילף אותי לחוש?
אז אני מניח שגם אני סנואופלייק עכשיו, לא?
ניחא. אל תתנו לזה לפגוע בשמחת הצעידה שלכם, או בהוספת הימים בלוח השנה לצעידות האלה. כן, כן, השתיקה שלנו זה מפני שאנחנו אוהבים את זה…

ואגב אחרון, לרדת על מישהו שהוא בתול בזמן שאתה מקבל בתחת מבחורים?(אני באמת צריך להמשיך את הנקודה הזאת הלאה?)

עוד 458 מילים ו-3 תגובות

אני זה ההוא מהשואה השניה

עוד לפני שערוריית השבוע הטריה על טיפולי ההמרה ללהט"ב, בשבוע שעבר הספיק שר החינוך רפי פרץ לשחרר את האמירה הידועה על כך שההתבוללות היא כמו שואה שנייה. והאינטרנט? בסערה. זה ממש כאילו שמענו את זה בפעם הראשונה. הרי פוליטיקאים כמו יאיר לפיד או נפתלי בנט מזמן דיברו על ההתבוללות כמשהו שמהווה איום קיומי (גם אם לא בדיוק במילים האלו).

אז פתאום אמרו "שואה" וקפצנו? העניין הוא רק הרטוריקה? אז בפעם הבאה פרץ יבהיר שזה יותר כמו שואת הארמנים השנייה, שלא חלילה יהיו פה עניינים של זילות של שואה שאנחנו כן מכירים בה.

אבל אם כבר כולם התעכבו על נושא השואה, אז רציתי לשאול משהו בתור אחד שהיה בשואה השנייה וניצל בעור שיניו בזכות הגאונות בקרב השני על סטלינגרד. או שבעצם הייתי בשואה השנייה ואז ערקתי מהצבא הנאצי השני כדי לא לקחת חלק בהובלת יהודים לתאי הגז השניים? אני לא לגמרי סגור איך עובדת ההשוואה הזו. בקיצור, האקסית שלי לא יהודייה.

עכשיו, למען הדיוק, שווה לציין שמדובר בחסידת אומות עולם (השנייה). כי בכל זאת, מדובר במישהי שהתלהבה לחלוטין להשתתף בליל הסדר הראשון שלה.

כמו כן, כשהייתי אצלה בחו"ל בראש השנה, לראשונה בחיי הבוגרים ביקשתי לעשות משהו לכבוד החג, במקום מה שאני עושה בכל שנה וזה להגיד לעצמי "נכון, הטקסים האלו הם ניג'וס כל שנה מחדש, אבל לפחות פוגשים את המשפחה". בקיצור, גרמתי לה להפוך מעומדת מנגד לפרטיזנית דור חמש. אבל זה לא משנה, כי זה מקרה בודד, וזה לא מה שרציתי לשאול.

אבל רגע, אולי לפני השאלה בכל זאת שווה להתייחס למקרה הפרטי הזה, כי אני די בטוח שאני לא כזה מיוחד. אכן, ישנם כאלה שלאחר שהם נכנסים לקשר עם לא יהודים, הם מתרחקים מהמסורת היהודית. ואין ספק שמדינת ישראל בהחלט מראה ערנות גדולה יותר ממה שקרה בשואה הראשונה, והפעם שערי הארץ פתוחים לכל הנרדפים. אפילו השקיעה קצת תקציבים כדי להזהיר את היהודים האומללים מפני הנאצים 2.0.

אבל בכל זאת, האם אלו שמתרחקים מהמסורת היהודית באמת היו בתוכה לפני זה? האם לזוג יהודים שחיים בחו"ל ולא מקיימים שום טקס יהודי – ורק להבהיר, זה בסדר גמור – יש יותר יהדות מאשר לזוגיות מהסוג שהיה לי?

ואני יודע, תמיד אומרים לחשוב על הילדים. הרי הנאצים ימ"ש לא חשבו על הילדים, אז אנחנו חייבים. הרי אם אני והאקסית היינו ממשיכים, הרי שהילדים שלנו לא היו יהודים. אמנם היינו מקיימים איתם את ליל הסדר וראש השנה, אבל הם עדיין לא ייחשבו יהודים.

למה? כי יהדות נקבעת לפי האמא, לא לפי הקרבה לתרבות היהודית. אתם יודעים מי עוד הסתכלו על יהודים רק לפי ההורים בלי להתחשב בכלל בקרבה שלהם אל הדת? מלא אנשים במפנה המאה העשרים שהאמינו בגזענות מבוססת "מדע".

אם ישר אמרתם "נאצים" זה על אחריותכם. בכל מקרה, האם באמת מדובר בבעיה כשמדובר בילדים כאלו, שיראו את היהדות כמרכיב מכריע בזהותם? אני יודע שלרבנות הראשית זה חשוב, אבל בחייאת, אפילו האורתודוקסים לא באמת אוהבים אותה.

כמובן, ניתן להתנגד לנישואים בין יהודים ללא יהודים בלי לאמץ אלמנטים פשיסטיים. כלומר, אפשר לא לאהוב את הרעיון שמשהו כזה קורה, אבל בלי לספר לאנשים שבזוגיות מהסוג הזה שהם איום ביטחוני והקבלה כלשהי למקלחות עם ציקלון בה (או שזה בורות ירי?), ואז עוד לספר להם שהדרך להימנע מזה היא לחזור לגטו.

כי ואללה, חוץ מיצירת רצון להצטרף ליודנראט, אין להתנהגות הזו שום אפקט. במקום זה, אפשר להפוך את היהדות לקצת יותר פתוחה, כדי לאפשר לפחות לחלק מהזוגות האלו להתקרב יותר ליהדות, במקום להיאלץ להתרחק ממנה.

כמובן, תמיד יהיו את אלו שלא ירצו להתקרב ליהדות, וזה בסדר. הם לא הולכים לרשום את הילדים שלהם להיטלר-יוגנד. חוץ מזה, יש בישראל יותר משישה מיליון יהודים, שרובם המוחלט מתחתן עם יהודים אחרים. כל עוד מדינת ישראל לא תשמיד את עצמה מתוך טמטום, העם היהודי כנראה יישמר.

ואני יודע שבתור מדינה עם גיוס חובה קצת קשה לנו להבין את זה, אבל אנשים בחו"ל לא צריכים לחשוב על עצמם כעל כוחות רזרבה. מותר לא לאהוב את מה שהם עושים, אבל די לצייר עליהם מדי SS. זה לא שהם יצחק רבין או משהו.

טוב, אבל סליחה, סטיתי ממש מהנושא. הרי רציתי לשאול שאלה. אז הנה השאלה שלי: איפה הרנטה שלי? בכל זאת, ניצול. אה כן, לא משנה. נזכרתי מה עשו עם הכסף של הניצולים מהשואה הראשונה.

אוריה בר-מאיר, סטודנט לתואר שני בהיסטוריה באוניברסיטת תל-אביב, ומתמחה בהיסטוריה פוליטית של בריטניה מאז מלחמת העולם השנייה. מגיע מתחום המדיה החברתית. חובב פוליטיקה וסאטירה

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 646 מילים
סגירה
בחזרה לכתבה