גם ב-2022, לנשים אין כמעט מקום במקומות הקובעים באמת

הפרק האחרון בסדרה "הנבחרות", ששודר בשבוע שעבר ב"כאן 11", התמקד בשתי הנשים היחידות שקיבלו מקום בצמרת ההנהגה הפוליטית בעשורים האחרונים: איילת שקד וציפי לבני ● המסלולים של שתיהן שונים וכך גם מידת התמיכה בהן ● ועדיין, בנפילתן הדומה אפשר לחזות באותם מיצגים של שנאת נשים ישנה ורעה ● דעה

ציפי לבני, איילת שקד (צילום: יונתן זינדל, אוליבייה פיטוסי/פלאש90, מונטז')
יונתן זינדל, אוליבייה פיטוסי/פלאש90, מונטז'
ציפי לבני, איילת שקד

יש הרבה רגעים מעניינים ומפתיעים בסדרה "הנבחרות" ששודרה החודש ב"כאן 11". למשל העובדה שהטרדותיו של רחבעם זאבי (גנדי) היו סוד גלוי במשכן הכנסת – שנים לפני תחקיר "עובדה" בעניינו. או התפטרותה של גולדה מאיר לאחר דוח ועדת אגרנט שדווקא היטיב עמה, מתוך תחושת אחריות – מושג שכמעט נשמע מופרך בעידן "אחריות ללא אשמה" על שם אמיר אוחנה.

ועדיין, שווה להתייחס במיוחד לפרק האחרון בסדרה – ששודר בשבוע שעבר – אשר התמקד בנשים המגיעות לפסגה, או יותר נכון מקבלות מקום בצמרת ההנהגה הפוליטית. לא נדרש תחקיר מעמיק מדי בנושא, שכן בעשורים האחרונים שתי נשים בלבד הגיעו לעמדה הזאת.

הפרק האחרון בסדרה התמקד בנשים המגיעות לפסגה, או יותר נכון מקבלות מקום בצמרת ההנהגה הפוליטית. לא נדרש תחקיר מעמיק מדי בנושא, שכן בעשורים האחרונים שתי נשים בלבד הגיעו לעמדה הזאת

הראשונה היא ציפי לבני, שרת החוץ והמשפטים לשעבר, שהתמודדה על ראשות הממשלה ב-2009 ואף זכתה למספר מנדטים גבוה יותר מבנימין נתניהו. השנייה היא איילת שקד שכיהנה כשרת משפטים ושרת הפנים וסומנה בימיה הטובים אך הקצרים כבעלת הפוטנציאל הרב ביותר להתמודד לתפקיד ראש הממשלה בעתיד.

מעניין להסתכל על השתיים שמופיעות בפרק האחרון כמראה זו של זו, במיוחד במערכת הבחירות הנוכחית.

צחוק הגורל הוא ששקד, שלא פעם לעגה ללבני על מעבר המפלגות שלה, נמצאת במצב דומה לה כיום: מתחת לאחוז החסימה, לאחר מעבר בין כמה מפלגות בזמן קצר בהרבה. היה זה נתניהו שזיהה את הקווים המשיקים כאשר ביקש מבכירי הליכוד לתקוף את שקד כשרצה בראשות ימינה, בבחירות ספטמבר 2019, כ"ציפי לבני החדשה".

צחוק הגורל הוא ששקד, שלא פעם לעגה ללבני על מעבר המפלגות שלה, נמצאת במצב דומה לה כיום: מתחת לאחוז החסימה, לאחר מעבר בין כמה מפלגות בזמן קצר בהרבה

אבל המסלול הדומה של נסיקה למרכז הפוליטיקה הישראלית והתדרדרות מהירה לגבול אחוז החסימה, מסמל גם את תקרת הזכוכית הקשיחה לנשים בפוליטיקה הישראלית – במקומות של קבלת ההחלטות.

הפרק האחרון של "הנבחרות" מעיד שגם ב-2022, לנשים כמעט אין מקום במקומות הקובעים באמת, בשולחן הממשלה ובקבינט המדיני ביטחוני. רק שלוש נשים חברות בקבינט כיום, מעולם לא כיהנה אישה כשרת האוצר או שרת הביטחון, וכשהן עושות טעויות פוליטיות – כמו ששקד ולבני עשו – הן חוטפות מהר וחזק, הרבה יותר ממקביליהן הגברים.

ציפי לבני, כשהייתה שרת המשפטים, משוחחת עם אריה דרעי במליאת הכנסת, 12 בנובמבר 2014 (צילום: מרים אלסטר/פלאש90)
ציפי לבני, כשהייתה שרת המשפטים, משוחחת עם אריה דרעי במליאת הכנסת, 12 בנובמבר 2014 (צילום: מרים אלסטר/פלאש90)

במקרה של לבני, החסם העיקרי להקמת הממשלה היה הדיל שסגרו המפלגות החרדיות עם נתניהו עוד לפני בחירות 2009.

המפלגות החרדיות הן גם נייר הלקמוס של מעמד הנשים בפוליטיקה הישראלית, שכן עד היום מעולם לא כיהנה שם אישה כחברת כנסת. ובחברה שבה לנשים במגזר שלם אין מקום או ייצוג, ופניהן של נשים מושחתות על גבי אוטובוסים או שלטי חוצות, אז ודאי שהחסם שלהן להגיע לתפקידים בכירים גדול יותר. מראש הן פסולות חיתון על ידי חמישית מהאלקטורט.

בחברה שבה לנשים במגזר שלם אין מקום או ייצוג, ופניהן של נשים מושחתות על גבי שלטי חוצות, אז ודאי שהחסם שלהן להגיע לתפקידים בכירים גדול יותר. מראש הן פסולות חיתון על ידי חמישית מהאלקטורט

המפלה של שקד החלה, לדבריה, בהסכמתה להיכנס לממשלת לפיד-בנט. היא מציגה את המהלך כפוסט-טראומה, כאילו הייתה חמורו של משיח עבור שותפה מזה שנים נפתלי בנט, כשהסכימה לזוז אחורה כדי לאפשר לו להגשים את חלומו להיות שר הביטחון ולאחר מכן ראש הממשלה. ויתור שהשתלם לצד אחד בלבד במשוואה בסופו של דבר.

שלטים של הימין החדש בראשות איילת שקד, בכפר המכבייה, 21 ביולי 2019 (צילום: תומר נויברג/פלאש90)
שלטים של הימין החדש בראשות איילת שקד, בכפר המכבייה, 21 ביולי 2019 (צילום: תומר נויברג/פלאש90)

המסלולים של שקד ולבני שונים וכך גם מידת התמיכה בהן. שקד נופחה על ידי תקשורת אוהדת בעוד לבני בימיה הטובים אכן זכתה לאמון אלקטורלי מרשים. ועדיין בנפילתן הדומה, בשל קבלת החלטות שגויה או טעויות פוליטיות שבאחריותן, אפשר לחזות באותם מיצגים של שנאת נשים ישנה ורעה.

המסלולים של שקד ולבני שונים וכך גם מידת התמיכה בהן. שקד נופחה על ידי תקשורת אוהדת בעוד לבני בימיה הטובים אכן זכתה לאמון אלקטורלי מרשים. ועדיין בנפילתן הדומה אפשר לחזות באותה שנאת נשים

הפוליטיקאיות שהרהיבו עוז לדרוש את התפקידים הבכירים ביותר ולראות עצמן ראויות להנהגה, הואשמו מיד בזגזגנות, חתרנות, הושפלו בסקרים על מידת התמיכה בהן, הושלכו לקרבות בוץ מול נשים אחרות (שרה נתניהו שחוסמת את שקד בליכוד) ונבעטו אחורה בהנאה, לרבות הערות מיזוגיניות נוטפות שנאה ("זה גדול עליה", "ציפורה", "איילת מטיילת" ועוד).

לפני כמה שבועות צייץ העיתונאי בן כספית על השיבוצים ברשימת המחנה הממלכתי וקינח במילים: "תהיה גם אישה". גם אישה. איזה אישה? באיזה תפקיד? לא חשוב. גם ב-2022 ייצוג לאישה נחשב כאיזה אקססורי סמלי ולא קריטי.

נשים שרוצות באמת להשפיע בקו הראשון של הפוליטיקה הישראלית? הן נשארות מעטות מאוד, עם מעט מאוד מרחב תמרון ומקום לטעויות. הפוליטיקה הישראלית הגברית, כבר תראה להן את הדרך החוצה לבד.

גילוי נאות: תומר מיכלזון היה הדובר של ציפי לבני בין השנים 2015-2017

עוד 689 מילים
סגירה