בפסטיבל הסרטים שהסתיים השבוע בחיפה היה אורח כבוד שהתארח ברבים מן הסרטים. בשניים מהם הוא היה שחקן מרכזי, למרות ששמו לא הוזכר במהלך הסרט.

משבר האקלים והשלכותיו כיכבו בשניים מן הסרטים בפסטיבל.

בפסטיבל הסרטים שהסתיים השבוע בחיפה היה אורח כבוד שהתארח ברבים מן הסרטים. בשניים מהם הוא היה שחקן מרכזי, למרות ששמו לא הוזכר במהלך הסרט. משבר האקלים

"אוטאמה – הבית שלנו" (2022 – בוליביה, אורוגוואי, צרפת. בימוי: אלחנדרו לואייסה גריסי) – סרט בוליביאני על משפחה באלטיפלאנו (הרמה הגבוהה), המתמודדת עם בצורת מתמשכת המאיימת על קיומה ועל האפשרות לקיים את הקהילה שחיה שם במשך דורות. '"אלקראס" (2022 – ספרד, איטליה. בימוי: קרלה סימון)  סרט קטלאני המספר את סיפורה של משפחת חקלאים שורשית, שמטע האפרסקים שלהם נעקר לטובת שדה של פאנלים סולאריים.

בשני הסרטים דוברות הדמויות בשפות ילידיות – קצ'ואה, השפה של רוב תושבי בוליביה ופרו לפני הכיבוש הספרדי, וקטלאנית, שפתו של העם הקטלאני שהייתה אסורה בשימוש בזמן הדיקטטורה של הגנרליסימו פרנסיסקו פרנקו ועכשיו היא השפה הראשונה בתחומי קטלאניה.

בשניהם, השלכותיו של משבר האקלים (הבצורת והמעבר הדחוף לאנרגיות מתחדשות) משבשות באופן עמוק את הקהילות והחיים של המשפחות ומנתקות אותן ממקורות המחיה שלהן, ובשניהם המשבר עצמו אינו מוזכר, לא על ידי גיבורי הסרטים ולא באופן עקיף, למרות שהוא הגיבור המרכזי.

הסרט הבוליביאני מספר על חברה מסורתית ענייה ולא משכילה החיה בדלות גדולה, שהבצורת הנגרמת ממשבר האקלים דוחפת אותה אל מעבר לקצה היכולת להתקיים. לכאורה, אין להם דרך לדעת שמשבר האקלים מביא את הבצורת המאיימת עליהם. ההתמודדות שלהם היא על ידי טקס מסורתי של הבאת מי קרחון מההר ופיזורם יחד עם דם הלאמה, הנשחטת לכבוד הטקס, מצביעה לכאורה על האופק שלהם: ההרים במזרח מהם מגיעים המים.

אלא שלמרות הניתוק והדלות שלהם, הם יודעים להצביע על אחת הדרכים להתמודדות עם השינוי באזורם – בארות יותר עמוקים, שרק הממשלה יכולה לחפור, והיא אינה עושה את זה ומפקירה את הקהילות האלו לנפשן.

בשני הסרטים, השלכות משבר האקלים (הבצורת והמעבר הדחוף לאנרגיות מתחדשות) משבשות עמוקות את הקהילות והחיים של המשפחות ומנתקות אותן ממקורות המחיה שלהן

אבל גם המשפחה הקטלונית, המשכילה, חיה חיים של מעמד בינוני. גם הם לא מזכירים את מקור השינוי, שמביא את בעל הקרקע לנשל אותם מהאדמות שעיבדו במשך דורות לטובת שדה סולארי. הם כן מבינים ונאבקים בתאגידי המסחר הקמעונאי המורידים את המחיר המשולם לחקלאי, עד לחוסר כדאיות, מה שמזרז את תהליך העקירה.

שני הסרטים מספרים את סיפורם של תאים משפחתיים המנסים להתמודד עם השלכות המשבר. שתי המשפחות מצביעות על המהלכים הפוליטיים והכלכליים שיכולים לתת להם את הכלים להתמודד עם ההשלכות. האנשים הנפגעים יודעים! משפחה של אינדיאנים, ילידים, מהאלטיפלאנו הבוליביאני, כמו משפחת החקלאים הקטלונית, יודעת היכן המקום להתחיל ממנו את ההתמודדות עם השלכות המשבר על חייהן.

יחד עם זאת, בשני הסרטים העשייה הזו היא בצד הדרכים המסורתיות לפתרון המשבר עצמו:

סב המשפחה הקטלונית מנסה להזכיר ברית דמים בין משפחתו למשפחת בעלי האדמות, באמצעות התאנים מהעץ שנשתל ביחד כדי לסמן את הברית ביניהן, אבל אינו מצליח להיפגש עם מי שאמור לקבל את מנחתו. או תושבי הקהילה האינדיאנים ההולכים להניע את זרימת המים מההר ומגלים שהקרחון כמעט נעלם.

הסרטים מספרים את סיפור התאים המשפחתיים שמנסים להתמודד עם השלכות המשבר. המשפחות מצביעות על המהלכים הפוליטיים והכלכליים שיכולים לתת כלים להתמודדות. הנפגעים יודעים

שני הסרטים מצולמים בריאליזם קפדני. מצלמה המלווה את הגיבורים בחייהם היום-יומיים ומעבירה לצופה את רוח ההתמודדות של בני המשפחה, עם האתגרים הקשורים ושאינם קשורים למשבר. כמו בכל משפחה יש סכסוכים, קונפליקטים ודרמות.

ב"אלקראס" המצלמה הקופצנית עוקבת אחרי התנועה ומעבירה את חוסר היציבות בחייהם שהיו עד לפני רגע בטוחים וברורים. הסרט מלא אהבה לדמויות שבו, ומביא מגוון זויות לבחינה שלהן. המשחק משכנע ולוקח את הצופה למסע המשותף איתן. יחד עם זאת, הסרט היה יכול להיערך באופן מדויק יותר, ולהוסיף עוצמות לסיפור שהוא מביא, שברגעים מסויימים הולך לאיבוד.

"הבית שלנו" הוא סרט ביכורים של הבמאי, ומאופיין באיטיות המטעינה מתח רב בצפייה בו. הסרט נע בין צילומים מרגשים של זוג הזקנים המתמודדים עם התפרקות החיים שלהם לבין צילומי רמת המדבר בה הם חיים. הצילום שלהם ביחד ולחוד על רקע המדבר, חף מכל רומנטיזציה וקיטש של פולקלור, מראה את הקשיחות של הגיבורים על רקע תנאי החיים הקשים, בצד נגיעות הרוך, הקירבה והאהבה ביניהם, מרגש ומפעים.

בשממה הקשוחה, המתייבשת עוד יותר תחת בצורת חריפה וממושכת, המתנות שמביא הקשיש לאשתו הן אבנים יפות אותן הוא מוצא במדבר בזמן שהוא רועה את הלאמות שלהם. במחוות קטנות המבוימות בדיוק רב, נחשף העולם הרגשי העשיר של זוג עני הנמצא תחת מכת הפטיש של משבר האקלים באחד ממקומות המחיה הקשים בעולם.

בשממה הקשוחה, המתייבשת יותר בבצורת חריפה וממושכת, במחוות קטנות נחשף העולם הרגשי העשיר של זוג עני, הנמצא תחת מכת הפטיש של משבר האקלים באחד ממקומות המחיה הקשים בעולם

לאורך כל הסרט נשימותיו המאומצות של הגיבור נשמעות ברקע פס הקול, או שמא אלו נשימותיה של "פאצ'ה מאמא" (אמא אדמה בקצ'ואה)? וכאן המקום לציין ש"פאצ'ה מאמא", קיבלה בבוליביה מעמד של ישות משפטית, וניתן להגיש תביעות על פגיעה בה בלי צורך להוכיח נזק לבן אדם.

ה-voiceover של הנשימות המלווה את כל הסרט מרמז על האחדות בין האדם החי את המקום על נופיו אבניו, ובין בעלי החיים שבו, המבוייתים כמו הלאמות או החופשיים כמו הקונדורים המרחפים מעל הרמה, לבין "אמא אדמה". כולם הם חלק מאותו דבר ולא דברים נפרדים. הקונדורים מבטאים סמל אמביוולנטי, הן של החירות והשורשים של האינקה והן של המוות שהם מחפשים כדי להזין את עצמם.

ומשבר האקלים (עם אזהרת ספוילר)

כאמור, שני הסרטים אינם עוסקים במשבר, אלא באנשים הפשוטים המוצאים עצמם בחזית ההתמודדות עם השלכותיו המגוונות. בשני הסרטים הגיבורים אינם מצליחים לשנות את גזרת הגורל.

הכפר עומד להינטש למרות הגשם שאולי מתחיל לרדת, המטע נעקר, וגם המוות של הקשיש מסמן את מותו של הכפר. המטע הנעקר מסמן את סופה של הקהילה החקלאית והקואופרטיב שהיו מאורגנים כלכלית, חברתית ותרבותית דרכו.

כאמור, שני הסרטים אינם עוסקים במשבר, אלא באנשים הפשוטים המוצאים עצמם בחזית ההתמודדות עם השלכותיו המגוונות. בשני הסרטים הגיבורים אינם מצליחים לשנות את גזרת הגורל

שני הסרטים מספרים סיפור של כיליון. אבל בשניהם לקראת הסוף מצליחים לבנות מחדש את המשפחה, ושניהם מסתיימים עם רמז לתקווה, שמקור כוח זה ייתן להם את הכוח להתמודד עם המוראות הצפויות להם.

שתי תמונות הסיום, של המשפחה הקטאלונית המכינה שימורי אפרסקים מהפירות האחרונים מול הטרקטור העוקר את העצים, והקשישה הבולביאנית היוצאת לרעות את הלאמות כי בן זוגה נפטר ונקבר, ועתה היא נשארת לבד עם סימני הגשם שאולי, רק אולי, סוף סוף יורד, והנכד שיצא חזרה לעיר שהבטיח לבוא לבקר עם הנין העומד להיוולד – שתיהן הן תמונות הסיום של סרט אבל פותחות את העידן שלנו.

רן רביב חבר בצוות NZO תוכנית לאומית לאנרגיה מתחדשת. אוהב מדבר וג'אז. תושב בית שמש, נשוי ואב ל-3.