1
העיון בדוח שפורסם השבוע על ידי המשרד להגנת הסביבה, רשות הטבע והגנים והמכון לחקר ימים ואגמים הוא כרוניקה של דכדוך ידוע מראש.
החוקרים אספו וניתחו נתונים על צבי הים שהצטברו במרכז להצלת צבי הים במכמורת במשך 22 שנים (1999-2021). 524 צבים נפגעו מפסולת בתקופה הזו, 122 מהם לא שרדו גם אחרי הטיפול המסור שקיבלו מד"ר יניב לוי, מנהל המרכז, ואנשיו. כמובן שזה רק חלק קטן מהצבים שנפגעו, שכן רבים לא זכו שמישהו ימצא וינסה להציל אותם.
אין דרך לנסח אחרת את השורה התחתונה: אנחנו, בני האדם, משמידים בעקביות וביעילות את המין המופלא הזה. כלי הנשק: פסולת בכלל ופלסטיק בפרט. המניע לרצח: אלוהים יודע. או שאולי גם הוא כבר התייאש מהניסיון להבין אותנו.
אין דרך לנסח אחרת את השורה התחתונה: אנחנו משמידים בעקביות וביעילות את צבי הים. כלי הנשק: פסולת בכלל ופלסטיק בפרט. המניע לרצח: אלוהים יודע. או שאולי גם הוא כבר התייאש מהניסיון להבין אותנו
בקיבתם של 100% מהצבים שנסקרו במחקר נמצאה פסולת פלסטיק. אנחנו מטנפים את החופים והים, והם בולעים. בקיבתו של צב אחד נמצאו 12 אלף פריטי פלסטיק. מי שעדיין לא מבין מה הבעיה עם ההתמכרות העולמית לפלסטיק, מוזמן להציץ בדוח. בקבוק או שקית שהשארנו בחוף במערכה הראשונה, יסתמו את מעיו של הצב ויביאו למותו במערכה השלישית.
אבל העובדה המטלטלת ביותר שעולה מהדוח, היא שלמעשה רוב הצבים הם קורבנות אגביים של חיסול מכוון של בעלי חיים אחרים. 47% מהצבים שנפגעו מפסולת, נפגעו מפסולת דיג – רשתות, חוטים, קרסים.
מדובר ברשתות שהדייגים משליכים לים בגמר השימוש ועשויות מחומרים סינתטיים לא מתכלים ששורדים זמן רב במים. הדייגים יוצאים לים לצוד דגים, ועל הדרך גורמים למותם של צבים.
מחצית מהצבים שהגיעו לטיפול במרכז להצלת צבי ים במכמורת, הם צבים צעירים שהסתבכו בשקי פוליפרופילן המשמשים לאחסון מזון לבעלי חיים בתעשיית הבשר. ההערכה היא שהשקים הללו מושלכים מהאוניות שמובילות את המשלוחים החיים של תעשיית הבקר.
מחצית מהצבים שהגיעו לטיפול במרכז להצלת צבי ים במכמורת, הם צבים צעירים שהסתבכו בשקי פוליפרופילן המשמשים לאחסון מזון לבעלי חיים בתעשיית הבשר
הצבים מסתבכים בשקיות, ותוך כדי התמרונים הנואשים שהם מבצעים במטרה להיחלץ נוצרים חתכים, שברים ונמק בגפיים. במקרה הטוב, נקטעות להם גפיים כתוצאה מההסתבכות בשקים, מה שכמובן מקטין משמעותית את הסיכוי שלהם לשרוד בים לאורך זמן.
הזוועות שמתחוללות בבטן האוניות שמובילות את העגלים והטלאים תוארו כבר פעמים רבות; עכשיו מתברר שהזוועה לא מוגבלת לתחומי האונייה.
2
ספק אם העוברים ושבים ברחוב יצחק רבין בגבעתיים, מרחק נגיעה מדרך השלום ומקו הגבול הדמיוני עם תל אביב, מודעים לעובדה שבניין המשרדים הגדול שהם חולפים לצידו מתיימר לבשר את העידן החדש של האנרגיות הירוקות בישראל.
קמפוס "אמות" התחדש לאחרונה בחזית סולארית מסוג שטרם הותקן בארץ: מדובר בפאנלים שמכוסים בזכוכית צבועה המאפשרת לקרני השמש לחדור ולייצר אנרגיה, ובאותה עת מקנה לבניין חזות רגילה. בתמונה שמופיעה כאן, הפאנלים הם המשבצות הבהירות יותר, המוארכות.
קמפוס "אמות" התחדש לאחרונה בחזית סולארית מסוג שטרם הותקן בארץ: מדובר בפאנלים שמכוסים בזכוכית צבועה המאפשרת לקרני השמש לחדור ולייצר אנרגיה, ובאותה עת מקנה לבניין חזות רגילה
ב"אלומיניום קונסטרקשן", החברה שביצעה את הפרויקט, קוראים לזה "פאנלים אדריכליים" – משום שהם מאפשרים גמישות עיצובית לבעלי הבניין, למתכננים ולאדריכלים שיכולים לצבוע את הזכוכית במגוון צבעים או דוגמאות. ללכת עם אנרגיה ירוקה, להרגיש בלי – לפחות מבחינה אסתטית.
"במערב זה כבר הולך חזק", אומר טל אהרון, מנכ"ל "אלומיניום קונסטרקשן", "אבל שם יש רגולציה שמחייבת יזמים ובעלי בנייני משרדים להתקין פאנלים ומצד שני נותנים תמריצים ומחיר יותר טוב עבור החשמל. אצלנו זה רק נכנס ואנחנו מעריכים שתוך שנתיים-שלוש זה יהיה די סטנדרטי.
"סגרנו כבר עם בניין TOHA 2 שעומד להיבנות לגובה 81 קומות (TOHA 1 הוא הבניין הרחב המפורסם שחולש על צומת השלום, א"ל) שנכסה להם בשיטה הזו 10,000 מ"ר".
ב"אלומיניום קונסטרקשן" כל כך משוכנעים שזה הכיוון שאליו הולך התחום, שבכוונת החברה לפתוח בישראל מפעל שייצר את הפאנלים האדריכליים. לפי נתוני החברה, ההספק של חזית סולארית כזו הוא 140 וואט למ"ר, לעומת 200 וואט למ"ר של פאנלים על הגג.
בכוונת החברה לפתוח בישראל מפעל לייצור הפאנלים האדריכליים. לפי החברה, ההספק של חזית סולארית כזו הוא 140 וואט למ"ר, לעומת 200 וואט למ"ר של פאנלים על הגג
על אף שמדובר בשלב זה בחזית אחת בלבד, לדברי טל אהרון כמות האנרגיה המיוצרת בבית אמות מאפסת את הצריכה של השטחים הציבוריים בבניין – החניון, המעליות והלובי. החזר ההשקעה תלוי בהיקף השטח שמוקצה לפאנלים. במקרה של קמפוס אמות ההחזר לבעלים צפוי בתוך 10-12 שנים.
פאנלים על הגג, כידוע, מותקנים תמיד כשפניהם דרומה כדי למקסם את החשיפה לשמש. גם בחזיתות הבניין יש עדיפות לצד הדרומי, אבל לפי אהרון ניתן לכסות בפאנלים גם את החזית המזרחית והמערבית. רק הצד הצפוני, הקריר ביותר, נותר חסר תועלת.
3
במשחק הבית הראשון של העונה, הפועל תל אביב בכדורסל אמנם הביסה את קריית אתא בהפרש של כמעט 40 נקודות, אבל לפחות אוהד אחד ישב ביציע וכסס ציפורניים.
במחצית הוא התערב עם חבריו: אם הפועל תקלע יותר מ-105 נקודות, הוא מתחייב לאכול במזנון רק נקניקיות טבעוניות עד סוף העונה. הפועל קלעה 107, ובחודשים הקרובים הבחור יבלע הרבה חלבוני סויה ואפונה במקום המה-שזה-לא-יהיה שהנקניקיות התעשייתיות הרגילות עשויות ממנו.
אוהד התערב במחצית עם חבריו: אם הפועל תקלע יותר מ-105 נקודות, הוא מתחייב לאכול במזנון רק נקניקיות טבעוניות עד סוף העונה. הפועל קלעה 107, ובחודשים הקרובים הבחור יבלע הרבה חלבוני סויה
משחק הבכורה היה גם ההיכרות הרשמית הראשונה של המאמצת החדשה, עמותת "ויגן פרינדלי", עם אוהדי הפועל תל אביב. מדובר במהלך מרתק, מפגש בין שני עולמות – טבעונות וספורט – שבדימוי המקובל נתפסים כמעט כהפכים.
כדי לנתץ את המיתוס פוזרו באולם דמויות של כדורסלנים מהוללים שהם טבעונים. "זו הפעם הראשונה שהמדבקות על הפרקט מנסות להעביר רעיון ולא מנסות לשכנע אותך לקנות משהו", אומרת קוראי דאי-ממן מ"ויגן פרינדלי".
הכיבוד שהוגש בחדר הוי-איי-פי היה על טהרת הטבעונות: שתי מסעדות אסיאתיות – "קנסאי" ו"מיס וי" – התבקשו להעמיד תפריט טבעוני למהדרין במקום המנות מאשתקד, שרבות מהן התבססו על דגים. "מיס וי היא מסעדה טבעונית אבל קנסאי לא והיינו בשוק מההיצע הטבעוני שיש להם ממילא", אומרת דאי-ממן, "סלטים, מנות עם טופו, התגובות היו מצוינות".
הכיבוד שהוגש בחדר הוי-איי-פי היה על טהרת הטבעונות: שתי מסעדות אסיאתיות – "קנסאי" ו"מיס וי" – התבקשו להעמיד תפריט טבעוני למהדרין במקום המנות מאשתקד, שרבות מהן התבססו על דגים
במזנון שמיועד לקהל הרחב הגישה הייתה הדרגתית יותר. המנות הטבעוניות הוצעו לצד הרגילות. בתפריט: פיצה טבעונית של פפהל'ה ועדיקה וכאמור נקניקיות של "וונדרס" וגם חטיף שוקולד טבעוני.
כחלק מתקציב החסות, אנשי העמותה שיפו את מפעיל המזנון על מנת שהמנות יוצעו באותו מחיר כמו המקבילות הלא-טבעוניות. "כל הנקניקיות הטבעוניות נגמרו כבר במחצית", מסכמת דאי-ממן את ערב הבכורה, "ראינו ילדים שלוקחים אותן, ראינו אנשים שאומרים 'יאללה אני מנסה'. אני עכשיו בדרך ליום צילומים של הקבוצה למנהלת הליגה, נביא לשחקנים נשנושים טבעוניים".
4
"האם שקיות נחשבות לאריזה?"
"האם צריך להשליך אותן לפח הכתום או סתם לפח רגיל?"
"יש בכלל אפשרות למחזר שקיות?"
השאלות האלה, בגרסאות משתנות, מופנות אליי לעיתים קרובות. אז הפניתי אותן לרני איידלר, מנכ"ל תאגיד מיחזור האריזות "תמיר" שעומד מאחרי הפחים הכתומים שפרושים ברחבי הארץ.
"שקית 'גופיה' היא אריזה לכל דבר ומקומה בפח הכתום", הוא אומר, "לא רק שאפשר למחזר שקיות, גם עושים את זה כאן בישראל. המפעלים ממוקמים בצפון – בית שאן, עמק המעיינות ובגליל.
"שקית 'גופיה' היא אריזה לכל דבר ומקומה בפח הכתום. לא רק שאפשר למחזר שקיות, גם עושים את זה כאן בישראל. המפעלים ממוקמים בבית שאן, עמק המעיינות ובגליל"
"לא כל סוגי השקיות מתמחזרים, אבל בכל מקרה עדיף לשים אותן בפח הכתום כי כך הן יגיעו להשבה ולא להטמנה. שקיות נייר צריך כמובן לשים בפח הכחול".
למה השקיות הופכות בתהליך המיחזור?
"כרגע לגרעיני פלסטיק שמשמשים בתעשייה כחומר גלם ליצירת כבלים לתקשורת, יריעות פלסטיק לתעשיית הבניין, דליים שחורים וכו'. אנחנו בשלבים אחרונים למציאת יצרן שייקח את הגרעינים ויעשה מהם שקיות אשפה וכך נשלים תהליך מעגלי מלא".
5
"התן הוא חיה שמוטה. לא תמצאו אותו בגני החיות, לא כגיבור בספרי הילדים או בסרטי ההנפשה. לא במשלים. אין קבוצת כוכבים הקרויה תן (חיות רבות אחרות מצאו מקום בשמי הלילה, מסרטן ועד אריה). תכונותיו אינן ידועות ברבים. קולו נשמע היטב ואופייני מאוד, אבל אינו נראה. קולו נשמע תמיד כמו לילה, כמו מרחק, כמו תוגה.
"התן הוא חיה שמוטה. לא תמצאו אותו בגני החיות, לא כגיבור בספרי הילדים או בסרטי ההנפשה. לא במשלים. אין קבוצת כוכבים הקרויה תן. קולו נשמע תמיד כמו לילה, כמו מרחק, כמו תוגה"
"הוא נראה כמו כלב, אבל אינו… לו היה כלב, היה מקבל את מידת החיבה השמורה לכלבים. זוכה להכרה כחיה מבויתת, 'מועילה'. אבל משהו בו מעורר בדיוק את ההפך: סלידה, חשש. לו היה חתול או קיפוד, היו כותבים עליו שירי ילדים".
הסופר דרור בורשטיין, הצלמת עירית דרוב והמשוררת/וטרינרית/חוקרת עטלפים מאיה ויינברג חברו לכתיבת ספרון מקסים על תנים. שם הספר, "אח לתנים", לקוח מציטוט מספר איוב ("אח הייתי לתנים"). זה הספר השני בסדרה "שכנים" (הוצאת אופק), שעוסקת בבעלי החיים שחולקים איתנו את המרחב הישראלי, עם דגש על העירוני. הספר הראשון הוקדש לעטלפים.
השלושה משרטטים קווים לדמותו של התן – בן דודו של הכלב, אבל אנדרדוג מוחלט בתודעה ובהוויה הישראלית, שבה הוא נתפס כ"מין מתפרץ" על אף שהאדם הוא זה שהתפרץ אל שטחי הטבע שבהם התן מתגורר, כיסה אותם באספלט וכפה על התן לצאת לחיפושים אחרי המזון ההולך ומידלדל.
עירית דרוב, צלמת שמתעדת כבר שנים את התנים בפארק הירקון ופיתחה היכרות אינטימית איתם, חולקת בספר סיפורים קטנים על תנים שהכירה, ומלווה אותם בצילומים הנהדרים שלה. בין לבין שזורים הסברים על התן ותולדותיו, הרהורים על מערכת היחסים שלנו איתו וקטעי שירה וספרות רלוונטיים. מתנה קצת אחרת לחג.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם