במרכז הסרט החדש של יוצר הקולנוע התיעודי סרגיי לוזניצה, "משפט קייב", עומד המרדף אחר הצדק לנוכח פשעי המלחמה המחרידים.

הסרט – שהופק על ידי Atoms & Void מטעם המרכז להנצחת השואה באבי יאר – הוקרן בתחילת החודש בבכורה עולמית בפסטיבל הסרטים של ונציה.

"משפט קייב" התקיים בינואר 1946 בברית המועצות לשעבר והיה מהראשונים שבהם עמדו לדין נאצים ומשתפי פעולה בגין הזוועות שביצעו בזמן מלחמת העולם השנייה. הזוועות הללו הוגדרו במשפטים ההיסטוריים בנירנברג כ"פשעים נגד האנושות".

לוזניצה חושף בסרט צילומי ארכיון נדירים שטרם נראו תוך כדי התקדמות הדרגתית בהליכים המשפטיים נגד 15 הנאשמים. בסרט מוצגים בין היתר הצהרות הנאשמים ועדויות מעדי ראייה, שרבים מהם שרדו את מחנה ההשמדה אושוויץ ואת הטבח שביצעו הנאצים בבאבי יאר, בפאתי קייב.

הבמאי סרגיי לוזניצה לפני הקרנת הסרט "נפש עדינה" בפסטיבל הסרטים בקאן, לצד השחקנים ואסילינה מאקובצבה וואלריו אנדריוטה, 25 במאי 2017 (צילום: AP Photo/Alastair Grant)

הקולנוען האוקראיני התחיל לעבוד על הסרט לפני כמה שנים כאילו חזה את הנולד, הרבה לפני הפלישה הרוסית לאוקראינה

הקולנוען האוקראיני התחיל לעבוד על הסרט לפני כמה שנים כאילו חזה את הנולד, הרבה לפני הפלישה הרוסית לאוקראינה בסוף פברואר. עכשיו, כשהצבא הרוסי מואשם בביצוע פשעי מלחמה נגד אזרחים אוקראינים, נושא שלוזניצה עוסק בו עתה במסגרת סרט תיעודי שנמצא בפיתוח – הוא חוזר לעסוק בסוגיית הצדק.

כ־80 שנה אחרי המשפט ההיסטורי בקייב, לוזניצה מקווה שהוא ישמש כבסיס חוקתי לעשיית דין אחרי שתסתיים המלחמה באוקראינה. "זה חיוני לקיום החברה – להחזיר את הצדק, להראות שמענישים על פשעים כאלה", הוא אומר. "כמובן מדובר כרגע בתקווה מעורפלת. ועדיין, זאת סוג של תקווה. לפחות את זה האנושות יכולה לעשות".

המשפט בסרט התיעודי החדש של לוזניצה – שיוצא לאקרנים כמה חודשים אחרי סרטו הקודם, "ההיסטוריה הטבעית של ההרס" שהוקרן בבכורה עולמית בפסטיבל קאן במאי 2022 – היה אחד מכ־12 משפטים צבאיים שהתקיימו בברית המועצות לשעבר בין השנים 1943–1947.

פסקי הדין התבססו על צו סובייטי נגד "הרוע הפשיסטי הגרמני, שאשם ברצח ועינוי האוכלוסייה האזרחית הסובייטית", כמו גם נגד "המרגלים, הבוגדים ומשתפי הפעולה שלהם". רוב הנאשמים נידונו למוות בתלייה. מופעי הראווה הפומביים האלה עניינו את לוזניצה והוא מציין שהמשפטים וההוצאות להורג "בעצם לא פתרו שום דבר, לא פתרו שום בעיה.

ניצולת שואה מעידה ב"משפט קייב" (צילום: מתוך הטריילר הרשמי של הסרט)

המשפטים וההוצאות להורג "בעצם לא פתרו שום דבר, לא פתרו שום בעיה. המשפט הזה לא הבטיח לנו שמקרים דומים לא יחזרו. המצב שבו חיים כרגע [באוקראינה] מראה בבירור שזה לא מנע זוועות דומות"

"אנחנו לא יכולים למנוע את פשע שכבר קרה. המשפט הזה לא הבטיח לנו שמקרים דומים לא יחזרו", הוא אומר. "המצב שבו חיים כרגע [באוקראינה] מראה בבירור שזה לא מנע זוועות דומות. ההוצאה הפומבית להורג לא מייצרת כלום חוץ מאימה", הוא מוסיף. "היינו עדים לסיוט".

לוזניצה בן ה־57 נולד בברנוביץ' – שהיום בבלארוס – אך גדל ולמד בקייב. את השנים האחרונות חי במצב של נדודים מתמידים. לאורך השנים, במאי הקולנוע הפורה עשה לו בית בברלין, אבל משם עבר לווילנה ולמקומות אחרים.

כמה ימים אחרי שרוסיה פלשה לאוקראינה הוא התפטר מהאקדמיה האירופאית לקולנוע בטענה שהכרזת הסולידריות של הגוף הקולנועי עם מולדתו הייתה "ניטרלית, נטולת שיניים וקונפורמיסטית ביחס לאגרסיביות הרוסית".

כמה שבועות לאחר מכן הוא הודח מהאקדמיה האוקראינית לקולנוע, בין היתר משום שסירב לתמוך בקריאה להחרמת יוצרי הקולנוע הרוסים. עמדתו של לוזניצה אינה מתפשרת – הוא מתנגד למלחמה אבל מאמין שאסור להשתיק את הקולות הרוסיים, גם אם הם משמרים את השיח המוסרי המעורפל שהתפתח מאז הפלישה.

ניצולת שואה מציגה את המספר שקיבלה באושוויץ במהלך "משפט קייב" (צילום: מתוך הטריילר הרשמי של הסרט)

"אנחנו מתמודדים עכשיו עם שאלות שמעולם לא נדרשנו אליהן קודם… האם אנחנו צריכים לבטל את התרבות הרוסית כולה או להחרים את השפה הרוסית? האם אנחנו צריכים לגרש לרוסיה את כל מחזיקי הדרכונים הרוסיים? העולם כולו מתמודד עם השאלות האלה"

"אנחנו מתמודדים עכשיו עם שאלות שמעולם לא נדרשנו אליהן קודם… האם אנחנו צריכים לבטל את התרבות הרוסית כולה או להחרים את השפה הרוסית?"

לדברי הבמאי, המלחמה באוקראינה היא לא עניין לאומני אלא גלובלי. "המלחמות היום הן תמיד גלובליות. בלתי אפשרי – לא משנה איפה אתה נמצא פיזית – להסתתר מהן. הנה אתה פה, יושב לך במקום שקט ובטוח, מתמודד עם כל השאלות הקשות האלה, ואתה מבין כמה חסר כוח אתה.

"אתה מבין שאתה לא יכול לעשות כלום. אתה לא יכול למצוא תשובה לאף שאלה. אתה לא יכול לשלוט בשום דבר. בגלל שאין לך שום כוח. שום דבר לא תלוי בך".

חוסר האונים הזה נמצא ברבות מיצירות לוזניצה, שהסגנון שלו מאפשר פרשנות רחבה. "הקהל נותר עם הדימוי, עם האירוע והוא חופשי להגיע למסקנות בעצמו", אומר הבמאי ומכנה את סרטי הארכיון שלו כ"קפסולות זמן".

היצירות של לוזניצה מתעדות בצורה יוצאת דופן את היקף הברבריות האנושית, את הנכונות לבצע פשעים אכזריים וחוסר הנכונות ללמוד מהעבר

היצירות של לוזניצה, שחוזרות שוב ושוב לזוועות שהתרחשו באירופה בעבר הקרוב, מתעדות בצורה יוצאת דופן את היקף הברבריות האנושית, את הנכונות לבצע פשעים אכזריים וחוסר הנכונות ללמוד מהעבר.

מה אומר על כל זה לוזניצה כקולנוען? קשה שלא לזהות סוג של התחמקות: "אני לא בא לחנך את קהל הצופים. יש אמירה שמיוחסת לסופר מקס פריש, 'הכול כבר נאמר אבל משום שאף אחד לא הקשיב – יש לחזור על זה שוב ושוב'", מסביר לוזניצה. "תמיד יש איזו תקווה שאולי [הפעם] מישהו יקשיב".