אישיות
ציפי לבני

דעה כמה מפלגות ירוצו בבחירות? מה זה משנה בכלל

קלפי (צילום: Hadas Parush/Flash90)
Hadas Parush/Flash90
קלפי

כמו בהתקף אפילפטי בלתי-נשלט אנחנו חוזים בכל מערכת בחירות בהקמה ובפירוק של ישויות ומפלגות בקצב מסחרר. לא עוד "מפץ" אחד גדול במשמרת, אלא שורה ארוכה של נפצוצים קטנים, זעירים.

לא נחשול פוליטי אחד (דוגמת הקמת "קדימה"), אלא אדוות קטנות, בלתי מורגשות כמעט, שמלוות בהצהרות בומבסטיות על "מחויבות" ו"דרך חדשה" ו"צורך בשינוי" ו"הגעתי למסקנה", שלאחריהן מגיע הריטואל המוכר: צילום במסעדה עם הראיס החדש, סקרים שמצביעים על מגמות סותרות, ואז התרסקות בקלפי ומעבר לטרנד הבא – אחרי "תקופת הסתגלות" ו"עשייה לביתי" (שנמשכות בממוצע שבועיים).

כמה מפלגות ירוצו בבחירות? מה זה משנה. מי יעמוד בראשן? לא חשוב. אידאולוגיה, דרך, כיוון, מצפן, כל אלה מונחים מהעבר המוזיקלי. משחק הכיסאות מכתיב חוקים חדשים

כך זינק אלדד יניב לעגלה של אהוד ברק כולו חיוכים, כאילו לא כינה את ראש הממשלה לשעבר "מושחת" ו"חזיר" בכל ההטיות האפשריות מעל לכל במה; יא-יא פינק, דרדק פוליטי בן-יומו שנשבע אמונים לסוציאליזם, שכח הכל ואץ-רץ לזרועותיו של הקפיטליסט הגדול בהיסטוריה של מדינת ישראל, אדם שרואה את העולם מהקומה הכי גבוהה במגדל.

ציפי ליבני (צילום: Noam Revkin Fenton/Flash90)
ציפי ליבני (צילום: Noam Revkin Fenton/Flash90)

ציפי לבני מתלבטת מה תהיה הכתובת של המפלגה הזיליון אליה תתחבר והאם היא תשתייך לימין, לשמאל או למרכז; אורלי לוי אולי תלך הפעם לסיבוב עם גנץ או אולי דווקא עם עמיר פרץ – שעשוי למכור את המניות המשומשות של האקס-עבודה ליזם אהוד ברק, תמורת מקום שני ברשימה (והבטחה להישגים עבור ה-עובדים).

בנט ושקד מחפשים, כל אחד בתורו ולפעמים ביחד, פרשנויות חדשות במילון למושגים "ימין" ו"חדש", בעוד שהחברים ב"כחול-לבן" תוהים עדיין האם להתאחד-מחדש או להתפצל-מישן.

כמה מפלגות ירוצו בבחירות? מה זה משנה בכלל. מי יעמוד בראשן? לא חשוב. אידאולוגיה, דרך, כיוון, מצפן, משמעות, נאמנות – כל אלה מונחים מהעבר המוזיקלי. משחק הכיסאות מכתיב חוקים חדשים. והחוק הראשון במועדון קרב הוא שאין חוקים. תופסים ביד של מישהו ופוצחים במחול מסחרר לקול מצהלות סקרי-שקר, וניתוחי עמית-סגלים.

אלדד יניב (צילום: Yonatan Sindel/Flash90)
אלדד יניב (צילום: Yonatan Sindel/Flash90)

אז הנה, אולי, עוד סיבה למה נתניהו מחזיק מעמד טוב יותר מהיריבים שסביבו. הבדואים קוראים לזה צומוד, היצמדות לאדמה. לטוב ולרע נתניהו דבק בליכוד כבר 25 שנים. הוא לא מקים מיזמים חדשים, ולא מפצל מוסדות-עבר. קוראים לו "זגזגן" אבל כנראה שאין פוליטיקאי יציב ועקבי ממנו בתולדות המערכת הפוליטית. בין אם מפלגתו נמצאת בשפל המדרגה או אם היא ממריאה אל-על, נתניהו נשאר בתוכה, ובראשה.

אם יש עלייה חדה בסקרים או ירידה תלולה הוא לא מחליף את הפלטפורמה, ובדרך כלל גם לא את המסרים (הפשטניים-להחריד, אך אפקטיביים) של הקמפיין שלו. בבחירות הקודמות זה היה "ימין. חזק. מצליח". השינוי היחיד שביצע היה הוספת המילה "מצליח". קשה לספור כמה שינויים עבר הקמפיין של כחול-לבן באותה תקופה, כולל החלפת ג'ינגל, ססמה, מיקוד, שם-מפלגה, צבעי רקע, ומסרים.

גם במשחקי חצי-הגמר הנוכחיים של הפיצוליאדה – רגע לפני ההיסטריה הגדולה של הפיצולים והאיחודים שצפויים לנו בעוד פחות מחודש, במועד סגירת הרשימות – צופה נתניהו בשקט מהיציע. בקושי מגיב, בקושי מייצר כותרות. נותן לכולם ללחשש שהוא בצרות-צרורות. מתבונן איך גנץ בזבז אשראי-מדומה בתוך שניות ואיך ברק מחכך ידיים באושר מסקרים שמראים שהוא בקושי עובר את אחוז החסימה.

לא בכדי הגורמים היחידים שהוא לוקח ברצינות במערכת בחירות, בכל מערכת בחירות, הם החרדים וליברמן, היחידים שלא עסקו בחילופי זוגות בעשורים האחרונים. היחידים שממש כמוהו, נצמדים לקרקע המוכרת והבטוחה להם ומחכים בשקט.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 483 מילים

השולחן העגול של ברק

לפני יותר מחצי שנה, כשהבחירות לכנסת ה-21 עמדו בפתח, אהוד ברק החל לרקום את הצעד הבא שלו: בלוק מרכז-שמאל שהוא יעמוד בראשו, כמובן ● לפיד לא רצה, גנץ קיבל עצה להתרחק, וגבאי התעקש להיות ראשון ● ברק, כידוע, נשאר בטוויטר ● עכשיו הוא חוזר עם אותן תוכניות וסיכוי מחודש ● שלום ירושלמי חושף פרטים על התוכניות של האיש שאף פעם לא באמת פרש

אהוד ברק (צילום: תומר נויברג/פלאש90)
תומר נויברג/פלאש90
אהוד ברק

אהוד ברק לא מתייאש, או שאולי רק קצת. לפני חצי שנה, אחרי שהסתמנו הבחירות לכנסת ה-21, הוא ניסה להקים מיזם פוליטי מרשים – מפלגה דמוקרטית גדולה עם כל כוכבי המרכז-שמאל והוא בראשם, כמובן. זה לא צלח. היום הוא הרבה יותר צנוע, אבל המפלגה שהוא מנסה להקים עכשיו, עם החיבורים הנכונים, עשויה להציל לדעתו את מפלגות השמאל מהתרסקות מוחלטת.

בחזונו המוקדם ראה ברק את עצמו יושב בראש שולחן עגול ומסביבו אבי גבאי, ציפי לבני, בני גנץ, משה (בוגי) יעלון ודן מרידור. הוא רצה לחבר את כולם לתוך קולאז' של כמה מפלגות, כפי שהקים ב-1999 את ישראל אחת, וניצח בבחירות את בנימין נתניהו.

אהוד ברק ודן מרידור בעת שכיהנו בכנסת, ב-2012 (צילום: אורי לנץ/פלאש90)
אהוד ברק ודן מרידור בעת שכיהנו בכנסת, ב-2012 (צילום: אורי לנץ/פלאש90)

ברק רצה לצרף לחגיגה הזו גם את יאיר לפיד. הוא אפילו שוחח איתו כמה פעמים, אבל הבין מהר מאז שלפיד לא בעניין. גבי אשכנזי לא היה אז בתכניות. בין ברק ואשכנזי אף פעם לא יהיה קשר, כנראה.

העסק נכשל, למרות שברק עשה מאמצים גדולים. החברים לא הגיעו, השולחן לא נפתח ועשן לבן לא יצא מהארובה. בדרך היו גם ויכוחים על המקום הראשון. לבני ומרידור הלכו עם ברק לאורך כל הדרך, אבל גבאי תבע את המקום הראשון ברשימה המשותפת. לימים הסכים גבאי לוותר על המקום הראשון לבני גנץ, אבל זה היה מאוחר מדי.

גנץ עצמו לא הלך עם ברק עד הסוף. בשלב מסוים הוא קיבל עצת זהב: "אל תלך עם מפלגת העבודה. אל תידבק אליהם". גנץ השתכנע, הקים את "חוסן לישראל", ועל הפתיחה קיבל 22 מנדטים בסקרים.

ציפי לבני ואהוד ברק לפני עשור – היא היתה אז שרת החוץ והוא שר הבטחון (צילום: מרים אלסטר/פלאש90)
ציפי לבני ואהוד ברק לפני עשור – היא היתה אז שרת החוץ והוא שר הבטחון (צילום: מרים אלסטר/פלאש90)

ברק נשאר לבד, אבל עשה את הכל כדי להפיל את בנימין נתניהו ולא הפסיק לתקוף אותו בבוטות בכל מקום, בעיקר ברשתות החברתיות. הוא לא הצליח. אחרי הבחירות ב-9 באפריל נדם קולו, אחרי שהבין כמו כולם כי הימין ניצח ונתניהו עומד להקים את הממשלה.

כאשר הכנסת התפזרה לפני שלושה שבועות, ברק התעורר לחיים. הוא חידש את הפעילות, אבל בסגנון שונה וגם מתוך לקחים והנחות עבודה עדכניות. ברק מבקש הפעם לרענן מחדש את מפלגתו, "עצמאות". הפלטפורמה כבר קיימת. ברק הקים את "עצמאות" ב-2011 אחרי שפרש ממפלגת העבודה והצטרף לממשלת נתניהו.

הרעיון של ברק הוא לבנות בלוק טכני של שלוש מפלגות משמאל לכחול-לבן: העבודה, העצמאות ומרצ. בלוק כזה עשוי להציל את מפלגת העבודה ומרצ מאובדן בקלפי

ברק צירף אליו בינתיים את החברים מהסיבוב הקודם. הוא שוחח עם ציפי לבני ויצר קשר מחודש עם דן מרידור. גם האלוף (מיל.) יאיר גולן בתמונה. הרעיון של ברק הוא לבנות בלוק טכני של שלוש מפלגות משמאל לכחול-לבן: העבודה, העצמאות ומרצ. בלוק כזה עשוי להציל את מפלגת העבודה ומרצ מאובדן בקלפי. שתיהן עומדות היום על סף אחוז החסימה.

מי יעמוד בראש האיחוד הזה, שאולי יקראו לו המחנה הציוני-דמוקרטי? ב-2 ביולי יתקיימו פריימריז במפלגת העבודה. אם עמיר פרץ ינצח, אין סיכוי שהוא יוותר לברק על המקום הראשון. בין השניים הללו קיימים משקעים עצומים, מאז כינה ברק את המיפקד שעשה פרץ לפני שניצח בפריימריז בעבודה "מיפקד הארגזים" (2005). כאשר ברק התמודד על ראשות העבודה (2007) תמך פרץ ביריבו, עמי איילון.

אהוד ברק ועמיר פרץ בקבינט המדיני-בטחוני ב-2012 (צילום: אורי לנץ/פלאש90)
אהוד ברק ועמיר פרץ בקבינט המדיני-בטחוני ב-2012 (צילום: אורי לנץ/פלאש90)

בזמן האחרון השניים התפייסו וברק מגלה נדיבות ואורך רוח כלפי פרץ. ברק גם מרעיף שבחים על איציק שמולי וסתיו שפיר, יריביו של פרץ במירוץ להנהגת העבודה. אם שמולי ייבחר, הוא אולי יסכים למסור לברק את ההנהגה.

ברק בינתיים מדבר גם על מרצ, שם יתקיימו הפריימריז ביום חמישי הקרוב. לכולם ברור היום כי אם הערבים ירוצו בגוש אחד, בניגוד לפעם הקודמת, מרצ עלולה להתדרדר מתחת לאחוז החסימה. הבלוק שמתכנן ברק עשוי להציל גם אותה.

צריך לזכור, שלושה חברי כנסת נגרעים מרשימת העבודה: אבי גבאי, טל רוסו וחיים ילין. האם ברק, לבני ויאיר גולן יתפסו את מקומם? האם מרצ תשתלב בלית ברירה? זו, לפחות, התכנית החדשה של אהוד ברק. כך הוא יציל את העבודה ומרצ, יחזור לתמונה הפוליטית ואולי יפיל את נתניהו.

ברק הוא אוטוריטה ביטחונית, יש לו מעמד יוצא דופן שאין לאיש במחנה הדמוקרטי. ברק אמנם לא בחיר, אבל הוא תמיד יהיה הבכיר

וגם אם ברק לא יהיה במקום הראשון בבלוק שהוא מתכנן, הוא תמיד יהיה במרכז הסיפור. בדיוק כמו דוד בן-גוריון בממשלת משה שרת, כמו משה דיין בממשלת לוי אשכול, וכמו אריאל שרון בממשלת מנחם בגין אחרי מלחמת לבנון. ברק הוא אוטוריטה ביטחונית, יש לו מעמד יוצא דופן שאין לאף אחד במחנה הדמוקרטי הזה. ברק אמנם לא בחיר, אבל הוא תמיד יהיה הבכיר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 646 מילים

ציפי, יהודית, סופר טראמפ ושומשום

בשישי בבוקר עבר ש' בקינג ג'ורג' בתל אביב לבקר חבר באומת הנעליים הגוועת. למרות מיקומה הטרנדי של החנות בבירת החילונים הנצחית, אין קונים, רק עוברים ושבים מאושרים, שלא צריכים להחזיק ראש של עסקים גוססים מעל למים.

יושבים ש' וידידו ומתנחמים בכוס קפה ועוגיות שומשום, שתי קופסאות ב-20 שקל משוק בצלאל הסמוך, יש גם בגדים וכלי מיטה בזיל הזול.

עולם הטקסטיל כולו מתאבד על הדוכנים. רק הפוליטיקה רווחית. ממשלות קמות ונופלות במדינת היהודים רק כדי לפרנס אזרחים מודאגים. זה לא שנתניהו רוצה להיות ראש ממשלה, הוא פשוט גילה ענף מכניס ויועץ משפטי זורם.

ישבו ש' ורעו העוסק המורשה וטבלו עוגייה עוגייה, לעסו בשקט ושוועו לקונה שיממן את כל ההתפרעות הזאת עם השומשום. לפתע נכנסה גברת מוכרת במגבעת קש.

ש' שיש לו עיני נץ מזהה אותה מיד. זו ציפי לבני והיא מתעניינת בכפכפי הווינאס לדפוק לאבי גבאי בראש. מאז שאין לה מפלגה יש לה זמן, וגם המפלגה לא משהו, מפלגה מונשמת ומורדמת. לא יודעים מה יש לה.

ש' נועץ מבט בחברו בעל החנות, שלהפתעתו לא מזהה את הקונה.

"אתה יודע מי זאת?", סינן חרש. גם הוא רוצה להיות שר המשפטים, מה יש? אוחנה יותר טוב? למה להפלות סטרייטים? גם אנחנו נצא לרחובות ונביא אמנים.

אמנם רק סטרייטים מעטים מוכנים לצאת מהארון אבל נתחיל בקטן, אולי אורי זהר יסכים, ונוכיח שגם לאזרח נטול זוהר להט"בי מגיעות זכויות אזרח. תראו איך אנחנו מכילים אחד כמו יאיר לפיד.

נחזור לציפי לבני. "לא יודע", הודה החבר ונתן בה מבט מצפה לארנק שלוף. "מי זאת?". ש' סקר אותו בהערכה מחודשת. הנה אחד שפוליטיקה בתחת שלו. בגלל זה הוא נראה חיוני ומלא תקווה.

אגב, האם שיננתם כבר את מילות ההמנון "סופר טראמפ" בביצוע אברי גלעד ולהקת פרחי ירושלים? תפס חזק. כאילו לא הספיק לנו שהעם עם "רמת טראמפ", עכשיו האומה בדרך לוותר על השיר של נפתלי הרץ אימבר. "התקווה", מכירים? שנות אלפיים וזה? אז חלאס, צריך להתקדם.

"מה מי זאת?" התעצבן ש' בשקט, שוקל לפרוש בשיא מפוליטיקה. רק אכזבות. אבל החבר משך בכתפיו. לא מכיר. רק פרנסה בראש שלו. פלא שהליכוד מנצח? "זאת יהודית רביץ", התנקם חרש.

"כן?" התפעל המתנזר מפוליטיקה והביט בלבני בחשד עמום, אבל זרם, אולי בזכותה העסק ימריא. מה יש? גם מנדלבליט התחיל מאבא עם חנות בשוק בצלאל ותראו איך ביבי שורד. עוד מעט לא תישאר כאן מדינה. רק ביבי יישאר כמו יבלת על המפעל הציוני.

כך או כך, פנה החבר אל יהודית וביקש סלפי בעוד ש' מנסה למצמץ אליו את השם הנכון לפני שציפי תיעלב שוב ובלי מגע יד גבאי. ואחרי שהצטלמה שילמה בעצמה, בלי לערב קרובי משפחה עשירים או מילצ'ן, והלכה.

וזה היה הרגע בו הבין האזרח ש' שבלי פוליטיקה העולם מאיר אליך פנים.

וציפי לבני, כך סיכם, "פשוט נחמדה".

עוד 413 מילים ו-2 תגובות

יש לי סיכוי להינצל

מועד ב' של בחירות 2019 טלטל גם את אלו שנפלטו מהכנסת רק לפני שלושה חודשים: הם בקושי התארגנו על ג'וב חדש, וכבר ניתנה להם הזדמנות לסיבוב חוזר ● מי ייקח סיכון ומי ישאר בבית? מי מחוזר ומי מחזר? שלום ירושלמי על שחקני הספסל של בחירות 2019

אורלי לוי אבוקסיס, ציפי לבני, משה פייגלין, נפתלי בנט ואיילת שקד (צילום: פלאש90)
פלאש90
אורלי לוי אבוקסיס, ציפי לבני, משה פייגלין, נפתלי בנט ואיילת שקד

חידה לשבת: מיהו או מיהי הח"כ/ית לשעבר שאמר/ה אמש לזמן ישראל: "מחמיאות הקריאות לחזור ואמירות של מתמודדים שרואים בי נכס ומדברים על חיבורים מחודשים, אבל אין שום דבר מעשי"? איילת שקד? נפתלי בנט? אורלי לוי-אבוקסיס? ציפי לבני? משה פייגלין? אולי אלי ישי?

מועד ב' של בחירות 2019 טלטל גם את אלו שנפלטו מהכנסת רק לפני שלושה חודשים. הם בקושי התארגנו על ג'וב חדש וכבר ניתנה להם הזדמנות לסיבוב חוזר. צריך אגו מאד קטן כדי לא להתפתות לנסות להיבחר שוב. ואולי צריך להיות משוגע, כמו שאמר אלברט איינשטיין, לחשוב שאפשר לעשות את אותו הדבר שוב ולקוות לתוצאה שונה.

הנה תמונת מצב עדכנית של היושבים על הגדר, רגע לפני שהם יורדים שוב, אם בכלל.

איילת שקד

איילת שקד (צילום: הדס פרוש)
איילת שקד (צילום: הדס פרוש)

שרת המשפטים לשעבר משוכנעת, אולי בצדק, שהיא הפוליטיקאית הכי פופולרית היום בשטח, למרות ההפסד בבחירות האחרונות. לפי שעה היא משחקת על זמן, כמו כוכב כדורגל בימי הפגרה שקבוצות רודפות אחריו, וכך הוא מעלה את השווי שלו. בקיצור, אין מה למהר.

השאיפה של שקד הייתה ונשארה להשתלב בצמרת הליכוד. היא לא התייאשה ומחכה לרגע שיפרוץ שם איזה משבר, שיחייב את ראש הממשלה בנימין נתניהו לשריין לה מקום ולהגביר את כוחה של המפלגה. אחרי הכל, המינוי שלה ושל בנט אחרי בחירות 2015 למשרדי החינוך והמשפטים נעשה על אפם וחמתם של מקורבי נתניהו, מתוך חוסר ברירה בעליל.

באיחוד הימין יש בעיה גדולה בגלל החרד"לים. לא בגלל ששקד אישה, אלא בגלל שהיא חילונית. "זה כמו להעמיד את תמר זנדברג בראש הליכוד או את הרב ליצמן בראשות מרצ"

את המפלגות שרודפות אחרי שקד היא רוצה להוביל. הימין החדש מוסר לה את ההנהגה, רק שתגיד כן. באיחוד מפלגות הימין יש בעיה גדולה בגלל החרד"לים, שתופסים שם מקום נכבד. לא בגלל ששקד אישה, אלא בגלל שהיא חילונית. "זה כמו להעמיד את תמר זנדברג בראש הליכוד או את הרב ליצמן בראשות מרצ", כפי שהסביר אחד מראשי הרשימה של איחוד מפלגות הימין.

נפתלי בנט

נפתלי בנט (צילום: תומר נויברג/פלאש90)
נפתלי בנט (צילום: תומר נויברג/פלאש90)

שר החינוך היוצא מאושר מהקדמת הבחירות. הוא לקח קשה מאד את ההפסד ב-9 באפריל, בעיקר אחרי המהלך העצמאי הדרמטי שנקט עם שקד, והקמת הימין החדש שאמור היה לנפק לשניים שמונה מנדטים לפי התכניות.

בנט נעלם מהרדאר התקשורתי. שלשום הוא זינק שוב לתודעה בעיקר אחרי שח״כ מוטי יוגב מהבית היהודי עלה עליו עם D9 עמוס בקללות והשמצות, וכינה את בנט "בוגד". הלה הגיב בפוסט ארוך והסביר כי הוא לא רוצה לחזור לאיחוד מפלגות הימין אחרי ההקצנה הדתית והאזרחית.

אין לראות בחילופי הדברים הקשים הללו סוף פסוק. הרב חיים דרוקמן, בעל ההשפעה הגדולה ביותר בציונות הדתית, קרא אתמול לאיחוד מחודש. בצלאל סמוטריץ׳ אמר שיוותר על המקום שלו בצמרת הרשימה לטובת איחוד בין כל המפלגות מימין לליכוד. בנסיבות האלה, אפשר לדבר על בלוק טכני בין איחוד מפלגות הימין והימין החדש – סוג של פיגום שמקימים לפני ומפרקים אחרי הבחירות בספטמבר הקרוב.

משה פייגלין

משה פייגלין (צילום: פלאש90)
משה פייגלין (צילום: פלאש90)

האופציה השנייה של בנט היא לרוץ שוב עם הימין החדש ולצרף אליו את משה פייגלין ומפלגתו זהות.

מי שהיה אמור להיות השוס של הבחירות הקודמות ונסק בסקרים לשבעה מנדטים, לא עבר בסופו של דבר את אחוז החסימה בגלל טעויות קשות בסוף הקמפיין. היום הוא חוזר למרוץ עם מפלגתו זהות, משוכנע כהרגלו כי הוא השליח עלי אדמות של הקב"ה, המעניק לו צ'אנס נוסף.

פייגלין, כמו בנט, לא רוצה לחזור למגזר הדתי-לאומי אחרי שיצא ממנו אל העולם הרחב. השניים הללו כל הזמן מדברים. אתמול נפגש פייגלין גם עם איילת שקד. פייגלין מציע להם פריימריז פתוחים, שבהם ישתתפו כל אזרחי המדינה, והם שיקבעו מי האיש שצריך להוביל את הרשימה הימנית-ליברלית המשותפת.

פייגלין, כמו בנט, לא רוצה לחזור למגזר הדתי-לאומי אחרי שיצא ממנו אל העולם הרחב. השניים הללו כל הזמן מדברים. אתמול נפגש פייגלין גם עם איילת שקד

"פייגלין הביא לבד 120 אלף קולות. בנט ושקד ביחד הביאו 140 אלף קולות. ההיגיון אומר שהוא יוביל", מתריס מקור בסביבת פייגלין. הרב חיים אמסלם, מקום שני ברשימה של פייגלין, נפגש עם כולם ועובד על הסדר הבא: 1. שקד, 2. פייגלין, 3. בנט, 4. אמסלם.

אורלי לוי אבוקסיס

אורלי לוי (צילום: פלאש90)
אורלי לוי (צילום: פלאש90)

הנה מאוכזבת נוספת של בחירות אפריל 2019 – הכוכבת הגדולה של הסקרים שנעשו בתחילת השנה, מחוזרת אינסופית על ידי כל המפלגות הגדולות, שסיימה את הבחירות במפח נפש גדול ומאז ירדה למחתרת.

בגזרה של לוי אבוקסיס אין קול ואין עונה. אין לדעת אם תתמודד בבחירות הנוכחיות לבד (הסיכוי נמוך אחרי התבוסה האחרונה) או תצטרף הפעם לכוחות אחרים. איש לא יודע – למעט, אולי, איש גל"צ יעקב ברדוגו, מקורב ותיק של משפחת דוד לוי.

מה שכן למדנו מהבחירות האחרונות הוא כי לוי כנראה לא תצטרף למפלגה במרכז המפה או בשמאל. בכחול-לבן היו מוכנים להתאבד עבורה – משה בוגי יעלון ויתר בשבילה על המקום השני, והיא קיבלה את כל השריונים שביקשה לחבריה – אבל בסוף ביצעה סיבוב פרסה ונשארה בלי כלום. הבית הימני שבו גדלה בבית שאן היה חזק כנראה מכל פיתוי אחר.

ציפי לבני

ציפי לבני (צילום: מרים אלסטר/פלאש90)
ציפי לבני (צילום: מרים אלסטר/פלאש90)

שרת החוץ לשעבר, מי שהובילה לפני עשר שנים את קדימה לניצחון בבחירות עם 29 מנדטים וכמעט הפכה לראשת הממשלה, סיימה את הפרק הפוליטי האחרון בחייה בעלבון גדול. יו"ר מפלגת העבודה אבי גבאי הודיע, במהלך ישיבת הסיעה המשותפת ב-1 בינואר, כי הוא מפרק את המחנה הציוני, מול מצלמות הטלוויזיה ועיניה הנדהמות של לבני. זה היה אחד המחזות הקשים שראיתי.

לבני חשבה להתמודד בבחירות אפריל, אבל מהר מאד הבינה שאין לה שום סיכוי ופרשה. היום היא מחשבת את צעדיה ומתלבטת אם לחזור לזירה – אבל הפעם, אם בכלל, היא תאלץ להיפרד מיואל חסון ולהיכנס לבדה לכחול-לבן, או לרשימה משותפת של העבודה ומרצ, בזכות המשקל הסגולי שעדיין יש לה.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 834 מילים
מנדי אבוביץ' (צילום: Drew Gurian/ RedBull Mavens)
Drew Gurian/ RedBull Mavens

הפרויקט של מנדי אבוביץ': מבית חרדי לטופ של התוף

מנדי אבוביץ' הייתה ילדה מוזיקלית מבית יהודי-אמריקאי, עם משפחה גדולה ומפורסמת בישראל ● לפני 10 שנים היא חיפשה מידע על מתופפות ברשת, ומצאה בעיקר תמונות של בחורות בביקיני לצד כלי הקשה ● אז היא הקימה אתר מקצועי למתופפות, וכיום היא גורואית פמיניסטית שמטפחת אמניות מכל העולם ● סיפור עם תוף טוב

עוד 994 מילים

תוצאות האמת

חודש וחצי אחרי הבחירות הקודמות לכנסת והכרזתו של נתניהו על "נצחון אדיר", מסתבר שראש הממשלה הפסיד - ובגדול ● פרשנות

בנימין נתניהו (צילום: Yonatan Sindel/Flash90)
Yonatan Sindel/Flash90

חודש וחצי אחרי הבחירות הקודמות לכנסת והכרזתו של נתניהו על "נצחון אדיר", מסתבר שראש הממשלה הפסיד - ובגדול ● פרשנות

מיד לאחר ההצבעה הדרמטית על פיזור הכנסת ביום רביעי בלילה, וקביעת מועד לבחירות חדשות ב-17 בספטמבר, הציג ראש הממשלה בנימין נתניהו את הזווית שלו על תוצאות הבחירות הכלליות הקודמות, באפריל.

"הציבור בישראל קיבל החלטה ברורה. הוא החליט שאני אהיה ראש הממשלה, מפלגת הליכוד תוביל את הממשלה – ממשלת ימין. הציבור הצביע לי כדי להוביל את מדינת ישראל", אמר בכעס לתקשורת. "הציבור הצהיר הצהרה ברורה".

ההצהרה הנרגנת של נתניהו לתקשורת (צילום: יונתן סינדל פלאש 90)
ההצהרה הנרגנת של נתניהו לתקשורת (צילום: יונתן סינדל פלאש 90)

היה זה ניסיון להגדיר את הנרטיב של הבחירות האחרונות ולנסח במקביל את המסר המרכזי של קמפיין הבחירות הקרוב באופן הבא: הבחירות הקרובות הן "מיותרות", התהליך הזה נכפה עליו והוא פועל נגד רצון העם.

נראה היה שנתניהו אומר שאביגדור ליברמן לא הותיר לו ברירה, ושהוא בהחלט לא קבע בחירות חדשות לטובת הישרדותו הפוליטית, אלא עבורנו, הציבור שבחר בנתניהו.

זה הזמן לחזור לליל הבחירות

נתניהו טוען כי ניצח את הבחירות של אפריל, אבל מבט מעמיק על התוצאה הכוללת, על כל שלושת שלבי הבחירות – ההצבעה לכנסת; החלטת הנשיא להטיל את המשימה של הרכבת הממשלה על ראש הממשלה הפוטנציאלי; וחוסר היכולת להשלים את תהליך גיבוש הממשלה – מצביעה בבירור כי לא מדובר בניצחון.

בליל הבחירות, 9 באפריל, התעקשו שני מנהיגי המפלגות הגדולות – נתניהו ובני גנץ, יו"ר כחול-לבן, לשאת נאומי ניצחון, לאחר שהתקבלו תוצאותיהם של שלושה סקרים שונים, שחזו שלוש תוצאות שונות, עבור שני המועמדים והמפלגות שלהם.

הסקר של חדשות 12, שהוקרן במטה של כחול-לבן, נתן למפלגה החדשה כל מה שקיוותה לו – הובלה של שלושה מושבים על פני הליכוד (37-34), וגם חלוקת מנדטים שתקשה על נתניהו להקים קואליציה עם "השותפות הטבעיות".

סקר חדשות 13, שהוקרן במטה הליכוד, הצביע על תיקו בין הליכוד לכחול-לבן, 36-36. עם זאת, הסקר הזה הצביע על אופציה ראלית להקמת קואליציה ימנית-חרדית של 66 חברי כנסת בראשותו נתניהו.

הסקר של כאן 11, שלא הוקרן באף אחד משני המטות, חזה מצב שממנו נחרדו שתי המפלגות במשך כל הקמפיין: כחול-לבן החזיקה במספר מושבים גדול יותר – (37 מול 36), אך לקואליציה של נתניהו היה רוב מובהק של 64 מנדטים.

זוכרים את הפער?

במהלך הבחירות, הקפידה מפלגת כחול-לבן לומר כי אם תזכה בפער מספיק במספר המנדטים, ייאלץ הנשיא ראובן ריבלין למנות את גנץ למועמד לגיבוש הממשלה, ללא קשר לחישובים של הקואליציות.

הליכוד דחה את העמדה הזו בתחילה, בטענה כי האדם שיקבל את מרב ההמלצות להרכיב את הממשלה צריך לקבל את המנדט ראשון מהנשיא.

בסופו של דבר, גם נתניהו (במאמצים לקרוא למצביעים לבוא ולהצביע) וגם גנץ אמרו כי פער של יותר משניים-שלושה מנדטים ביניהם עשוי לשחק תפקיד משמעותי בהחלטה של ריבלין למי לתת הזדמנות ראשונה להרכיב ממשלה.

גנץ, שנאם שעתיים בלבד לאחר פרסום הסקרים, כשפחות מ-5% מהקולות נספרו, השתמש בתחזיות של חדשות 12, כדי להציג נרטיב של ניצחון חסר תקדים. "יש מנצחים ויש מפסידים, ואנחנו המנצחים!", הצהיר הרמטכ"ל לשעבר בנאומו.

כבוגר של שישה קמפיינים כמועמד לראשות הממשלה, המתין נתניהו שעתיים נוספות לפני שנשא את נאום הניצחון שלו. בשלב הזה נספרו כמעט 20% מהקולות, וכבר היה די ברור שהסקר של חדשות 13 הוא הקרוב ביותר למציאות, עם רוב ניכר לימין, גם אם הליכוד וכחול לבן קיבלו את אותו מספר המנדטים.

כשעלה לנאום, הילל נתניהו את ה"ניצחון האדיר" שלו. והגדיר אותו כ"הישג כמעט בלתי יתואר". במבט לעתיד, הבטיח כי יצליח להרכיב ממשלה שתכלול את השותפים מימין וגם את החרדים, ששירתו גם בקואליציה הקודמת שלו.

ראשי הסיעות בהשבעת הכנסת (צילום: Noam Revkin Fenton/Flash90)
ראשי הסיעות בהשבעת הכנסת (צילום: Noam Revkin Fenton/Flash90)

תוצאות האמת בבחירות לכנסת הראו כי יש בכוחו לעשות זאת: סך כל המנדטים של הליכוד, יחד עם 15 מנדטים של ש"ס ויהדות התורה, 5 מנדטים מאיחוד מפלגות הימין, 5 מישראל ביתנו ו-4 מכולנו, הצטברו לרוב מכריע של 65 מנדטים.

החישוב הזה מנע את הניצחון של כחול-לבן, וגם קיצץ באופן משמעותי את כוח המיקוח של השותפות הסבירות ביותר לקואליציה, לנוכח העובדה ש״כולנו״ ירדה מ-10 מנדטים לארבעה, הבית היהודי (עם 8 מנדטים) הוחלפה באיחוד מפלגות הימין (עם 5 בלבד), וישראל ביתנו שהצטמקה מ-6 מנדטים ל-5.

בתור בונוס, נתניהו גם ראה את מפלגת זהות של משה פייגלין, חבר הכנסת מהליכוד לשעבר, שאיים כי לא ימליץ עליו לראשות הממשלה, ואת הימין החדש של נפתלי בנט, קוץ בכנף ימין שלו, לא עוברות את אחוז החסימה.

גנץ הפך לבדיחה

בהינתן תנאים אלה נראה היה כי "נתניהו ניצח, וכל השאר הפסידו". כך גם קרה שהנאום של גנץ הפך למקור ללעג על הטירונות הפוליטית שלו, והנאום של נתניהו נהפך לסמל לתבונה ועוצמה פוליטית. וכך, בשלב השני, נתניהו קיבל מידי ריבלין מנדט להרכיב ממשלה, לאחר שאותם 65 חברי כנסת המליצו להשאירו בכיסאו.

השמאל החדש? אביגדור ליברמן, 2018 (צילום: Miriam Alster/Flash 90)
השמאל החדש? אביגדור ליברמן, 2018 (צילום: Miriam Alster/Flash 90)

אך על רקע אירועי יום רביעי בערב, שהביא לסופו את השלב השלישי והאחרון של הבחירות, והוא הרכבת הקואליציה – נראה כי לא רק שאף אחד לא ניצח, אלא שאחד המפסידים הברורים, לפחות בשלב האחרון של התהליך, הוא נתניהו.

זאת לאחר שנתניהו קיבל מהנשיא את האחריות ליצירת ממשלה ו-28 ימים כדי לסגור הסכמים עם השותפות הטבעיות שלו לקואליציה – הארכה של 14 ימים – בנימוק שלוח הזמנים הלאומי הצפוף, ועימות הנפיץ בעזה, הגבילו את זמנו.

המאמר פורסם לראשונה ב-Times of Israel

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 741 מילים

נתניהו לא לבד מה קרה למנהיגים שניסו להיאחז בשלטון בכל הכוח

חוסר היציבות הפוליטית לא הומצא בישראל ● המנהיגים באירופה מתקשים להרכיב ממשלות בגלל הקיטובים הפנימיים בתוך המדינות שלהם ● מי שהקדים את הבחירות ביוזמתו לא ראה מכך נחת ● בארה"ב, החוקה מגנה על טראמפ ● ורק בטורקיה, ארדואן הצליח לשבור את הכלים כדי לבצר את מעמדו

  • איב לטרם (צילום: AP Photo/Virginia Mayo)
    AP Photo/Virginia Mayo
  • אנגלה מרקל (צילום: Sven Hoppe/dpa via AP)
    Sven Hoppe/dpa via AP
  • תרזה מיי ועמנואל מקרון (צילום: AP Photo/Francois Mori)
    AP Photo/Francois Mori
  • ארדואן (צילום: Presidential Press Service via AP, Pool)
    Presidential Press Service via AP, Pool
עוד 1,203 מילים
סגירה