הכיבוש הורג. גם אותנו

סמ"ר נתן פיטוסי מחטיבת כפיר, שנהרג מירי דו"צ של חברו בפעילות מבצעית בשומרון ב-16.8.2021 (צילום: דובר צה"ל)
דובר צה"ל
סמ"ר נתן פיטוסי מחטיבת כפיר, שנהרג מירי דו"צ של חברו בפעילות מבצעית בשומרון ב-16.8.2021

שני אירועי ירי כוחותינו בשטחים בהם חיילים הרגו את חבריהם, מצביעים על התדרדרות וחלחול הכיבוש להתנהגותם היומיומית של החיילים המשרתים בשטחים.

בחטיבת כפיר נהרג סמל נתן פיטוסי מידי חברו לעמדה. ביחידת אגוז, יחידה מובחרת כפי שנהוג לכנות זאת, הרג קצין שני קצינים אחרים בעת חיפוש לילי אחר גנבי נשק פלסטינים.

שני אירועי ירי כוחותינו בשטחים בהם חיילים הרגו את חבריהם, מצביעים על התדרדרות וחלחול הכיבוש להתנהגותם היומיומית של החיילים המשרתים בשטחים

לכאורה טעות אנוש. לכאורה תקלה מבצעית. לכאורה מקרה של חוסר תשומת לב, שיבוש בנהלים ובפקודות בהוראות הפתיחה באש, חוסר הכנה, ועוד סיבות לנסיבות הטרגיות.

אלא שבפועל מדובר בתופעה אחת קשה שהיא תוצאת המתרחש בשטחים מול הפלסטינים. הקלות הבלתי נסבלת של לחיצה על ההדק.

הרגע הזה שחייל לוחץ על ההדק הוא רגע קריטי בחיי כל לוחם. בגיל 18 המדינה שגייסה אותו בצו, מתוקף חוק שירות ביטחון, מפקידה בידיו את הזכות להרוג כדי לשמור על ביטחון הכלל.

המדינה, באמצעות צבאה, אמנם עוטפת את החייל בפקודות, הוראות פתיחה באש, מפקדים מפקחים ופרקליטים למקרה שיעשה טעות או תאונה, אבל בפועל המדינה מפקידה בידי החייל נשק הורג. רובה תבור או אם-16 והוא לבדו לוחץ על ההדק לפי שיקול דעתו בכל רגע.

אבל החיילים והקצינים האלה לא משרתים בחלל ריק או במעבדה צבאית סטרילית. הם משתתפים כל יום כל ערב בעשרות פעולות מעצרים, פיזור הפגנות, כניסה לחיפוש מבוקשים בבתי משפחות, ירי גז מדמיע, התגוננות מפני אבנים של פלסטינים ושל נוער הגבעות, הפרדה בין שתי האוכלוסיות, צפייה בכריתת עצים, שריפת שדות, פינוי משפחות פלסטיניות בכוח ממסאפר יאטה, עצירת מיכליות מים והגנה על פורעים מההתנחלויות – כי הרי צה"ל מגן על יהודים.

אבל החיילים והקצינים האלה לא משרתים בחלל ריק או במעבדה צבאית סטרילית. הם משתתפים כל יום כל ערב בעשרות פעולות מעצרים, פיזור הפגנות, כניסה לחיפוש מבוקשים בבתי משפחות, ירי גז מדמיע ועוד

בכל האירועים הללו נהרגים עשרות פלסטינים. נערים, צעירים. לעיתים נשים וגברים וילדים. ליבם של היורים הופך גס ואטום עם כל לחיצה על ההדק ופגיעה באדם חף מפשע.

נסיבות הירי החי לא נחקרות, ואם נחקרות לא מגיעות לידיעת הציבור ובוודאי לא לבתי המשפט הצבאיים. כשכבר אירע מקרה חריג בו אלאור אזריה ירה על דעת עצמו במחבל מנוטרל פצוע ששכב על הקרקע, המדינה סערה.

הרמטכ"ל אמר את המובן מאליו, ושר הביטחון ביטא את רוח צה"ל הכתובה, ובית המשפט שפט את הלוחץ הצעיר על ההדק. אבל הציבור הרחב התקומם נגד הניסיון לכפות את החוק ואת הקוד האתי של צה"ל ואת אמות המידה המוסריות הנדרשות בלחימה.

זו בדיוק ההתדרדרות. הקלות בה חייל צעיר לוחץ על ההדק. חברו הלך להתפלל באמצע השמירה (למה? האם זה לא נחשב שבירת שמירה?) והוא נותר לבדו. ברגע אחד של פחד בלילה החשוך, הוא חשב שהוא מזהה אויב. הלחיצה על ההדק שאמורה להיות מוצא אחרון לאחר שיקול דעת ונוהל מעצר חשוד, הפכה כיום למעשה שגרה מול הפלסטינים וכך גם מול כוחותינו. חבריהם של הלוחצים על ההדק.

הלחיצה על ההדק, שאמורה להיות מוצא אחרון לאחר שיקול דעת ונוהל מעצר חשוד, הפכה כיום למעשה שגרה מול הפלסטינים וכך גם מול כוחותינו. חבריהם של הלוחצים על ההדק

במלחמת לבנון הפציץ פנטום של צה"ל גדוד חרמש של כוחותינו. 25 הרוגים, 100 פצועים ו-30 הלומי קרב. לימים נודע שהנווט התנגד לשחרור הפצצות והטייס הוא זה שהחליט להפציץ. הטייס היה ותיק והנווט צעיר. 25 חיילים שילמו בחייהם על הטעות. על הקלות הבלתי נסבלת של לחיצה על ההדק. אבל חיל האוויר הוא גוף לומד, מתחקר והאירוע נצרב והלקח נלמד.

מה שקורה כיום בשטחים הוא מערב פרוע. כל אקדוחן יורה כדי להישאר בחיים, כדי להגן על עצמו. החוק המדינתי התפורר. המדינה כבר לא מעמידה לדין "אלאור אזריה" החדשים שיורים בפלסטינים ללא פקודה וללא איום מוחשי על חייהם.

כמות האירועים הפכה את המציאות לכאוטית, וחוסר התגובה של הפיקוד הבכיר, הפרקליטות הצבאית וגופי חקירה שהיו אמורים לטפל במקרי ירי לא מוצדקים, היא היא שגורמת ליד הקלה על ההדק.

החייל היורה הוא עכשיו מת מהלך. חייו נהרסו. לנצח יישא את מעשהו ויתייסר במות חברו. אבל הכיבוש לא מת. הוא הורג אותם והורג אותנו. שום מילים מכובסות של השתתפות בצער לא יצליחו למנוע את הטרגדיה הבאה.

כמות האירועים הפכה את המציאות לכאוטית, וחוסר התגובה של הפיקוד הבכיר, הפרקליטות הצבאית וגופי חקירה שהיו אמורים לטפל במקרי ירי לא מוצדקים, היא היא שגורמת ליד הקלה על ההדק

כדי להפסיק את "הירי הידידותי", הדו צדדי, המיותר הזה, צריך להפסיק לירות גם ירי מיותר בפלסטינים. צריך שיקול דעת שימנע הרוגים מיותרים וצריך לשנות את המציאות בשטחים. את מציאות הכיבוש.

איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 681 מילים ו-1 תגובות
סגירה