הכיבוש הוא הסוגיה העיקרית שמעצבת את המציאות הישראלית. האופן העיקרי שבו הכיבוש מעצב את המציאות הישראלית קשור לכך שהוא משסע אותה לשתיים. המציאות הישראלית היא מציאות סכיזופרנית. מחד, דמוקרטיה מתוחכמת, כלכלה משגשגת, יהודית ומודרנית. מאידך, בלב הפיזי של כל השגשוג הזה, התשליל שלו. ישראל מחזיקה ומתחזקת מפעל אדיר של דיכוי, אפליה והדרה.

המציאות הישראלית היא סכיזופרנית. מחד, דמוקרטיה מתוחכמת, כלכלה משגשגת, יהודית ומודרנית. מאידך, בלב הפיזי של כל השגשוג הזה, התשליל שלו. ישראל מחזיקה ומתחזקת מפעל אדיר של דיכוי

הרשמו עכשיו לניוזלטר היומי

ישראל הזו איננה דמוקרטית בשום קנה מידה. אני מסופק אם היא גם יהודית. ישראל הכובשת יוצרת את עצמה בצלם כוחה ועוצם ידה. אין לה משהו אחר.

אני מבקש לא להתמקד במציאות חייהם של הפלסטינים תחת הכיבוש הפעם, אלא לכתוב (באנוכיות לא מבוטלת) על הדרך שבה הכיבוש משפיע על חייהם של ישראלים יהודיים.

ההשפעה הראשונית שלו, של הכיבוש, נוגעת ליכולתה של המדינה להקצות משאבים על מנת לקיים (ואולי לשפר) את חייהם של אזרחיה. להחזיק בו זמנית דמוקרטיה ואנטי-דמוקרטיה זו אסטרטגיה שאיננה תומכת חיים. דמיינו את עצמכם מתנהלים במשרד באופן שנועד להשיג קידום נחשק ובאותו זמן משקיעים את אותו המרץ בשיבוש העבודה והשגרה התקינה באותו משרד בדיוק. האם תשיגו את הקידום? כמובן שלא. יש לכך שתי סיבות;

1. ראשית, לא יהיה לכם כח להתכוונן אל הקידום, כיוון שיידרש לכם כח עצום גם להמשיך ולשבש.
2. שנית, כל התקדמות שבכל זאת תצליחו לעשות תתקזז עם ההתקדמות בכיוון השני, אל התוהו.

אי אפשר לקיים דמוקרטיה ואנטי-דמוקרטיה באותו גוף ועם אותו לב.

אני מבקש לא להתמקד במציאות חייהם של הפלסטינים תחת הכיבוש הפעם, אלא לכתוב (באנוכיות לא מבוטלת) על הדרך שבה הכיבוש משפיע על חייהם של ישראלים יהודיים

השסעת הזו ניכרת בכל היבט של הישראליות. מצד אחד, שפע ורווחה כלכלית; מצד שני, פערים שהולכים וגדלים בין אלו שיש להם ואלו שאין להם. מצד אחד שאיפה למתינות ולסובלנות ולפתיחות; מצד שני, גזענות ושנאה שמציצים שוב ושוב מן החרכים ולמרות ניסיונות לסווג אותם כ"נטע זר" מתבררים כחלק בסיסי מן ההוויה היהודית כאן.

השסע הוא בעיה גדולה מקיומו הנפרד של כל קצה. הרי יש בישראל יהודים הסבורים שמפעל ההתנחלות הוא הביטוי המובהק ביותר לתקומת העם היהודי בארצו. אני לא מסכים איתם, אבל אני יכול לראות את העמדה שלהם כמכלול, לא כהזיה. ההזיה היא הצורך לקיים ולתמוך את העמדה שלהם ואת העמדה שלי (הנוכחות הישראלית בשטחים, אזרחית וצבאית, היא עוול מתמשך והיא מזיקה לישראל נזק חריף) גם יחד.

ההזיה, שהיא בעצם "הכיבוש", היא ההתעקשות לשלוט באלימות, לגרש ולספח (דה פקטו) וגם להתעקש על הדמוקרטיה ועל הסובלנות של המדינה היהודית.

מערכתית, שני המצבים הללו לא יכולים לעבוד יחד. כל יוזמה של המערכת הדמוקרטית שאורכה ותוחלתה מעבר למיידי, תסוכל על ידי ההשפעה הזוחלת של המערכת האנטי-דמוקרטית.

ההזיה, שהיא בעצם "הכיבוש", היא ההתעקשות לשלוט באלימות, לגרש ולספח (דה פקטו) וגם להתעקש על הדמוקרטיה ועל הסובלנות של המדינה היהודית. מערכתית, שני המצבים הללו לא יכולים לעבוד יחד

זה לא רק מה שקורה בשטחים. אם הדמוקרטיה הישראלית עצמה מושקעת בהנצחה ושכלול של אנטי-דמוקרטיה, זה יתבטא בכל מופעיה של הדמוקרטיה הזו:

• משרד התחבורה יבנה כבישים ומחלפים למרות שהוא יודע שברגע שייחנכו לא יכילו את מספר המכוניות העולה בישראל.
• משרד השיכון יתכנן שכונות חדשות ומלאות מגדלי מגורים ורחובות ללא שימושים מעורבים ואז יתלונן על ריכוזי האוכלוסיה הלא הגיוניים ועל מחירי הדירות העולים.
• מדינת ישראל תשקיע מאות מיליונים בהסברה בחו"ל ולא תבין כיצד דעת הקהל העולמית לא ניצבת איתן לימין ישראל.
• ישראל תודר מהסכמים כלכליים, משיתופי פעולה אקדמיים ותרבותיים ומעוד מגוון יוזמות ואיש לא יבין כיצד הכלכלה הישראלית הופכת שבירה יותר, או כיצד המערכת האקדמית מגמגמת.

כל אלו הם מופעים של שסעת הכיבוש. יש אינספור אחרים. כל עוד ישראל ממשיכה להיות דמוקרטיה ואנטי-דמוקרטיה, ישראל לא תצליח לעולם לגבש סדר יום אזרחי שמשך חייו ארוך מהרף עין. כל דבר שתבנה יד ימין יפורק על ידי יד שמאל, ולהפך.

השסעת עמוקה וקשה כל כך עד שהיא שקופה למרבית העיניים של יהודים בישראל. גם אלו שמתרעמים על אלימות המתנחלים כועסים על "הפרת החוק", לא על החוק עצמו. אבל הפגם שאיננו תומך חיים טמון בהגיון המערכתי ולא בשלל מופעיו.

השסעת שקופה למרבית העיניים של יהודים בישראל. גם אלו שמתרעמים על אלימות המתנחלים כועסים על "הפרת החוק", לא על החוק עצמו. אבל הפגם שאיננו תומך חיים טמון בהגיון המערכתי ולא במופעיו

החברה הישראלית, ואיתה המערכת הפוליטית, צריכות להתבגר ולקבל הכרעה קיומית. ישראל יכולה להיות דמוקרטיה והיא יכולה להיות אנטי-דמוקרטיה. הניסיון להיות שתיהן גם יחד יוודא שישראל לעולם לא תצליח פשוט להיות.

דוקטור אורי גולדברג הוא מומחה לחקר איראן המודרנית ותנועות מהפכניות באסלאם השיעי. הוא כותב וחושב על אמונה, פוליטיקה, בייסבול ועוד לא מעט דברים, ומשוכנע שהכל קשור להכל. הוא מלמד בביה״ס לממשל באוניברסיטת רייכמן בקורסים שקשורים לאסלאם רדיקלי, לזהויות וליחסים בין דת ואלימות. אוהב לקרוא ולצלם תמונות של שמש מציצה ומשתקפת ולבלות עם ילדיו. רוב הזמן הוא בטוויטר.