בשבוע שעבר עזב שר הביטחון בני גנץ לרגע את המדמנה הפוליטית בארץ, וטס לביקור בזק בבאקו, בירת אזרבייג'ן. לגנץ נלוו מלבד הצוות הקרוב שלו גם ראש האגף המדיני-ביטחוני דרור שלום ומנכ"ל משרד הביטחון אמיר אשל.
בדרך כלל בנסיעות שבהן מצטרף המנכ"ל, מדובר בעסקאות ייצוא ביטחוני שנמצאות תחת אחריותו הישירה של המנכ"ל. הפעם, קשה ללמוד על מטרת הביקור מההודעה הלאקונית שהוציאה לשכתו של שר הביטחון, "ביקור שעסק בנושאים מדיניים וביטחוניים ובהעמקת שיתופי הפעולה בין המדינות".
סביר להניח שעניין הסיוע הביטחוני עלה בשיחות ונעדר מההודעות הרשמיות, ולא בכדי. הצבא האזרי משתמש במל"טים תוקפים תוצרת ישראל אשר סופקו לו על ידי התעשייה האווירית, בנוסף למפעל מל"טים גדול שבנתה באזרבייג'ן חברת אירונאוטיקס הישראלית.
עיתוי הביקור מעלה סימן שאלה בהיבט האזורי. בחודש האחרון מתנהלים קרבות בין הצבא האזרי והצבא הארמני, הפעם לא רק באזור קרבאך, אלא גם בגבולה המזרחי של ארמניה.
על פי מספר דיווחים, כוחות אזריים חצו את הגבול בכמה נקודות ותקפו מוצבים וכוחות של הצבא הארמני. ביקור של שר ביטחון ישראלי מלווה במנכ"ל המשרד יכול בהחלט להתפרש בצד השני – ארמניה וידידותיה – כסיוע ללחימה האזרית.
ישראל הולכת בהקשה הזה כבר כמה עשרות שנים על חבל דק, שהפך בחודש האחרון לדק הרבה יותר. באמצע החודש שעבר ביקרה בירוואן, בירת ארמניה, יושבת ראש בית הנבחרים בארה"ב ננסי פלוסי, שגינתה בחריפות את המתקפה האזרית.
הסיבה לביקור המתוקשר של פלוסי והפגישה עם ראש ממשלת ארמניה ניקול פשיניאן היא לא ממש דאגה מעוד מוקד קרבות, אלא דווקא בחירות האמצע בנובמבר בארצות הברית. בדיוק כמו הביקור המתוח בטאיוואן, שקרץ לקהל הבוחרים ממוצא אסייתי, גם כאן פלוסי עושה שימוש במדינאות לפוליטיקה הפנימית, ולכן לביקור שלה נילוו שתי חברות קונגרס ממוצא ארמני.
הסיבה לביקור המתוקשר של פלוסי והפגישה עם ראש ממשלת ארמניה ניקול פשיניאן היא לא ממש דאגה מעוד מוקד קרבות, אלא דווקא בחירות האמצע בנובמבר בארצות הברית
ה"ניו יורק טיימס" ציטט גורמים בכירים במשרד החוץ האמריקאי שמתחו על מסעות פלוסי ביקורת חריפה. אחד מהם אמר לעיתון: "היה מאמץ דיפלומטי קדחתני להחזיר את הצדדים למשא ומתן, והמסע המתוקשר של פלוסי פגע בו ועורר בצד האזרי חשדנות רבה".
בינתיים, היתרון הצבאי אזרבייג'ן עושה את שלו, בדיוק כמו במלחמת נגורנו קרבאך השנייה ב-2020. האזרים מסבים אבדות כבדות לארמניה, שנותרה בשלב הזה ללא הפטרונית שלה בשנים האחרונות, רוסיה.
מומחים טוענים כי עיתוי הלחימה לא מקרי מבחינת האזרים, שניצלו את ההסתבכות הרוסית באוקראינה וחוסר הקשב של הקרמלין לנעשה בקווקז. מי שעוד בוחשת מאחורי הקלעים היא טורקיה. החזון של ארדואן להגדיל את מרחב ההשפעה שלו מזרחה, למה שהיו פעם מחוזות עות'מאניים, פוגש את הרצון האזרי ליצור את הרצף היבשתי עם טורקיה.
מי שעוד בוחשת מאחורי הקלעים היא טורקיה. החזון של ארדואן להגדיל את מרחב ההשפעה שלו מזרחה, למה שהיו פעם מחוזות עות'מאניים, פוגש את הרצון האזרי ליצור את הרצף היבשתי עם טורקיה
גם נשיא אזרבייג'ן אילהם אלייב מנתח מבחינתו נכון את המצב. פיצוץ צינורות הנפט והכוונה לחפש אחרי מקורות אנרגיה חדשים לאירופה, מעמיד את אזרבייג'ן בנקודת זינוק כלכלית שלא הייתה לה שנים. הגז והנפט האזרי יכולים להחליף את הגז הרוסי, ולשם כך באקו חייבת מסדרון יבשתי שעובר דרך טורקיה לאירופה. זו הסיבה שגם האיחוד הארופי מגמגם בכל הקשור ללחימה העכשווית בקווקז. גם שם מבינים את הפוטנציאל העצום של אזרבייג'ן.
כדי לקבוע עובדות בשטח, מיד אחרי המלחמה ב-2020 החלה אזרבייג'ן לסלול כביש רחב חדש שיחבר אותה לטורקיה דרך נגורנו קראבך. הכביש הזה נתקל בלא מעט ביקורת של ארמניה, והאשמות שהוא כולל הרחקה של אוכלוסייה ארמנית משטחים שלמים באזור. בינתיים העבודות על הכביש נמשכות למרות המחאות.
מבחינת הנשיא אלייב, ישראל בהקשר הזה היא שותף אסטרטגי חשוב: הוא מקבל טכנולוגיה וידע, אנחנו מקבלים נפט. הרבה נפט.
לא רבים בישראל יודעים, אבל רוב הדלק בישראל מגיע מאזרבייג'ן – מדלק למכוניות פרטיות ועד דלק סילוני למטוסי הקרב של חיל האוויר. תמורת זה ישראל מספקת לאזרים ידע ותשתית טכנלוגית נרחבים, מעבר כמובן לאספקת הציוד הצבאי בעבר.
לא רבים בישראל יודעים, אבל רוב הדלק בישראל מגיע מאזרבייג'ן – מדלק למכוניות פרטיות ועד דלק סילוני למטוסי הקרב של חיל האוויר. תמורת זה ישראל מספקת לאזרים ידע ותשתית טכנלוגית נרחבים
לאחרונה פורסם כי חברות סייבר ישראליות החלו לפעול תחת רישום זר באזרבייג'ן, במטרה לבנות למדינה השיעית מערכות הגנה ובנוסף לפתח בה תעשיית ידע, בדיוק כמו מפעל המל"טים הישראלי.
ועוד לא אמרנו אף מילה על האינטרסים הישראלים באזרבייג'ן בהקשר האיראני.
האיראנים טוענים כי ישראל מנהלת מבצעי מודיעין רבים משטחה של אזרבייג'ן, והאזרים – כמו הישראלים – שותקים. בטהרן הורידו בשנה האחרונה את גובה הלהבות מול באקו, בעיקר אחרי שנוכחו לדעת שהנשיא אלייב לא ממש מרגיש מאויים מהם.
במתיחות האחרונה, כשהאיראנים קידמו כוחות לגבול המשותף, אזרבייג'ן החלה לפרוס את המערכות שלה מולם, והאיראנים הבינו את המאזן הבעייתי מבחינתם.
בכלל, ההתנהלות האזרית של השנים האחרונות מצביעה על שינוי תפיסה בהקשר האזורי.
אילייב מבין שהשילוב בין עושר המחצבים שלו, העוצמה הצבאית הנבנית, שקיעתה של רוסיה ומשבר האנרגיה, משחק לידיו והוא פועל בהתאם – כשישראל היא מרכיב חשוב בפאזל שלו. ועל רקע כל זה, נערך השבוע הביקור של שר הביטחון גנץ באזרבייג'ן.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם