אז גיניתם את גולדקנופף, אבל איפה מתחבא החינוך במערכת הבחירות?

אילוסטרציה: כיתה ריקה (צילום: אבשלום ששוני/פלאש 90)
אבשלום ששוני/פלאש 90
כיתת לימוד ריקה בבית ספר יסודי בתל אביב בעקבות שביתת ארגון המורים ב- 19 ביוני 2022

יו"ר יהדות התורה החדש יצחק גולדקנופף זכה לאחרונה לקיתונות לעג אחרי שאמר כי מקצועות המתמטיקה והאנגלית לא קידמו את המדינה. עוד לפני כן הבטיח יו"ר האופוזיציה בנימין נתניהו כי אם הליכוד ינצח וירכיב את הקואליציה הבאה הוא יחוקק תחת הנהגתו חוק חינוך חינם כבר מגיל אפס, לטובת מאות אלפי פעוטות והוריהם. גם ההבטחה הזו נתקלה בסקפטיות די מובנת.

אלא שבשתי האמירות הללו הסתכם פחות או יותר העיסוק ה"מהותי" בחינוך במערכת הבחירות.

יו"ר יהדות התורה גולדקנופף אמר שמקצועות המתמטיקה והאנגלית לא קידמו את המדינה. נתניהו הבטיח לחוקק תחת הנהגתו חוק חינוך חינם גיל אפס. אלא שבכך הסתכם העיסוק ה"מהותי" בחינוך במערכת הבחירות

המפתח לעתיד ילדינו? המפתח לעתיד כולנו כאן, ככלי לעיצוב דמות הכלכלה, החברה והתרבות? משרד עם תקציב עתק, מהגדולים בממשלה? מערכת במשבר? כולם מסכימים, אך דבר מכל אלה לא גורם לקידום הנושא למקום טוב באמצע סדר היום של הבחירות – לא בראשו חלילה – ולא מביא פוליטיקאים להגיד משהו מעבר לסיסמאות חלולות.

לאן שלא נפנה נמצא אתגר. גם אם משתדלים להימנע מטרמינולוגיה רדיקלית של "קריסה", לא ניתן שלא להיאחז בחרדה לגבי עתיד מערכת החינוך. על המחסור החמור במורים, מחנכים ומנהלים כבר אין חולק, ואם צריך את הגושפנקה הישראלית הסופית, אפילו "ארץ נהדרת" כבר עשו מערכון.

אבל הבעיות משתרעות הרבה מעבר לכך: מורים ללא הכשרה מספקת, כיתות עמוסות, נסיגה במקצועות ההומניים והריאליים, פערים בין הישגי תלמידים במרכז ובפריפריה, שיטות הוראה מיושנות שעדיין נפוצות מאוד ואלימות כלפי תלמידים ומורים. מי שסבור שניתן עוד לדחות את הטיפול בכל אלו, טעות קשה בידו.

המצע הרוחש המתואר מעודד גידול במערכת חינוך סמי-פרטית של בתי ספר למדעים ואומניות למיניהם, בהם המדינה שותפה לתקצוב וההורים נדרשים להוסיף. ברובם אף מתקיימת מערכת סינון, גלויה יותר או פחות. במקביל הולכת וגדלה הפנייה לשירותי מורים פרטיים, חלקם עוזבי המערכת הפורמלית, ומי שידו אינה משגת לשלם מוצא עצמו משתרך הרחק מאחור בתחרות.

לאן שלא נפנה נמצא אתגר. גם אם משתדלים להימנע מטרמינולוגיה רדיקלית של "קריסה", לא ניתן שלא להיאחז בחרדה לגבי עתיד מערכת החינוך. על המחסור החמור במורים, מחנכים ומנהלים כבר אין חולק

מה שמבטא באופן החד ביותר אולי את אוזלת היד של המערכת הממלכתית הוא השוק השחור שהתפתח בשנים האחרונות לסייעות וסייעי חינוך מיוחד. קיים מחסור עצום בסייעים כאלה ומשכורתם זעומה, כ-3,000-4,000 שקל בחודש. מה עושים הורים שהצליחו לעבור עם ילדיהם את מסלול החתחתים לזכאות לסיוע? מגייסים בעצמם את איש המקצוע תמורת הבטחה להכפלת שכרו על חשבונם. אם הם יכולים כמובן.

כל הבעיות העמוקות של מערכת החינוך היקרה שלנו, אלו שתוארו כאן ועוד רבות אחרות, לא מצליחות משום מה לצוד את תשומת לבם של נבחרי הציבור, שמחזרים אחרי קולותינו; הן לא חשובות מספיק בעיניהם כדי להפוך לנושא מרכזי בקמפיינים.

זו אולי קלישאה לדבר על כך שאף אחד לא מדבר במהלך מערכת הבחירות על מה שחשוב באמת, אבל די מדהים להיווכח פעם אחר פעם איך מערכת ציבורית כה מרכזית, עם השפעה על כל כך הרבה אנשים ועם כשלים כ"כ מהותיים, זוכה לכה מעט תשומת לב. אך לפני חודשיים הופנתה אליה לרגע העין הציבורית בגלל איום השביתה ב-1 בספטמבר, אך משמיגרו הפוליטיקאים את האיום באמצעות הפלסטר התורן, חזר החינוך למקומו הנידח באג'נדה.

אין הכוונה להביע זלזול בהסכם השכר שנחתם בימים האחרונים, פרי ההסכמות העקרוניות מסוף אוגוסט. אם ייכנס לתוקף בכלל: בינתיים הדרג המקצועי באוצר מתנגד בתוקף וטוען להיעדר מקור תקציבי מוסכם ולחוסר סמכות למהלך כזה שבוע לפני בחירות.

כך או מכך, מלכתחילה אף אחד לא באמת טען שההסכם יתקן באופן שורשי ולו אחת מבעיות היסוד. ובעוד דברים אלו נכתבים מאיים שוב יו"ר ארגון המורים רן ארז בשביתה, בינתיים ללא הד משמעותי.

איך מערכת ציבורית כה מרכזית, משפיעה ועם כשלים כ"כ מהותיים, זוכה לכה מעט תשומת לב. אך לפני חודשיים הופנתה אליה לרגע העין הציבורית בשל איום השביתה, אך מרגע שמוגר, חזר החינוך למקומו הנידח באג'נדה

בעשרים השנים האחרונות התחלף שר חינוך כל שנתיים בממוצע. לא חסרו "מהפכות". כל שר רצה לבלוט ומהר, להטביע חותם מהותי וגם תקשורתי, אבל  חסרו יציבות, המשכיות, ויד מכוונת שתדע להתעלות מעל השינויים הפוליטיים התכופים. את מחיר הזעזועים שכפו השינויים על המערכת שילמו שוב ושוב המורים, שנאלצו לקפץ מרפורמה לרפורמה.

יותר מכל חסרה התייחסות כללית מכבדת והבנה לאומית של עומק המשבר. שר חינוך נתפס כמעט תמיד כ"פרס ניחומים" לפוליטיקאי שלא זכה לתפקיד "בכיר" יותר, בחלק גדול מהמקרים מפלגות השלטון לדורותיהן לא טרחו אפילו לשמור את התפקיד לעצמן. התשדורת הערכית נקלטה היטב בציבור הכללי.

אחרי הבחירות, בתקווה שתוכרענה, או מתי שתקום כאן ממשלה יציבה באמת סוף סוף, יידרש להזיז את החינוך למרכז, עם איראן, הכלכלה ועוד עניינים בוערים. לצדם, לא מתחתיהם. יש המון מה לעשות, אבל בשלב ראשון יהיה על רה"מ הבא לעשות צעד משמעותי והצהרתי אחד: למנות אישיות פוליטית חזקה, "ביצועיסט" סו קולד, לתפקיד שר החינוך. איש או אשה שיראו בתפקיד זכות באמת ובתמים, שליחות ועוצמה, לא תחנת מעבר שנכפתה עליהם.

על השר הנבחר יהיה להקים גוף חדש, א-פוליטי במהותו – מועצת או רשות חינוך לאומית. לא עוד גוף בירוקרטי כי אם מוסד המאפשר גיבוש מדיניות וקיום חשיבה מקצועית, עניינית ומתמשכת. המועצה החדשה תתווה בהנחיית השר תכנית כוללת לתיקון חוליי העומק הרבים ותפעל להוצאתה לפועל תוך מתן חסינות למערכת החינוך מפני זעזועים פוליטיים תכופים מדי.

יותר מכל חסרה התייחסות כללית מכבדת והבנה לאומית של עומק המשבר. שר חינוך נתפס כ"פרס ניחומים" לפוליטיקאי שלא זכה לתפקיד "בכיר" יותר, ומפלגות השלטון אפילו לא טרחו לשמור אותו לעצמן

דמיוני? כלל וכלל לא. מועצות דומות פועלות בהצלחה בפינלנד, הולנד, קנדה ומדינות נוספות ואין כל סיבה שישראל לא תלמד מהצלחתן. נותר לראות האם לשר או לשרה הבאים שייכנסו למשרד יהיו המעוף והחזון לערוך שינוי מהותי גורף וקריטי ולא עוד רפורמה קוסמטית. לפני שנמצא את עצמנו עם מערכת חינוך שכבר לא ניתן לתקן.

תומר סמרקנדי הוא מנכ"ל "דרך כפר יוזמות חינוך", הפועלת לשינוי פני החברה באמצעות חינוך מעצים לאוכלוסיות מוחלשות. העמותה מלווה ומנחה עשרות קהילות חינוך ומכינות קד"צ בפריפריה (צילום: ליאת מנדל)

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 870 מילים
סגירה