אירוע סולידריות עם העם היהודי בוושינגטון, 11 ביולי 2021 (צילום: AP Photo/Susan Walsh)
AP Photo/Susan Walsh

היהודים הרעים

העיתונאית אמילי טמקין חוקרת בספרה החדש סדרה של מחלוקות בקרב יהדות ארה"ב לאורך מאה השנים האחרונות, כדי לבחון מחדש את הנושאים שמקטבים את היהדות האמריקאית ● בריאיון לזמן ישראל היא מספרת: "את יכולה לבקש ממאה אנשים לכתוב ספר על מאה השנים האחרונות של יהדות ארה"ב – ותקבלי מאה ספרים שונים"

העיתונאית והסופרת אמילי טמקין נהגה לתפוס את עצמה כ"יהודייה רעה". בריאיון לזמן ישראל היא אומרת כי האמינה שחוסר הציות שלה לנורמות הדתיות, התרבויות והפוליטיות – הציב אותה מחוץ לקשת ה"יהודי הטוב".

אולם, בספר החדש שלה, "יהודים רעים: היסטוריה של פוליטיקה וזהויות יהודיות־אמריקאיות" ("Bad Jews: A History of American Jewish Politics and Identities"), טמקין שוללת את הרעיון שהיא "יהודייה רעה" וגם את השימוש בביטוי הזה כדי לתאר – או להוקיע – חברים בקהילה היהודית.

"יהודים רעים" סוקר את ההיסטוריה היהודית־אמריקאית במאה השנים האחרונות וצולל אל כמה מהנושאים שפילגו את יהדות ארה"ב – מהגירה ועד עבודה מאורגנת, זכויות אזרח, ציונות, נישואים בין דתיים ונושאים טעונים אחרים שאין עליהם עדיין הסכמה.

הספר מעלה שאלות כמו האם "יהודי טוב" הוא מי שדוגל בזכויות אדם לכול – או מי שמעדיף את בטיחותה וביטחונה של הקהילה היהודית בלבד? האם "יהודי טוב" הוא מי שטוען כי אנטישמיות לרוב צומחת בימין – או מי שרואה בה בעיה הקשורה באופן מובהק בשמאל? והאם "היהודי הרע" הוא שלדון אדלסון או ג'ורג' סורוס, ברני סנדרס או ג'ארד קושנר?

שלדון אלדסון (צילום: AP Photo/Patrick Semansky)
שלדון אלדסון (צילום: AP Photo/Patrick Semansky)

טמקין מציעה להפסיק לתייג יריבים פוליטיים כיהודים "רעים" או "טובים" – או גרוע מכך, כלא יהודים בכלל בשל דעותיהם. "אני חושבת שהשימוש בחילוקי דעות פוליטיים כאיזשהו סוג של מבחן אותנטיות הוא שגוי"

בהקדמה לספר – שפורסם בהוצאת הספרים הגדולה הרפר קולינס – טמקין מסבירה שהיא מתכוונת "להשתמש בהיסטוריה היהודית־אמריקאית כדי להמחיש כי מושג 'היהודי הרע' – בדומה למושג 'היהודי הטוב' – הוא, כמו כל דבר אחר בהיסטוריה היהודית–אמריקאית, שנוי במחלוקת יותר מאשר מובן, וכי יש לנהל שיח משמעותי יותר על יהדות ארה"ב".

טמקין מציעה להפסיק לתייג יריבים פוליטיים כיהודים "רעים" או "טובים" – או גרוע מכך, כלא יהודים בכלל בשל דעותיהם. "אני חושבת שהשימוש בחילוקי דעות פוליטיים כאיזשהו סוג של מבחן אותנטיות הוא שגוי", אומרת טמקין בריאיון טלפוני לזמן ישראל.

"אני מרגישה כאילו הפוליטיקה היהודית־אמריקאית של היום היא פשוט סוג של ניסיון תיוג של אנשים מהצד השני של המפה הפוליטית, בתקווה שזה יידבק. אני חושבת שזה לא השיח הכי פורה. הייתי מעדיפה לדבר על הדברים המשמעותיים, על מה שחשוב ומוסרי – ולא על הניסיון להוכיח כי קיימת רק דרך אחת להיות יהודי – כי זה לא נכון".

סכסוכים בין יהודים קיימים מאז שקיימים יהודים. את האמירה הזו מדגימה היטב הבדיחה הקלאסית על יהודי שנקלע לאי בודד ובונה שני בתי כנסת: אחד כדי להתפלל בו ואחד כדי שכף רגלו לא תדרוך בו לעולם.

אמילי טמקין. עוסקת לא רק בתיאוריות הקונספירציה נגד סורוס, אלא גם בתיאוריות הנוגעות לפילנתרופיה שלו ולמה שמניע אותו לתרום כל כך הרבה כסף (צילום: באדיבות טמקין)
אמילי טמקין (צילום: באדיבות טמקין)

סכסוכים בין יהודים קיימים מאז שקיימים יהודים. את האמירה הזו מדגימה הבדיחה הקלאסית על יהודי שנקלע לאי בודד ובונה שני בתי כנסת: אחד כדי להתפלל בו ואחד כדי שכף רגלו לא תדרוך בו לעולם

אולם, טמקין מבהירה כי היו כמה מניעים שהתלכדו עד שהרגישה צורך בכתיבת "יהודים רעים". אחד מהם הוא ספרה האחרון, "ההשפעה של סורוס: פוליטיקה, כוח והמאבק לחברה פתוחה" ("The Influence of Soros: Politics, Power, and the Struggle for an Open Society"), שעסק בין היתר בתיאוריות הקונספירציה האנטישמיות שנקשרו במיליארדר השמאלני.

מניעים נוספים היו עלייתו השנויה במחלוקת של דונלד טראמפ לשלטון וכן הציוץ הידוע לשמצה של הפרשן הפרובוקטור בן שפירו מ־2011, שבו הכריז כי העם היהודי "תמיד היה נגוע ב'יהודים רעים', שמחלישים אותו מבפנים. באמריקה, אותם 'יהודים רעים' מצביעים בדרך כלל לדמוקרטים".

במסגרת המחקר שקדם לכתיבת הספר, טמקין פנתה למנהיגים ולהיסטוריונים יהודים רבים, אך שוחחה גם עם כ־150 יהודים־אמריקאים מכל הגוונים על הסיפור והזהות האישית שלהם.

"אחד הדברים שאני הכי גאה בהם בספר הזה הוא שאף שראיינתי גם דמויות בולטות – רוב המרואיינים היו יהודים־אמריקאים שפשוט חיים את חייהם כיהודים־אמריקאים וששיתפו אותי במחשבות שלהם", מספרת טמקין.

הפגנה של התנועה היהודית־אמריקאית IfNotNow בוועידת המדיניות של איפא"ק בוושינגטון, 26 במרץ 2017 (צילום: Ron Kampeas/JTA)
הפגנה של התנועה היהודית־אמריקאית IfNotNow בוועידת המדיניות של איפא"ק בוושינגטון, 26 במרץ 2017 (צילום: Ron Kampeas/JTA)

לאורך הספר שוזרת טומקין גם את הזהות וההיסטוריה של משפחתה, לרבות את סיפורי ההגירה של אבותיה והשקפותיהם של הוריה על זהות יהודית ואנטישמיות, שהיא והאחים שלה נתקלו בה בעיר הקטנה שגדלו בה בלונג איילנד.

"לא כתבתי ככה אף פעם", היא אומרת. "אבל חשבתי שקודם כול הסיפור של המשפחה הפרטית שלי הוא דרך טובה לעקוב אחר הסיפור של ההיסטוריה היהודית־אמריקאית, ושנית, חשבתי שזה יהיה פחות שלם אם אני אכתוב על נרטיבים יהודיים־אמריקאיים בלי לקשור אותם בסיפורים שאני מספרת בעצמי".

טמקין, בת לאב שגדל במשפחה יהודית קונסרבטיבית, ביקרה באופן קבוע בבית הכנסת. אימה היא קתולית שהתגיירה לפני שנולדה. טמקין נישאה לגבר לא יהודי ב־2020, אבל מתכוונת לגדל את ילדיה העתידיים כיהודים.

"באמת התחבטתי אם לכתוב את הספר הזה – כי גדלתי כחילונית, כי אני לא נשואה ליהודי, כי לא הייתי בישראל אף פעם לפני שהתחלתי לכתוב את הספר"

"באמת התחבטתי אם לכתוב את הספר הזה – כי גדלתי כחילונית, כי אני לא נשואה ליהודי, כי לא הייתי בישראל אף פעם לפני שהתחלתי לכתוב את הספר", אומרת טמקין, שחוששת להיתפס כ"לא באמת יהודייה מספיק כדי לכתוב אותו". לדבריה, היא הבינה כי בסופו של דבר היא לא הייתה דורשת מאף אחד אחר "לעמוד בסטנדרט הזה".

מפגינה מניפה שלט עם הכיתוב "גישה להפלות היא ערך יהודי" בעצרת מחאה מול בניין הקפיטול האמריקאי, 17 במאי 2022 (צילום: ג'וליה גרגלי)
מפגינה מניפה שלט עם הכיתוב "גישה להפלות היא ערך יהודי" בעצרת מחאה מול בניין הקפיטול האמריקאי, 17 במאי 2022 (צילום: ג'וליה גרגלי)

בזמן המחקר לספר, טמקין ביקרה בישראל פעמיים. היא מציינת כי זה "ככל הנראה מעיד כי הרגשתי שאני לא יכולה להגיש ספר על יהודים־אמריקאים בלי לבקר בישראל, כי לישראל יש תפקיד כל כך משמעותי בתודעה ובדמיון של יהדות ארה"ב".

לאורך תשעת פרקי הספר, המאורגנים לפי נושאים, טמקין חוקרת מחלוקות ישנות וחדשות בקרב יהודי ארה"ב, בכלל זאת המחלוקת בחזית התנועות הסוציאליסטית והניאו־קונסרבטיבית; המחלוקת במחנה מסורבי העלייה, שנאבקו למען זכותם של יהודי רוסיה לעלות לישראל, זאת לעומת חברי תנועת הנגד שביקשו לשפר את חיי היהודים הסובייטים – וגם מחלוקת בנוגע להאשמת המטיף האוונגליסטי פט רוברטסון באנטישמיות על ידי הליגה נגד השמצה.

למרות המיקוד השונה בכל פרק, נדמה כי הסוגיות המטרידות ביותר את יהודי ארה"ב הן סוגיית הנישואים הבין דתיים וסוגיית התמיכה בישראל. העיסוק בסוגיות האלה חוזר שוב ושוב, באופן לא מפתיע, לאורך כל הספר.

חובבי ההיסטוריה היהודית–אמריקאית מכירים היטב את הסוגיות שטמקין עוסקת בהן ב"יהודים רעים". אולם, היא מקווה שהספר יגיע לקהל רחב ומגוון. "אני מקווה שזה קודם כל מעניין את יהודי ארה"ב אבל מעבר לכך – כל איש הוא בעל תפיסה עצמית. אני חושבת שהחוויה של למצוא את עצמך – למצוא ש"תפיסה העצמית" היא מושג רחב אבל גם די מגביל – היא לא ייחודית ליהודים".

מנכ"ל הליגה נגד השמצה ג'ייסון גרינבלט (צילום: AP Photo/Carolyn Kaster)
מנכ"ל הליגה נגד השמצה ג'ונתן גרינבלאט (צילום: AP Photo/Carolyn Kaster)

טמקין אומנם מציגה צדדים רבים בנושאים המעוררים מחלוקת, אבל עדיין משתייכת בבירור לצד הליברלי הפרוגרסיבי, דבר שאולי ירתיע את מי שמחפש גישה ניטרלית יותר – וימשוך את מי שעמדתם דומה.

"ניסיתי לכלול טווח קולות רחב, ניסיתי לכלול דעות שאני לא מסכימה איתן, אבל הספר עדיין כתוב מנקודת מבט מסוימת"

"ניסיתי לכלול טווח קולות רחב, ניסיתי לכלול דעות שאני לא מסכימה איתן, אבל הספר עדיין כתוב מנקודת מבט מסוימת", מעירה טמקין בנוגע לעמדה הפוליטית שלה. היא גם ממהרת לציין כי הספר "יהודים רעים" הוא בשום אופן לא מבט ממצה או מקיף על הנושא.

"את יכולה לבקש ממאה אנשים לכתוב ספר על מאה השנים האחרונות של יהדות ארה"ב – ותקבלי מאה ספרים שונים", היא אומרת. "אני לא מנסה להציג את זה כאילו, 'כן, ככה זה'. זה סיפור אחד. זו הזמנה לחשוב מחדש על כמה מהנרטיבים שאנחנו מספרים לעצמנו, להתעמת עם הזהות שלנו".

עוד 1,055 מילים
סגירה