בכל מדינה שפויה ודמוקרטית נהוג לערוך לפני הבחירות עימות טלוויזיוני בין שני המועמדים המובילים לראשות המדינה. לא בישראל. אנחנו לא בדיוק דמוקרטיה. מה אנחנו? יש שיאמרו תיאוקרטיה ויש שיאמרו דמוקטטורה.

בכל מדינה שפויה ודמוקרטית נהוג לערוך לפני הבחירות עימות טלוויזיוני בין שני המועמדים המובילים לראשות המדינה. לא בישראל. אנחנו לא בדיוק דמוקרטיה. מה אנחנו? יש שיאמרו תיאוקרטיה ויש שיאמרו דמוקטטורה

הרשמו עכשיו לניוזלטר היומי

העימות האמיתי האחרון בישראל היה ב-1996, חצי שנה אחרי רצח יצחק רבין, בין בנימין נתניהו לשמעון פרס. ב-1999 היה "חצי עימות" בין נתניהו לאיציק מרדכי כאשר אהוד ברק סירב להופיע לעימות. ב-2015 היה עימות נוסף בין ראשי המפלגות, אך נתניהו נפקד ממנו. מאז אין עימותים. למה? כי נתניהו, אביר הדמוקרטיה, מסרב עד כה לעימות. ממה הוא מ-פ-ח-ד?

האיש, שמכור לפולחן האישיות ולסקרים, ואת רוב זמנו מקדיש באופן אובססיבי עד חולני לדימוי התקשורתי שלו, הגיע למסקנה, שלאור תוצאות הסקרים האחרונים העימות יזיק לו ואף יעניק ללפיד לגיטימציה כראש ממשלה. לא בטוח שהוא צודק.

אני במקומו הייתי הולך על זה. יש לו מה להפסיד אם לא יילך לעימות: את המנדט ה-61. עם כל הכבוד לאינטליגנציה ולכושר הדיבור והניסוח של ראש הממשלה יאיר לפיד, נתניהו הוא שחקן טוב יותר על המגרש.

האיש, שמכור לפולחן האישיות ולסקרים, ואת רוב זמנו מקדיש באופן אובססיבי עד חולני לדימוין התקשורתי, הגיע למסקנה, שלאור תוצאות הסקרים האחרונים העימות יזיק לו ואף יעניק ללפיד לגיטימציה כרה"מ

נתניהו מדבר לרגש ולא רק להיגיון. את הבחירות מנצח לפעמים הרגש ולא השכל. בעיקר כאשר מדובר במצביעי הימין (זה לא נאמר בגנותם, אלא רק כציון עובדה).

לפיד מדקלם סיסמאות. הוא צמוד לטקסט. גם אם מדובר בטקסט הנכון וההגיוני, הוא לא תמיד משכנע. לפיד נראה כמו מכונה שיורה משפטים. נתניהו יותר משוחרר. לכאורה כמובן. הוא מומחה בפיזור הבטחות. אז מה אם אינו מתכוון לממש אותן?

נתניהו יודע לשקר טוב יותר מלפיד. הוא יודע להסתכל בלבן בעיניים של המצלמה ולייצר עוד סלוגן נוסח "הערבים נוהרים". נתניהו קופירייטר מוצלח יותר מלפיד.

עימות בין השניים יכול להיות ההצגה הכי טובה בעיר ולנער את מערכת הבחירות המשעממת.

איך בכל זאת ניתן ליצור עימות ולעקוף את הסירוב של נתניהו להתייצב מול השאלות הקשות?

אפשר לעשות את זה כך: הערוץ או הערוצים שרוצים עימות יצהירו, שבמוצאי שבת או ביום ראשון, רגע לפני הבחירות, יתקיים באולפן עימות בין השניים.

לפיד יתייצב לעימות בזמן. אם נתניהו לא יגיע אפשר להציב במקומו קרטון עם תמונה שלו, בגודל טבעי. לפיד יענה על שאלות המנחה ואילו הקרטון ישתוק את מלוא הזמן שיוקדש לו. וכך גם לא ישקר. וגם לא יזיע בשידור חי מול המצלמות. הישג עצום לנתניהו. הוא עוד עשוי לצאת מנצח מהעימות הזה ולקחת את הבחירות.

אפשר לעשות את זה כך: הערוצים שרוצים עימות יצהירו, שבמוצ"ש או בראשון, רגע לפני הבחירות, יתקיים באולפן עימות בין השניים. לפיד יתייצב, ואם נתניהו לא יגיע אפשר להציב במקומו קרטון עם תמונתו

אבל במסגרת כללי המשחק המיושנים של התקשורת הישראלית המסורתית אף ערוץ לא ייצא מהקופסה, יגלה ניצוץ של יצירתיות וירים את הכפפה.

הגיע הזמן לחוקק חוק המחייב עימותים טלוויזיוניים, שייאלצו את גופי השידור ואת המועמדים להתייצב באומץ מול המצלמות ומול קהל הבוחרים, ולא לברוח משאלות קשות. במקום להתעמת בציוצים בטוויטר, תעלו על המגרש האמיתי ותראו לנו מי אתם באמת.

ירמי עמיר הוא עיתונאי, יוצר וחיית תרבות. עורך תרבות וכתב בכיר לשעבר ב"ידיעות אחרונות", כתב את דרמת הטלוויזיה הבועטת "סקס, שקרים וארוחת ערב", ערך את הסדרה "מי מפחד מצופית גרנט", הגיש תוכניות ברשת ב' וברדיו FM 103, הופיע בתיאטרון הקאמרי, כתב שלושה ספרים: "ירמיהו כוס קקאו" (לילדים), "השליפות של המדינה" ו"יש לי בלעדיות". אין דמוקרטיה בלי עיתונות חופשית.