על פי הסכם השלום עם מצרים ישראל "ויתרה על סיני" ו"ויתרה על טאבה". לאמיתו של דבר לא היה בהסכם ויתור אלא החזרה. על פי הסכם השלום עם מצרים ישראל החזירה את סיני והחזירה את טאבה למצרים.

על פי הסכם השלום עם מצרים – ישראל "ויתרה על סיני" ו"ויתרה על טאבה". לאמיתו של דבר לא היה בהסכם ויתור אלא החזרה. על פי הסכם השלום עם מצרים ישראל החזירה את סיני והחזירה את טאבה למצרים

הרשמו עכשיו לניוזלטר היומי

אחרי מלחמת יום כיפור, ב-1973, ישראל "ויתרה" והחזירה למצרים את כל סיני וקיבלה שלום והעדר לוחמה שמחזיק מעמד יותר מ-40 שנה.

לחיצת יד משולשת בין ראש ממשלת ישראל מנחם בגין (מימין), נשיא ארצות הברית ג'ימי קרטר ונשיא מצרים אנואר סאדאת, לאחר טקס חתימת חוזה השלום בין ישראל למצרים על מדשאות הבית הלבן בוושינגטון, ארצות הברית, 26 במרץ 1979 (צילום: לע"מ)

הבעיה נוצרה באזור טאבה, שכן סימון הגבול במפות משנת 1906 לא היה ברור. במפות אלו התגלו סתירות בין הסימון הבריטי (שהכליל את טאבה במצרים הבריטית) לסימון העות'מאני (שהכליל את טאבה בארץ ישראל העות'מאנית).

לדעת ישראל, בהסתמך על המפות העות'מאניות, אזור טאבה נמצא בשטחה. מצרים, בהסתמך על מפות בריטיות, טענה כי טאבה שייכת לה ותבעה נסיגה ישראלית מהאזור. הפתרון היה בוררות בינלאומית שקבעה שיש לקבוע את קו הגבול בזיקה למפות המנדט הבריטי, שהכליל את טאבה במצרים, שכן זה מה שהוסכם בחוזה השלום בין ישראל למצרים.

ב-1989, הגיעה ישראל להסכם עם מצרים, לפיו טאבה תועבר לשטח מצרים, אולם מלון ומתקני התיירות יישארו בידי בעליהם הישראלים.

במילים של בנימין נתניהו היום: ישראל "ויתרה" אז על שטחי טאבה.

אחרי מלחמת יום כיפור, ב-1973, ישראל "ויתרה" והחזירה למצרים את כל סיני וקיבלה שלום והעדר לוחמה שמחזיק מעמד יותר מ-40 שנה. במילים של נתניהו היום, ישראל "ויתרה" אז על שטחי טאבה

*  *  *

לפני כ-9 שנים אישר נתניהו לגרמניה למכור צוללות תקיפה עם יכולות גרעיניות לצבא מצרים. הוא עשה זאת בדעת יחיד, תוך מידור כל מערכת הביטחון במדינת ישראל.

הוא לא הציג הצעה לאישור הממשלה והקבינט. הוא לא דיווח לוועדת חוץ וביטחון של הכנסת. הוא לא הציג הסכם כלשהו לאישור הכנסת. הוא מידר את שר הביטחון דאז בוגי יעלון, את הרמטכ"ל בני גנץ, את ראש המוסד תמיר פרדו, את ראש המל"ל עוזי ארד, ואת ראש האגף המדיני-ביטחוני במשרד הביטחון, עמוס גלעד.

נתניהו פגע בהחלטתו בביטחון המדינה מבלי שהניח אף מסמך מדיני או משפטי על שולחן הממשלה או הכנסת שיצדיק את גודל החלטתו ומשמעויותיה הנרחבות, שלא לדבר על אישור ההחלטה בכנסת.

*  *  *

ב-2011 ישראל נכנסה למו"מ עם לבנון, בתיווך אמריקאי, במאמץ להגיע לפשרה. הלבנונים דרשו את "קו 23" (הקו שהתקבל בהסכם הנוכחי), והמתווך האמריקאי, פרד הוף, הציע פשרה זמנית של חלוקת אזור המחלוקת בין המדינות.

לפני כ-9 שנים אישר נתניהו לגרמניה למכור צוללות תקיפה עם יכולות גרעיניות לצבא מצרים. הוא עשה זאת בדעת יחיד, תוך מידור כל מערכת הביטחון, הכנסת והממשלה במדינת ישראל

ממשלת נתניהו אימצה את הצעת הפשרה של המתווך האמריקאי, המכונה "קו הוף", ובכך הסכימה "לוותר" על 490 קמ"ר של מים. לבנון דחתה אותה.

עכשיו נתניהו וחבר מרעיו יוצאים נגד הסכמת ישראל "לוותר" על שטח קטן בהרבה בים

כעת, בעזות-מצח, נתניהו מבקר את ההסכם לחלוקת המים הכלכליים עם לבנון והוא תובע את אישורו בכנסת ואף במשאל-עם, למרות שמים כלכליים אינם שטח ריבוני, אלא שטח זכויות כלכליות.

יאיר לפיד נכנע באופן מביש לאיומים של נסראללה. הוא נותן לחיזבאללה שטח ריבוני של מדינת ישראל עם מאגר גז ענק ששייך לכם, אזרחי ישראל.

הוא עושה את זה ללא דיון בכנסת ובלי משאל עם. ללפיד אין מנדט למסור למדינת אויב שטחים ריבוניים ונכסים ריבוניים ששייכים לכולנו. pic.twitter.com/2MGGoIiXx9

— Benjamin Netanyahu – בנימין נתניהו (@netanyahu) October 2, 2022

קביעת גבול המים הכלכליים של ישראל מעולם לא הוכרה ע"י הגופים הבינלאומיים.

חשוב לציין שאמנת האו"ם, UNCLOS III והקונפרנס הימי באו"ם אינם גופים פוליטיים אלא מקצועיים, שמדינות מקבלות מראש את פסיקתן.

ממשלת נתניהו אימצה את הצעת הפשרה של המתווך האמריקאי והסכימה "לוותר" על 490 קמ"ר של מים. לבנון דחתה אותה. עכשיו נתניהו וחבר מרעיו יוצאים נגד הסכמת ישראל "לוותר" על שטח קטן בהרבה בים

בסיכומו של דבר, ההסכם הנוכחי הוא הסכם כלכלי בעל משמעויות מדיניות ואסטרטגיות. נתניהו, שעקף את הכנסת בהסכמים עם משמעויות רחבות לאין ערוך, טוען כעת שאסור לעקוף את הכנסת.

על ההיבטים האסטרטגיים והביטחוניים של ההסכם כתב אל"מ (מיל') יוסי לנגוצקי, וכאן.

ההסכם הימי עם לבנון, 12באוקטובר, 22

לפי נתניהו וחבר מרעיו, "ללפיד אין מנדט למסור למדינת אויב שטחים ריבוניים ונכסים ריבוניים ששייכים לכולנו". נתניהו כדרכו מפריח "עובדות" שקריות, עוסק בפייק.

מדובר בשטחים שלא היו שייכים לישראל ושלא היו מוכרים בעולם כשייכים לה, ובנכסים שישנם או אינם, שלא היו שייכים לישראל ושלא היו מוכרים בעולם כשייכים לה.

ההסכם הנוכחי הוא הסכם כלכלי בעל משמעויות מדיניות ואסטרטגיות. נתניהו, שעקף את הכנסת בהסכמים עם משמעויות רחבות לאין ערוך, טוען כעת שאסור לעקוף את הכנסת

התעמולה והמסרים של נתניהו וחבר מרעיו יוצאים נגד ויתור על שטחים טריטוריאליים. מכאן, בין השאר, הטענה בדבר הצורך באישור הכנסת להסכם על לבנון. אתעלם מכך שנתניהו העביר לרוסיה את "מגרש הרוסים" ללא אישור הכנסת, ואציין מספר היבטים והערות על "ויתורים".

1

מעמד פורמלי ומוכר של גבול מחייב הסכמה של שני הצדדים. לדוגמה (לפי אלוף במיל' גיורא איילנד): הקו שאליו נסוגה ישראל מלבנון בשנת 2000 אינו גבול, שכן לבנון לא מכירה בו.

2

גבול ימי לא נקבע על ידי מדינה אחת, במקרה שלנו ישראל, אלא על ידי המדינות הנוגעות בדבר. גבולות המים הכלכליים נקבעים בסופו של דבר רק אחרי שהוגשה תביעה כנדרש באמנת האו"ם. אבל אם יש התנגדות לגבולות לפי התביעה שהוגשה, הם לא יאושרו.

3

כאשר מדברים על גבול ימי, הבעיה סבוכה עוד יותר. לפי האלוף איילנד שהיה ראש אגף התכנון בצה"ל ואח"כ ראש המועצה לביטחון לאומי, יש שלוש שיטות מוכרות לקביעת גבול ימי:

1. השיטה הראשונה היא קביעת קו ניצב (90 מעלות) לקו החוף.
2. השיטה שנייה היא המשך של קו הגבול היבשתי.
3. והשיטה השלישית לסימון, נקראת "שיטת החציונים".

בשנת 2000, אחרי שישראל סיכמה עם האו"ם על קו הנסיגה היבשתי בין ישראל ולבנון, ישראל אימצה באופן חד-צדדי את השיטה הראשונה, שהניבה הכי הרבה הטיה לצפון. לכן הקו התוחם את המים הטריטוריאליים של ישראל, לפי גרסת ישראל, "קו המצופים", הוא בכיוון צפון-מערב, באזימוט 291 מעלות, בעוד שלפני שלום הגליל הקו היה באזימוט 270. ישראל גם הבהירה שחיל הים הישראלי יגן על הקו שאותו קבעה, ואף סימנה את הק"מ הראשונים של קו זה, מראש הנקרה וצפון-מערבה, במצופים צהובים.

יש בעיה בסיסית בשיטה זו שכן קו החוף אינו ישר, יש בו מפרצים וכפים, ולכן לא ברור איך מטילים ניצב לקו החוף. הפתרון לפי אמנת האו"ם הוא, שהקו הניצב נקבע מנקודה מוסכמת, שהיא הנקודה הבולטת ביותר או זו החודרת ביותר לים. כך חזרנו לנקודת ההתחלה: מדובר על נקודה מוסכמת, על הסכמה בין הצדדים.

הפתרון לפי אמנת האו"ם הוא, שהקו הניצב נקבע מנקודה מוסכמת, שהיא הנקודה הבולטת ביותר או זו החודרת ביותר לים. כך חזרנו לנקודת ההתחלה: מדובר על נקודה מוסכמת, על הסכמה בין הצדדים

האו"ם אימץ את השיטה השנייה, המשך של קו הגבול היבשתי, שייצגה את העמדה הלבנונית. אלא שקטע הקו היבשתי המערבי ביותר של ה"גבול" עם לבנון פונה בדיוק מערבה, 270 מעלות, בהבדל מ-291 מעלות לפי השיטה הישראלית. נוצר אפוא משולש אי-הסכמה בין ישראל לאו"ם וללבנון – אבל סוכם שלא להסכים.

לפני כעשור הסכימה ארה"ב לתווך בין ישראל ללבנון, והציעה להתבסס על השיטה השלישית לסימון. ישראל הסכימה עקרונית לשיטה זו.

לשיטת החציונים יש את אותה המגבלה כמו לשיטה הראשונה, שכן ניתן למדוד את הקו בדרכים שונות מעט. כך נוצרה המחלוקת בין המדידה הישראלית למיקום קו זה לבין המדידה הלבנונית.

עם זאת, שטח אי-ההסכמה הנוכחי הוא קטן בהרבה מזה של "קו המצופים" משנת 2000, שכן שני הצדדים הסכימו כבר לפני שנים לאמץ את שיטת "החציונים".

ישראל אינה מוותרת על שטחי מים טריטוריאליים. אי אפשר לדבר על וויתור על משהו שלא שייך לך.

המים הטריטוריאליים של ישראל, לפי הגרסה הישראלית, אינם כאלו לפי המקובל בעולם. קו הגבול הימי בין ישראל ולבנון, שאמור לקבוע את אזור המים הטריטוריאליים של ישראל, לא סוכם בין שתי המדינות. הקו התוחם את מה שישראל מכנה המים הטריטוריאליים והמים הכלכליים שלה, נקבע באופן חד-צדדי ע"י ישראל. הוא לא מוסכם עם לבנון ולא מוכר ע"י האו"ם.

אחת הבעיות העיקריות בטענת ה"וויתור", היא ההסתמכות על קו הגבול התוחם את השטח הימי הטריטוריאלי של ישראל. אלא שכאמור קו הגבול הזה לסימון הגבול הימי הטריטוריאלי של ישראל נקבע באופן חד צדדי על ידי ישראל.

המים הטריטוריאליים של ישראל, לגירסתה, אינם כאלו לפי המקובל בעולם. קו הגבול הימי בין ישראל ולבנון, שאמור לקבוע את אזור המים הטריטוריאליים של ישראל, לא סוכם בין שתי המדינות או הוכר באו"ם

אם בוחרים באחת מ-2 השיטות האחרות לקביעת הגבול הימי, לא ברור כלל שיש 'ויתור' של ישראל על שטח טריטוריאלי ימי, או על שטח מהמים הכלכליים של ישראל.

אמנון פורטוגלי הוא חוקר תאגידים, ניאוליברליזם ואנרגיה.