אחד הדברים, מבין רשימה ארוכה שהופכת אותי לכל כך זר בעולם הזה, הוא הציפייה הנאיבית שלי להתנהלות רציונלית מצד אנשים. ברצינות תהומית אני מאמין בזה ונאחז בזה. זה תמיד מצליח להשליך אותי החוצה מקבוצות; ובדיונים פוליטיים, בזמן שאני מנסה ליצור את הגשר נטול הפוזיציה בין שני צדדים מסוכסכים, אני מוצא את עצמי בעיקר מתוסכל.

הציפייה הנאיבית שלי להתנהלות רציונלית של אנשים מצליחה להשליך אותי החוצה מקבוצות, ובדיונים פוליטיים, כשאני מנסה ליצור גשר נטול הפוזיציה בין צדדים מסוכסכים, אני מוצא עצמי מתוסכל

הרשמו עכשיו לניוזלטר היומי

בין המסרים שברורים לי, שאני רוצה לצעוק פעמים רבות לבנות ובני אדם, הוא "מה ציפית שיקרה?". מבחינתי זה משפט שהוא בגדר תורה לחיים. ישנן תוצאות צפויות של דברים שהעולם מנגיש לנו את המשוואה שלהם. כל כך צפויות שזה מטופש לא לצפות לאותה תוצאה או לפחות לשקול אותה כאפשרות ריאלית.

יש גם את האנשים הטובים שמצקצקים בלשונם ואומרים בהפתעה, לאן הגענו. מה פירוש "לאן הגענו"? הגענו בדיוק לאן שהלכנו

— Dov Alfon (@dovalfon) May 24, 2012

החדשות מציפות אותנו מכל עבר במקרים טרגיים שיכולים להוות הזדמנות ללמוד ולהיזהר. בקבוצה סגורה שלי ושל כמה חברים, תחת הז'אנר של ההומור השחור, פתחתי את פינת "חתיכים מתים", בה אני משתף תמונות של גברים צעירים שמצאתי בעיתונות באופן שבועי. מיותר לציין שהעיתונות הערבית היא מכרה זהב כאן, כי צעירינו פשוט חתיכים.

איך קרה שיש כל כך הרבה חומר לתחזק לי פינה שבועית? פשוט מאוד, כי בחברה הערבית בפרט, כנראה צעירים מתים יותר. הם מעורבים יותר בסכסוכים אלימים, נדקרים ונורים יותר, ואם הסטטיסטיקה של האלימות לא מספיקה, את היתר משלימים בתאונות דרכים, בדגש על תאונות אופנוע.

מוות בתאונות אופנוע הפסיק להיות חדשות. כל מספר ימים מתפרסמת תמונה חדשה של איזה גבר רכוב על אופנוע, כשמתחתיה כתובה הבשורה השחורה. מבחינתי, בשלב הזה, המשוואה ברורה. אבא ערבי שקונה לבנו אופנוע, בעצם מציב אותו על רולטה רוסית. עכשיו זה רק עניין של זמן ומזל. והמשוואה, כאמור, היא מתמטית וברורה, אופנוע משמעותו מוות.

ברור שלא רק עניין התשתיות ביישובים הערביים עומד כאן לרעתו, אלא גם תרבות הנהיגה שקושרת "אומץ" על הכבישים לגבריות וכבוד. כלומר לא להיות פחדן, לא להיזהר, לא לתת זכות קדימה או להסתכל לצדדים, לא להאט, ופשוט להנות מהאדרנלין. ועכשיו, כשהבן הזה נוסע בכלי רכב שלא מקיף את גופו השברירי בקופסת פח גדולה, כל טעות קטנה על הכביש יכולה לקחת אותו לביקור בזק אצל אללה.

"מה ציפית שיקרה?" זה מבחינתי משפט שהוא תורה לחיים. ישנן תוצאות צפויות של דברים שהעולם מנגיש לנו את המשוואה שלהם. כ"כ צפויות, שמטופש לא לצפות לאותה תוצאה או לשקול אותה כאפשרות ריאלית

לא אשכח איך על תמונה אחת של אחד הצעירים שנספו במשחק ההימורים הזה היה כתוב "אם אמות יום אחד בגלל המהירות, דעו לכם שהלכתי מחוייך". ואני רוצה לשאול את כל מי שלא ראו את הכתובת המילולית על הפיד, מה ציפיתם שיקרה? מה הוא ציפה שיקרה? בחייאת אללה, מי שאוהב את הילדים שלו ולו אהבה מינימלית, תורידו אותם מהאופנועים. תהרסו לי את הפינה השבועית, תשאירו את הילדים החתיכים שלכם בחיים.

עלי עדי הוא פעיל פוליטי וחברתי מרקע מוסלמי, מזוהה עם הימין הקפיטליסטי בישראל. בעל תואר בקולנוע וכלכלה באוניברסיטת תל אביב. שימש כעוזר עריכה ומפיק פוסט בהפקה "לבנון - גבולות הדם"