הבחירות הללו, כמו קודמותיהן, הן בחירות בין "גוש ביבי" ל"גוש אנטי ביבי", וכל הסוגיות האחרות נדחקות מסדר היום. במצב זה אין אפשרות להתמודדות בסוגיות יסוד שטרם באו לפתרונן. ישראל, המוגדרת כמדינה יהודית דמוקרטית, היא למעשה אתנוקרטיה חסרת גבולות וחסרת זהות עצמית טריטוריאלית. כמו כן, ישראל היא מדינה חסרת חוקה, למרות שבהחלטת החלוקה של האו"ם היא הייתה אמורה להיות מדינה דמוקרטית חוקתית.

ישראל, המוגדרת כמדינה יהודית דמוקרטית, היא למעשה אתנוקרטיה חסרת גבולות וחסרת זהות עצמית טריטוריאלית. היא גם חסרת חוקה, למרות שבהחלטת החלוקה של האו"ם היא הייתה אמורה להיות דמוקרטיה חוקתית

הרשמו עכשיו לניוזלטר היומי

זאת ועוד, בהכרזת העצמאות הוזמנו ערביי המדינה לבנותה יחדיו כאזרחים שווים – מה שמכונה היום "מדינת כל אזרחיה", אולם בשל המלחמה הוטל על ערבי המדינה ממשל צבאי מחמיר. הממשל הצבאי נמשך מעבר לצרכי הביטחון ונומק בהגנת המשק היהודי מפני תחרות של המשק הערבי. התוצאה הייתה אפליה ממושכת, שכל התוכניות הממשלתיות עד כה טרם הצליחו לבטלה.

גם מוסדות המדינה לא נורמלו. למרות הקמת המדינה המשיכו להתקיים הסוכנות היהודית וההסתדרות הציונית על מחלקותיהם השונות, ובכללן אלו העוסקות בעליה והתיישבות. ניתן להשוות זאת לאדם הבונה פיגומים לביתו, וכשמסיים את הבנייה הוא משאיר את הפיגומים וגם עושה בהם שימוש.

לא רק המוסדות הציונים האקס-טריטוריאלים הינם אנכרוניסטים, גם חוק השבות, שלמעשה היה אמור להיות הצהרה על פתיחות ההגירה ליהודים לארץ (שמאז צאת הבריטים היו למעשה שעריה פתוחים) – הפך לחוק  יסוד שביחד עם חוק האזרחות הגדיר את מהות המדינה.

ישראל אינה שייכת לאזרחיה, הסביר דוד בן גוריון בדיון שנערך בהצעת החוק:

"אין זו מדינה יהודית רק באשר היהודים הם רוב תושביה. זוהי מדינה ליהודים באשר הם ולכל יהודי הרוצה בה. ב-14 במאי 1948 לא הוקמה מדינה חדשה בחינת יש מאין, אלא חזרה עטרה ליושנה, 1813 שנה לאחר שנהרסה כאילו לעולמים עצמאות ישראל בימי בר כוכבא ורבי עקיבא".

"במדינת ישראל אין ליהודים זכות עדיפה על אזרחים לא יהודים. מדינת ישראל מושתתת על שוויון גמור בזכויות ובחובות של כל אזרחיה (אבל כסתירה מוחלטת לכך י.ב.) אין המדינה מקנה ליהודי הגולה הזכות לשוב – זכות זו קדמה למדינת ישראל והיא שבנתה את המדינה".

"אין חוק השבות מסוג חוקי ההגירה באלו תנאים מקבלת המדינה מהגרים , זהו חוק ההתמדה של ההיסטוריה הישראלית".

"זכותו  ההיסטורית של כל יהודי באשר הוא לשוב ולהתיישב בישראל".

כתוצאה מכך, כל יהודי מעצם היותו יהודי יכול להגר לישראל ולהתאזרח בה וללא כל מבחן מקובל בעולם הדמוקרטי של: שהות של מספר שנים, שליטה בשפת הלאום, ושבועת אמונים למדינה. גם מי שנחשב ע"י המדינה כיהודי ונולד בה הוא ואפילו אבותיו – אזרחותו הישראלית נובעת מאפשרות השיבה למדינה ולא מתוקף הישיבה בה.

כל יהודי מעצם היותו יהודי יכול להגר לישראל ולהתאזרח בה וללא כל מבחן מקובל בעולם הדמוקרטי של: שהות של מספר שנים, שליטה בשפת הלאום, ושבועת אמונים למדינה

אזרחות אחרונה זו, מתוקף הישיבה בארץ, חלה על ערבי ישראל – מה שהיה אמור להיות מוטל על הלאום הדומיננטי בארץ. לאום שכלפי פנים נקרא "יהודי" וכלפי חוץ בחו"ל נקרא "ישראלי" – במדינה שאינה מכירה בזכות הקיום של לאום ישראלי, אחת דתו או מוצאו האתני של האזרח.

יוסי ברנע הוא מוסמך האוניברסיטה הפתוחה בלימודי דמוקרטיה בין תחומיים. בעבר היה מזכיר עמותת "אני ישראלי" שפעלה להכרה בלאום הישראלי. כתב ביקורות על ספרים ומאמרים בכתבי עת ועיתונים שונים.