אלימות בבית ספר בישראל, תמונת אילוסטרציה (צילום: נתי שוחט, פלאש 90)
נתי שוחט, פלאש 90
אלימות בבית ספר בישראל, תמונת אילוסטרציה

חינוך בגרות בהישרדות

מחקר חדש של משרד החינוך מעיד על עלייה חדה באלימות בבתי הספר בשנים 2022-2021 ● זאת, בהמשך לעלייה קלה ב-2020 ● במשך שני עשורים נרשמה ירידה באלימות בבתי הספר, אבל אחרי סגרי הקורונה היא חזרה בעוצמה לרמה שלא נצפתה מאז 2010 ● בבתי הספר הערביים האלימות החמירה פחות מאשר אצל היהודים - ולראשונה אין הבדל כיום ברמת האלימות בין שני המגזרים

מחקר חדש של משרד החינוך מעיד על עלייה חדה באלימות בבתי הספר בשנים 2022-2021 ● זאת, בהמשך לעלייה קלה ב-2020 ● במשך שני עשורים נרשמה ירידה באלימות בבתי הספר, אבל אחרי סגרי הקורונה היא חזרה בעוצמה לרמה שלא נצפתה מאז 2010 ● בבתי הספר הערביים האלימות החמירה פחות מאשר אצל היהודים - ולראשונה אין הבדל כיום ברמת האלימות בין שני המגזרים

משרד החינוך פרסם לאחרונה את המחקר "אקלים וסביבה פדגוגית" של הרשות הארצית למדידה והערכה בחינוך (ראמ"ה) לשנת הלימודים התשפ"ב (2022-2021). המחקר, הנערך מדי שנה – אך לא נערך בשנת הלימודים התשפ"א בשל מגפת הקורונה – מראה עלייה חדה מאוד בהיקף האלימות בבתי הספר ביחס לשנים הקודמות.

המחקר מתבסס על שאלות שאלפי תלמידים נשאלים באופן דיסקרטי בידי אנשי מקצוע, שאינם חלק מצוות בית הספר שלהם, על מה שחוו בבית הספר. בין השאר, התלמידים נשאלים "האם חווית או היית מעורב/ת בחודש האחרון" בסוגי אלימות שונים.

לפי דיווחי התלמידים, כ-18% מתלמידי כיתות ה'-ו' חוו בשנה האחרונה אלימות פיזית – מכות – או היו מעורבים בה.

עוד מראה המחקר כי 14% מתלמידי חטיבות הביניים – כיתות ז'-ט' – היו מעורבים בתשפ"ב באלימות פיזית, וכך גם כ-8% מתלמידי י-י"א.

תלמידים בכניסה לבית ספרם בתל אביב, 18 באפריל 2021 (צילום: אבשלום ששוני, פלאש 90)
תלמידים בכניסה לבית ספרם בתל אביב, 18 באפריל 2021 (צילום: אבשלום ששוני, פלאש 90)

לא מדובר בדחיפות ומכות קלות (שנספרות בנפרד) אלא בהכאה של ממש, כגון אגרופים, בעיטות והטחת חפצים. השאלון אינו מתייחס לאלימות חמורה המצריכה התערבות של הרשויות, כמו שימוש בנשק, מכות המסתיימות בפציעות ואלימות מינית, אלא רק לאלימות "שגרתית".

לא מדובר בדחיפות וכאפות אלא במכות של ממש, כגון אגרופים, בעיטות והטחת חפצים. השאלון אינו מתייחס לאלימות חמורה כמו שימוש בנשק, מכות המסתיימות בפציעות ואלימות מינית, אלא רק לאלימות "שגרתית"

לפי המחקר, כ-40% מתלמידי ה'-ו', כ-30% מתלמידי ז'-ט' וכ-20% מתלמידי י'-י"א דיווחו השנה כי נחשפו לאלימות מילולית. קללות, עלבונות, לעג ואיומים.

מדובר בעלייה חדה בהיקף האלימות במערכת החינוך ביחס לשנת התשע"ט (2018-2019) והתש"ף (2019-2020).

לפי מחקרי האקלים הבית-ספרי מהעבר, ב-2019 רק 8% מהתלמידים ביסודי, 7% מהתלמידים בחטיבות הביניים ו-6% מתלמידי התיכון דיווחו על מעורבות באלימות פיזית. כך שהיקף האלימות הפיזית בבתי הספר היסודיים גדל פי שלושה מאשר לפני המגפה ובחטיבות הביניים – יותר מפי שתיים.

20% מהתלמידים ביסודי, 18% בחטיבות הביניים ו־12% מתלמידי התיכון דיווחו ב-2019 על מעורבות באלימות מילולית. שיעור האלימות המילולית ביסודי גדל, איפה, פי שתיים ביחס למצב לפני שלוש שנים, ובחטיבה ובתיכון – פי שלושה. 

בניגוד למחקרים קודמים, המחקר שנערך השנה לא בדק לאלימות של מורים נגד תלמידים.

האלימות הלכה וירדה. ואז באו סגרי הקורונה

העלייה באלימות בשנתיים האחרונות מתרחשת אחרי שבמשך שני עשורים, מתחילת המאה ה־21 ועד מגפת הקורונה – חלה ירידה עקבית ורצינית בהיקף האלימות בבתי הספר. 

ב-2010, כ-15% מהתלמידים ביסודי חוו אלימות פיזית בשטח בית הספר. מאז, שיעורם ירד בכ־1% לשנה ותוך כעשור בכמחצית.

ב-2010, כ-15% מהתלמידים ביסודי חוו אלימות פיזית בשטח בית הספר. מאז, שיעורם ירד בכ־1% לשנה ותוך כעשור בכמחצית

שיעור התלמידים בחטיבות הביניים שחוו אלימות פיזית ירד בתקופה האמורה בכשליש. בתיכונים הוא נשאר דומה.

ירידה חדה חלה גם בהיקף הוונדליזם וגם באלימות המילולית. ב־2010, 33% מתלמידי היסודי, 28% מתלמידי חטיבות הביניים ו־13% מתלמידי התיכון דיווחו כי חוו קללות, עלבונות ואיומים על רקע אישי. שיעורם ירד ב־2%–3% בשנה.

עם זאת, היקף האלימות המילולית עלה במקביל ברשתות החברתיות, כך שניתן לומר כי בעוד שהאלימות הפיזית התמעטה, האלימות המילולית עברה לרשת.

היקף האלימות ירד באותן שנים גם ברוב מדינות העולם. מחקר מקיף של אונסק"ו, שנערך ב־2019 ב־71 מדינות מצא שהיקף האלימות בבתי הספר היסודיים בשנים 2002–2017 ירד ב־35 מהן, ביניהן רוב המדינות המפותחות שנבדקו במחקר.

מחקר של אונסק"ו שנערך ב־2019 ב־71 מדינות מצא שהיקף האלימות בבתי הספר היסודיים בשנים 2002–2017 ירד ב־35 מהן, ביניהן רוב המדינות המפותחות שנבדקו

הזירה שבה נורו למוות מורה, שני בניו ותלמידה נוספת בבית הספר היהודי של רשת אוצר התורה בטולוז, 19 במרץ 2012 (צילום: Bruno Martin, AP)
הזירה שבה נורו למוות מורה, שני בניו ותלמידה נוספת בבית הספר היהודי של רשת אוצר התורה בטולוז, 19 במרץ 2012 (צילום: Bruno Martin, AP)

לפי המחקר, ב־23 מדינות לא חל שינוי בהיקף האלימות, ושיעור האלימות עלה רק ב־13 מהמדינות שנבדקו, רובן מדינות מתפתחות.

אנשי חינוך ומומחים מסבירים את השיפור שהושג בעשורים הקודמים בהגדלת המעורבות של צוותי החינוך בנעשה במסדרונות ובפעילות למניעת אלימות, שינוי בשיטות הפדגוגיות באופן שהוריד את הלחצים הנפשיים על התלמידים, וכן בשינוי תרבותי, שכולל ירידה באלימות של הורים כלפי ילדיהם, ירידה במצ'ואיזם והקטנת הלחץ על בנים "להיות גברים" ונכונות רבה יותר לשוחח על רגשות.

המגמה התהפכה באופן חד מאז סגרי הקורונה, סגירת בתי הספר, שליחתם של רבבות תלמידים לבידוד והמשבר החינוכי והרגשי שחל אצל התלמידים.

העלייה באלימות החלה כבר ב-2020, אחרי החזרה מהסגר הראשון. לפי מחקר האקלים הבית ספרי של התש"ף – 2020 – כ-10% מהתלמידים ביסודי ו־8% מתלמידי חטיבת הביניים דיווחו ב־2020 על אלימות פיזית. מדובר בעלייה של כרבע לעומת 2019 ביסודי וכ-15% בחט"ב. שינוי דומה חל גם בשיעור התלמידים שדיווחו על אלימות מילולית נגדם על רקע אישי.

העלייה באלימות החלה כבר ב-2020, אחרי החזרה מהסגר הראשון. לפי מחקר האקלים הבית ספרי של התש"ף -האלימות ביסודי גדלה בכרבע ובחטיבות הביניים בכ-15%

מדובר היה בשיעור אלימות גבוה משמעותית מזה של 2019, אך עדיין נמוך בכ־50% לעומת 2010.

אבל השפעת סגרי הקורונה חלה רק בחודש וחצי האחרונים של התש"ף (מאי-יוני 2020), אחרי החזרה מהסגר, כך שהעלייה באלימות באותה תקופה הייתה, כנראה, גבוהה יותר מכפי שמשתקף בנתונים.

הסגר הראשון ארך חודשיים בלבד, שלאחריהם הלימודים חודשו כמעט כרגיל. בשנת הלימודים הבאה, התשפ"א, רוב התלמידים נשלחו ללמידה מרחוק לשבעה חודשים – עד מרץ 2021, ואחר כך חזרו לבתי הספר באופן חלקי בלבד. גם בתשפ"ב, עד מרץ 2022, חלק ניכר מהכיתות היו סגורות במסגרת מדיניות ה"כיתה הירוקה", בנוסף לבידודים רבים ולהפסקת כל פעילויות הפנאי לילדים. כך שניתן היה לחשוש שרמת האלימות בבתי הספר תחמיר עוד יותר.

בסגר השני והשלישי, רוב התלמידים נשלחו ללמידה מרחוק לשבעה חודשים. עד מרץ 2022, חלק ניכר מהכיתות היו סגורות, בנוסף לבידודים ולהפסקת כל פעילות הפנאי. כך שניתן היה לחשוש שרמת האלימות תחמיר

מחקרי האקלים החינוכי הם המקור העיקרי למידע על רמת האלימות בבתי הספר בישראל, ועד לפרסום המחקר החדש, לא היה ברור אם המצב השתפר או החמיר עוד יותר בשנתיים שעברו מאז. עם זאת, מי שנמצאים בשטח וחווים את המצב בבתי הספר העריכו שהמצב עדיין חמור.

ד"ר ענת רביד, יועצת חינוכית ומרצה לחינוך במכללת תל חי, שהתראיינה לכתבה שלנו בנושא לפני כחודש, ציינה כי "אני מקווה שהאלימות תרד, אבל אנחנו עדיין לא שם. הפגיעה והנזק היו גדולים והשפעתם עדיין ניכרת".

עם פרסום המחקר החדש, מתברר כי בפועל התרחש זינוק ענק בהיקף האלימות בבתי הספר, שמחק את ההישגים של העשור האחרון.

היקף האלימות הפיזית בבתי הספר היסודיים, לפי המחקר, כמעט כפול מאשר ב-2020, יותר מכפול מאשר ב-2019, וגדול אף יותר מאשר ב-2010.

היקף האלימות המילולית בבתי הספר היסודיים גדל בכ-20% ביחס להיקפה לפני שנתיים, כפול ביחס לגודלה לפני הקורונה וגדול בכרבע ביחס ל-2010.

כיתה עם חלונות סגורים. אילוסטרציה (צילום: דוד כהן/פלאש90)
כיתה עם חלונות סגורים. אילוסטרציה (צילום: דוד כהן/פלאש90)

היקף האלימות הפיזית בחטיבות הביניים כפול גם הוא מאשר לפני הקורונה וגדול בכרבע ביחס למצב ב-2010.

האלימות המילולית בחט"ב דווקא המשיכה להיחלש בשלבים המוקדמים של המגפה, אבל כעת היא גדולה פי שתיים מכפי שהייתה לפני שנתיים, גדולה בכשני שליש מכפי שהייתה לפני המגפה, ודומה בהיקפה לכפי שהייתה ב-2010.

האלימות המילולית בתיכונים כפולה כמעט מכפי שהייתה לפני המגפה, וגדולה בכמחצית מכפי שהייתה ב-2010.

האלימות המילולית בחטיבות הביניים גדולה כעת פי שתיים מכפי שהייתה לפני שנתיים.  האלימות המילולית בתיכונים כפולה כמעט מכפי שהייתה לפני המגפה, וגדולה בכמחצית מכפי שהייתה ב-2010

גם האלימות הפיזית בתיכון, שהיא נמוכה יחסית לכיתות הנמוכות יותר, עלתה מעט מאז הסגרים, אבל נשארה באותו טווח שבו היא נמצאת מאז 2010 עם עליות וירידות קלות.

היום הראשון ללימודים בבית ספר גמלא בקצרין, 1 בספטמבר 2022 (צילום: מיכאל גלעדי/פלאש90)
היום הראשון ללימודים בבית ספר גמלא בקצרין, 1 בספטמבר 2022 (צילום: מיכאל גלעדי/פלאש90)

השינוי במגמה – מירידה בהיקף האלימות לפני הקורונה, לעלייה חדה באלימות מאז החזרה מהסגרים – אינו ייחודי לישראל אלא מגמה בינלאומית – מה שמחזק  את ההנחה כי הסיבה לשינוי לרעה קשורה במדיניות הקורונה.

השינוי במגמה – מירידה באלימות לפני הקורונה, לעלייה חדה מאז החזרה מהסגרים – אינו ייחודי לישראל אלא בינלאומי – מה שמחזק את ההנחה כי הוא קשור בקורונה

עלייה חדה של עשרות אחוזים בבריונות בבתי הספר נצפתה בבריטניה, ספרד, ניו זילנד, בארצות הברית כולה ובמדינות ספציפיות בארה"ב שבהם בתי הספר נסגרו לתקופה ארוכה במיוחד, כמו מסצ'וסטס.

מספר מחקרים, שנערכו ב-2021 במדינות מערביות, דיווחו על "ירידה באלימות בין ילדים ובני נוער מאז תחילת המגפה". אבל המחקרים התקיימו בזמן הלמידה מרחוק, כשהילדים נפגשו ביניהם פחות. בעקבות המחקרים פורסמו כותרות כמו "האם הלמידה מרחוק היא הפתרון לאלימות?" אבל אותם מחקרים הזהירו מפני אלימות חמורה שתופיע אחרי החזרה לבתי הספר. והאזהרות התממשו במלואן.

"יש עלייה חדה באלימות מאז הסגרים והלמידה בזום, וזה מורגש מאוד באופן יומיומי בצוותים החינוכיים בבתי הספר" אומר קרלוס נגלר, פסיכולוג חינוכי המשמש כמדריך ליועצים ופסיכולוגים חינוכיים בבתי ספר בצפון הארץ.

 ילדים במצוקה בתקופת הקורונה. אילוסטרציה (צילום: Augustas Cetkauskas/iStock)
ילדים במצוקה בתקופת הקורונה. אילוסטרציה (צילום: Augustas Cetkauskas/iStock)

לדברי נגלר: "העלייה באלימות היא אחד הסימפטומים של הניכור, הבדידות והרס המרקם החברתי שנוצרו בסגרים, וההתמכרות של התלמידים לישיבה בבית מול המסך. אצל חלק גדול מהילדים חלה ירידה בכישורים החברתיים והסתגרות.

"כמובן שזה משתנה מילד לילד ומסביבה לסביבה. יש כאלה שעברו את זה באופן קיצוני, שמסתגרים בחדר מול המסך כל הזמן. יש את אלה ששמרו על הקשרים מלפני הקורונה ואלה ששיקמו אותם. אצל הרוב, יש הסתגרות. הם מבלים מול המסך חלק ניכר מהזמן הפנוי, אפילו בהפסקות, ומנהלים ביניהם תקשורת דיגיטלית, כלומר, מתקשרים אבל לא מתקשרים.

"אחד הדברים שמחמירים את המצב זאת העובדה שההורים לא יודעים איך להתמודד איתו. חלקם בכלל לא מודעים לנזקי ההסתגרות וההתמכרות למסכים, בעיקר הורים צעירים וחסרי ניסיון, ואחרים מודעים לנזק, אבל מרגישים חסרי אונים ולא יודעים איך להתמודד איתו. יש כאלה שמעודדים את ההתמכרות, שמשתמשים בטלפון ובמחשב כבייביסטר או כתעסוקה לילד".

איך המציאות המדאיגה הזאת תורמת, לדעתך, לחזרתה של האלימות?
"באופן ישיר וברור. כשלא יודעים לתקשר, כשאין חברויות, אין שיחה, אז כשהם נפגשים ביניהם בלית ברירה במסדרון יש אלימות. זה לא איזו 'תיאוריה', זאת השפעה של אחד-לאחד שרואים בבתי הספר".

"הם מבלים מול המסך חלק ניכר מהזמן אפילו בהפסקות, ומנהלים ביניהם תקשורת דיגיטלית, מתקשרים אבל לא מתקשרים. כשאין חברויות, אין שיחה, אז כשהם נפגשים ביניהם בלית ברירה במסדרון יש אלימות"

.
.

בתקופה שלפני הקורונה הייתה ירידה משמעותית באלימות, מה שמוכיח שאפשר להוריד אותה. מה אתה חושב שצריך לעשות לשיפור המצב כיום?
"אכן, הירידה באלימות נבעה, בין השאר, משינויים מוצלחים בחינוך. אבל זה לקח זמן, וייקח זמן לשקם את הנזק שנוצר כעת. יש צורך בתוכנית לאומית לשיקום המשבר במערכת החינוך. אבל כרגע זה בגדר wishful thinking בלבד.

"צריך לתמוך במי שתומך בילדים. לחזק את הצוותים החינוכיים, לחזק את הדיאלוג בינם לבין הילדים וההורים, לחזק את כוח האדם שלהם, את הנוכחות שלהם בהפסקות והתפקוד שלהם בכיתות. כרגע הם מרגישים שחוקים לגמרי.

"לפני כמה ימים אמרה לי פסיכולוגית של בית ספר, 'אני נכנסת לחטיבת הביניים אחרי חודש לימודים, והמורים אומרים לי, אנחנו עייפים כמו שפעם היינו עייפים אחרי שנה שלמה'".

"לפני כמה ימים אמרה לי פסיכולוגית של בית ספר, 'אני נכנסת לחטיבת הביניים אחרי חודש לימודים, והמורים אומרים לי, אנחנו עייפים כמו שפעם היינו עייפים אחרי שנה שלמה'"

מזכ
מזכ"לית הסתדרות המורים יפה בן דויד נואמת, 18 באוגוסט 2022 (צילום: אבשלום ששון/פלאש90)

לאחרונה נחתם הסכם שכולל העלאה בשכר המורים ורפורמות ניהוליות, ושני הצדדים להסכם הבטיחו שהוא ישפר את מצב המערכת. אתה מאמין בכך?
"העלאת השכר יכולה לשפר את המצב אם היא תביא כוח אדם טוב יותר להוראה. התועלת המיידית בהסכם, מבחינת המערכת, הוא שההוראה חזרה להיות מקצוע יותר אטרקטיבי וזה יאפשר לגייס מורים וייקל את מצוקת כוח האדם.

"אבל זה לא מספיק. צריך גם שהרמה של חלק מהמורים תעלה. שסמינרים להוראה, שכיום מקבלים כמעט כל אחד, ינצלו את שיפור התנאים להעלות את רף הכניסה ולסנן מועמדים להוראה. אם זה יקרה, זה יכול מאוד לעזור, כן".

"ההוראה חזרה להיות מקצוע יותר אטרקטיבי וזה יאפשר לגייס מורים, אבל זה לא מספיק. צריך גם שהרמה של חלק מהמורים תעלה. שסמינרים להוראה, שכיום מקבלים כמעט כל אחד, יעלו את רף הכניסה ויסננו מועמדים

הפערים בין יהודים לערבים נמחקו

באופן שעשוי להפתיע, ההחמרה באלימות הייתה הרבה פחות קשה ביישובים הערביים.

התוצאה היא שלפי סקר האקלים האחרון, שיעור אלימות התלמידים בבתי הספר דוברי ערבית כמעט זהה לזה של בתי הספר דוברי העברית. זוהי הפעם הראשונה שבה המחקרים לא מוצאים הבדלים ברמת האלימות בין שני המגזרים.

ילדים ערבים בבית ספר בירושלים. אילוסטרציה (צילום: קובי גדעון/פלאש90)
ילדים ערבים בבית ספר בירושלים. אילוסטרציה (צילום: קובי גדעון/פלאש90)

שיעור האלימות בבתי הספר דוברי ערבית היה תמיד גבוה יותר מאשר בבתי הספר הממלכתיים והממלכתיים-דתיים דוברי העברית. בשני העשורים שלפני הקורונה, האלימות בבתי הספר הערביים הצטמצמה בשיעור חד עוד יותר מאשר בבתיה"ס היהודיים, והפער בין שני המגזרים הצטמצם, אך לא נעלם.

בשני העשורים שלפני הקורונה, האלימות בבתי הספר הערביים הצטמצמה בשיעור חד עוד יותר מאשר בבתיה"ס היהודיים, והפער בין שני המגזרים הצטמצם, אך לא נעלם

ב-2010, דיווחו 17% מהתלמידים בכיתות ה'-ט' בבתי ספר דוברי ערבית על מעורבות באירועים אלימים, לעומת כ-13% בבתי הספר דוברי העברית.

ב-2019, 17% מתלמידי היסודי הערבים דיווחו על מעורבותם באלימות כלשהי, לעומת 11% מבני גילם היהודים. 9% מתלמידי היסודי הערבים ו-8% מתלמידי חטיבות הביניים הערבית דיווחו על מעורבותם באלימות פיזית ממשית (מכות), לעומת 4% ביסודי ובחט"ב במגזר היהודי.

ואילו בשנים 2021-2022, שיעור התלמידים ביסודי שדיווחו כי היכו תלמידים או ספגו מהם מכות זינק בחזרה ל-18% בשני המגזרים, ובחטיבות הביניים זינק ל-14% בשני המגזרים.

חטיבת ביניים "אל אחווה", אחת מארבעת החטיבות הקיימות בטייבה. הוקמה בשנת 1991 ולומדים בה יותר מ-800 תלמידים (צילום: שד'ה מסארווה, מרכז להבה טייבה)
חטיבת ביניים "אל אחווה", אחת מארבעת החטיבות הקיימות בטייבה. הוקמה בשנת 1991 ולומדים בה יותר מ-800 תלמידים (צילום: שד'ה מסארווה, מרכז להבה טייבה)

בשני המגזרים המצב כיום חמור ביחס לזה ששרר ב-2019. אך בעוד שהאלימות גדלה יותר מפי ארבע בבתי הספר היסודיים היהודיים ויותר מפי שלוש בחטיבות הביניים בבתי הספר היהודיים, במגזר הערבי היא גדלה "רק" פי שתיים ביסודי ופי אחד וחצי בחט"ב.

בשני המגזרים המצב כיום חמור ביחס ל-2019. אך בעוד שהאלימות גדלה יותר מפי ארבע בבתי הספר היסודיים במגזר היהודי, במגזר הערבי היא גדלה "רק" פי שתיים

בהשוואה ל-2010, האלימות בבתי הספר היהודיים היסודיים עלתה במחצית, ואילו בחטיבות הביניים במגזר היהודי היא חזרה להיקף דומה לכפי שהייתה.

ואילו בחברה הערבית, האלימות בבתי הספר היסודיים חזרה להיקפה ב-2010, והאלימות בחטיבות הביניים ירדה בצורה משמעותית.

"בעשור האחרון נכנסו לבתי הספר הערבי הרבה תוכניות ופעילויות שלא היו קיימות קודם ועזרו לנו להפחית את רמת האלימות", אומר סאלח טאהה, מנהל בית הספר המקיף אלביאן בעיר טמרה, ובעבר מנהל מחלקת החינוך בעיריית טמרה ומפקח על החינוך העל יסודי במחוז חיפה.

סלאח טאהא, מנהל בית הספר אלביאן בטמרהר (צילום: באדיבות המרואיין)
סלאח טאהא, מנהל בית הספר אלביאן בטמרה (צילום: באדיבות המרואיין)

לדברי טאהא: "יש דברים שהשתנו באופן ישיר, כמו הטיפול בילד שמגיע לבית הספר עם סכין. אם בעבר, היה מקובל לטאטא אירועים כאלה מתחת לשטיח, כיום הם מטופלים בחומרה, בהתערבות מול ההורים. קיבלנו תקציבים ישירים שמיועדים לטיפול באלימות. כל נושא השיח עם התלמידים האלימים והוריהם פשוט לא היה קיים בעבר.

"בעבר, היה מקובל לטאטא אירועים כמו ילד שמגיע עם סכין מתחת לשטיח, כיום הם מטופלים בחומרה. יש גם כלים עקיפים, כמו פעילות ספורט ופנאי בתוך בתי הספר, שעוזרת להעסיק את התלמידים הבעייתיים"

"יש גם כלים עקיפים, כמו פעילות ספורט ופנאי בתוך בתי הספר, שעוזרת להעסיק את התלמידים הבעייתיים בדברים שהם טובים בהם ולתת מוצא לאנרגיה שלהם. אני, למשל, קיבלתי תקציב ואישור לפעילות רכיבה על סוסים מטעם בית הספר, ואני מפנה אליה דווקא את התלמידים הקשים".

הנתונים מראים גם על ירידה חדה באלימות מורים כלפי תלמידים, שהייתה בעיה בבתי הספר הערביים בעבר.
"נכון. וגם האלימות של ההורים ירדה, וגם זה משפיע על הילדים. הורים ומורים בחברה שלנו השכילו והבינו שזאת לא הדרך, שזה לא חוקי, לא טוב וגם לא מועיל משום בחינה לנהוג באלימות נגד ילדים.

"אם בעבר, ההורים היו שותקים כשמורים היכו את ילדיהם, ואפילו מעריכים אותם על כך, כי זאת הייתה הנורמה, כיום כולם מבינים שזה אסור, והמורים יודעים גם שזה עלול לעלות להם במשרה ובפרנסה שלהם".

סיירת ההורים בטמרה לפני צאתה לסיור, 13 (צילום: תני גולדשטיין)
סיירת ההורים בטמרה לפני צאתה לסיור, 13 (צילום: תני גולדשטיין)

מאז הקורונה, האלימות בבתי הספר בשני המגזרים החמירה, אבל במגזר היהודי היא החמירה יותר מאשר במגזר הערבי. כיצד אתה מסביר זאת?
"בשני המגזרים תלמידים הרגישו בדידות וצורך לחזור לשגרה, ונוצרו בעיות משמעת קשות אחרי שחזרו. אבל אני יודע שהמשבר בחברה היהודית היה קשה יותר. אין הסבר מדעי ממה נובע ההבדל, אבל יש מה שנקרא 'ניחושים מבוססים'.

"החברה הערבית משפחתית יותר, ובמשברים מהסוג הזה זה מהווה ייתרון. ברוב המשפחות היהודיות שני ההורים עובדים, המשפחה הגרעינית גרה רחוק מהמשפחה המורחבת, והילד הולך אחרי בית הספר לחוגים. ואז הגיעה הקורונה, והילדים שלכם מצאו את עצמם לגמרי לבד בבית.

"החברה הערבית משפחתית יותר. ברוב המשפחות היהודיות המשפחה הגרעינית גרה רחוק מהמשפחה המורחבת, והילד הולך אחרי בית הספר לחוגים. ואז הגיעה הקורונה, והילדים שלכם מצאו את עצמם לגמרי לבד"

"אצלנו, חלק גדול מהנשים לא עובדות, או עובדות כמורות וגננות שגם הן נשלחו הביתה. הילדים לא נשארו לבד, הייתה מי שנמצאה איתם, העסיקה, הקשיבה והשגיחה עליהם. המשפחות גדולות יותר, וחלק מהילדים גרים קרוב לבני דודים וקרובים, והמשיכו לפגוש אותם.

"יש הבדלים תרבותיים, הבדלי תפישה, והתגובה לאירועים הייתה אחרת. הקורונה הכניסה את כל העולם וכל המדינה לסטרס, אבל אני חושב שאצלכם התגובה הייתה מוקצנת. מכיר תיאורים של ילדים שנסגרו בבתים ואסרו עליהם לפגוש חברים ולשחק בשכונה. זה ברור שילד במצב כזה יהיה בודד ובמצוקה.

הפגנה בג'לג'וליה נגד האלימות והפשיעה בחברה הערבית, 12 במרץ 2021 (צילום: פלאש90)
הפגנה בג'לג'וליה נגד האלימות והפשיעה בחברה הערבית, 12 במרץ 2021 (צילום: פלאש90)

"אצלנו נמתחה ביקורת חריפה על כך שזלזלו בהוראות הקורונה, וחלק מהביקורת הייתה מוצדקת. אבל לתגובה הנינוחה הזאת היו גם יתרונות".

האם ההצלחה, החלקית והיחסית, של בתי הספר הערביים בטיפול באלימות, גורמת לך להיות אופטימי גם ביחס לאלימות הקשה במגזר בין מבוגרים?
"אני משתדל תמיד להיות אופטימי. אבל בסוף, אתה משקיע את הנשמה שלך בחינוך, בבית ובבית הספר, וכשהילד יוצא לרחוב הוא פוגש מציאות אחרת, ושוכח את כל הדברים היפים שלמד.

"בסוף, אתה משקיע את הנשמה שלך בחינוך, בבית ובבית הספר, וכשהילד יוצא לרחוב הוא פוגש מציאות אחרת, ושוכח את כל הדברים היפים שלמד"

"אלימות בין ילדים שונה מאלימות בין מבוגרים וצריך לטפל בה אחרת. צריך אכיפה וענישה קשה. שאנשים יחשבו עשר פעמים לפני שהם שולפים אקדח או סכין. עד שזה יקרה, אנחנו בבעיה. וצריך למצוא דרכים לשלב את הצעירים בחברה. בעבודה, בהשכלה. כל עוד יש נערים שמגיעים לגיל 18 ומה שמחכה להם זה הרחוב, אני לא רואה איך המצב יכול להשתנות".

עוד 2,535 מילים
סגירה